בטרם נחתם (אלקטרונית) פרוטוקול הדיון הודיעו על אי-הבנה שנפלה וביקשו לבטל את פסק הדין

בטרם נחתם (אלקטרונית) פרוטוקול הדיון, הודיעו על אי-הבנה שנפלה וביקשו לבטל את פסק הדין משהנתבעת 1 עמדה על שמיעת עדותה ועל הכרעה בשאלת האחריות לקרות התאונה המתעוררת בתיק. ב"כ התובעת, בהגינותו ובאדיבותו, הסכים בנסיבות לבקשה, והוחלט על ביטול פסה"ד הנ"ל ועל המשך שמיעת הראיות ועל כך שיינתן בנסיבות פס"ד מנומק שאינו כבול להסכם הפשרה הנ"ל, שבוטל בינתיים כאמור. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבעת 1 הינה נהגת רכב הנתבעות במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת סיאט (להלן - "הסיאט"). רכב הנתבעות - רכב פרטי מתוצרת סוזוקי (להלן - "הסוזוקי"). מקום התרחשות התאונה: רחוב בר אילן בבת-ים. שעת התרחשות התאונה: סביבות 08:00 (אור יום). המחלוקת אין חולק כי הסוזוקי הייתה בנסיעה (בתנועה קדימה) בזמן התאונה ואילו הסיאט הייתה בחנייה בצד שמאל של הכביש (בכיוון נסיעה הסוזוקי) בעצירה מוחלטת. אין גם חולק כי הסוזוקי התנגשה בדלת ימנית-קדמית של הסיאט כשהדלת פתוחה. המחלוקת בנסיבות היא בשאלת אחריות הנהגים או מי מהם לקרות התאונה, כאשר בין הנהגים מס' מחלוקות משנה לגבי פרטי האירוע התאונתי. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תרשים של זירת התאונה שערך נהג הסיאט במהלך עדותו בפניי. תמונות בצבע של נזקי הסיאט. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי שיש לחלק את האחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה בין שני הנהגים המעורבים, כך שנהגת הסוזוקי תישא ב-40% אחריות ואילו נהג הסיאט יישא ב-60% אחריות. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: שוכנעתי כי שני הנהגים תרמו בהתנהגותם באופן משמעותי לקרות התאונה, כאשר באתי למסקנה שחלקו של נהג הסיאט גדול קצת יותר מחלקה של נהגת הסוזוקי. התרשמתי כי נהג הסיאט התנהל באופן לא אחראי ומסוכן מאוד (סיכן את עצמו, את ביתו הקטנה, את זולתו וכמובן גם את הרכוש שלו ושל זולתו), בכך שפתח לרווחה ולמשך זמן ממושך יחסית (כל משך פעולת קשירת ביתו למושב שליד מושב הנהג) את הדלת הקדמית-ימנית בסיאט, לעבר תנועת הרכבים הנוסעים בכביש הצר והחד-סטרי והחד-נתיבי שלצידו השמאלי חנתה הסיאט (בטור מכוניות חונות). פעולה כזו אסורה בהחלט עפ"י דיני התעבורה והינה גם פעולה עוולתית עפ"י דיני הנזיקין. נהג הסיאט העיד כי הוא מודע לסיכון הכללי שבפעולה כזו אך הניח שבשל כך שבקטע הכביש שבו קרתה התאונה לא חונים רכבים בעבר הכביש השני, הדבר מרחיב את רוחה הכביש ומשמש טווח ביטחון. זו הנחה שגויה ומסוכנת של הנהג. מאחר שעד לאותו קטע כביש מסוים אין חולק שחנו רכבים משני צידי הכביש הצר, הנהג לא יכול להניח שרכבים יבצעו סללום ואקרובטיקה מכנית כדי לאפשר לו להשתהות עם דלת פתוחה לרווחה התופסת נתח נכבד מהכביש הצר ממילא. נהג הסיאט גם לא יכול ולא צריך להניח שכל הנהגים יבחינו בו ובדלתו הפתוחה ממרחק ויתאימו באופן אופטימלי את מהירות ואופן נהיגתם על מנת לאפשר לו להשלים פעולותיו הממושכות עם דלת פתוחה לרווחה. התנהלות כזו של אדם היא לא פחות מאדישות בוטה ומסוכנת לביטחונם ולשלומם של משתמשי הכביש. אך גם לנהגת הסוזוקי אחריות לא מבוטלת לקרות התאונה. מעדותה של הנהגת וממכלול הראיות עולה ברורות, כי בעת התקרבותה של הסוזוקי למקום התאונה דלת הסיאט כבר הייתה פתוחה לרווחה, ולא היה מדובר בפתיחה פתאומית ומפתיעה של הדלת בעת שהסוזוקי חלפה על פני הסיאט. אמנם שני הנהגים העידו כי הסוזוקי בלמה בניסיון לבלום ולמנוע התנגשות בסיאט (נהג הסיאט העיד על חריקת בלמים רמה שנשמעה), אך מאחר שלפי עדותה של נהגת הסוזוקי היה לה שדה ראיה מספיק ובנסיבות, מצופה היה מנהגת סבירה בנעליה של נהגת הסוזוקי להבחין מראש בדלת הפתוחה לרווחה (ממכלול הראיות עולה שניתן היה להבחין בדלת הבולטת והמפריעה), ולעצור את הסוזוקי לפני הדלת ותוך כדי אולי גם לצפור צפירת אזהרה לנהג הסיאט כדי שזה יפעל להסרת המכשול (סגירת הדלת). בנסיבות איני מוצא להידרש למחלוקת המשנה בשאלה האם נהג הסיאט עמד רכון בין הדלת לבין הסיאט, כאשר אפשר שנהגת הסוזוקי לא הבחינה בו בתנוחה מיוחדת זו כשם שלא הבחינה היטב בדלת הפתוחה לקראתה התקרבה בנסיעה. כך או כך, מדובר היה בדלת פתוחה לרווחה, שהייתה פתוחה באופן בלתי חוקי ומפריע, ושעל נהגת הסוזוקי היה להבחין בה ולעשות יותר כדי להימנע מפגיעה בה. יצוין כי לא הוצגו לעיוני תמונות הנזק של הסוזוקי (ולפי הודעת הנהגת על התאונה נגרם לסוזוקי נזק משמעותי כנראה לאורך הצד השמאלי), אך בנסיבות העניין אין בכך כדי לשנות מהמסקנות הנ"ל. בהקשר זה יצוין כי לא הוברר עד הסוף, האם לסוזוקי היה ביטוח מקיף אצל הנתבעת 2 או רק ביטוח צד שלישי, וככל שביטוח מקיף - האם נהגת הסוזוקי (כמבוטחת של הנתבעת 2) קיבלה תגמולי ביטוח בגין נזקה העצמי בתאונה. בנסיבות רגילות וככל שאכן היה ביטוח מקיף שהופעל, כאמור, יש בעובדה שלא הוגשה תביעה שכנגד להוות אינדיקציה לחובת הנתבעות בשאלת האחריות לקרות התאונה. אך בנסיבות המקרה הנדון לא ייחסתי לדבר נפקות ראייתית. סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהגת הסוזוקי). על הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,266 ₪ שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. ביטול פסק דיןפרוטוקולמסמכיםדיוןפרוטוקול דיון בית משפטפרוטוקול דיון