מסירה ביד לידי המעסיק אינו נחשב כמסירה כדין

מסירה ביד לידי המעסיק אינו נחשב כמסירה כדין הנטייה של הפסיקה בעשור האחרון שהחלה לעשות שימוש בכוח הידיעה של בעל דין תוך ריכוך מה של "כלל ההמצאה". השינוי בגישה נבע מהצורך למנוע ניצול של פגם על ידי בעל הדין כאשר אין חולק שהיתה המצאה מהותית. ר' לעניין זה: רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן פ"ד נט (2) 440 שם קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כדלקמן: "אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב בי-דין בפועל לידי בעל הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, חובה על בעל הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב בי-דין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב בי-הדין בידיו וידיעת תוכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי המצאה פורמאלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ועם תכליתו וכןעם התפיסה המושרשת שלפיה חובת תום הלב, החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם. היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם; היא עונה לזכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין כי מירוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה הובא כתב בי-הדין הרלוונטי לעניין ידיעתם; היא תואמת את זכות הגישה לערכאות הנתונה לאזרח ואינה סודרת אותה. העדפת כלל 'ההמצאה' על כלל 'הידיעה' בנסיבות אלה עלולה לפגוע בבעל הדין שכנגד פגיעה שאינה ראויה. הוא עלול להידרש לעניין שחלף עבר זמנו תוך שיועמסו על גבו קשיי הוכחה עקב חלוף הזמן. הדבר עלול להכביד הכבדה יתרה ושלא לצורך גם על בית המשפט, העשוי להידרש לחדש את עיסוקו בעניין ישן בשל תקלה פורמאלית הקשורה בהליך ההמצאה חרף העובדה שבעל הדין הנוגע בדבר ידע על אודות כתב בי-הדין העמוד בבסיס ההליך. העדפת כלל 'הידיעה' על פני כלל 'ההמצאה' בנסיבות אלה עולה אפוא בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי; היא מקדמת את מלוא התכליות הראויות - עמידה על קיומם של הליכים משפטיים בתוך פרקי הזמן הקבועים בתקנות; מתן הזדמנות מלאה לבעל הדין שקיבל לידיו בפועל את כתב בי-הדין, גם אם לא בדרך המצאה כדין, לפעול על פיו במסגרת המועדים המוגדרים בתקנות; מתן אפשרות לבעל הדין שכנגד להתגונן כראוי בטרם תחלוף תקופה ארוכה שבעטייה יתקשה בהבאת ראיותיו; קידום עניינה של מערכת השיפוט להכריע באופן סופי במחלוקות תוך זמן סביר ולהימנע מהותרתן בלתי פתורות לאורך זמן" (ר' גם בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית ואח' (פ"ד נו (4) 769). ניתן אפוא לומר כי הפסיקה החלה לגבש הכרה בכוחה של ידיעת בעל דין על ההחלטה שניתנה בעניינו והתנהגותו לאורה, ליצירת השתק כלפי טענתו של בעל דין כי נפל פגם בהמצאה בשלב מאוחר יותר. ראה לעניין זה: רע"א 8467/07 אבו עוקסה נ' בית הברזל ואח'. המצאת כתבי בי דיןידיים