האם הכתרת עילת התביעה כ"עוולת נזיקית" מקנה סמכות עניינית לבית משפט השלום ?

האם די בהכתרת עילת התביעה כ"עוולת נזיקית", כדי להקנות סמכות עניינית לבית משפט השלום לדון בתביעה דנן ? לפניי בקשה לדחייה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. לטענת המבקשת, דין התביעה אשר הוגשה נגדה ע"י המשיבה להידחות על הסף, שכן מדובר בתביעה שנסובה סביב שאלת חזרתה של המשיבה לעבודתה כמורה במשרד החינוך וזאת לאחר שפוטרה בהתאם להחלטת בית הדין המשמעתי ביום 16.7.07. עניין זה נמצא, לטענת המבקשת, במסגרת סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה וזאת בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"). 2. מנגד טענה המשיבה כי המבקשת מתעלמת בבקשתה ממכלול העוולות שעליהן מבססת המשיבה את תביעתה - עילות שמתבססות על פקודת הנזיקין ואשר בהתאם לאותו סעיף חוק שעליו מסתכמת המבקשת, נקבע מפורשות כי בית הדין נעדר כל סמכות עניינית לדון בהן. 3. המשיבה הועסקה כמורה אצל המבקשת מיום 1.10.87. כנגד המשיבה נפתחו הליכים פליליים שבמסגרתם היא הורשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והפרת אמונים. בעקבות הרשעתה זו, הועמדה המשיבה בפני בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה וביום 16.7.07 ניתן גזר דינה והוטלו עליה אמצעי הענישה הבאים: א. נזיפה חמורה. ב. פיטורין לאלתר משירות המדינה. ג. פסילה משירות המדינה למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. ד. פסילה לעבודה במשרד החינוך לפרק זמן של 3 שנים מיום מתן גזר הדין. 4. בכתב תביעתה טענה המשיבה כי לאחר שמיצתה את העונשים שהוטלו עליה, ניסתה להשתלב שוב כמורה אצל המבקשת, אולם לטענתה, המשיבה פסלה אותה שוב ושוב ומנעה ממנה להתקבל לכל אותן משרות שלהן היא הגישה את מועמדותה. בעקבות זאת, המשיבה אף הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד המבקשת. במסגרת אותה תביעה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו המשיבה תהיה רשאית להגיש בקשה להשתבץ מחדש במשרד החינוך כמורה מן המניין, כשבמסגרת השיקולים יילקחו בחשבון מכלול נתוניה וככל שיוחלט לא לשבצה ובטרם תינתן החלטה בענייננה, תינתן לה הזדמנות להשמיע את טענותיה יחד עם בא כוחה בפני מנהלת המחוז או סגנה. 5. לטענת המשיבה למרות פסק הדין, המבקשת המשיכה לדבוק בעמדתה ומנעה ממנה להשתלב בחזרה אצלה כמורה מן המניין. היא לא קיימה הליך התייעצות ולא נתנה למשיבה הזדמנות להשמיע את קולה וגרמה אף לסחבת. מדובר בהתנהלות בלתי סבירה ורשלנית. התעלמותה של המבקשת מפסק הדין הינה התנהלות פסולה שגרמה למשיבה נזקים רבים שעל המבקשת לפצותה בגינם, לרבות נזקים ממוניים, ולא ממוניים שסכומם מסתכם, לטענתה, בסך של 300,000 ₪. דיון 6. למעשה עסקינן בתביעה כספית המבוססת, לכאורה, על עילה נזיקית - רשלנות. סעיף 24(א) לחוק, קובע, כי לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון בעניינים שלהלן: "(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ... (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 62, 31, 29 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה" מכאן, ככלל, תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין אינן בסמכות בתי הדין לעבודה למעט כאשר מדובר בעילות ספציפיות שבפקודת הנזיקין והמצוינות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק. 7. עינינו הרואות שעילת הרשלנות לא נכללה ברשימת העילות הנ"ל, והשאלה שנשאלת היא מהי "התובענה שעילתה בפקודת הנזיקין" כלשון סעיף 24(א)(1) לחוק. האם עצם העובדה, כי המשיבה הכתירה את עילת התביעה כעוולת נזיקית, היה בה כשלעצמה כדי להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתביעה דנן? 8. סמכותו של בית הדין, להבדיל מסמכותו של בית משפט השלום, נקבעת על פי מהות היחסים שבין התובע לנתבע, ולא בהתאם לסעד שנתבקש (בג"צ 1214/97 חלמשי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 647). כשהמבחן הוא מבחן זהות הצדדים ומבחן העילה (ראה א' רובין-בלייר, בית הדין לעבודה סמכות וסדר דין, תשס"ד-2004, עמ' 18). 9. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין ספק, כי מתקיים המבחן הראשון - זהות הצדדים, שכן מדובר ביחסי עובד מעביד. לעניין מבחן העילה, יש לבדוק אם מדובר בתובענה שעילתה בחוק מתחום משפט העבודה, או שהיא נובעת מחוזה עבודה בין הצדדים (שם, עמ' 20). 10. עיון בכתב התביעה מלמד כי המשיבה משתיתה את תביעתה על עילה נזיקית וזאת מבלי לפרט מהי אותה עילה נזיקית ועל פי איזה סעיף מפקודת הנזיקין היא מבססת את עילתה. אומנם ניתן להבחין ברמיזות כלשהן מהן ניתן להסיק שהמשיבה מבססת את תביעתה על עילת הרשלנות, אולם אותה רשלנות שעליה מנסה היא לבסס את תביעתה, לא פורטה בכתב התביעה ולא תואר כיצד היא באה לידי ביטוי. כך למשל היא טענה בכתב תביעתה כי המבקשת הפרה את זכותה החוקית של המשיבה "לחפש עיסוק וזכותה לחזור למעגל העבודה" אצל המבקשת, וזאת מבלי לפרט כיצד היא עשתה כן (סעיף 12 לכתב התביעה). המבקשת המשיכה וטענה כי התעלמות המבקשת מתוצאות פסק הדין המשמעתי הינה "בלתי לגיטימית, בלתי סבירה ורשלנית" (סעיף 25 לכתב התביעה). גם כאן המשיבה לא פירטה כיצד המבקשת התעלמה מפסק הדין ובמה התבטאה רשלנותה. אין ספק כי במצב מעין זה, בית המשפט ימצא את עצמו מכריע בשאלה אם אותן החלטות שהתקבלו ע"י המבקשת ואשר לפיהן המשיבה לא שובצה בחזרה כמורה אצל המבקשת, התקבלו כדין ואם לאו, ואם הדבר נעשה בהתאם לנדרש בדיני עבודה. במילים אחרות, בית המשפט יצטרך לערוך כמעין "ביקורת שיפוטית" על החלטת המבקשת בדבר אי קבלת המשיבה למשרות שלהן היא הגישה את מועמדותה. מדובר, ללא ספק בעניינים המצויים בתחום מומחיותו ומקצועיותו של בית הדין לעבודה. 11. לפיכך סבורני, כי עצם הכתרת כתב התביעה בעילה נזיקית, אין בה כדי להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה, וכי לאור זהות הצדדים ומהות העילה אשר ללא ספק נובעת ממהות יחסי העובד מעביד שבין הצדדים, הסמכות העניינית לדון בעילה זו, הינה לבית הדין לעבודה. מסקנה זו מתיישבת גם עם התכלית שבגינה הוצאו מגדר סמכותו הייחודית של בית הדין, כל אותן תביעות שעילתן בפקודת הנזיקין, למעט אלו המנויות בסעיף 24(א)(1ב) לחוק. כך למשל, בדברי ההסבר להצעת חוק 965 תשל"ב, עמ' 68, בנוגע לסעיף 24(א)(1ב) לחוק, אשר עבר מספר גלגולים עד שנתקבל בנוסחו המקורי, נאמר: "..בסעיף 24(א) לחוק בית-הדין לעבודה תשכ"ט-1969, המונה את העניינים שבית-הדין לעבודה ידון בהם, פסקה (1) מוציאה מן הכלל תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, שבה לא ידון. הכוונה הייתה לעילות הנובעות מרשלנות במקרה של תאונות עובדה וכיו"ב. לא כן באשר לעילות הנובעות מסכסוך עבודה, שמן הראוי כי ידונו בבית-הדין לעבודה. הוספת פסקה (1א) באה לקבוע עילות אלה בין העניינים שבית הדין ידון בהם" (ההדגשה שלי - נ.ד.מ.) אם כך, מטרתו של הסעיף הנ"ל הינה בראש ובראשונה להוציא מגדר סמכות בית הדין כל אותן תביעות הנובעות מרשלנות במקרה של תאונת עבודה, ואין הכוונה להוציא את התביעות שעילתן נובעת מסכסוך עבודה. סיכום 12. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך של 3,000 ₪.נזיקיןשאלות משפטיותסמכות עניינית