טענת אחריות לתאונה על רכב אשר עקף מצד ימין

לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה מוטלת על התובע אשר עקף את הטיוטה מצד ימין ופגע בה. הנתבעת טענה כי בעת שנסעה בנתיב הנסיעה, אותתה ימינה על מנת לפנות לכיוון הבית ובמהלך הפניה הגיעה הסיאט, עקפה אותה מצד ימין, כשהיא פוגעת בטיוטה. בעדותה בבית המשפט הוסיפה הנתבעת, כי בעת שרצתה לפנות ימינה, ביצעה את הסיבוב באופן רחב לכיוון שמאל, על מנת לקבל שדה ראיה טוב יותר בביצוע הפניה. מטעם התובע העיד הנוסע שנסע בסיאט בעת התאונה (להלן: "רביע"). מטעם הנתבעות העידה הנוסעת שנסעה בטיוטה בעת התאונה (להלן: "עליה"). דיון: 3. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שהושמעו ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי לתובע אשם תורם בשיעור נמוך אשר אינו עולה על 20%. אכן בהודעת התובע- ת/3, לא ציין התובע כי הנתבעת עצרה את הטיוטה ואף רביע, הודה בחקירתו לבסוף כי לא ראה האם הנתבעת עצרה. יחד עם זאת, הן בהודעה ת/3 והן בעדות התובע ורביע בבית המשפט, נמסרה גרסה זהה ביחס לסטיית הנתבעת לנתיב הנגדי וחזרתה לנתיב הנסיעה רק לאחר שהסיאט כבר כמעט וחלפה לגמרי על פני הטיוטה. גם רביע וגם התובע העידו באופן חד משמעי שהנתבעת פנתה לנתיב השמאלי בעוד שהתובע המשך בנתיב הנסיעה בו נסע בטרם סטתה (עמ' 5 שורות 31-32, עמ' 2 שורות 16-25). הדגמתם של התובע ורביע את אופן התרחשות התאונה (למעט לעניין העצירה), היתה תואמת וקוהרנטית. 4. לעומת עדות התובע ורביע, הרי שטענת הנתבעת כי לא סטתה לנתיב הנגדי אלא רק ביצעה פניה ימינה תוך כדי "סיבוב רחב" כלשונה, לא הייתה מהימנה. ראשית אציין, כי גרסה זו לא נזכרה ולו ברמז, בכתב ההגנה או בהודעתה- נ/1 (אמנם כאמור גם התובע לא נתן הודעה המתאימה במדויק לגרסתו בדבר העצירה, אך טענתו הבסיסית כי הנתבעת עברה לנתיב הנגדי, נזכרה כבר בהודעתו). גרסתה של הנתבעת אף אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם מיקום הנזקים ברכבים בפועל ועם מיקומם כפי שהיה צריך להיות באופן בו הדגימו הנתבעת והעדה מטעמה את התרחשות התאונה: טענתה של הנתבעת כי לאור קיר האבנים לא ניתן לראות אם יש ילדים לאחר הפניה ימינה ולכן היה צורך לבצע פניה רחבה, אינה עולה מהתמונות- ת/1. למרות מעקה האבנים הנראה בתמונות, הרי שניתן לראות כי המעקה הולך ונעשה נמוך לקראת הפניה ימינה ובצומת הפניה, אין כל חסימה של שדה הראיה. לפיכך לא היה כלל צורך לסטות שמאלה כדי לפנות ימינה. שוכנעתי כי גם אם לא הוכח שהנתבעת עצרה בצידי הנתיב הנגדי, הרי שעברהה מסיבה כלשהיא שמאלה מנתיב הנסיעה לנתיב הנגדי (ייתכן שכדי להוריד נוסעת), ואולם התחרטה וחזרה לנתיב הנסיעה, בלי להבחין שבינתיים כבר חלפה הסיאט בנתיב הנסיעה. עדות הנתבעת והעדה מטעמה לא היו זהות בעת שתיארו את מטרת הפניה ימינה: בעוד שהנתבעת טענה כי מטרת הפניה היתה להביא את עליה לביתה, הרי שעליה כלל לא זיהתה את הבית עליו הצביעה הנתבעת כביתה של עליה, והעידה כי מטרת הפניה היתה להגיע דווקא לבית הנתבעת. עוד יצוין כי עליה לא ציינה כי הנתבעת הרחיבה את הסיבוב לכיוון שמאל, ורק טענה שהנתבעת רצתה לפנות ימינה (עמ' 9 שורות 29-30). 5. זאת ועוד, מיקום הפגיעות ברכבים תומך בגרסת התובע על פיה הסיאט כבר חלפה בנתיב הנסיעה בעת שהטיוטה היא שחזרה שמאלה לאותו נתיב ופגעה בסיאט. אילו גרסת הנתבעת הייתה נכונה, הייתה הפגיעה בסיאט צריכה להיות בקדמת הסיאט מצד שמאל, בעוד שעל פי חוות הדעת השמאית שצירף התובע, הפגיעה הייתה בצד שמאלי אחורי של הסיאט. אדגיש כי כשהנתבעת וכשעליה הדגימו בפני את התרחשות התאונה, מיקמו שתיהן את דמויי המכוניות כך שההתנגשות הינה בין הטיוטה מצידה הימני והסיאט בצידה השמאלי קדמי. דא עקא, מיקום הפגיעות לפי התמונות ת/2 ונ/2, הינו בטיוטה מתחת לפנס קדמי ימני (ולא בצידה בכנף), ואילו בסיאט הפגיעה היא בצד שמאלי אחורי ולא בצד קדמי שמאלי. עוד אציין, כי צודק ב"כ התובע בטענתו כי גם אופי הפגיעה בסיאט הנראה בתמונות ת/2- כמעיכה ולא כשפשוף, מצביע על כך שהטיוטה היא שפגעה בסיאט בעת שחזרה לנתיב הסיעה ולא כגרסת הנתבעת. 6. לאור כל האמור, אינני מקבלת את גרסת הנתבעת כאילו התובע עקף אותה מצד ימין, אלא שוכנעתי כי הנתבעת היא שעברה לנתיב הנגדי וחזרה לנתיב הנסיעה בו נסעה קודם לכן באופן רשלני מבלי שהבחינה כי הסיאט המשיכה בינתיים באותו נתיב נסיעה. 7. יחד עם זאת, גם לתובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה: על התובע חלה חובת זהירות כללית הקבועה בתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. מכוח חובה זו על כל נהג לנהוג בזהירות תוך תשומת לב מספקת בהתחשב בכלל הנסיבות שבדרך. במקרה דנן, אין המדובר בשני מסלולי נסיעה באותו כוון שכן התובע עצמו טען כי הנתבעת עברה לנתיב הנגדי. מאחר שהנתבעת עברה לנתיב בו נוסעות מכוניות בכוון מנגד, היה צריך להיות ברור לתובע כי הנתבעת תחזור במהרה לנתיב הנסיעה. על התובע היה לצפות את חזרת הנתבעת לנתיב הנסיעה ולאפשר לה להשתלב בהתאם ללא פגיעה. העובדה שהפגיעה התרחשה מעידה על אחריות מסוימת של התובע אשר בחר להמשיך באותו מסלול מבלי לשנות, או להתאים, את מהירותו לאפשרות חזרתה של הנתבעת למסלול. אחריות זו הינה קטנה לעין שיעור מאחריות הנתבעת אשר עברה מנתיב לנתיב באופן רשלני ואני מעמידה את אחריותו התורמת של התובע על 20% בלבד. 8. התובע הגיש חוות דעת שמאית אשר לא נסתרה, על פיה נזקי הסיאט עומדים על סך של 30,044 ₪ נזק ישיר (צורפה גם חשבונית מס המעידה על התיקון), וירידת ערך בסך 10,584 ₪. כן צורפה חשבונית מס בגין שכ"ט השמאי על סך 2,703 ₪. לעניין טענת ב"כ הנתבעות בסיכומיו ,כאילו חוות הדעת לעניין ירידת ערך לא פורטה ביחס לכל רכיב ורכיב כנדרש על ידי וועדת ששון- אציין כי דו"ח וועדת ששון הינו בגדר המלצה גרידא ואינו מחייב. אמנם, ככל שהנתבעות היו מציגות חוות דעת נגדית מפורטת המתייחסת לירידת הערך בהתאם לנדרש על פי דו"ח וועדת ששון, ייתכן והיה מקום להעדיפה על פני חוות הדעת שהגיש התובע (שכן בדו"ח שורה של כללים באשר לנתונים חיוניים שיש בהם כדי להשליך על שיעור ירידת הערך שייקבע. אולם, במקרה דנן לא הציגו הנתבעות כל חוות דעת נגדית). לפיכך והגם שחוות הדעת שהציג התובע לעניין ירידת הערך, הינה כללית, הרי מאחר שלא נסתרה על ידי חוות דעת שמאית אחרת, אין מקום לדחותה. לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סכום של 34,665 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע החזר אגרה משוערכת להיום וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 6,135 ₪. עקיפהמשפט תעבורהרכב