לטענת המערער הנאמן התעלם מהמסמכים שצורפו לתביעת החוב

לטענת המערער, התעלם הנאמן מהמסמכים שצורפו לתביעת החוב, שיש בהם לשיטתו, כדי להעיד על העסקתו כמאמן כדורגל של הקבוצה. המערער טוען שגם אם אין חוזה העסקה רשמי, אזי הוא הסתמך על מצגי והתחייבויות הנהלות העירייה במהלך השנים. נטען כי קיימות אסמכתאות לטענות המערער ובין אלה המוכיחות את טענתו בדבר קיזוז חיוביו כלפי העירייה כנגד תשלום השכר עבור עבודתו כמאמן הקבוצה. עמדת הנאמן הנאמן בתגובתו מיום 1.5.2010 סבור כי הכרעתו בדין. הנאמן מפנה לכך שרכיב השכר שנתבע עבור השנים 1995-1997, מתייחס לתקופת הקפאת ההליכים הראשונה של העירייה, שהסתיימה זה מכבר בהסדר נושים. משכך, שעה שאושר הסדר הנושים הראשון, מורקה מצבת הנשייה של העירייה, ולכן היא מופטרת מחובותיה באשר לתקופת ההקפאה הראשונה. משכך, אין מקום להכיר בתביעת החוב ביחס לתקופה דנן. הנאמן מוסיף וטוען כי בכל מקרה לא עמד המערער בנטל ההוכחה המוטל עליו, וזאת לשתי תקופות ההקפאה. בהקשר זה נטען שהמערער המציא, פרט לתצהירו, רק מסמכים ספורים שחלקם מתייחס לתקופה הקודמת בה העירייה הייתה מצויה תחת הקפאת הליכים הראשונה ומשכך אינם רלוונטים. חלקם האחר, אינו מעיד על חוזה העסקה בין הצדדים וכמות שהדבר אף עולה מתדפיסי חשבון הבנק. עוד טוען הנאמן שבבירור עם מנהל מחלקת הספורט בעירייה, עלה שאין כל מידע על העסקת על העסקת המערער בין השנים 2000-2002. הנאמן אף טוען שאין מקום להכרה במסגרת תביעת החוב בשכר הטרחה של עורך הדין שהגיש תביעת החוב והערעור. עמדת הכנ"ר הכנ"ר תומך בעמדת הנאמן ונימוקיו, וסבור שדין הערעור להידחות. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעמדות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות ואנמק:בהתאם לפרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל"), על נושה להגיש תביעת חוב בגין נשייתו בפושט הרגל. האחרון מוסמך לבחון את תביעת החוב כדבעי, לקבל את מלוא המסמכים הדרושים, לבוא בדברים עם הנושה ועם גורמים נוספים, להגיע לחקר האמת ולהכריע בהתאם בתביעת החוב. בהקשר זה נקבע בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל: "הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה". תפקידו של בעל התפקיד בבדיקת תביעת החוב, אינו תפקיד טכני גרידא, אלא תפקיד מהותי המחייב אותו לבדוק כדבעי את מכלול הטענות, בדרך שנבחנות בבית המשפט. בהקשר זה אפנה לספרות שבחנה את הסוגיה: השופטת ורדה אלשיך ועו"ד גדעון אורבך בספרם "הקפאת הליכים הלכה למעשה", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (מהדורה שנייה התשע"א-2010), בעמ' 719: "עיקרון יסודי הוא, בכל הנוגע להכרעת הנאמן בתביעת חוב, כי אין מדובר בשלב טכני במהותו, שלב של קבלה או בדיקה ראשונית של התביעה, שעה שהדיון האמיתי נערך לכאורה בבית המשפט. נהפוך הוא. מהותו העיקרית של הדיון בתביעות החוב היא כי לנאמן, כמו גם לבעלי תפקיד מקבילים בהליכי חדלות פירעון, מוקנית סמכות מעין-שיפוטית בכל האמור לבדיקתן של תביעות החוב..." פרופ' צפורה כהן, בספרה "פירוק חברות", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (תש"ס- 2000): "המפרק, כמי שמופקד על הגנת האינטרסים של כלל הנושים, צריך לבדוק את הוכחות החוב המוגשות לו כדי להכריע בשאלה, אם יש מקום להכיר בתביעתו של הנושה. כיוון שהמועט, צריך במקרה כזה לספק את הרבים, הכירה הפסיקה בהצדקה לבחינה מדוקדקת מטעם המפרק בטיב הוכחתו של הנושה. גם כאשר הוכחת החוב מבוססת על פסק דין, מוסמך המפרק להציץ מאחורי פסק הדין ולבחון את התמורה, שניתנה בעדו." השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס, בספרם "פשיטת רגל", (מהדורה שלישית 2010), בעמ' 286: "בדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסוימת כוחו אף עולה על כוחו של בית המשפט". יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט מינץ, בבש"א (י-ם) 7013/09 ‏‏אבראהים אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב ‏כנגד חברת ש. בראשי בע"מ (2011) (להלן: "עניין ג'האלין"): "בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב משמש לא רק כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט אלא בתפקיד מעין שיפוטי ...מלאכת ההכרעה בתביעות החוב על ידי בעל תפקיד הינה מלאכה נכבדה ורבת-חשיבות, ואין לעשותה בהינף קולמוס וביד קלה. על בעל התפקיד לנקוט משנה זהירות ולדקדק בטיבה של תביעת החוב שהוגשה על ידי נושה ובטיב הוכחתה. עליו לפעול מתוך נאמנות לכלל הנושים והוא מנוע מלאשר תביעות חוב שאינן מוצדקות או אשר לא הוכחו...עליו לבחון את כל המסמכים שהובאו לפניו, לשמוע עדויות או להסתפק בעדויות שניתנו בתצהירים, ולבקש מסמכים נוספים ... בעל התפקיד אינו יכול לפטור עצמו ממלאכת קביעת העובדות. כחלק מתפקידו עליו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, והוא יכול לשם כך להתחשב גם בראיות נסיבתיות. הוא רשאי, כמובן, לקבוע כי טענה פלונית לא הוכחה כדבעי, בידי מי שנטל ההוכחה מוטל עליו". משכך, המסקנה הינה שיש ליתן משקל להכרעת בעל התפקיד בבדיקת תביעת החוב, וחזקה עליו שעשה את המוטל עליו כדבעי. ברי, שאם נפלו פגמים באופן פעולת בעל התפקיד, כגון שנפלו בה שגגות מהותיות, יתערב בית המשפט בהכרעה וכסמכותו על פי דין, ודוק. אין בית המשפט של חדלות הפירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חדלות הפירעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, שכן שומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו, וכאמור רק אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, יעשה כן. לכן, על הנושה המגיש ערעור על דחיית החוב, להצביע על שגגות שנפלו בהכרעה בתביעת חובו, בהבדל מבחינתה מלכתחילה. סופו של דבר, על בית המשפט הדן בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, מוטל לבחון את סבירות הכרעתו של הנאמן, ולקבוע האם נפלו בה פגמים אם לאו, וזאת בשים לב לטענות הערעוריות שמונחות לפניו. מן הכלל אל הפרט במקרה שלפני, המערער לא הצביע על טעמים בגינם שגה הנאמן בהכרעתו המצדיקים את ביטולה. באשר לתקופת הראשונה של השכר הנתבע, אזי המערער לא סתר את קביעת הנאמן לפיה מדובר בתביעה עבור תקופת הקפאת ההליכים הראשונה של העירייה שהסתיימה ומשכך, דין רכיב זה של התביעה להידחות. באשר לתקופה השנייה, מקובלת עלי קביעת הנאמן לפיה לא הרים המערער את נטל הראיה. בהקשר זה אשוב ואזכיר את ההלכה לפיה על המערער להוכיח את תביעת החוב, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", קל וחומר שעה שמטבע הדברים הנאמן נמצא בנחיתות מידע לעומת המערער. בעניין ג'האלין הנ"ל נקבע בהקשר זה: "על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. הוא זה הטוען לקיום חוב ומבקש להוציא מחברו, ובמסגרת זו עליו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בתצהיר ובכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1199/01 בעניין דנבר; בש"א(מחוזי-חי') 7839/03 בעניין טסלר; בש"א מחוזי-חי') 14153/03 בעניין חסון)". די בכך שאין הסכם העסקה עם המערער כמו גם אין כל ביטוי בהנהלת החשבונות של העירייה לכרטסת על שם המערער, כדי לבסס את עמדת הנאמן. זאת ועוד, הוצג על ידי המערער מסמך מאת מנהל מחלקת הספורט בעירייה מיום 20.10.98 לפיו הועסק המערער בשנים 95-97, כלומר קודם לתקופה נשוא ההקפאה השנייה אך המערער לא השכיל להביא כל ראיות התומכות בגרסתו ביחס לתקופת ההקפאה הנוכחית. יתרה מכך, הנאמן לא מצא אינדיקציה במסמכי העירייה על העסקתו של המערער בעירייה ואף לאחר בדיקה עם מנהל מחלקת הספורט בעירייה, נשללו טענות המערער. בנסיבות אלה, שומה היה על המערער להמציא תצהירים של מי התומכים בגרסתו, אך פרט לתצהירו אין ולא כלום. כל המסמכים שצירף המערער מתייחסים לתקופת ההקפאה הראשונה, שלגביה כאמור אושר הסדר ואין הם רלוונטיים להליך שלפניי. ודאי שאין די בעצם תצהירו של המערער כדי לעמוד בנטל הנדרש. לאור מסקנתי דנן, לא ראיתי מקום להידרש לטענת הנאמן לפיה עילת התביעה התיישנה באשר לרכיב תביעת החוב המתייחס לתקופת ההקפאה הראשונה, שכן אין לטענה האמורה ביטוי בהכרעת הנאמן בתביעת החוב. נתתי דעתי לפועלו של המערער בקרב הנוער בעיר, אך אין באלה כדי להקים לו זכות לקבל שכר, ובמיוחד עבור רכיבי השכר הנוגעים להליכי הקפאת הליכים הקודמים של העירייה. מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות הנאמן בסך 5,000 ₪. חובנאמנותמסמכים