תביעה כנגד נגד משיב פורמלי בסדר דין מקוצר

המשיבה הגישה תביעתה כנגד המשיבה הפורמאלית במסגרת סדר דין מקוצר לחיוב החברה לתשלום התמורה המגיעה למשיבה מכוח שני הסכמי ייעוץ אשר נכרתו בין הצדדים. בתאריך 09.05.13 הוגש כתב התביעה לבית המשפט. עד לתאריך 01.09.13 לא הגישה המשיבה הפורמאלית בקשת רשות להתגונן ומשכך הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. עו"ד עידן בר אולפן, היועץ המשפטי הפנימי של המשיבה הפורמאלית פנה אל המשיבה וציין בפניה כי לא נמסר לו מהמשיבה הפורמאלית ייפוי כוח לייצוג המשיבה הפורמאלית במסגרת ההליך, וביקש מהמשיבה ארכה להגשת מתן רשות להתגונן , ובין הצדדים הייתה הסכמה למתן ארכה עד לתאריך 10.07.13 ושוב עד לתאריך 31.08.13. בתאריך 02.09.13 יום לאחר שהגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה הגישו המערערים בקשה דחופה להארכת מועד להגשת רשות להתגונן . בתאריך 03.09.13 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה זו, תוך שהודיעה כי היא מתנגדת לבקשה וכי תגיש את מלוא תגובתה לאחר החג. בתאריך 16.09.13 הגישה המשיבה תגובתה המלאה בה טענה כי המערערים הגישו בקשות שונות לבית המשפט מבלי שיש להם ייפוי כוח לייצוג החברה, לפיכך הינם צדדים חיצוניים להליך המשפטי ויוצא כי בקשתם הוגשה בחוסר סמכות . בתאריך 18.09.13 ניתנה החלטת בית המשפט אשר היתרה מתן ארכה להגשת בקשת רשות להגן . המשיבה הגישה בקשה לעיון מחדש תוך הבהרת מעמדם של כלל הצדדים ובפרט מעמד המערערים . בתאריך 13.10.13 התקבלה החלטת בית המשפט (להלן: ההחלטה הראשונה ) נשוא הערעור דנן בה קבע כבוד הרשם כי המערערים אינם בעלי דין בתיק זה, וכי על המשיבה הפורמאלית להודיע בתוך 10 ימים האם יש בכוונתה להגיש בקשת רשות להתגונן וככל שלא תינתן הודעה מתאימה אזי לא יהיה מנוס ממתן פסק דין בהיעדר הגנה. המערערים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן ולמתן היתר להתגונן בפני תביעת התובעת בהגנה נגזרת בתאריך 06.10.13 , בתאריך 13.10.13 ניתנה החלטה נוספת (להלן: ההחלטה השנייה) נשוא הערעור דנן בה קבע כבוד הרשם כך : " לא מצאתי את הבסיס החוקי לאשר את הבקשה להתגונן על ידי מי שאינו בעל דין . הנתבעת בלבד רשאית להחליט בנושא בהיותה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. לא יעשה כן במועד, יינתן פסק דין בהעדר הגנה". בתאריך 22.10.13 הגישו המערערים בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ההחלטות והחלטות אלה מעוכבות עד להכרעה בערעור דנן. טענות המערערים: טענות המערערים בנוגע להחלטה הראשונה: 4. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי המערערים אינם נתבעים בתיק ואינם רשאים לייצג את הנתבעת. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי אין מקום לקבל את בקשתם שכן אינם בעלי דין בתיק. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר התעלם מדוקטרינת ה"הגנה הנגזרת" ומהוראות סעיף 203 לחוק החברות תשנ"ט - 1999 ולא התיר למערערים להגיש בקשת רשות להתגונן בשם הנתבעת כהגנה נגזרת. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר לא דן כלל בטענות המערערים ונימוקיהם בבקשה להתיר להם להתגונן בפני תביעת המשיבה בהגנה נגזרת ודחה הבקשה ללא כל נימוק. המערערים טוענים כי בהחלטה הראשונה כאשר קבע בית המשפט כי על הנתבעת להודיע בתוך 10 ימים באם יש בכוונתה להגיש בקשת רשות להתגונן וכי ככל שלא תינתן הודעה מתאימה אזי לא יהיה מנוס ממתן פסק דין בהעדר הגנה, התעלם כבוד הרשם מטענות המערערים שהועלו בפניו בבקשת המערערים מתאריך 06.01.13 , לפיהן הנתבעת אינה יכולה לקבל החלטה כלשהי באשר להגשת בקשת רשות להתגונן בתיק זה ולכן לא תוכל הנתבעת בעצמה להגיש בקשת רשות להתגונן מפני תביעת המשיבה, וכי נפלה טעות בידי בית המשפט כאשר נתן החלטתו מבלי שהביא במכלול שיקוליו את נימוקי ההגנה שפירטו המערערים . המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר נתן החלטתו מבלי שהביא במכלול שיקוליו את העובדה שבעקבות החלטתו עלולה המשיבה לקבל כספים שאינם מגיעים לה אשר 50% מהם הינם כספי ציבור בהם יש לנהוג זהירות מיוחדת. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר נתן החלטתו מבלי שהביא במכלול שיקוליו את העובדה , שבקשת המערערים להתיר להם ניהול הגנה נגזרת כנ"ל הוגשה בתום לב וניהול ההגנה הנגזרת הוא לטובת הנתבעת וכן לטובת ציבור תושבי העיר אשדוד . טענות המערערים בנוגע להחלטה השנייה: 5. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר קבע בהחלטה השנייה כי " הנתבעת בלבד רשאית להחליט בנושא (הגשת בקשת רשות להתגונן) בהיותה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה". המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר התעלם מדוקטרינת ה"הגנה הנגזרת" ומהוראות סעיף 203 לחוק החברות תשנ"ט - 1999 וטעה שלא החילן על המקרה דנן. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר התעלם מהבסיס החוקי שהציגו לפניו בכתבי טענותיהם שני הצדדים, והכריע בשאלת מתן רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה בהגנה נגזרת כפי שהכריע , מבלי להתייחס כלל לאיזו מן הטענות שהועלו בפניו, תוך שהוא מתעלם כליל מהוראות סעיף 203 לחוק החברות , תשנ"ט 1999. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר נתן החלטתו בצורה לקונית אשר אינה מאפשרת הבנה וביקורת ראויה של הנימוקים שבבסיס ההחלטה. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר לא דן בבקשת המערערים להתיר להם להתגונן בפני תביעת המשיבה בהגנה נגזרת. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי " לא ייעשה כן במועד , יינתן פסק דין בהעדר הגנה", בקביעתו זו התעלם בית המשפט פעם נוספת מטענות המערערים שהועלו בפניו בבקשה מתאריך 06.10.13 , לפיהן הנתבעת אינה יכולה מנימוקים שפורטו ונתמכו בתצהיר, לקבל החלטה כלשהי באשר להגשת בקשת רשות להתגונן בתיק זה ולכן לא תוכל הנתבעת בעצמה להגיש בקשת רשות להתגונן . המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר נתן החלטתו השנייה מבלי שהביא במכלול שיקוליו את נימוקי ההגנה הטובים שפירטו המערערים בבקשה להתיר להם להתגונן בשם הנתבעת בפני תביעת המשיבה בהגנה נגזרת. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט שעה שנתן החלטתו השנייה מבלי להביא במכלול שיקוליו את העובדה שבעקבות החלטתו הנ"ל עלולה המשיבה לקבל כספים שאינם מגיעים לה אשר 50% מהם הינם כספי ציבור בהם יש לנהוג בזהירות מיוחדת. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר נתן החלטתו מבלי שהביא במכלול שיקוליו את העובדה שבקשת המערערים להתיר להם ניהול הגנה נגזרת כנ"ל הוגשה בתום לב וניהול ההגנה הנגזרת הוא לטובת הנתבעת וכן לטובת ציבור תושבי אשדוד. המערערים טוענים כי טעה בית המשפט כאשר התעלם בשתי ההחלטות מן העובדה כי אם היה נעתר לבקשת המערערים , עדיין יכולה המשיבה לנסות ולהוכיח תביעתה בבית המשפט אולם מניעת זכות ההתגוננות מהמערערים כנ"ל , משמעותה סוף פסוק מבחינת הנתבעת בכל הנוגע לאפשרות הוכחת טענות לפיהן המשיבה אינה זכאית לקבל ממנה את סכום התביעה או חלק כלשהו ממנו. תגובת המשיבה: 6. המשיבה טוענת כי אין ליתן כלל ארכה במקרה דנן להגשת בקשת רשות להגן שהוגשה רק בתאריך 06.10.13 , באיחור של חמישה חודשים ממועד הגשת התביעה וזאת בין אם הבקשה לארכה מוגשת על ידי צד שלישי ובין אם הבקשה הייתה מוגשת על ידי החברה עצמה. המשיבה טוענת כי מדובר בשיהוי בלתי סביר להגשת בקשת המערערים לאפשר להם לקיים הגנה נגזרת , וכי ככל שהמערערים היו מעוניינים לקיים הגנה נגזרת בשם החברה , הרי שהייתה להם שהות משך חמישה חודשים כדי להסדיר את פנייתם אל בית המשפט , לקבל את רשותו והכרתו במערערים כמנהלי הגנה נגזרת, וכי המערערים לא נתנו כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי בלתי סביר זה ויש לשלול דרך התנהלות זו על הסף. המשיבה טוענת כי היא זכאית לקידום בירור ההליך במהירות , כאשר נתנה שירותים וטרם קיבלה את התמורה אשר היא זכאית לה ונגררה במשך חודשים ארוכים בהליך בפני בית המשפט . המשיבה טוענת כי זוהי תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר וכלל לא הוכרה זכותו של גורם כלשהו להגשת כתב הגנה , בין על ידי החברה עצמה ובין על ידי גורם מטעמה, על אף זאת העניקה המשיבה ארכות , למרות שטרם שולמו לה הכספים בגין השירותים שהעניקה, וכי לאור האמור אין לקבל את ערעור המערערים ואין לאפשר להם להגיש את בקשת הרשות להגן במסגרת הגנה נגזרת בשיהוי כה ניכר. המשיבה טוענת כי צדק בית המשפט כאשר פסק כי המערערים אינם מהווים צד להליך בבית המשפט , כי אין בידיהם ייפוי כוח לייצוג המשיבה הפורמאלית וכי אינם רשאים לייצג את המשיבה הפורמאלית. המשיבה טוענת כי המערערים לא הוכיחו כי הם עומדים בתנאי החוק לקיום הגנה נגזרת, לא הוכיחו כי הם פועלים לטובת החברה וכי הם פועלים בתום לב כדרישות תקנה 203 לחוק החברות, וכי בעיקרי הטיעון מטעם המערערים נאמר כי המערערים, המהווים 50% מבעלי מניות החברה, והחברה העירונים לפיתוח אשדוד , המהווים את יתר 50% ממניות החברה , חלוקות הן בנוגע לתביעת המשיבה נשוא הדיון כאן ודרך ההתגוננות בפניה, ומטענה זו יש להבין כי בעלת המניות השנייה בחברה מסכימה לשלם את הסך הנתבע על ידי המשיבה וברור לה כי המשיבה זכאית לסך הנתבע בגין השירותים הטובים אשר העניקה המשיבה לחברה ואין בכוונתה ליתן יד להתחמקות שיטתית מתשלום. המשיבה טוענת כי אין כל סיבה להעדיף את עמדתם של המערערים כאשר החברה העירונית לפיתוח אשדוד סוברת כי יש לשלם למשיבה את התמורה המגיעה לה , וכי החברה העירונית לפיתוח אשדוד הינו גוף הפועל למען אינטרס ציבורי ויש להעדיף את עמדתם, וכי בניגוד לטענת המערערים קיום הגנה נגזרת בשם החברה אינה לטובת החברה כאשר כאן שתי בעלות המניות בחברה חלוקות . המשיבה טוענת ביחס לטענת המערערים בדבר הטלת החבות הכספית על תושבי אשדוד כי המערערים לא הוכיחו בידי מי מצויה החברה העירונית לפיתוח אשדוד ולא ידוע מה מקור הקשר הכספי שבין עיריית אשדוד לבין החברה העירונית לפיתוח אשדוד, ולא הוגשה כל הוכחה כי תקציב החברה נופל על כתפי החברה. המשיבה טוענת כי מאחר והחברה הינה חברה בע"מ ומאחר וטרם הורם מסך ההתאגדות ביחס לחברה, הרי שבעלי המניות אינם חבים בחובות החברה ואף מטעם זה אין כל רלוונטיות לטענות ביחס לשתי החברות אשר הן בעלות המניות בחברה. דיון והכרעה: 7. דוקטרינת ה"הגנה נגזרת" קבועה בסעיף 203 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 , כאשר לפני כן היתה מוכרת על ידי הפסיקה (ר' ע"א 273/85 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 294; ת"א (תל אביב) 587/93 יוסי פנן ואח' נ' דניתם הירקון בע"מ ואח', תק-מח 93(2) 836). סעיף 203 לחוק החברות קובע כך: "203. (א) הוגשה תובענה נגד חברה, רשאי בית המשפט לבקשת בעל מניה או דירקטור (בפרק זה - מתגונן), להתיר לו להתגונן בשם החברה (להלן - הגנה נגזרת) ובלבד שהשתכנע, כי ניהול ההגנה הנגזרת הוא לטובת החברה, וכי המתגונן אינו פועל בחוסר תום לב. (ב) הוראות סימן זה בענין תביעה נגזרת יחולו, ככל שלא נקבעו הוראות על ידי השר, על הגנה נגזרת, בשינויים המחויבים." 8. על פי הוראות הסעיף ניתן לראות כי בטרם יכריע בית המשפט בשאלה אם להתיר הגנה נגזרת אם לאו עליו לבחון שני תנאים: האם ניהול ההגנה הנגזרת הוא לטובת החברה, האם מגיש הבקשה להתרת הגנה נגזרת, פועל בתום לב. 9. במקרה דנן , אם סבורים המערערים כי ניהול ההגנה הנגזרת נחוצה להם על מנת שיוכלו להתגונן מטעמה של החברה מפני תביעת המשיבה בעת שהמשיבה הפורמאלית אינה עושה זאת, ואולם הסמכות לדון בבקשתם למתן היתר שכזה אינו מצוי בסמכות הרשם עליהם לפנות אל בית המשפט המוסמך. בע"א 1938/11 מגדל זוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ, ( 01.12.12) נקבע כך: "הגנה נגזרת (כתביעה נגזרת) היא החריג לעקרון אי ההתערבות של בעל מניות בניהול החברה. הבסיס לדוקטרינה זו הוא בכך שיש פעמים בהם פועלת הנהלת החברה נגד טובתה של החברה. או אז יכול בעל המניות לבקש להיכנס לנעליה של החברה, וזאת בשל ההנחה כי אין בידי בעל המניות כל מנגנון אחר שיכול להעניק לו את הסעד המבוקש, ולמנוע את הפגיעה בו בשל ניהולה הלקוי של החברה. דוקטרינה זו חלה אף בבקשת הגנה נגזרת במקרים של ערעור על מתן צו פירוק לחברה. בע"א 273/85 גיל נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד מא(2) 294 (1987) נקבע כך: 'הצורך בהגנה נגזרת עשוי להתעורר במקרים דומים לאלה בהם מותרת תביעה נגזרת. כלומר, מנהלי חברה, שאמורים להחליט אם להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגד החברה וכיצד להתגונן, מקבלים החלטה שלא בתום-לב ושלא לטובת החברה בכללותה, בכל הנוגע לעמדת החברה בתובענה שהוגשה נגדה. ומדוע לא נאפשר לבעל מניות למנוע נזק שעלול להיגרם לחברה בשל החלטתם של מנהלים שאינה לטובת החברה, כשם שמתירים אנו לבעל מניות, מאותו טעם ממש, להגיש תביעה נגזרת? נהפוך הוא, החשש הקיים בתביעה נגזרת מפני תביעות סרק מצד בעל מניות אינו קיים במקרה של הגנה נגזרת. שהרי היוזמה לפתיחת ההליך לא הייתה של בעל המניות, ובקשתו של זה היא להצטרף בשם החברה להליך שכבר נפתח כדי למנוע נזק מהחברה אם לא תתגונן נגד התביעה". 10. נוכחתי כי הסמכות לדון בבקשת המערערים לאפשר להם הגנה נגזרת אינה מצויה בסמכות הרשם , שכן על פי הנזכר לעיל ועל פי דוקטרינת ההגנה הנגזרת אכן ניתן לאשר לבעלי מניות להתייצב בפני בית המשפט בשם החברה , אולם לשם כך על המערערים לפנות אל בית המשפט המוסמך לדון בכך. "ההגנה הנגזרת איננה נפוצה אמנם כמו התביעה הנגזרת, אך ניתן להקיש מגישתה המקלה של הפסיקה לגבי התנאים להגשת תביעה נגזרת " ע"א 52/79 סולימאני נ' בראונר, פ"ד לה (3) 617. 11. את טענותיה של המשיבה כנגד מתן אישור זה לבעלי מניות עליה להעלות בפני בית המשפט המוסמך לדון בכך, כאשר כאמור עניין זה אינו מצוי בסמכות הרשם. סיכום: 12. הערעור מתקבל בזאת והחלטות הרשם מבוטלות. על המערערים להגיש בקשתם לאישור הגנה נגזרת בתוך 15 יום ובפרק זמן זה לא יינתן פסק דין כנגד המשיבה הפורמאלית. ככל שיציגו המערערים אישור כי הגישו את הבקשה, יימשך העיכוב עד להחלטתו של בית המשפט המוסמך בבקשה. 13. בנסיבות איני פוסק צו להוצאות. משיב פורמלי / צד פורמליסדר דין מקוצר