תביעה לתשלום 15,000 ₪ בגין טענה להפרת הסכם התקשרות ולהפרת חוק הגנת הצרכן

תביעה לתשלום 15,000 ₪ בגין טענה להפרת הסכם התקשרות ולהפרת דיני הגנת הצרכן העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים: ביום 06/08/12 רכש התובע מהנתבעת כרטיס סים המותאם לשימוש בקנדה. בתמורה ל- 530 דקות שיחה וחברות במועדון, שילם התובע סך 500 ₪. במעמד הרכישה נמסרה בידי התובע חוברת "הוראות הפעלה" וכן, הסבר בעל פה והפניה לחברת פרטנר, על מנת לאפשר את הפעלת מכשיר הטלפון שברשותו באמצעות תקשורת זרה. אליבא דתובע, עובר לרכישה ציין בפני נציגת השירות, כי ידוע לו שישנן תקלות במתן השירות בקנדה וכי מאחר שאבי רעייתו נמצא במצב רפואי קשה, ברצונו לרכוש את כרטיס הסים בתנאי שתנתן לו התחייבות שהכל תקין. נציגת השירות קראה למנהל, אשר התחייב בפני התובע, כי הכל תקין והמכשיר פועל בקנדה כשורה. נציגת שירות מטעם חברת פרטנר, אליה פנה התובע בהנחיית הנתבעת, ביצעה את הדרוש על מנת שהטלפון יפעל כשורה באמצעות מפעיל זר, ומסרה לתובע הנחיות בכתב כיצד להפעיל את המכשיר בחו"ל. לטענת התובע, נציגת חברת פרטנר ביצעה בדיקת תקינות למכשיר ואישרה כי השירות והמכשיר תקינים ופועלים כנדרש. ביום 08/08/12 יצאו התובע ורעייתו לקנדה. כבר בנחיתת הביניים בלונדון התברר לתובע, כי כרטיס הסים אינו מאפשר ביצוע שיחות (המכשיר היה ללא צליל קו חיוג). התובע השאיל מחברו טלפון והתקשר למרכז השירות של הנתבעת באנגליה, בהתאם לפרטים שנמסרו לו בארץ, אך לא היה כל מענה במרכז השירות. ניסיונות נוספים ומאוחרים לא צלחו אף הם, לרבות ממכשירי טלפון אחרים באמצעותם ניתן היה לבצע שיחות לארץ. כאשר הגיע התובע לקנדה, ניסה הוא פעם נוספת להפעיל את המכשיר, אך ללא הצלחה. לטענת התובע, גם ניסיונות להרכיב את כרטיס הסים בטלפונים של צדדי ג' (אשר פעלו בהצלחה באמצעות כרטיסי סים אחרים), לא צלחו. התובע ניסה ליצור קשר עם השירות הישראלי בהתאם לפרטים שנמסרו בידיו, אך לא זכה לכל מענה. כנטען בכתב התביעה, במשך ארבעה ימים ניסה התובע ללא הצלחה להפעיל את המכשיר. במהלך הימים הללו היו התובע ורעייתו במתח רב, לנוכח מצבו הרפואי של אבי רעייתו, אשר לא היה להם קשר רציף עמו. תודות לישראלים הנוספים שהיו עם התובע, הצליח התובע ליצור מדי פעם קשר עם ישראל. ביום 16/08/12 התקבלה הבשורה הקשה, כי אביה של רעייתו נפטר ועליהם לשוב ארצה. במשך 3 ימים שנדרשו להגיע מהמקום בו שהו בקנדה, נאלץ התובע לבצע שיחות רבות לארץ ולקבל שיחות רבות שבוצעו מישראל, על מנת להסדיר את נושא הלוויה וחזרתם המוקדמת של התובע ורעייתו ארצה. בגין השיחות חויב התובע בסך 5,268 ₪. לטענתו, הנתבעת סיפקה לו מוצר פגום, ללא שירות ובכך, הפרה הפרה יסודית את התחייבויותיה ומצגי נציגיה. הנתבעת דחתה את טענות התובע. לטענתה, התובע כלל לא התאמץ בניסיון להוכיח את תביעתו. התובע לא העביר את כרטיס הסים ואת מכשיר הטלפון לבדיקה, בטרם פנה בדרישה והגיש תביעתו. המדובר, לטענת הנתבעת, בניסיונות לבסס תביעתו על טיעונים בעלמא. לגופן של טענות, הנתבעת סיפקה לתובע אך את כרטיס הסים ומכאן, שהיה על התובע לפנות לחברת פרטנר לצורך הפעלתו. הנתבעת אכן הפנתה את התובע לחברת פרנטר, אשר בסניפה נבדקו המכשיר וכרטיס הסים ונמצא כי הם תקינים. הנתבעת הדגישה, כי בכתב התביעה לא נטען שכרטיס סים אחר עבד במכשירו של התובע, ולא בכדי. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע לא פנה למרכזי השירות שלה. מספרי הטלפון נמסרו לתובע ומפורסמים באתר האינטרנט של החברה וניתנים לאיתור בנקל. הנתבעת עמדה על כך שסיפקה לתובע כרטיס סים תקין וטענה, כי שירותי תקשורת בינלאומיים תלויים בין היתר במספר מרכיבים, לרבות תקינות המכשיר ורשתות זמינות ומתאימות לשיטת שידור המכשיר. התובע לא הבהיר איזה מכשיר יש ברשותו והאם המכשיר מותאם שימוש בחו"ל ("פתוח לשיחות לחו"ל"). דיון: בכתב התביעה ייחס התובע לנתבעת אספקת מוצר פגום, תוך הפרת חוזה ההתקשרות בין הצדדים ובמילותיו, "בכך שסיפקה מוצר פגום לחלוטין בניגוד להתחייבות מפורשת, הפרה את מצגיה ואת התחייבויותיה וסיפקה מוצר פגום ולא תואם את ההזמנה, והגדילה לעשות ולא עמדה בהתחייבויותיה להיות זמינה למתן שירות בכדי לתקן את הפגמים, וזאת למרות שהתחייבה לעשות כן בנקל וללא כל תקלה" (סעיף 14 לתצהיר התובע). אלא שמעבר לעובדה שהאמור נטען בעלמא, ללא כל ביסוס, הרי שכבר בפתיחת ישיבת ההוכחות התברר, כי התובע אינו עומד עוד על טענתו ומאשר, כי הכרטיס שסופק ע"י הנתבעת היה ונותר תקין. התובע אף הבהיר, כי אין הוא תובע ביטול העסקה והשבת הסכום ששילם, שכן בכוונתו לעשות שימוש עתידי בכרטיס הסים, באופן האומר דרשני ומצביע על שאין כל מחלוקת שעסקינן בכרטיס תקין. די היה בכך כדי להורות על דחיית התביעה, באשר לא רק שטענות התובע לא הוכחו, אלא שהתובע חזר בהן ואישר כי אין בהן אמת. במעמד הישיבה העלה התובע לראשונה טענות שלא הועלו במסגרת כתב התביעה. כידוע, בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצגה בכתבי הטענות, ואין להרחיב את הדיון למחלוקת שלא נטענה: "האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא (ע"א 759/76 צביה, רמי ו-משה פז נ' יצחק נוימן, פ"ד לא(2) 169; ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט(2) 843; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית - תשס"ג) 79-78)" (ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים. ניתן ביום 17/12/03). למעלה מהצורך אוסיף, כי אף אלמלא היה מדובר בהרחבת חזית אסורה, היה מקום לדחות את טענות התובע. במעמד ישיבת ההוכחות טען התובע, כי הנתבעת סיפקה לו פרטי התקשרות שגויים ולא מסרה בידיו הוראות הפעלה נכונות, באופן שמנע ממנו להפעיל את מכשיר הטלפון הנייד ואף ליצור עמה קשר בבקשה לסיוע (פרוט' 29/09/13, עמ' 3, ש' 13-18). בתום עדויות הצדדים הוכח בפני, כי הנתבעת סיפקה לתובע חוברת הנחיות מפורטת, הכוללת מידע כולל ומספר טלפון ליצירת קשר, בניגוד לנטען. התובע לא הצביע על הנחיה שגויה, או על הנחיה חסרה. ההפך הוא הנכון. התובע אישר שהנתבעת הפנתה אותו לחברת פרטנר (נותנת שירותי התקשורת ומוכרת המכשיר הסלולרי), על מנת שפרטנר תבצע את הנדרש לצורך שימוש במכשיר הטלפון בחו"ל. בסיכומיו העלה ב"כ התובע טענה להפרת חוק הגנת הצרכן בכך שהנתבעת "הטעתה את התובע בעניינים מהותיים בעסקה, בכלל זה לשימוש שניתן לעשות במוצר, ביכולתה לספק מוצר מותאם לדרישות התובע", אך גם טענה זו נותרה טענה בעלמא, בלתי מפורטת ובלתי מבוססת. התובע לא הצביע על הטעייה, או על כך שהנתבעת לא יכלה לספק את השירות שנרכש. אין מחלוקת, כי התובע אכן פנה לחברת פרטנר בטרם טס לקנדה, וכי נציגת חברת פרטנר ביצעה בדיקה של המכשיר ומסרה בידי הנתבע הנחיות נוספות. עיון בהנחיות שקיבל התובע משתי החברות העלה, כי ההנחיות שקיבל מחברת פרטנר וצורפו כנספח ג', סתרו את ההנחיות שנמסרו בידיו ע"י הנתבעת ("אין לבחור רשת ידנית" בהנחיות הנתבעת, אל מול "בחר רשת-ידני. לבחור בפלאפון" בהתאם להנחיות חברת פרטנר. הדגשות הוספו). התובע לא פעל בהתאם להנחיות הכתובות של הנתבעת, ואף לא הצביע על שהנחיות הנתבעת אכן היו שגויות, בלתי מספקות או מטעות. לטענת הנתבעת דווקא הנחיות פרטנר הן השגויות והן אשר היה בהן כדי למנוע מהתובע את השימוש במכשיר מחוץ לגבולות המדינה. בהתאם לעדותו, התובע ביצע את הנחיות חברת פרטנר, אשר כאמור, הינן מנוגדות להנחיות הנתבעת (פרוט' 29/09/13, עמ' 5, ש' 11-13). הנפקות של היות המכשיר במצב של "רשת כפולה" והאם היה בכך כדי למנוע התקשרות (טענה שהועלתה בישיבת ההוכחות ולא בא זכרה בכתב התביעה), לא פורטה ולא הוכחה, כאשר הסבריו של נציג הנתבעת בנדון לא נסתרו. גם הטענה למסירת פרטי התקשרות שגויים, הופרכה. בהתאם לתשתית שהונחה בפני, לרבות כעולה מעדות התובע, מספרי ההתקשרות נמסרו לתובע ופורטו בחוברת ההנחיות, מספרים שהופיעו גם באתר האינטרנט של החברה. התובע בפועל חייג למספר שהיה מוטבע על גבי כרטיס הפלסטיק שממנו הופרד כרטיס הסים ובכך, למעשה חייב למספרו שלו ולא לשירות הלקוחות בנתבעת. אוסיף, כי מתוך שיחות מרובות שביצע התובע ארצה (שיחות שהסתכמו לטענתו בלמעלה מ- 5,200 ₪ (!)), לא מצא התובע לנכון להתקשר ולו פעם אחת לנתבעת בארץ או אף לבקש מקרוביו שייצרו עבורו קשר עם הנתבעת לבירור מדוע התקשורת באמצעות כרטיס הסים אינה צולחת (פרוט' 29/09/13, עמ' 5, ש' 29). אין זה בלתי נמנע, כי שיחה קצרה לנתבעת היתה מבהירה כי על התובע לשנות את הגדרות הרשת, פעולה פשוטה שהיתה מאפשרת ביצוע שיחות לארץ וקבלת שיחות בקנדה. התובע טען בתצהירו, "במשך 4 ימים ניסיתי ללא הצלחה לבדוק בכל מקום ובכל דרך כיצד להפעיל את המכשיר", אך את הפעולה המתבקשת והפשוטה ביותר, יצירת קשר עם הנתבעת, לא ביצע התובע. בכך יש לייחס לתובע אחריות לתוצאות מעשיו ומחדליו. זאת ועוד. התובע טען כי רכש חבילת שיחות מוזלת מחברת פרטנר, אך עיון בחשבונית שצרף מעלה, כי על פניו רכש התובע חבילה הכוללת 100 דקות שיחה ו- 40 הודעות טקסט ("100 דקות לשיחות יוצאות בחסכון עולמי ושיחות נכנסות בחו"ל, 40 הודעות SMS בחו"ל"), כאשר מרבית הסכום בו חויב הינו בגין חריגה מהיקף החבילה. בהינתן והתובע רכש מהנתבעת חבילה ל- 530 דקות שיחה, לא מובן מדוע הסתפק בחבילה כה בסיסית מחברת פרטנר, למרות שצפה שידרש לשיחות מרובות, לרבות לעדכון בדבר מצבו הרפואי של אבי רעייתו ז"ל. באמור הפר התובע את חובתו להקטין נזקיו. ב"כ התובע טען כנגד הפניית התובע לחברת פרטנר, אך אין בפנינו תביעה על אובדן זמן או הטרחת התובע. בהינתן וחברת פרטנר אכן העניקה לתובע את השירות לשמו התייצב במשרדיה, לא ניתן לייחס לנתבעת אחריות להנחיות שמסרה נציגת חברת פרטנר. יתרה מכך, מאחר שהתובע הינו לקוח חברת פרטנר וממנה רכש את מכשירו, אך הגיוני וסביר שאת הגדרת המכשיר "ושדרוגו", כדברי התובע, תבצע חברת פרטנר ולא חברה זרה (ראה סעיף 6 לתצהיר התובע). אוסיף, כי מאחר שעדי התובע לא התייצבו לדיון, נותרה עדות התובע עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. עדות התובע אופיינה בבלבול ובסתירות והותירה רושם שהתובע מחפש לייחס לנתבעת אשם בכל מחיר, תוך התנערות מאחריותו ומחוסר הסבירות שאפיינה את התנהלותו. לא שוכנעתי שהתובע הוטעה או לא הונחה כראוי ע"י הנתבעת. למעלה מהצורך אוסיף, כי מרבית מנזקיו הנטענים של התובע לא הוכחו, לא פורטו כדבעי ואף נזנחו בתצהירו, לרבות טענה לשיחות שבוצעו באמצעות מכשירים של אחרים (1,000 ₪). הוא הדין ביחס לשיחות שנכללו בחשבונית הנוספת ואשר מעדות התובע עלה, כי הן בגין מועדים המאוחרים לחזרתו ארצה. ב"כ ניסה להבהיר שהמדובר בטעות של התובע בהיותו הדיוט, אך האמור אפיין את עדותו בכללותה. לא ניתן להתעלם מהעובדה, שעסקינן בתביעה ע"ס 15,000 ₪ שהוגשה ללא תימוכין או אסמכתאות, כאשר התובע ניסה לבססה "תוך כדי תנועה". המצופה מתובע, המודע היטב לכך שכמוציא מחברו עליו הראיה, לא להגיש תביעה בטרם ביצע את כל הבירורים הנדרשים, בטרם גיבש טענותיו ובטרם פעל לאיסוף ראיותיו. מסקנת הדברים הינה שהתביעה נדחית. הנתבע ישא בהוצאות הנתבעת בצירוף שכ"ט עו"ד ע"ס 4,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו בהפרשי הצמדה וריבית. חוק הגנת הצרכןצרכנותחוזההפרת חוזה