שימוש במסך ההתאגדות לצורך קיפוח נושים והברחת נכסים

השימוש במסך ההתאגדות נעשה לצורך קיפוח נושים ולהברחת נכסים של החייבת, כפי שאפרט להלן. בשל כך קיימים סימני שאלה רבים באשר למידת תום הלב וניקיון הכפיים. על רקע זה לא מצאתי שהמבקשת הוכיחה שקיימת בידיה זכות במיטלטלין, או שיש לשריין את הזכות האמורה באמצעות מתן פסק דין הצהרתי. כפי שציינתי לעיל, עיקול המיטלטלין באמצעות רישום נעשה בענייננו בחדר הכושר המצוי בקניון מלחה בירושלים. עולה מהראיות, לרבות מפסק הדין של בית הדין לעבודה, שבמשך שנים נוהל במקום מרכז כושר ששמו המסחרי הינו בודי ליין. מרכז הכושר בודי ליין נוהל באמצעות חברות שונות המצויות בבעלותם ובניהולם של האחים שמואל ודוד סונינו, שניהם ביחד או אחד מהם בנפרד. (בין אותן חברות ניתן למנות את המשיבות הפורמאליות בבקשה שבפני, "פסגת הכושר בע"מ"; "אתגר ראשון ספורט בע"מ"; ו"שמוליק בודי פרפקט בע"מ", וכן את החייבת, ששמה כאמור חברת מרכז הכושר בקניון). בענייננו עסקה כאמור בעבר ערכאה שיפוטית בנסיבות הייחודיות שבניהול חדר הכושר בודי ליין שבקניון מלחה, ומצאה שיש להרים את מסך ההתאגדות בין מספר חברות, לרבות החייבת, ובין בעלי מניותיהן. בפסק הדין של בית הדין לעבודה, אשר דן כאמור בעניינה של עובדת לשעבר במרכז הכושר, נקבע כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין דוד ושמואל סונינו למשיבות 2-3 שבבקשה זו, בנימוק ש"שמואל ודוד סונינו העסיקו את התובעת בעסק בשם "בודי ליין", בבעלותם ובניהולם המשותף, באמצעות חברות שונות שהקימו, תוך שהם עושים שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברות." (סעיף 25). בפסק הדין פורט כי "במהלך עדותו של שמואל סונינו התברר עוד כי ביום 17.6.03, הוא ייסד חברה נוספת בשם "מרכז כושר בקניון בע"מ" [היא החייבת] כבעל מניות ומנהל יחיד (ת/1). העד אישר כי גם החברה החדשה עובדת בחלק פעילותה תחת השם "בודי ליין"...וציין כי הוקמה מסיבות של מיסוי והנהלת חשבונות... בנסיבות אלו בהן רב הטשטוש בין החברות השונות המפעילות את מכון הכושר "בודי ליין"..." (פסקאות 22-23). בפסק הדין של בית הדין לעבודה צוטטה עדותו של דוד סונינו כי "הסימן המסחרי "בודי ליין" רשום על שם חברת אתגר, ובהעברות בין החברות הוא קנה מאחיו שמואל סונינו ציוד" (פסקה 19). בפסק הדין גם צוטטה עדותו של מר שמואל סונינו כי משנת 1994 ואילך השם המסחרי "בודי ליין" שימש אותם באופן קבוע והחברות השונות הוקמו והשתנו השמות משיקולי מס (פסקה 20). מפסק הדין עולה כי דוד סונינו ניהל את הסניף של "בודי ליין" בפסגת זאב בעוד ששמואל סונינו ניהל את הסניף בקניון מלחה ובין הסניפים היו קשרים שהתבטאו בקניית ציוד או בתשלום לעובדים (פסקאות 19-20). מעניינת בענייננו הסמיכות שבין מתן פסק הדין של בית הדין לעבודה, ביום 5.8.07, לבין מועד הסכם הרכישה שנחתם לכאורה על פי הרשום בו, כ- 4 חודשים לאחר מכן, ביום 9.12.07, שבגדרו הועברה פעילותו של מרכז הכושר בודי ליין לידי המבקשת. סמיכות זמנים זו, כמו גם דפוס התנהלות שיטתי בעבר, מעורר חשד הטעון בדיקה, שמא גם מכירת הפעילות בענייננו, אינה אלא העברת נכסים לשם התחמקות מנושים. אין להתעלם בענייננו מכך שהמכירה למבקשת נעשתה כביכול לידי אדם שלישי, שאינו אחד משני האחים, ואולם עדיין קיימים מספר סימני שאלה המעוררים את הרושם שההתקשרות כביכול עם אדם זר הינה התקשרות למראית עין, לשם הברחת הנכס מנושים. יש לזכור שמבחינת מבחן התוצאה, בעקבות עסקת מכירת מרכז הכושר בודי ליין למבקשת, נותר מרכז הכושר בידי אחד האחים, ומניותיה של המבקשת הם כיום בבעלותו של דוד סונינו. על רקע זה נבחן את הראיות שבפני. מעיון בראיות עולה בראש ובראשונה שהמבקשת לא הצביעה על טעם כלכלי של ממש למכירת הפעילות של בודי ליין מהחייבת לידי המבקשת, בוודאי שלא הוצג טעם כלכלי למכירת מרכז הכושר לידי טיילק. אמנם נטען בפני שמכירת הפעילות במרכז הכושר בודי ליין נעשתה על רקע קשיים כלכליים, ואולם לא הובאה כל ראיה לכך. דוד סונינו השיב במהלך חקירתו הנגדית לשאלה האם ידע בתור מנהל מרכז הכושר ששמואל אחיו מוכר את הזכויות לטיילק והשיב כי "הופתעתי מזה וזה בא לי בהפתעה. וגם לא הכרתי את ג'וזף." (עמ' 5 שורה 15). דוד סונינו הוסיף שהוא ניהל באותה עת את העובדים והלקוחות במרכז הכושר, אבל לא את העניינים הכספיים (עמ' 5 שורה 25). על רקע הסקירה המקיפה בפסק הדין של בית הדין לעבודה, על השותפות בין שני האחים בניהול רשת מרכזי הכושר, על העברת המרכזים בין חברות לשם התחמקות מנושים, קשה לקבל את עדותו של דוד סונינו לכך שהוא כלל לא ידע על המכירה, אף שהיה המנהל של מרכז הכושר, או כי הוא הופתע ממנה. קשה היה שלא להתרשם מכך שמדובר בעדות מגמתית ובלתי מהימנה. קשה היה גם לקבל את טענתו של דוד סונינו שלפיה הוא עצמו לא הכיר את טיילק, בעוד שבסעיף 6 להסכם הרכישה כתוב במפורש שקיימת היכרות בת שנתיים עם טיילק (שבשלה הועברה הפעילות של מכון הכושר לטיילק עוד לפני תשלום סכום כלשהו). שמואל סונינו, אחיו של דוד סונינו שהיה בעל המניות בחייבת, לא זומן לעדות, ועל כן לא ניתן היה לשמוע את גרסתו באשר לטעמים למכירת הפעילות בבודי ליין. גם טיילק שרכש לכאורה את הפעילות במרכז הכושר מאת החייבת לא זומן לעדות. מעבר לכך שלא הוצג בפני כל טעם למכירת הפעילות במרכז הכושר לידי אחר, בעיקר לידי צד ג', מעדותו של דוד סונינו מתעורר הרושם שלא שולם כל תשלום כלשהו לחייבת בתמורה למכירת מרכז הכושר. דוד סונינו לא ידע להשיב מהו היקף סכום התמורה ששילם טיילק לחייבת בגין מכירת פעילותו של מרכז הכושר, בין במישרין ובין באמצעות החייבת. בחקירתו הנגדית השיב שטיילק אמר לו שהוא שילם סכום כלשהו על חשבון התמורה, ואולם דוד סונינו לא ידע מהו גובה הסכום. דוד סונינו השיב "הוא שילם חלק מהכסף אני לא יודע כמה, ואני יודע שהוא היה צריך לשלם ולא היה לו עוד כסף, ואז הוא רצה לצאת מההסכם ואחי שמוליק לא רצה לחזור ולקחת על עצמו את המועדון ואני ששמעתי הסכמתי לקחת את המועדון עלי ויש לי הסכם עם ג'וזף." (עמ' 3 שורות 1-3). דוד סונינו השיב עוד מספר פעמים כי הוא יודע שטיילק שילם אך אינו יודע כמה (עמ' 3 שורות 15-16, 18, 27, עמ' 4 שורה 5). ראוי לציין שעל פי סעיף 7 בהסכם הרכישה, הועבר מכון הכושר לידי טיילק עוד לפני תשלום כלשהו, והצדדים הסכימו שהדבר ייחשב כמתן הלוואה מאת החייבת לידי טיילק בגובה התמורה, היינו בסכום של 240,000$. דוד סונינו טען בעדותו שהמבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה ועל כן הוא רכש את מניותיה. מעבר לכך שלא הובאה כל ראייה לכך שטיילק שילם תמורה כלשהי לחייבת בגין מרכז הכושר, לא הובאה גם כל ראייה לכך שהמבקשת או טיילק עצמו נקלעו לחובות. אמנם טיילק חתום על הסכם הרכישה, ואולם לגרסתו של דוד סונינו הרכישה הייתה עבור חברה שטרם הוקמה, היינו עבור המבקשת, ולפיכך החוב בגין הסכם הרכישה הוא חובה של המבקשת. דוד סונינו הודה בחקירתו הנגדית שהוא לא שילם דבר על חשבון תמורת הסכם הרכישה, הוא לא הציג כל ראייה לכך שהמבקשת שילמה את התמורה, אף לא הציג דוחות המעידים שהתמורה מופיעה אצל המבקשת כחוב. דוד סונינו העיד שהוא עצמו לא שילם דבר על חשבון התמורה בגין העברת הפעילות של מרכז הכושר, או בגין המניות שהועברו אליו. לטענתו רכש את המניות בתמורה להתחייבויות של המבקשת. במהלך החקירה הנגדית השיב "אני לא שילמתי כלום. אני לקחתי על עצמי את ההתחייבויות שהיה לג'וזף את החובות תמורות המינויים הפעילים שיש במועדון" (עמ' 3 שורות 7-8). וכשנשאל שנית השיב "אני משלם, בהתחייבויות שיש חובות, לקחתי את החובות עלי זה כסף." (עמ' 3 שורה 11). כשנשאל בהמשך האם אחת מההתחייבויות היא לשמואל סונינו השיב "לא. אין לי קשר אתו, לקחתי את החובות של העובדים חוב מול הקניון בשכירות, אלה החובות שלקחתי." (עמ' 4 שורות 21-22). מעבר לכך שאין בעסקה למכירת המניות כדי להסביר את העדר תשלום התמורה בגין הנכס המרכזי של המבקשת, שלשם הפעלתו הוקמה מלכתחילה, לא הובאה בפני כל ראיה לכך שלמבקשת חובות כלשהם, זולת עדותו של דוד סונינו על קיומם של חובות. אם נאמץ את גרסתו של דוד סונינו, ככל שנטל עליו את חובותיה של המבקשת, היה עליו לשלם גם את החוב בגין תמורת רכישת פעילותו של מכון הכושר, אשר הוצגה כאמור בסעיף 7 להסכם הרכישה כהלוואה בסכום של 240,000$ שהתקבלה מהחייבת למבקשת. בכל מקרה עצם מכירת המניות, שאף היא לכאורה למראית עין, אינה מבטלת את החוב בגין תמורת מכירת הפעילות של מרכז הכושר. אף שעולה מהראיות שהחייבת לא קיבלה כל תמורה בעד העברת הפעילות במרכז הכושר לידי המבקשת, מטיילק, מהמבקשת או מדוד סונינו, החייבת לא ביטלה את הסכם הרכישה. מדובר כאמור בסכום תמורה משמעותי, של 240,000 $ ולא ברור כיצד ויתרה עליו החייבת במיוחד ככל שהיו לה הפסדים או חובות. כאמור שמואל סונינו או טיילק לא זומנו להעיד, ועל כן לא ניתן היה לשאול אותם גם באשר לתשלום התמורה וגם באשר להימנעות מדרישת החוב. עובדות אלו מעידות על העדר טעם כלכלי בעסקה, מעלות תהיות ומגבירות את החשד שמדובר בעסקה למראית עין, שכל תכליתה להתחמק מנושים. ראוי להזכיר בהקשר זה תשובה נוספת של דוד סונינו המעלה תהיות. דוד סונינו השיב כי "אני יודע שג'וזף טיילק לקח משימה גדולה והוא כשל בניהול שלו, והוא הביא את החברה בזמן קצר להפסדים שהחברה היתה במצב טוב, ואני ראיתי סיכוי לקחת את החברה. ההסכם שלי היה לא מול חברת הכושר בקניון אלא מול בריאות וכושר ג'וזף טיילק." (עמ' 4 שורות 7-9). מעבר לכך שלא הוכח כאמור שהמבקשת נקלעה לקשיים כלכליים שהביאו את טיילק למכור לכאורה את המניות לדוד סונינו, ניתן ללמוד מתשובתו של דוד סונינו שלפני המכירה לטיילק הייתה החברה במצב טוב. המבקשת הוקמה כאמור לאחר חתימת הסכם הרכישה, ועל כן דומה שדוד סונינו מעיד על מצבה הטוב של החייבת לפני שמכרה את מרכז הכושר, כך ששוב מתעוררת השאלה מדוע מלכתחילה נמכרה הפעילות במרכז הכושר מאת החייבת למבקשת. סתירה מהותית קיימת בעדותו של דוד סונינו באשר למועד שבו רכש כביכול את הזכויות במבקשת מאת טיילק. בתצהיר עדות ראשית לא נקב דוד סונינו במועד הרכישה, ואולם בסעיף 8 טען כי מסיבות טכניות רק בשנת 2011 הועברו המניות באופן פורמאלי לידיו. אף שהצהיר שלמעשה הוא נטל את ההתחייבויות והנכסים של המבקשת עוד קודם לכן מיד לאחר שהמבקשת לא עמדה בהתחייבויות על פי הסכם הרכישה (ראו סעיפים 7 ו-8 לתצהיר עדות ראשית, וראו גם הטענות בסיכומים), במהלך חקירתו הנגדית השיב שמכירת המניות אליו הייתה רק בשנת 2011 (עמ' 2 שורה 27). כפי שאצטט להלן, במהלך חקירתו הנגדית, לאחר שנשאל לגבי תקופת ניהולו את מרכז הכושר, הוא השיב שרק בשנת 2011 חזר לנהל את המרכז, בהקבלה לטענתו שלפיה הועברה אליו הפעילות רק באותה שנה. למותר לציין שלא הוצג כל הסכם לרכישת המניות מטיילק לדוד סונינו. סתירה מהותית זו והעדר מועד ברור להעברת הזכויות במבקשת, מעלה אף היא חשד לכך שהזכויות במבקשת היו ביד דוד סונינו מלכתחילה, והעברת הזכויות לידי טיילק אינה אלה מראית עין לשם התחמקות מנושים. מעבר לדרוש אציין שלא ניתן כל הסבר לכך שהמניות הועברו לשמו של דוד סונינו רק במהלך 2011 בעוד שלטענתו הוא רכש את הזכויות במבקשת במועד מוקדם יותר שאותו לא ידע לציין. אין להוציא מכלל אפשרות שהמניות נותרו על שם אדם זר, שכלל לא ברור האם הוא קיים, על מנת להערים על נושים, תוך יצירת מצג שלפיו במשך תקופה ממושכת בעל המניות בחברה הינו אדם זר, שאינו אחד משני האחים סונינו. כפי שציינתי, דוד סונינו נשאל במהלך חקירתו הנגדית האם ניהל את מרכז הכושר לפני שרכש את המניות. לשאלת בית המשפט השיב "אני ניהלתי את המכון כושר, הייתי אחראי על הפרסום, השיווק והניהול, בפועל על העובדים, בעיות שהיו עם לקוחות, זה מה שעשיתי. אני לא זוכר תאריכים, אני לא זוכר ממי קבלתי משכורת, חלק היו חברות בבעלותי שנמצאות במקום אחר, בפסגת זאב, אני לא זוכר תאריכים. אחרי המכירה לג'וזף המשכתי לנהל את המועדון במלחה, סליחה אני מתקן לא נהלתי את המועדון עזרתי בשיווק ופרסום, מי שניהל היה ג'וזף טיילק. אני לא זוכר עד מתי הוא ניהל. אני לא חזרתי לנהל, לקחתי את המועדון את החברה בערך שנתיים שנה וחצי, אני חזרתי לנהל את המועדון משנת 2011 אני לא זוכר תאריך מדויק." (עמ' 6 שורות 21-27). אף שדוד סונינו טען שהוא אינו זוכר תאריכים, ניתן היה להתרשם מעדותו, בין היתר מתיקון תשובתו לאחר שהודה בטעות בכך שהוא המשיך לנהל את מרכז הכושר בודי ליין לכל אורך התקופה, שהוא אכן ניהל המרכז גם לאחר רכישתו כביכול על ידי המבקשת, עוד בטרם רכש הוא עצמו את מניותיה. אמנם הוא ביקש לתקן את דבריו וטען שטיילק ניהל את המועדון בעוד שהוא סייע בלבד בשיווק ובפרסום, ואולם תשובתו בעניין זה, כמו גם תשובותיו האחרות, הייתה מגמתית ובלתי אמינה. דוד סונינו לא הביא כל ראייה אובייקטיבית לתמיכה בטענותיו. על רקע זה של חשד ממשי להעברת הפעילות לשם התחמקות מנושים, אין במסמכים שצורפו לבקשה כדי להוכיח את העברת הבעלות במיטלטלין לידי המבקשת. הוצגה בפני אמנם ראייה לכך שהסכם השכירות עם הקניון הוסב למבקשת, יחד עם זאת באותו מסמך מפורטות גם הסבות של הסכם השכירות לחברות האחרות, ויש בכך ללמד דפוס ההתנהגות החוזר ונשנה, על השיטתיות בהעברת מרכז הכושר בודי ליין בין החברות השונות, ועל כך שלהעברת הנכס, שלגביה נקבע בעבר שהיא נעשתה לשם התחמקות מנושים, התלווה תמיד שינוי פורמאלי במסמכים הרלוונטיים כגון הסכמי השכירות. אף שהוצגו דוחות הפחת המעידים כאמור לכאורה על דרישת הוצאות פחת בדוחות המבקשת, לא הוצג כל דוח לרשויות המס המדווח על מכירת הפעילות של מרכז הכושר מחברה לחברה, אף לא עדות על תשלום המס בגין המכירה האמורה. עולה מהמקובץ שקיים בענייננו חשד ממשי לכך שמכירת הפעילות במרכז הכושר בודי ליין מהחייבת לידי המבקשת, הינה מכירה למראית עין בלבד. לא הוכח שמרכז הכושר נמכר לצד ג' או ששולמה תמורה כלשהי בגין המכירה. אמנם נעשו פעולות פורמאליות כגון חתימה לכאורה על חוזים, שינוי שם השוכר בהסכם השכירות, שינוי זהות החברה המדווחת בדוחות פחת, ואולם התרשמתי שהבעלות במרכז הכושר לא הועברה. לא היה כל טעם כלכלי במכירת הפעילות כביכול למבקשת, זולת התחמקות מנושים, וגם לאחר החתימה על הסכם הרכישה קיים ערבוב בין פעילותה של החייבת ופעילותה של המבקשת, ובין נכסיהן, ודוד סונינו נותר מנהלו של מרכז הכושר. בנסיבות האמורות מוצדק להרים את מסך ההתאגדות בין המבקשת לבין החייבת, ובכל מקרה אין מקום לקבל את התביעה ולהצהיר שהמיטלטלין שייכים למבקשת. סיכום התביעה נדחית. אני מורה על ביטול עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. המבקשת תשלם למשיב בתוך 30 ימים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪. ככל שהסכומים לא ישולמו במועד, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל. נושהמסך ההתאגדותהרמת מסךהברחת נכסים