כניסה לצומת באור אדום - תאונת דרכים (נזקי רכוש)

בהיכנסו לצומת באור אדום, נטל, מי מהנהגים סיכון מודע לכך שמעשהו עלול להסתיים בתאונה; בחירתו של מי מהנהגים להתעלם מחוקי התנועה, תוך נטילת סיכון עצום הטמון במעשהו, כל זאת במטרה "להרוויח" שניות ספורות, משקפת במדויק את הלך הרוח הפושה במחוזותינו כנגע רע מזה שנים, הלך רוח אשר הדעת אינה סובלת, כך הוא מקרנו! בפני תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובעת בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.6.12. רקע עובדתי: 1. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג משאית מרצדס מס' רישוי 34-460-65 (להלן: "הרכב"). נתבע מס' 1 הינו הנהג ברכב אמבולנס מסוג שברולט מס' רישוי 53-405-72 (להלן: "האמבולנס") ונתבעת מס' 2 הינה המבטחת את האמבולנס בביצוע צד ג' במועד הרלוונטי לתאונה. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 10.6.12 נהג ברכב זרעיני רוחי, מכיוון בתי הזיקוק שבשד' ההסתדרות לכיוון חיפה, כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור ירוק בכיוון נסיעתו. עוד נטען בכתב התביעה כי נהג האמבולנס, חצה את הצומת כשבכיוון נסיעתו אור אדום ופגע ברכב התובע עקב כך, נגרם נזק לרכבה של התובעת כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. 3. הנתבעים הכחישו את המיוחס להם בכתב התביעה, וטענו כי רכב הנתבעים עמד בצומת בתי הזיקוק בחיפה, המתין להתחלפות מופע הרמזור המאפשר נסיעה מכיוונו של הנתבע, עת התחלף מופע הרמזור, התחיל הנתבע בנסיעה, אולם לפתע התפרץ רכב התובעת במהירות לצומת ופגע בעוצמה בחלק הימני קדמי של רכב הנתבע. מכאן סבורים הנתבעים, כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג רכב התובעת. עדויות הצדדים: 4. התובעת העידה את נהג הרכב מטעמה, את מר רוחי, את מר סלימאן נסר אלדין וכן עד נוסף שנסע עם רכב התובע מר נאסר פאדי. מטעם הנתבעת העיד נתבע מס' 1, בהסכמת הצדדים הוגשה בפני עדותו של עד ההגנה מר יפים זילברט, עדות שנמסרה כעדות מוקדמת בתיק תעבורה ת"ד 2516-01-13 מבלי שיהיה צורך לחקור אותו בשנית, בפני. עדות נהג התובעת: 5. נהג התובעת העיד בפני כי יצא משער בתי הזיקוק, הבחין באור אדום, עמד והמתין עד שיתחלף רמזור לצבע הירוק. כשהתחלף, פנה לכיוון חיפה שמאלה או אז הגיע רכב האמבולנס, אשר נסע במסלול נת"צ במהירות ופגע ברכבו בכנף שמאל. עוד אישר, כי בנתיבים שליד הנת"צ, עמדו רכבים אחרים מכיוון נסיעתו של הנתבע (עמ' 1 שורות 16, 17 לפרוטוקול). עוד אישר כי לא שמע ולא הבחין בצפירות של סירנה שהופעלה מצד רכב האמבולנס (עמ' 1 שורות 20-22). עד זה אישר גם בחקירתו הנגדית כי הוא חצה את הצומת כשאור ירוק לכיוון נסיעתו. במהלך הפניה שמאלה, הבחין באמבולנס שנוסע ישר ופוגע בו. אישר עוד כי בטרם נכנס לצומת, הסתכל לשני הצדדים ונכנס לצומת בזהירות (עמ' 2 שורות 6-11). 6. עד התביעה מר נאסר פאדי, אישר גם הוא כי נסעו באור ירוק מלא, אישר עוד כי עצרו בצומת עד שהתחלף הרמזור לירוק ואז החלו פניה שמאלה לכיוון חיפה. עד זה, בחקירתו הנגדית אישר כי הוא ישב מאחורי הנהג ולעצם השאלה אם שמר על קשר עין וכיצד שמר על קשר עין השיב עד זה: "יש רווח של 30 ס"מ והסתכלתי על הרמזור". (עמ' 3 שורה 16). 7. עד התביעה השלישי הוא מר סלימאן נסר אלדין, שעבד בזמן התאונה כמאבטח בבתי הזיקוק, עמד בשער הכניסה וראה את התאונה. עד זה אישר שהוא עומד על הגשר שמחבר את בתי הזיקוק לצומת, פניו לצומת, וכל הזמן הסתכל לכיוון הצומת. אישר כי רכב התובעת יצא לכיוון הרמזור וכשהוא עובר את הצומת באור ירוק, או אז הגיע האמבולנס מהנתיב השני ופגע בו (עמ' 3 שורות 27-30). עוד אישר עד זה כי רכב התובעת עבר באור ירוק. העד אישר, כי דיווח על התאונה לממונים אם כי לא נמצאו רישומים המלמדים על דיווח זה. עד ההגנה: 8. מר יפים זילברט נחקר בפני כב' השופט גיל קרזבום, אישר בעדותו כי הוא זוכר את התאונה ואישר כי באותו יום נסע באמבולנס, התיישב ליד הנהג, עמדו ברמזור, ומשהתחלף הרמזור לירוק, התחיל בנסיעה, בצומת הגיע רכב מצד ימין ונכנס באמבולנס. עוד אישר, כי רכב התובעת רצה כנראה להספיק לעבור את הצומת, והאמבולנס היה כבר בתנועה, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. העד אישר כי רכב האמבולנס נסע בנתיב התחבורה הציבורית, אישר כי לא מסר עדות במשטרה סמוך למועד התאונה ואישר כי מי שהביא אותו למתן עדות הוא הנתבע מס' 1 והוא הסיע אותו עד לבית המשפט. עוד אישר העד, כי הנתבע 1 לא ביקש ממנו למסור עדות במשטרה וכי הוא התייצב באותו יום לבית המשפט לבקשת הנתבע. עוד אישר כי היו בדרך חזרה מדיאליזה ואישר כי באותו יום בשל קיומו של פקק תנועה, היה צריך לעקוף את הפקק, הרגליים של העד כאבו לו לאחר הדיאליזה, על מנת ליטול שני כדורים נגד כאבים ובשל כך, נסעו בנתיב תחבורה הציבורי. עוד אישר כי לא נסעו לקופת חולים או לבית החולים לאחר מכן וכן אישר כי לא נסעו עם איתות ועם סירנה. 9. נתבע מס' 1 אישר בפני כי הסיע את התובע מבית חולים אסותא בלב המפרץ, לאחר טיפול דיאליזה, לביתו. מר יפים היה חייב לקבל תרופות ובשל עומס שהיה באזור הצ'ק פוסט נסעו בנת"צ. הנתבע סבור כי מדובר בהצלת חיים ולכן, על פי שיקול דעתו, כך העיד בפני, נסע בנת"צ. בהגיעם לרמזור נשוא התביעה, הבחין באור אדום, עמד ברמזור, ברגע שהרמזור התחלף בכיוון נסיעתו, התחיל לנסוע ובאותה עת הגיע מצד ימין, מיציאה מבתי הזיקוק רכב התובעת וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. עד זה אישר, כי בכיוון נסיעתו היו נתיבים נוספים, שהם לא נתיב תחבורה ציבורית ורכבים היו בנתיבים אלו. לשאלה איך הוא מסביר שרכבים אחרים שנסעו בנתיבים אחרים, כשבכיוון נסיעתם, לטענתו, אור ירוק, לא התנגשו ברכב התובעת, ציין כי הפסיק לעבור אותם והאמבולנס התחיל אז בנסיעה ומדובר בשניות בודדות והוא הצליח לחלוף שני נתיבים ופגע באמבולנס (עמ' 5 ש' -29-32). 10. לגבי נסיבות נסיעתו בנתיב תחבורה ציבורית, השיב הנתבע, כי בכיוון נסיעתם היה עומס תנועה, אישר עוד כי לא קיבל הנחיות ממכון הדיאליזה באסותא, לגבי דחיפות הגעתו של החולה לביתו, לבקשת החולה שצריך לקבל כדורים נגד לחץ דם וסכרת, למרות שהעד בבית המשפט לתעבורה, אישר שהוא היה צריך את הכדורים בגין כאבים ולא את הכדורים הרגילים של לחץ דם. הכרעה: 11. עד התביעה, מר נסאר פאדי, הוא עד, שלטעמי, היה מיותר להביאו בפני ועל התובעת היה להביא עד אחר, שישב ליד הנהג ושמר על קשר עין עם הצומת והרמזור בכיוון הנסיעה. מדובר בעד שישב מאחורי הנהג, התירוץ שלו לשכנעני כי בכל זאת שמר על קשר עין, הוא תירוץ מאולץ, לא ענייני ולפיו, קיים מרווח של 30 ס"מ והוא דאג להסתכל מתוך המרחב הזה ולשמור על קשר עין עם הצומת. עדות זו אינה משכנעת. עד זה היה מיותר להביאו ועל התובעת היה להביא עדים אחרים ובפרט זה שישב ליד הנהג ולא עד שישב מאחורי הנהג וביקש לצאת מגדרו ולשכנעני שממקומו היה ניתן לשמור על קשר עין עם הצומת. מדובר בעדות שמשקלה הוא אפס. 12. עד ההגנה מטעם הנתבעת, מר יפים זילברט, שמסר עדות מוקדמת בבית משפט לתעבורה, הוא עד אשר מסר גרסה בחלוף שנה וחצי מיום האירוע. גרסתו זו נמסרה לראשונה רק בבית המשפט לתעבורה, היא לא נמסרה קודם במשטרה. מדובר בעדות שניתנה בחלוף שנה וחצי, לאור העובדה כי הוא מוסע באופן תדיר על ידי נהג האמבולנס לטיפולי הדיאליזה הדחופים ולמשך תקופה ארוכה, קיים חשש שעדות זו זוהמה בשל האינטרס בתוצאות המשפט ובתיאום לאור הזמן הרב שחלף מאז התאונה ועד היום. 13. שני הצדדים בחרו שלא להציג בפני את תיק המשטרה כלל ועיקר. אין בפני את תיק המשטרה כדי לבחון אם מדובר במחדל חקירתי של המשטרה, אם מוזכר שמו של העד והמשטרה נמנעה מלחקור עד זה. מאחר ולא הוצג בפני תיק המשטרה, אין באפשרותי להתייחס לנקודות אלה. ניתן לציין כי העד נוסע עם התובע מן ואל טיפולי הדיאליזה, קרבה כזו בין הצדדים , האינטרס שנובע מיחסים אלו, מזהם לטעמי את הראיה , לכך להוסיף כי ניתנה שנה וחצי לאחר האירוע ומהתרשמותי מאופן מסירתה בבית המשפט לתעבורה , מדובר בעדות מלאת פרטים והולמת את גרסת הנתבע . העד אישר כי הנתבע דיבר אתו על התאונה, מה שמזהם את העדות ומטיל חשש שחלק מהזיכרון , לאור מצבו הפיזי, נובע ממידע מפיו של הנתבע. מכאן, גם עדות זו בעיני משקלה הוא מועט, בנסיבות העניין. 14. אם כך, נותרה בפני עדות הנהגים ועדות צד שלישי, אובייקטיבי, בדמות המאבטח של בתי הזיקוק. 15. לאחר ששקלתי עדויות אלו, אני סבור כי בנסיבות העניין, היה ביכולתה של התובעת להרים את נטל הראיה במשפט האזרחי ולשכנעני, כי אכן רכב התובעת חצה את הצומת, כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור ירוק. ראשית, נהג רכב התובעת העיד בפני כי ראה אור ירוק בכיוון נסיעתו והחל את נסיעתו. עדות זו לא נסתרה. שנית, בתמיכה לעדות זו העיד בפני עד אובייקטיבי, מר נסר אל דין, שהינו המאבטח של בתי הזיקוק, אשר שמר על קשר עין רציף עם הרמזור, העיד, עדותו אמינה בעיני, עדותו לא נסתרה, אין לו אינטרס בתוצאות המשפט, העיד בפני כי רכב התובעת חצה את הצומת, כשבכיוון נסיעתה דלק אור ירוק. שלישית, לו היה רכב התובעת נוסע באור אדום, מן הסתם, הרכבים שעמדו בנתיבים הרגילים, היו מתנגשים עם רכב התובעת לפני האמבולנס. הרי לא יעלה על הדעת, שרכב התובעת נכנס לצומת באור אדום, מצליח לחלוף על שני נתיבים שלא פוגעים בו ורק בנתיב השלישי שבו עומד האמבולנס, מתנגשים הרכבים. סביר יותר, כי היתה מתרחשת תאונה קודמת לו רכב התובעת נכנס באור אדום. אציין, כי הנתבע והעד מטעמו, אישרו כי היתה תנועה עמוסה ופקק בכיוון נסיעתם ואישרו עוד כי עמדו רכבים בצומת, בנתיבים הרגילים ואני תוהה, הכיצד אם כך, הרכבים האחרים שנוסעים בנתיבים הנוספים, לא פגעו ברכב התובעת. הדבר, לטעמי, מחזק את גרסת התביעה. רביעית, רכב האמבולנס, לטעמי, וממכלול הנסיבות שבפני, נסע שלא כדין בנתיב התחבורה הציבורית. לא היתה שום הצדקה של הצלת חיים, למעט רצונם להגיע מוקדם לביתו של הנוסע באמבולנס. לא הוצג כל מסמך רפואי או מסמך אחר המלמד כי הנסיעה היא לצורך הצלת חיים, למעט תלונות על כאבים, המובנים ושיכולים להתקיים לאחר טיפול דיאליזה, אך אין בכך היתר ותירוץ לנסיעה בנת"צ, מקום שאין הנסיעה היא לצורך הצלת חיים. הטיעון של הצלת חיים, שעה שמדובר בכדור נגד כאב הנסבל, שלאחריו לא נזקק לכל טיפול רפואי ואינה מבוססת על כל תיעוד רפואי, הוא טיעון בעלמא וכללי ומלמד שאצה לנהג ולחולה לנסוע מהר בנתיב תחבורה ציבורי, כדי לעקוף את התנועה העמוסה שהיתה בצומת. אם כך, ניתן ללמוד כי הנהג והחולה אצה להם הדרך להגיע לביתם ומשום כך נהג במהירות, על מנת לעקוף את העומס. הדבר, לטעמי, מחזק את גרסת התביעה. חמישית, עדותו של נהג האמבולנס, לא הותירה עלי רושם מהימן, שכן ניסה לייצר בפני תירוץ, לא משכנע ולא מבוסס, ביחס לנסיעתו בנתיב תחבורה ציבורית, מקום שלא היה צריך לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית. העדות בעניין הנסיבות, הותירה רושם שלילי על כלל עדותו, שכן לא שוכנעתי, לא בהנמקות ולא בתירוצים שמסר בפני ביחס לשיקול הדעת המוקנה לו, לאבחן שמדובר במקרה של הצלת חיים ולנסוע במקום שאסור לו לנסוע בו. שישית, אכן אני ער להבדל בין הגרסאות של עדי התביעה, ביחס אם היתה עצירה לפני הכניסה לצומת או שהייתה נסיעה רציפה. מדובר בסתירה, אך איני מסכים עם הטענה שמדובר בסתירה מהותית, אשר מכרסמת את טענות התביעה. מדובר בסתירה לא מהותית ביחס לעובדה החשובה ביותר והוא האור הדולק בכיוון נסיעתם, האם היה אור אדום או ירוק וכאן, אני מעדיף לבכר את גרסת העד האובייקטיבי, המאבטח של בתי הזיקוק, אשר שמר על קשר עין רציף, עמד בצד כשמולו הצומת במלואה והבחין במו עיניו, כי רכב התובעת חוצה את הצומת באור ירוק מלא. ממכלול הנתונים, אני מעדיף את הגרסה הזו על פני גרסת ההגנה. אשם תורם: 16. על הנהג המתקרב לצומת, בין אם הוא מרומזר ובין שאינו כך; גם אם לנהג יש זכות קדימה או בכיוון נסיעתו דולק אור ירוק, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו וכי אין סכנה של התקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן. ראו לעניין זה ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלים חנחן פ"ד כט (2) עמ' 341 וכן ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג (1) עמ' 137 וכן ע"א 267/58 לקריץ נ' וולטר פ"ד יג 1250. על כן, בנסיבות העניין, אני זוקף לחובתו של נהג התובעת, אשר תורם בשיעור 25%. הנזק: 17. התובעת תמכה את גרסתה בחוות דעת שמאי ולפיה סכום הנזק עמד על סך 23,696 ₪, ללא מע"מ וכן שכ"ט 1,747 ₪, ללא מע"מ. שני הצדדים כמעט ולא חלקו על סכום הנזק. בנוסף, התביעה נתמכה בחשבונית מס בגין עלות התיקון. בנסיבות העניין, הנזק הוכח בפני. התוצאה: אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 21,627 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה 23.12.12 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את האגרה, על שני חלקיה, הוצאות העדים, כפי שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,800 ₪, כולל מע"מ. צומתנזקי רכושנסיעה באור אדוםתאונת דרכיםמשפט תעבורה