ההליך התכנוני ההליך התכנוני מוסדר בחוק התכנון והבניה והוא מורכב ממספר שלבים שלב הכנת התוכנית, שלב הפקדת התוכנית, שלב האישור והשלב שלאחר אישור התוכנית. שלב הכנת התוכנית הוא, אם כן, השלב הראשון ועליו חולשות בעיקר הוראות סעיפים 77 ו-78 לחוק התכנון והבניה. ראשיתו של שלב זה ברעיון להכנתה של תכנית. במסגרתו נערכות הבדיקות הרלוונטיות ומתגבשת התוכנית בלבושה הראשוני. כבר נפסק בהתייחס לשלב הכנת התוכנית, כי: "בשלב ראשון זה - למצער בתחילתו - תוכנית התכנון אינה, בעיקרה, אלא בגדר רעיון או רעיונות, וגם מחולליה אינם יודעים אלא את מגמותיה הכלליות. עם התקדמות שלב ההכנה לובש הרעיון אט-אט לבוש של תוכנית: מטרותיה של התוכנית מתגבשות יותר בבירור, ונקבעים הסדרים פרטניים שונים כהסדרי בינוי, תחבורה, שטחים ציבוריים..." (ע"א 8265/00 שופרסל בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז מרכז, פ"ד נו(5) 885, 899 (2002). להלן: עניין שופרסל). סופו של שלב ההכנה בהפקדתה של התוכנית. בהקשר זה יש להבהיר, כי לא כל תוכנית שלגביה החל שלב ההכנה תגיע, בסופו של דבר, לשלב ההפקדה. אכן, "לעיתים תגווע התוכנית המוצעת תוך כדי שלבי ההכנה, ובמקרה זה, למותר לומר, לא יהא לה לתוכנית כל המשך שהוא" (עניין שופרסל, בעמ' 898). שלב ההפקדה הוא, כאמור, השלב השני. בגדרו של שלב זה, ניתנת לציבור האפשרות ליטול חלק בהליך התכנוני על דרך של הגשת התנגדויות לתוכנית שהופקדה." (ראה:עע"ם 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון ( 17.11.2010) מנימוקים אלו בין היתר, נקבעה ההלכה כי: "... מקום בו טרם מוצו הליכי ההתנגדות הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות; וכי ככלל, אין מקום לעריכתה של ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון שעה שההליכים התכנוניים תלויים ועומדים. העמדה המקובלת היא, אפוא, כי זמנה של ביקורת שיפוטית מעין זו יגיע, כאשר הליכי התכנון יבואו אל סיומם (בג"צ 478/85 אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים פ"ד מ(2) 294, 297-296 (1986); בג"צ 9032/01 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר התשתיות הלאומיות ( 2.2.2004). להלן: בג"צ 9032/01. בג"צ 3881/10 התאחדות המלונות בים המלח נ' מדינת ישראל ( 29.7.2010). וראו גם פסיקת בתי המשפט המחוזיים בעניין זה: עת"מ (תל-אביב-יפו) 1451/02 רובינשטיין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב ( 14.10.2002); עת"מ 1013/01 (תל-אביב יפו) ברוכשטיין נ' הוועדה המקומית ( 26.3.2001); עת"מ (באר-שבע) 275/05 החברה להגנת הטבע נ' הוועדה המחוזית ( 7.8.2005))." בהתאמה, גם בבג"ץ 5307/12 מועצה מקומית זכרון יעקב נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה ( 22.08.2012) חזר בית המשפט על הקביעה כי ההלכה הפסוקה היא כי זמנה של הביקורת השיפוטית מגיע כאשר הליכי התכנון הגיעו לסיום. בהתאם לכך, נדחתה העתירה בשל היותה מוקדמת היות וטרם מוצו ביחס אליה המנגנונים המינהליים והסטטוטוריים המאפשרים לעותרים להשמיע את קולם ועמדתם באשר לתוכנית הרלבנטית. גם בבג"ץ 3459/10 עטייה אלעתאימן נ' ממשלת ישראל ( 14.06.2011) (להלן: "עניין עטייה") נפסק כי: "אמנם, ככל החלטה של רשות מינהלית, גם החלטותיהן של רשויות התכנון נתונות לביקורת שיפוטית בעילות המקובלות שעליהן עמד בית משפט זה בפסיקתנו (ראו למשל בג"ץ 2920/04 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 446 (1996)). ואולם, מקומה של הביקורת השיפוטית על ההחלטות התכנוניות הינו בתום מיצוי ההליך התכנוני לפני רשויות התכנון. רק בשלב זה, ניתן לתקוף את התוצר המוגמר ולטעון, כפי שמבקשים העותרים לעשות בעתירתם זו, כי לא נלקחו בחשבון נתונים עובדתיים רלבנטיים. לא ניתן לעשות את קפיצת הדרך שאותה מבקשים העותרים לעשות: להימנע מהשגה בהליכים שהתנהלו על פי דין, ולבקש מבית משפט זה להתחיל את ההליך De Novo על יסוד הטענה כי לא נלקחו בחשבון נתונים תכנוניים רלבנטיים וכי התכנון פוגע פגיעה לא מידתית בזכויותיהם." בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, חזר והדגיש את חשיבות הדברים, בפסק הדין שניתן לאחרונה בבג"ץ 2269/13 העמותה להגנת הסביבה כרמל מנשה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה ( 13.10.2013) בו נפסק כי: "הליכי התכנון נמצאים בעיצומם, והתכנית עשויה לעבור להערות הוועדות המחוזיות במועד קרוב, כפי שהובהר לעיל. על כן, כפי שגם צוין בפסק הדין הקודם, טרם מוצו המנגנונים המינהליים והסטטוטוריים המאפשרים לעותרים להשמיע את קולם ועמדתם באשר לתכנית. העותרים יוכלו להעלות אפוא את מכלול טענותיהם - תכנוניות ואחרות - לפני מוסדות התכנון. זהו המקום המתאים שבו יישמע קולם, ותיבחנה טענותיהם בכלל המישורים וההיבטים אותם הם מבקשים להעלות לפנינו. עמדת המשיבים שלפיה מדובר בעתירות מוקדמות - שבדין יסודה - מחייבת מאליה את המסקנה כי שמיעת התנגדויות הציבור תיעשה בלב פתוח ובנפש חפצה, וכי לא תיטען טענה כי הצעדים שבוצעו עד כה במסגרת ההליך התכנוני, והתקציבים שהוקצו לכך עד כה, הם בבחינת צעד בלתי הפיך שמונע דיון הוגן ופתוח בהשגות לתכנית.זאת, הן ביחס לחלופות הגיאוגרפיות (שהן נושא העתירות שלפנינו), הן ביחס לחלופות הטכנולוגיות (שעמדו במוקד פסק הדין הקודם). 16. הלכה פסוקה היא כי זמנה של הביקורת השיפוטית - ככל שתהיה עילה לכך - יגיע כאשר הליכי התכנון יבואו לסיומם (עע"ם 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, פסקה 12 וההפניות שם (17.11.2010) (להלן: עניין אחל"ה)). בעניין אחל"ה, כמו גם בפסק הדין הקודם, לא הוכרעה השאלה באילו נסיבות ניתן לקיים ביקורת שיפוטית קודם שמוצה הליך ההתנגדויות, ולא נשלל שיקול הדעת השיפוטי לאפשר חריגה מהמתווה המקובל. אך מבקשים אנו להבהיר בהקשר אחרון זה כי הכלל העקרוני שלפיו הביקורת השיפוטית תבוא רק לאחר השלמת הליכי התכנון, הוא כלל שהסטייה ממנו תהיה בנסיבות יוצאות דופן. לשון אחר, אין לקרוא את הפתח הצר שהושאר בעניין אחל"ה ובפסק הדין הקודם, שהתייחס לאפשרות של מצב קיצון חריג - כקריאה להתוויית אמות מידה חדשות להתערבות שיפוטית בהליכי תכנון עובר לסיומם. 17. העותרים יוכלו אפוא להעלות את כל טענותיהם במסגרת השלב שנועד לכך בדין, אם יוחלט להעביר את התכנית להערות הוועדות המחוזיות. ככל שתאושר התכנית בסופו של יום - תגיע שעתה של הביקורת השיפוטית, אם תהיה עילה לכך. בנקודת הזמן הנוכחית, העתירה היא מוקדמת. למותר לציין כי טענות כל הצדדים שמורות להם." בניהחוק התכנון והבניה