בקשה למתן פסק דין הצהרתי המורה כי המחאת זכות שנחתמה בטלה

בקשה למתן פסק דין הצהרתי המורה כי המחאת זכות שנחתמה בטלה א. מבוא וטענות הצדדים (בתמצית): המבקש שכר מהמשיבה דירה (הוצגו הסכמי שכירות לשנים 2008-2010). אין חולק כי המבקש הפסיק לשלם, בשלב מסוים, את דמי השכירות והיה חייב למשיבה כסף. מאחר והמבקש היה צפוי לקבל כספי פיצויים בעקבות תאונת דרכים שעבר, הסכימו הצדדים כי מסכום הפיצויים הראשון שיקבל המבקש, יועבר למשיבה סך של 19,350 ₪ בגין חובו של המבקש עבור דמי השכירות שלא שולמו. בהתאם להסכמה זו חתמו הצדדים (ביום 23/11/09), במשרדו של עו"ד גיל גולדרייך - עורך הדין שייצג את המבקש בתביעת הנזיקין, על המחאת זכות שנוסחה כדלקמן: "1. אני הח"מ וסים גאלב ...ממחה בזאת להעביר לגב' מזרחי סכום על סך 19,350 ₪ מהכספים הראשונים אשר אקבל ממגדל חברה לביטוח בע"מ (...). המחאת זכות זו הינה לסכום על סך 19,350 ₪ מהכספים האמורים להתקבל ממגדל, חברה לביטוח בע"מ בגין נזקי הגוף שנגרמו לי כתוצאה מהתאונה שבנדון. 2. ידוע לי שהמחאת זכות זו היא בלתי חוזרת ואינני יכול להתחרט על ההוראה שנתתי לך במכתב זה". 3. בבקשה דנן טוען המבקש כי (ביום 10/8/10) לאחר חתימתו על המחאת הזכות, העביר למשיבה סך של 14,000 ₪, וכן מחשב נייד בשווי של 8,000 ₪. עוד נטען על ידו כי בעקבות מתן הכסף והמחשב, הוסיפו הצדדים, על גבי מסמך המחאת הזכות שנחתמה, מספר שורות כדלקמן: "אני חנה מזרחי קיבלתי מווסים עבוד סכום מחוב 19,350 קיבלתי 14,000. אישרתי בשיחה טלפונית והעביר את הכסף לבעלי חיים מזרחי. ובנוסף מחשב נייד ששוויו 8,000 אלף ₪!" מתחת לכיתוב הנ"ל מופיעות שתי חתימות, אשר נטען כי הן חתימות המשיבה והמבקש. אשר על כן דורש המבקש להצהיר כי פרע חובו למשיבה, וכי המחאת הזכות שנחתמה על ידו בטלה. טענתו המרכזית היא כי המשיבה לא הוכיחה את טענת הזיוף שהעלתה ביחס לתוספת שנכתבה על גבי המחאת הזכות בצירוף חתימתה. כן הוא מפנה לכך שהמשיבה העלתה גרסה חלופית סותרת לפיה כן מדובר בחתימתה אלא שמדובר בחתימה ש-"הושתלה" על ידי המבקש, דהיינו, חתימה שצולמה ממסמך אחר והודבקה להמחאת הזכות. נטען כי גרסה נוספת וסותרת זו מלמדת על חוסר אמינותה של המשיבה ומובילה לקביעה כי החתימה המופיעה על גבי המחאת הזכות היא אכן חתימתה, ומכאן שהוכח כי הסכום הנקוב בהמחאת הזכות הוחזר ע"י המבקש. עוד מפנה ב"כ המבקש למספר סתירות שנטען כי התגלעו בין עדות המשיבה לעדות בעלה. 4. המשיבה מכחישה קבלת סכום כלשהו מאת המבקש. כן היא מכחישה קבלת מחשב נייד. עוד נטען על ידה כי הכיתוב בכתב יד, שנכתב לכאורה ביום 10/8/10 על גבי המחאת הזכות וחתימתה בסמוך לכיתוב זה- זויפו. המשיבה אף הגישה ביום 4/3/13 תלונה במשטרה בגין הזיוף הנטען וטענה כי ראתה וידעה על קיומו של המסמך הנ"ל, לראשונה, רק עם הגשת התביעה. המשיבה הוסיפה וטענה כי זמן מה לאחר החתימה על המחאת הזכות ביום 23/11/09, הגיעו לידיעתה תלונות משכנים בנוגע להתנהגות המבקש ואשתו (נטען כי המבקש השתמש בסמים וכי אשתו עסקה בזנות). בעקבות התלונות הגיעה המשיבה לדירה ואז התברר לה כי המבקש נעצר ע"י המשטרה. המשיבה ניסתה לשכנע את משפחתו של המבקש לפנות את הדירה, ברם לטענתה בני המשפחה התנגדו והתנהגו באופן אלים, אך פונו בסופו של דבר מהדירה ע"י המשטרה מאחר והוברר כי הם שוהים בלתי חוקיים בישראל. לאחר פינויים החזירה המשטרה את מפתחות הדירה למשיבה. 5. לאור המחלוקת בין הצדדים בנוגע לכיתוב שהוסף בכתב יד על גבי מסמך המחאת הזכות, ניתנה הסכמה למינוי מומחה לזיהוי כתבי יד מטעם בית המשפט אשר יבחן את המסמך וייתן חוות דעת בשאלה האם מדובר בכתב ידה של המשיבה ובחתימתה, אם לאו. לאחר שניתנה החלטה בדבר מינוי מומחה הגיש המבקש הודעה לבית המשפט לפיה הרישום בכתב יד לא נעשה על ידי המשיבה, אלא היא רק חתמה על המסמך. בהתחשב בהודעה זו, ובנסיבות בהן המבקש לא הציג את המסמך המקורי אלא צילום בלבד (בטענה כי המסמך המקורי אינו מצוי בידו), בוטל מינוי המומחה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. 6. בישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעו עדויות המבקש, המשיבה ובעלה. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. ב. דיון והכרעה: בפתח הדברים אומר כי לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במלוא המסמכים שהוצגו בפני, אני סבורה כי דין התביעה להידחות שכן התגלעו סתירות רבות בגרסת המבקש, מעבר להיותה בבחינת עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך. כן לא הוכח על ידו כי החתימה שהוספה בכתב יד על גבי מכתב המחאת הזכות הינה חתימת המשיבה כנטען על ידו, ולא הוכח על ידו כי שלם למשיבה את סכום המחאת הזכות בדרך אחרת. 7. הלכה פסוקה היא כי כאשר אדם מתכחש לחתימתו על מסמך, נטל השכנוע בנוגע להוכחת אמיתות החתימה על גבי אותו מסמך מוטל על כתפי הטוען לכך. ראה לענין זה ע"א 8752/07 בנק לאומי נ' עזבון הורביץ ניתן ביום 15/3/11, ע"א 5293/90 בנק פועלים נ' רחמים פ"ד מז(3) 240. משהכחישה המשיבה כי חתמה על המסמך המדובר, אזי, הנטל להוכיח כי מדובר בחתימתה מוטל על המבקש - נטל שלא הורם. משבוטל מינוי המומחה שמונה מטעם בית המשפט רשאי היה המבקש להגיש חוות דעת מומחה מטעמו לצורך הוכחת חתימת המשיבה על גבי המסמך המדובר. ודוק - העובדה כי המשיבה טוענת (ובצדק - כפי שאפרט בהמשך) כי יתכן שמדובר בחתימה שלה ברם שצולמה ממסמך אחר, ושלא נחתמה על ידה על גבי המסמך הנטען, אינה פוגמת בטענתה לזיוף חתימתה על גבי המסמך הנטען, ואינה פוטרת את המבקש מהוכחת טענתו לפיה חתמה המשיבה על גבי המסמך. 8. די היה באמור לעיל על מנת להביא לדחיית הבקשה, ברם מצאתי לנכון להוסיף ולפרט סתירות ותמיהות מהותיות העולות מגרסת המבקש כדלקמן: ראשית - קיימת סתירה משמעותית בין גרסתו הראשונה של המבקש בכל הנוגע לזהות כותב המסמך העומד בלב המחלוקת, כפי שהובאה בתצהיר המבקש ובנטען בהמרצת הפתיחה, לבין גרסתו כפי שהובאה בהודעתו מיום 14/4/13 לבית המשפט. בתצהירו ציין המבקש כדלקמן: "ביום 10.08.2010 העברתי למשיבה סך של 14,000 ₪ במזומן וכן מחשב נייד שוויו 8,000 ₪. המשיבה אישרה בכתב ידה כי "אני חנה מזרחי קיבלתי מווסים עבוד סכום מחוב 19,350 קיבלתי 14,000. אישרתי בשיחה טלפונית והעביר את הכסף לבעלי חיים מזרחי. ובנוסף מחשב נייד ששוויו 8,000 אלף ₪!" (ס' 7 לתצהיר המבקש, הדגשה לא במקור - ע.ב). כן ראה נוסח דומה בס' 13 להמרצת הפתיחה. ואולם, כאמור לעיל, לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט הודיע המבקש כך: "מעיון בתצהירו ובהמרצת הפתיחה שהוגשה מטעמו הוברר, כי ככל הנראה אירעה אי הבנה באשר לכוונתו של התובע, כאשר עת נרשם, כי הנתבעת אישרה בכתב ידה, הרי הכוונה הייתה לכך, שהיא אישרה את תוכן הרשום על ידי חתימתה על המסמך ולא שהיא רשמה את המילים בעצמה, אלא לאחר שהיא קיבלה את הכסף חתמה על המסמך" (הדגשה במקור). הסתירה שפורטה לעיל לא הובהרה על ידי המבקש כנדרש פרט לטענה התמוהה כי חלה "אי הבנה". התמיהה עולה ביתר שאת נוכח העובדה כי הטענה לפיה המשיבה רק חתמה על המסמך אך לא כתבה אותו, נטענה רק לאחר שמונה, כאמור, מומחה לזיהוי כתבי יד מטעם בית המשפט. 9. כשנשאל המבקש בעדותו מי כתב את המסמך, טען כי בתו בת ה- 16 כתבה אותו. לטענה זו אין כל תמיכה משלא הוגש תצהיר הבת, והיא לא זומנה למתן עדות - ראה, בהקשר זה, פירוט בהמשך. 10. יתר על כן - המבקש תיאר בעדותו את מסירת הסכום הכספי והמחשב הנייד, ואת החתימה על המסמך כדלקמן: "הוא (בעלה של המשיבה. ע.ב.) בא אליי הביתה, (...), הוא לקח אותי באוטו והייתה באוטו גם הבת שלי, בת 16, (...) נסענו לבית שלה (של המשיבה. ע.ב.). לא עליתי לבית, היא ירדה לאוטו וחתמה על המסמך" (פרוט' עמ' 2 שר' 22). וכן: "אצלי בבית מסרתי לו את הכסף. גם את המחשב מסרתי לו אצלי. נסענו אליה בשביל שתחתום" (פרוט' עמ' 3 שר' 8). מדברים אלה עולה כי לטענת המבקש הוא מסר לבעלה של המשיבה את הכסף והמחשב הנייד בדירה, ורק לאחר מכן נסעו השניים יחד עם ביתו, לביתה של המשיבה על מנת שתחתום על המסמך. גרסה זו אינה מתיישבת עם ההיגיון, שכן סביר שרק כנגד חתימתה של המשיבה היה המבקש מוסר את הכסף והמחשב הנייד או לחילופין היה המבקש דורש מבעלה של המשיבה לחתום בשמה על המסמך. דברים אלה נכונים במיוחד לאור יחסיהם הבעייתיים של הצדדים העולים גם מעדותו של המבקש בעניין זה: "כל יום היא (המשיבה. ע.ב.) הייתה באה אליי ומתקשרת, שהיא רוצה כסף, או היא או בעלה, היא באה 20 פעמים לבית, היא ובעלה, ועשו לנו בעיות שהם רוצים את הכסף או שנצא מהבית" (פרוט' עמ' 2 שר' 20). מכאן שבין הצדדים לא שררו יחסים טובים, ולפיכך טענתו של המבקש לפיה מסר לבעלה של המשיבה את הסכום הכספי והמחשב הנייד טרם עריכת המסמך המעיד על קבלתם, ולפני חתימת המשיבה על מסמך זה אינה סבירה. 11. כן לא הוברר מדוע הצטרפה ביתו של המבקש לנסיעה לבית המשיבה. מדובר בנערה שנטען כי היתה בת 16. המבקש דובר ומבין את השפה העברית היטב (כפי שהוברר בישיבת ההוכחות), ומכאן שלא היה כל צורך בהצטרפות ביתו לצרכי תרגום וכיו"ב. בנוסף - וכפי שכבר צוין לעיל - המבקש נמנע מלהעיד את בתו (הוברר אומנם כי היא גורשה לשטחי יהודה ושומרון, ברם ניתן היה לבקש ולזמנה למתן עדות בביהמ"ש). עדות הבת הייתה יכולה לחזק את גרסת המבקש, ויכולה הייתה לשפוך אור על נסיבות עריכת המסמך ומתן הכסף והמחשב הנייד הנטענים. כלל ידוע הוא כי דין אי העדת עד אשר עדותו הייתה עשויה לחזק את גרסתו של המבקש כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג יד ואין הסבר סביר לאי הבאתה, הייתה פועלת לחובת אותו צד (ע"א 548/78 שרון נ' יוסף, פד"י לה(1) 736; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פד"י מד(4) 602; ע"א 2275/90 לימה נ' פרץ, פד"י מז (2) 605; ע"א 78/04 המגן נ' גרשון, תק-על 2006(4) 64; י.קדמי "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1648 ואילך). 12. סתירה נוספת מהותית בגרסת המבקש נוגעת לסכום הכספי שנתן, לטענתו, לבעלה של המשיבה, כפי שיפורט להלן. בעדותו תיאר המבקש את מתן הכסף והמחשב הנייד לבעלה של המשיבה כדלקמן: "אני נתתי לו (לבעלה של המשיבה. ע.ב.) 6,000 ₪ במזומן, הוא לקח ממני מחשב נייד שאני חישבתי אותו כ- 8,000 ₪. ביחד יוצא בדיוק 14,000 ₪" (פרוט' עמ' 2 שר' 27) - דהיינו - סכום הנופל מהמחאת הזכות. עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת למסמך, שע"פ הנטען נכתב ביום 10/8/10, על גבי המחאת הזכות המקורית, ושבו נכתב כדלקמן: "אני חנה מזרחי קיבלתי (...) סכום מחוב 19,350 קיבלתי 14,000. (...) ובנוסף מחשב נייד ששוויו 8,000 אלף ₪!" (הדגשה לא במקור - ע.ב). עפ"י הכתוב במסמך נתן המבקש למשיבה, לכאורה, סכום כספי של 14,000 ₪ ובנוסף מחשב נייד בשווי של 8,000 ₪, כך שהשווי הכללי של הסכום הכספי והמחשב הנייד עמד על סך 22,000 ש"ח. 13. אוסיף כי עדות המבקש בבית המשפט, לפיה השווי הכללי של הסכום הכספי והמחשב הנייד שנתן למשיבה בסך 14,000 ₪, עומדת בסתירה גם לכתוב בתצהירו של המבקש בו הצהיר כדלקמן: "ביום 10.08.2010 העביר המבקש למשיבה סך של 14,000 ₪ במזומן וכן מחשב נייד ששוויו 8,000 ₪. (...) ואולם, כיום המשיבה מתכחשת לעובדה, כי למעשה פרעתי את החוב בגין המחאת הזכות, שנועדה להבטחת חובות בגין דמי שכירות לשנת 2009, בגובה הסכום המצוין בהמחאת הזכות (19,350 ₪. ע.ב.). למעשה פרעתי למשיבה סכום העולה על הסכום שבהמחאת הזכות הנ"ל" (ס' 7-8 להמרצת הפתיחה). הדגשות במקור. 14. בנוסף לא הוכיח המבקש את גרסתו לפיה נתן לבעלה של המשיבה סכום של כסף ומחשב נייד. בעדותו סיפר כי הסכום הכספי בסך 6,000 ₪ הינו סכום שלווה מחברו. המבקש ציין את שם החבר, ציין כי מדובר בחבר טוב מזה שנים רבות, וכי החבר אף מתגורר בחיפה. יחד עם זאת נמנע מלהעיד את אותו חבר אשר היה יכול לחזק את טענתו של המבקש לפיה אכן לווה ממנו סכום כסף, וגם במקרה זה חל כלל אי העדת עד הפועלת לרעת צד אשר נמנע מהבאת העדות כאמור לעיל. הדברים יפים במיוחד נוכח העובדה כי מדובר בחבר קרוב של המבקש אשר מתגורר בחיפה ולכן למבקש לא היה כל קושי בהעדתו. 15. ביחס למחשב העיד המבקש כי רכש אותו בשנת 2009 בחנות בחיפה. לשאלת בית המשפט השיב המבקש כי החנות עדיין פעילה, וכן העיד כי מסר את הקבלה בדבר רכישת המחשב ואת כל המסמכים של המחשב (תעודת אחריות) לבעלה של המשיבה עפ"י בקשתו. המבקש נמנע מלהעיד את בעל החנות בה רכש את המחשב הנייד ו/או נמנע מלהציג מסמך כלשהו מהחנות שהיה יכול לתמוך בעדותו לפיה אכן רכש את המחשב. 16. לכל האמור לעיל יש להוסיף את הדברים הבאים: המבקש נמנע מלהגיש את המסמך המקורי עליו נכתבה הצהרת המשיבה כפי שהוא טוען לה. בעדותו "תרץ" ענין זה בטענה כי המסמך המקורי שכן היה בידו ("המקור היה אצלי" - עמ' 4 שר' 12) נלקח על ידי המשיבה ובעלה יחד עם יתר החפצים שנלקחו מביתו לאחר שנלקח למאסר, ואולם לא ניתן כל הסבר מדוע מסמך חשוב כ"כ לא נשמר, למשל, בארנקו של המבקש. המבקש אף לא הודיע לעו"ד גולדרייך - עורך הדין שייצג אותו בתביעה הנזיקית ושבפניו חתם על המחאת הזכות לטובת המשיבה, על התשלום הנטען למשיבה ועל אישורה כפי שנטען בנוגע לקבלת הסכום, ולא שלח לעו"ד גולדרייך את אותו מסמך חשוב. משנשאל מדוע לא הודיע לעורך הדין על כך ענה: "אני חשבתי שזה נגמר ולא חשבתי שיש בעיה. לא חשבתי שיהיו בעיות" - עמ' 4 שר' 16. אין לקבל תשובה תמוהה זו שכן הגורם הראשון שהיה צריך לדעת על כך הינו עורך הדין שהיה אמור לפעול ביחס לכסף שמתקבל מחברת הביטוח, ומכאן שצפוי היה כי המבקש יעדכן את עורך הדין מיד לאחר חתימת המסמך הנטען (אוגוסט 2010). 17. יתר על כן - עיון בחתימות שנחתמו בתחתית המסמך נשוא דיוננו (חתימות המשיבה והמבקש), תוך השוואתם לחתימות השניים על גבי חוזה השכירות מיום 21/3/09 מגלה כי אכן מדובר בחתימות זהות לחלוטין: הן חתימתה של המשיבה והן חתימתו של המבקש. גם המרחק בין שתי החתימות זהה בשני המסמכים, ואוסיף כי מתחת לקו הנמצא בתחתית חתימתה של המשיבה בחוזה השכירות ישנה נקודה בצד שמאל, נקודה אשר נמצאת באותו מיקום בדיוק גם מתחת לקו הנמצא בתחתית חתימתה של המשיבה במסמך מיום 10/8/10. הקו מתחת לחתימת המבקש אכן אינו נראה אך מצויות מספר נקודות שחורות במקום בו עובר הקו, המלמדות על אפשרות כי הקו נמחק אך נותרו לו "עקבות". מכאן שאין לבטל את האפשרות שהעלתה המשיבה לפיה צולמו חתימות הצדדים מחוזה השכירות ו"הושתלו" בתחתית המסמך שבענייננו. למותר לציין, כי מסקנה זו אף מסבירה מדוע מופיעה חתימת המבקש בתחתית המסמך, שהרי אין כל סיבה הגיונית לכך שהמבקש יחתום על המסמך שנכתב בגוף ראשון ע"י המשיבה "אני חני מזרחי...", ואשר משמעותו ביטול המחאת זכות שניתנה לטובתה. 18. אין בסתירות עליהן הצביע ב"כ המבקש בין עדות המשיבה לעדות בעלה (בנוגע לנסיבות פינוי המטלטלין מהדירה לאחר שהמבקש נעצר, בנוגע למעורבות בעלה של המשיבה בשכירות הדירה וכו'), כדי להעלות או להוריד ביחס לאמור לעיל. 19. סוף דבר - בהתחשב בדברים שפורטו לעיל יש לקבוע כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח טענתו לפיה שילם למשיבה ו/או לבעלה את סכום המחאת הזכות (בכסף או בשווה כסף - מחשב נייד), ולא הוכיח טענתו כי המשיבה חתמה על המסמך הנטען בו היא מאשרת קבלת כסף ומחשב. אשר על כן דין התביעה להידחות: המחאת הזכות בעינה עומדת, ועל עו"ד גולדרייך לפעול בהתאם לאמור בה. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 3,500 ₪. פסק דין הצהרתיהמחאת חיובים