בקשה למתן תוקף של פסק דין להחלטת וועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה

בקשה למתן תוקף של פסק דין להחלטת וועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה המבקשים טוענים, כי ביום 12.3.13 ניתנה על ידי וועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה החלטה לפיה על המשיבה לשלם להם הוצאות בסך של 2,500 ₪. לטענתם, המשיבה לא קיימה החלטה זו על אף פנייתם אליה. המבקשים טוענים, כי החלטת וועדת הערר אינה מספיקה לצורך יישומה על ידי ההוצאה לפועל שכן פתיחת תיק בהוצאה לפועל מותנית במתן פסק דין. על כן, הם מבקשים שבית המשפט ייתן תוקף של פסק דין להחלטת וועדת הערר המחוזית. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להידחות. לטענתה, חרף החלטת וועדת הערר מיום 12.3.13 טרם ניתן היתר הריסה/בניה נשוא הדיון האמור. עוד טוענת, כי ביום 2.10.13 נפתח בעפולה הליך משפטי נגד המבקשים ובמסגרתו התבקשו פסק דין הצהרתי, צו מניעה ובקשה לפיצול סעדים. לטענתה, בנסיבות אלו יש לדחות את הבקשה או להורות על עיכוב החלטה עד שיוכרע ההליך שהגישה בעפולה. בתגובה טענו המבקשים, כי המשיבה הגישה ערעור על החלטת וועדת הערר נשוא בקשה זו והערעור נדחה. בנוגע לתביעה שהגישה המשיבה טוענים המבקשים, כי הוגשה בקשה לסילוקה בשל מעשה בי דין. עוד טענו, כי התביעה שהגישה המשיבה אינה רלוונטית לבקשה בה עסקינן. דיון ומסקנות הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם יש ליתן תוקף של פסק דין להחלטתה של וועדת הערר אם לאו. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל. על חלקה 20 בגוש 13995 ביסוד המעלה נמצאות שתי יחידות דיור אשר אחת שייכת למבקשים והשנייה למשיבה. בשם המשיבה הוגשה בקשה להיתר בנייה בקומה השנייה של מבנה המורכב מהיחידה הנמצאת בבעלותה וזו שבבעלות המבקשים. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קבעה, כי המשיבה אינה זכאית לבצע בנייה מעל דירה שאינה נמצאת בבעלותה ודחתה בקשתה, כי יותר לה לבנות על כל הגג של המבנה. כמו כן, הותר למבקשים לבנות מעל לדירתם. על החלטת הוועדה המקומית הוגש ערר במסגרתו נטען, כי היה על הוועדה המקומית להתעלם מזכויות המבקשים אשר ביצעו הריסה של חלק מהבניין, בצד של דירתם, וכי יש להתיר את הבנייה. וועדת הערר התייחסה לפסיקה של בית המשפט העליון לפיה יש למבקשים דירה בחלקה וקבעה, כי הוועדה המקומית חייבת להתייחס להכרעה האמורה ואינה יכולה לפעול בניגוד לה. וועדת הערר קבעה, כי הוועדה המקומית התייחסה כיאות לעובדה שלמבקשים יש זכויות בדירה ולא אפשרה למשיבה לקבל היתר בנייה על דירה שאינה שלה. לפיכך, הערר נדחה ונקבע, כי על המשיבה לשלם למבקשים הוצאות בסך של 2,500 ₪. בנוגע להחלטה זו הוגשה הבקשה בה עסקינן. המשיבה הגישה עתירה נגד החלטתה האמורה של וועדת הערר. העתירה נדונה והוכרעה על ידי כבוד השופט אברהם אברהם אשר קבע, כי פסיקותיו של בית המשפט, ובין היתר בית המשפט העליון, הכירו בזכויות המבקשים ביחידה אחת מבין שתי היחידות שבמבנה. עוד נקבע, כי לפיכך צדקו הוועדה המקומית וועדת הערר שעה שדחו את בקשת המשיבה להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית שעל גג יחידת הדיור של המבקשים. כבוד השופט אברהם דחה את עתירות המשיבה וחייב אותה בתשלום הוצאות. כאמור לעיל, אף במסגרת ההליך אשר התנהל בפני וועדת הערר נקבע, כי על המשיבה לשלם את הוצאות המבקשים בסך 2,500 ₪ ולטענת המבקשים המשיבה לא פעלה על פי החלטה זו. בהתאם לסעיף ההגדרות "פסק דין" הניתן לאכיפה במסגרת לשכת הוצאה לפועל הינו "פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט בעניין אזרחי, לרבות החלטה על תשלום הוצאות בעניין שאינו אזרחי". כמו כן, בית משפט מוגדר כדלקמן: " בית משפט- לרבות בית דין דתי" (סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967). מלשון החוק עולה, כי גופים "מעין שיפוטיים", הכוללים, בין היתר, ועדות ערר לתכנון ובניה אינם נמנים בין הערכאות אשר החלטותיהם ניתנות לאכיפה על ידי לשכת ההוצאה לפועל. כאמור, החלטותיהן של ועדות הערר אינן ניתנות לאכיפה ישירות בלשכת ההוצאה לפועל. לפיכך, בכדי לממש החלטות היוצאות תחת ידן של וועדות הערר נדרשים בעלי הדין הזוכים לפתוח בהליך שיפוטי כך שיינתן פסק דין אשר אותו ניתן יהיה לאכוף בלשכת ההוצאה לפועל. זו הסיבה בגינה הוגשה הבקשה שלפניי. כמפורט לעיל, על ההחלטה נשוא בקשה זו הוגשה עתירה שנדחתה על ידי כבוד השופט אברהם. כאמור, כבוד השופט אברהם, מצא, כי הוועדה המקומית וועדת הערר צדקו שעה שדחו את בקשת המשיבה להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית. החלטה זו אשררה את החלטת וועדת הערר. אציין, כי ועדת ערר, ככל ערכאה מעין שיפוטית, מוסמכת לפסוק הוצאות בגין ההליך המתנהל לפניה. החלטת וועדת הערר באשר לחיוב ההוצאות לא שונתה ויתרה מזאת בית המשפט המחוזי אישר, כי ההחלטה, אשר במסגרתה נקבע החיוב הכספי, הייתה צודקת. בתגובתה טענה המשיבה, כי חרף החלטת וועדת הערר מיום 12.3.13 טרם ניתן היתר הריסה/בניה נשוא הדיון האמור. אין בעובדה זו בכדי להשליך על תוקף החלטתה של וועדת הערר ובין היתר בנוגע לחיוב הכספי אשר הוטל על המשיבה. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשים בבית משפט השלום בעפולה. לטענתה, בנסיבות אלו יש לדחות את הבקשה בה עסקינן או לעכב את ההחלטה עד שהתובענה האמורה תוכרע. אינני מקבלת טענות אלו. במסגרת התובענה האמורה עתרה המשיבה לסעד הצהרתי לפיו מפת המודד משקפת את החלוקה הנכונה של החלקה בין הצדדים. כן עתרה, כי בית המשפט יורה למודד לסמן בשטח את קו הגבול בין שתי החלקות וייקבע, כי ככל שתתקבל טענת המבקשים לפיה הייתה חריגה של הבית לשטח חלקתם בצד המזרחי, הרי שהיא זכאית לרכוש שטח זה בתמורה שתקבע על ידי בית המשפט. יש לציין, כי המבקשים הגישו בקשה לסילוק תובענה זו על הסף בשל מעשה בי דין. יתרה מזאת, התובענה שהוגשה בעפולה אינה רלוונטית לענייננו. אף אם תתקבל התובענה האמורה אין בכך בכדי להשליך על החלטתה של וועדת הערר בה עסקינן ואשר אושררה על ידי בית המשפט המחוזי שמצא, כי וועדת הערר פעלה באופן הנכון. בנסיבות אלו, אין בהגשת התובענה האמורה בכדי להביא לדחיית הבקשה שלפניי או בכדי להביא לעיכוב החלטה בבקשה שלפניי עד שההליך בעפולה יוכרע. בנסיבות האמורות, מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל. לאור האמור לעיל, ניתן תוקף של פסק דין להחלטת וועדת ערר מחוזית- מחוז צפון מיום 12.3.13 בערר מס' 241/12. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. ועדת עררעררחוק התכנון והבניהבניהמתן תוקף של פסק דין