בקשה לדחות תביעה על הסף בשל צירוף תצהירים בניגוד לתקנות

בקשה לדחות או למחוק את התביעה על הסף לאור זאת שהתצהירים שצורפו לכתב התביעה אינם בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. השתלשלות העניינים וטענות הצדדים בתמצית הנתבעים הגישו בקשה לדחיית או מחיקת התביעה שהוגשה נגדם על הסף. הם טענו כי בכתב התביעה פורטו מועדים שונים להתרחשות התאונה. עוד הם טענו כי התובעת לא צרפה תצהיר לתמיכה בעובדות כתב התביעה בהתאם לתקנה 214 ג לתקנות סדר הדין האזרחי וכן רשימת מסמכים אשר מצויים בידיה ותצהיר בדבר מסמכים שאינם מצויים בידיה בהתאם לתקנה 214 ח. הבקשה הועברה בהחלטתי לתגובת התובעת. זו השיבה כי בכתב התביעה נפלה טעות וכי התאונה התרחשה בתאריך 10.10.2011, כפי שנרשם בטופס ההודעה שמולא על ידי נהג התובעת אשר צורף לכתב התביעה. אשר לתצהירים היא טענה כי אלה צורפו לכתב התביעה, אך כנראה שלא הוקלדו בתיק בית המשפט. לתגובתה היא צרפה שני מסמכים: האחד, כותרתו "תצהיר גילוי מסמכים בסדר דין מהיר" והשני, "תצהיר התובעת". שני התצהירים נחתמו על ידי עובדת התובעת גב' זיו מוראלי. בהחלטתי קבעתי כי לאור האמור בתגובת התובעת אין מקום לדחיית או מחיקת התביעה על הסף וכי על הנתבעים להגיש כתב הגנה. בסמוך לאחר מתן החלטתי, הגישו הנתבעים בקשה נוספת אותה הם הכתירו כבקשה לעיון חוזר בהחלטה. לטענתם, בתצהיר שהוגש מטעם התובעת בתמיכה לעובדות כתב התביעה אין התייחסות לנסיבות התאונה, כפי שפורטו בסעיף 4 לכתב התביעה. הם גם טענו שבחינה נוספת של התצהיר מגלה כי עובדת התובעת שחתמה על התצהיר לא הייתה הנהגת או עדת ראייה. הם הפנו אל פסק דין של בית המשפט השלום בירושלים, אשר מחק תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, משום שמבטחת הרכב לא צרפה לכתב התביעה תצהיר של המבוטח לשם אימות העובדות שנטענו בו (תא (י"ם) 6992/03 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים). עוד טענו הנתבעים שהתצהירים שצורפו לתגובת התובעת נחתמו ביום 25.8.2011 כחודשיים לפני מועד התאונה. בהחלטתי העברתי את בקשת הנתבעים לתגובת התובעת, תוך שהוריתי לתובעת להבהיר עניין זה של המועד בו נחתמו התצהירים. בתגובה שהגישה התובעת היא ביקשה לדחות את הבקשה. לטענתה התצהירים שהוגשו אינם תצהירי עדות ראשית. לדבריה, אם יעמדו הנתבעים על הגשת תצהירי עדות ראשית, הרי שאין לה התנגדות להגישם במועד מאוחר יותר בשלב ניהול התיק. זאת על אף שהיא נותנת את הסכמתה לכך שבית המשפט יפסוק במחלוקת בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט. התובעת הוסיפה כי המצהירה היא עובדת של התובעת, וכי ברור מתוכן התצהיר שהיא אינה בקיאה בעובדות. מטרת התצהיר מטעמה הוא ליתן תמיכה למסמכים אשר צורפו לכתב התביעה. אשר לטענה שהתצהירים נחתמו כחודשיים לפני מועד התאונה הנטען, היא השיבה כי מדובר בתצהירים המצורפים דרך קבע ובאופן שוטף לכתבי תביעות שונים ורבים, אשר מוגשים מטעם התובעת ע"י משרד בא כוחה מידי יום. על כך הוגשה תשובה מטעם הנתבעים. דיון והכרעה אציין כי על אף שהמבקשים הכתירו את בקשתם כבקשה לעיון חוזר, הרי שמהותית מדובר בבקשה חדשה. זו נולדה רק בעקבות התצהירים שהגישה התובעת במסגרת תגובתה לבקשה הראשונה לדחיית או מחיקת התביעה ולכן יש מקום לדון בה מחדש לגופו של עניין. אין הכרח שהתובעת תגיש תצהיר של הנהג ברכב בתמיכה לכתב התביעה שהוגש בסדר דין מהיר על אתר אומר כי אין הכרח שהתובעת תגיש תצהיר של הנהג ברכב או של אדם אחר בתמיכה לכתב התביעה שהגישה בסדר דין מהיר. די בתצהיר מטעמה של התובעת, ובלבד שיעמוד בדרישת תקנות סדר הדין האזרחי, כפי שיפורט להלן. תקנה 214 ג קובעת כדלקמן: "בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו, ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך לפי טופס 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות וכן חוות דעת מומחה, ואסמכתאות משפטיות, אם ישנן; תצהיר בעל דין שלא צורף לכתב הטענות בעת הגשתו, לא יוגש, אלא ברשות בית המשפט; בעל דין רשאי לצרף תצהיר של אדם אחר, מטעמים מיוחדים שיפורטו בתצהיר". בתביעות נזקי רכב בהן בדרך כלל התובעת היא חברה להשכרת רכב או חברת ביטוח במסגרת תביעת שיבוב, הפרקטיקה הנוהגת היא שכתב התביעה מוגש יחד עם תצהיר מטעמו של בעל דין, בדרך כלל עובד התובעת, בתמיכה לעובדותיו. לכתב התביעה מצורף לרוב טופס הודעה אותו מסר לתובעת נהג הרכב בסמוך לאחר התאונה ובו הוא מפרט את נסיבות התרחשותה. מאחר שעובד התובעת לא נהג ברכב ולא נכח באירוע התאונה, הרי שנסיבות התאונה אינן מצויות בידיעתו האישית. על נסיבות אלה יכול להעיד מידיעה אישית הנהג ברכב. אמנם על פי לשון התקנה קיימת אפשרות שבגין עובדות אלה יצורף לכתב התביעה תצהיר הנהג, שכן התובעת רשאית לצרף תצהיר של אדם אחר שאינו בעל דין, אולם אין חובה כזו. כדי שהתובעת תעמוד בדרישת התקנה, די בכך שהתצהיר שהוגש מטעמה יהיה ערוך בהתאם לטופס 17א לתקנות. האופן בו ינוסח התצהיר צריך להבחין בין עובדות המצויות בידיעה אישית של המצהיר לבין עובדות עליהן הוא מצהיר לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, תוך פירוט המקור לכך. טופס ההודעה שמילא הנהג, מצוי ברשות התובעת, צורף לכתב התביעה, והוא יכול לשמש כמקור למיטב הידיעה והאמונה. הגשת תצהירים של הנהג ברכב התובעת ושל עדי ראיה ככל שישנם, יכולה להתבצע בשלב מאוחר יותר לאחר שיוגש כתב ההגנה וזאת לאור הוראת תקנה 214 ט (א) כדלקמן: "בתובענה בסדר דין מהיר יגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית של העדים ארבעים וחמישה ימים לאחר שהוגש כתב ההגנה האחרון, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד אחר להגשת התצהירים; הוגשה תביעה שכנגד, רשאי בית המשפט להורות כי תצהירי העדות הראשית בתובענה ובתביעה שכנגד יוגשו באותו מועד". במקרה דנן הנתבעים עדיין לא הגישו כתב הגנה ולכן לא חלף המועד להגשת תצהיר כאמור. אציין שבהתאם להחלטה המובנית אשר נשלחת מיוזמת בית המשפט אל הצדדים בתיקים אלה לאחר הגשת כתב ההגנה וביחד עם הזימון לדיון, הצדדים פטורים מהגשת תצהירים כאמור. קרי, הנהגים ועדי הראיה מעידים על התרחשות התאונה בעדות ראשית. זו גם הפרקטיקה המקובלת בתיקים אלה. עיינתי בפסק הדין אליו הפנה ב"כ הנתבעים בעניין תא (י"ם) 6992/03 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים אשר הורה על מחיקתה של תביעה בסדר דין מהיר שהוגשה בהעדר תצהיר של מבוטח שנהג ברכב בתמיכה לה. ראשית, דעתי שונה מדעתו של כב' המותב שנתן את פסק הדין. כפי שקבעתי לעיל, אני סבור כי אין חובה לצרף לכתב תביעה בסדר דין מהיר תצהיר של הנהג מקום בו הוגש בתמיכה לכתב התביעה תצהיר של בעל דין ערוך כדין בהתאם לטופס 17א. כאמור לעיל אני סבור שניתן להגיש תצהיר של הנהג במועד מאוחר יותר, לאחר שיוגש כתב הגנה. ושנית, עובדותיו של פסק הדין שונות מהתיק שלפני. שם הוגש כתב הגנה והתקיים דיון מבלי שהוגש כלל תצהיר של מבוטח התובעת במועד מאוחר יותר כקבוע בתקנה 214 ט (א). לא כך המצב בענייננו, בו טרם הוגש כתב הגנה והתיק מצוי עדיין בראשיתו. התצהירים שהוגשו פסולים ואינם מתייחסים לתביעה הספציפית כאמור, בעקבות בקשת הנתבעים התברר כי התובעת צרפה לכתב התביעה תצהירים, אשר נחתמו לכאורה ביום 25.8.2011 שעה שהתאונה ארעה ביום 10.10.2011. כתב התביעה הוגש ביום 21.12.2012 כשנה וארבעה חודשים לאחר המועד בו נחתמו לכאורה התצהירים. מכאן ברור שתצהירים אלה לא יכולים להתייחס לעובדות הספציפיות של כתב התביעה. בהחלטתי שניתנה בעקבות טענות הנתבעים בעניין זה, הוריתי לתובעת להבהיר עניין זה בתגובתה. בית המשפט הניח שהתובעת בתגובתה תסביר כי התצהירים הוגשו על ידה בטעות וכי יחד עם התגובה תוגש בקשה לצירוף התצהירים הנכונים. במקום זאת עלתה מתגובת התובעת קיומה של התנהלות בלתי תקינה, אשר בית המשפט אינו יכול להסכים לה. להלן התשובה: "המדובר בתצהירים המצורפים דרך קבע ובאופן שוטף לכתבי תביעות שונים ורבים, אשר מוגשים מטעם התובעת ע"י משרד הח"מ מידי יום". מתגובה זו עלה כי התובעת נוהגת לצרף לכתבי התביעה הרבים והשונים שאותן היא מגישה, תצהירים שאין בינם לבין תוכן התביעה במקרה ספציפי כל קשר. מתוכן הדברים עולה שאותו תצהיר ממש מוגש בתמיכה לכתבי תביעה נוספים המוגשים בגין תביעות אחרות בנסיבות שונות. מהאמור גם עולה כי עובר להגשת התביעה אין כל גורם מטעם התובעת, אשר מעיין בה וחותם על תצהיר המתייחס לאמור בה ולמסמכים המצורפים אליה. בענייננו, בתצהיר שהתובעת הגישה בתמיכה לעובדות כתב התביעה נכתב כדלקמן: "האמור בסעיף 3 מכתב התביעה הינו עפ"י מיטב אמונתי וידיעתי. האמור בסעיף 5 מכתב התביעה הוא בידיעתי האישית". עיון בסעיף 3 לכתב התביעה מגלה כי הוא מתייחס לזהותו של הנתבע 2 ואילו סעיף 5 מתייחס למחדלים אותם ייחסה התובעת לנתבעים. אין כל התייחסות בתצהיר לסעיפים מהותיים ביותר של כתב התביעה, קרי סעיף 1 המתאר את בעלותה של התובעת ברכב, סעיף 4 המתאר את נסיבות התאונה בהסתמך על טופס ההודעה של הנהג, וסעיף 6 המפרט את הנזקים שנגרמו לתובעת. במילים אחרות ניכר שהתצהיר אינו קשור ומנותק מתוכן התביעה הספציפית. יש לציין שבתביעות נזקי רכב מטפלים בדרך כלל עורכי דין המתמחים בתחום זה ומרבים להופיע זה כנגד זה. אלה, בשל הסדרים בלתי כתובים שנהוגים אצלם, לרוב אינם מעוררים טענות בעניין זה, ולפיכך בית המשפט בהיותו נאמן לשיטה האדוורסרית אינו מעורר טענות אלה מיוזמתו. במקרה דנן ב"כ הנתבעים עמד על טענות אלה עוד בתחילת הדרך ובית המשפט אינו יכול להתעלם מהן. כאמור לעיל, לנוכח טענות הנתבעים היה מצופה שהתובעת תפעל לתקן את הטעון תיקון וכי היא תבקש להגיש תצהירים מתוקנים אשר מתייחסים לכתב התביעה הספציפי. התובעת לא עשתה כן ואין מקום בשלב זה לאפשר לה זאת. דחיית התביעה היא צעד דרסטי, ומשמעותה סגירת בית המשפט בפני התובעת. לאור זאת אני סבור כי הדרך הנכונה היא להורות על מחיקתה של התביעה תוך חיובה של התובעת בהוצאות משפט ראויות. ככל שהתובעת תבקש להגיש את תביעתה מחדש היא רשאית לעשות כן וראוי שהיא תקפיד להגישה בהתאם לתקנות. אשר על כן התביעה נמחקת. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בגין שכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪. דחיה על הסףמסמכיםצירוף תצהיר