תביעה נגד מוסך בטענת רכב שנשרף לאחר תיקון בעיית חשמל

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, בגין נזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה משריפה, וזאת ככל הנראה לאחר שבוצע תיקון בעיית חשמל במוסך. התובעת הינה חברת ביטוח בע"מ, הרשומה כחוק בישראל, בין היתר התובעת עוסקת בביטוח כלי רכב, (להלן: "התובעת"). כאמור התובעת ביטחה רכב מ.ר 92-442-35 ( להלן: "הרכב הנפגע") בביטוח מקיף. הנתבע מס' 1, הינו מוסך שטיפל ברכב הנפגע ( להלן: "המוסך"). הנתבעת מס' 2, ביטחה את הנתבע מס' 1 בביטוח חבויות מפני סיכונים העלולים להיגרם לצד ג'. טענות הצדדים: טענות התובעת: התובעת טוענת שביום 28/11/2011, הרכב הנפגע נכנס לטיפול במוסך. כך שבמסגרת הטיפול במוסך, בוצע ברכב המבוטח תיקון בעיית חשמל והוחלפו חוטי הצתה ופלגים במנוע. טוענת התובעת שיום למחרת, דהיינו 29/11/2011 במהלך נסיעה קצרה, לפתע הרכב הנפגע התלקח ועלה באש כתוצאה מכשל חשמלי במנוע ונשרף. כמו כן, התובעת טוענת שאין לה את האפשרות והיכולת לדעת את נסיבות התאונה, וכי השריפה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של המוסך בכך שגרם לכשל חשמלי. התובעת טוענת שלאחר השריפה, נבדק הרכב על ידי מכבי אשי, אשר קבע חד משמעית כי הגורם לשריפה הינו כשל חשמלי במנוע. זאת ועוד, שאין להסתמך ולהתבסס על חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת משום שלא התבססה על בדיקת הרכב בפועל. עוד עולה, שהנתבע מס' 1 ציין בחקירתו שלא בדק את הרכב באופן כללי, אלא עשה בדיקה ויזואלית. דהיינו הנתבע התרשל בכך שלא בציע בדיקה נוספת לרכב לפני שחררו. התובעת טוענת שיש להחיל את הכלל " הדבר מדבר בעדו" בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין מאחר ולתובעת ומבוטחה לא הייתה כל אפשרות ויכולת לדעת מה הנסיבות שגרמו לשריפת הרכב. בעקבות השריפה, התובעת צירפה חוות דעת שמאי אשר בה פירוט הנזקים שנגרמו. כגון נזק ישיר סך של 25,202 ₪ ובניכוי שרידים בסך של 1,605- ₪, שכ"ט שמאי ע"ס 410 ₪. סה"כ נזקים 24,007 ₪. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים ומבקשים מבית המשפט, שישתמש בסמכותו ע"פ תקנות 101 ו/או 100 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ויורה על דחיית התביעה או מחיקת התביעה נגדם. מאחר והתובעת לא צירפה כל אסמכתא ו/או הוכחה לזיקה בין ההתלקחות הנטענת והמוכחשת ברכב נשוא התביעה, לבין הטיפול שנעשה ע"י המוסך. הנתבעת צירפה חוות דעת מומחה הקובעת שאין כל קשר סיבתי בין האירוע לבין התיקון. הנתבעים טוענים כי אין במחדלם, כדי להטיל עליהם אחריות כלשהי בגין האירוע. כמו כן הנתבע מס' 1 פעל במיומנות ובמקצועיות ראויה. הנתבעים טוענים שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול שבוצע יום קודם לאירוע, ולא הוצגה כל ראיה המוכיחה טענת התובעת אלא הנטען הינו בגד תיאוריה בלבד. זאת ועוד, הנתבעים טוענים שאין להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, מאחר והתובעת לא עמדה בשלושת התנאים של הסעיף. להלן הסעיף: חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה. הנתבעים מפרטים משום מה התובעת אין לה את האפשרות להסתמך על הסעיף הנ"ל. הרי התובעת לא צירפה חוות דעת מומחה מטעמה בנוגע למקור הכשל שגרם לשריפה, אלא הסתמכה בעניין זה על אישור מכבי האש. ובייחס לתנאי השליטה, אין הרכב היה בשליטתם של הנתבעים, שכן במועד השריפה הרכב היה בחזקתה של מבוטחת התובעת. נוסף על כך, לא נראה כי עצם התרחשות האירוע מתיישבת יותר עם נקיטת חוסר הזהירות מצד הנתבע מס' 1 מאשר עם נקיטת זהירות סבירה על ידו. עוד עולה מטענות הנתבעים, שאין אפשרות להבחין בתקלה אשר שוללת את האפשרות לשלילת שריפה עתידית של הרכב. נהפוך הוא טעונים הנתבעים שהרכב הנפגע חובר לסורק תקלות אשר אישר בעיה בחוטי הצתה ופלגים. כמו כן, משנדרש הנתבע מס' 1 לבצע בדיקה נקודתי, אין הוא אחראי לכשל אחר אשר גרם לפרוץ השריפה ברכב למחרת היום. החקירה שצורפה לתיק מטעם התובעת: צוין למחרת מיום תיקון הרכב במוסך, הניעה מבוטחת התובעת את רכבה בדרך נסיעה לעבודה, וכעבור נסיעה כ- 5 דקות, הרגישה חום באזור הרגליים. בהתחלה המבוטחת לא ייחסה לכך חשיבות ולא הבחינה בדבר חריג. אך בהמשך לכך נהגים צפרו לה וסימנו שיש עשן באזור המנוע. חוות דעת חוקר שריפות מטעם הנתבעים ( להלן: "סלוצקי"): טוען שע"פ הצילומים המצורפים ניתן לזהות שהשריפה באזור מרכז תא המטען, כאשר סימני השריפה אינם נקודתיים ואינם אופייניים לסימני כשל חשמלי מקומי בצומת החוט. סלוצקי טוען שבמקרה הנדון הרכב המשיך לנסוע גם לאחר שפרצה שריפה עד כדי שהנהגת הרגישה בשריפה מתחת רגליה. מכאן הדבר אומר בצורה ברורה כי השריפה לא פרצה ממרכיב חיוני. אילו השריפה פרצה מחוטי ההצתה הרי שהמנוע היה נכבה לפני עוד שהנהגת הייתה מרגישה חום באזור הרגליים. כך שבכדי להגיע למצב בו הנהגת תרגיש בחום באזור הרגליים, צריך למעשה שכל תא המנוע לבעור כך שהחום יקרין מהמכסה. סלוצקי, מפרט כמה אופציות אשר ייתכן ויגרמו לשריפת הרכב: השריפה יכלה להתחולל כתוצאה מנפילת פלסטיק בוער. או עקב התזה של נוזל מנוע כלשהו. נהפוך הוא, טוען סלוצקי שהשריפה לא יכלה לפרוץ עקב כשל בחוטי הצתה ו/או כתוצאה ממחשב הרכב. בדיון שהתקיים בתאריך 24/3/2015 העידו: מטעם התובעת: בעלת הרכב, גב' זוהר אילנה ( להלן: "אילנה"), טוענת שהייתה לה בעיה באוטו, נדלקה מנורה אדומה ברכב, לאור זאת ניגשה למוסך, כך שבעל המוסך חיבר את הרכב למחשב וציין שיש בעיית פלגים. בהמשך לכך טוענת אילנה שהייתה צריכה באותו יום לצאת לעבודה בצהריים, לאחר שהניעה את הרכב וככל הנראה אחרי דקה של נסיעה, הבחינה באש היוצאת ממכסה המנוע. לאור זאת אילנה כיבתה את המונע והזעיקה מכבי אש למקום. בחקירתה נשאלה אילנה, בכך שנתנה שתי גרסאות שונות בתיאור אירוע השריפה. הטענה הראשונה אשר נטענה על ידה אילנה שהרגישה חום ברגליים ולא ייחסה חשיבות לכך והמשיכה בנסיעה. ובגרסה אשר ניתנה ביום החקירה ציינה אילנה שלאחר שהניעה את הרכב ובמשך נסיעה כדקה הרכב התלקח ועלה באש. מטעם הנתבעים: מר סגל, מנהל ובעלים במוסך פורד ( להלן: "סגל"). סגל נותן תמונה עבור המוסך, ומציין שהמוסך פועל כ- 20 שנה. ובהתייחס לרכב הנפגע, טוען סגל שהרכב הגיע למוסך מקרטע, והמנוע עובד על שלושה צילינדרים. לאור זאת מייד גילה שהמדובר בחוטי הצתה ופלגים. ובהתאם לחיבור המחשב לרכב צוין שבלבד תקלה אחת שצוינה לעיל. סגל טוען שלאחר שריפת הרכב, ובדיקתו לרכב, הגיע למסקנה שהרכב התלקח מאחר והמחזיק של המצבר ברכב הורכב הצורה לא נכונה. כמו כן עונה בחקירתו שהוא בדרך כלל ברגע שמגיע אליו רכב לטיפול הוא עושה בדיקה כללית, ומשום שבעלת הרכב הנפגע, הגיעה אליו וציינה לפניו שהרכב אינו סוחב, נעשתה בדיקה בהתאם לחיבור מחשב לרכב. בחקירה הנגדית, נשאל סגל בגין חוות הדעת שהוגשה שלא צוין בה שהשריפה התלקחה מאחר ומצבר הרכב לא הורכב נכון. סגל טוען שגילה את זה לאחר מכן ולא מיידית. כמו כן טוען סגל שעת שחיבר את סורק התקלות " המחשב" לרכב הבחין בלבד בתקלת החוטים, יתרה מזאת טוען שהסורק לא שומר את התקלות. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה הגורם לשריפה , התובעת טוענת כי רשלנותו של הנתבע היא הגורם העיקרי ואילו הנתבע מכחיש כי התרשל וטוען כי פעל ללא דופי ברכבו של המבוטח . דיון והכרעה: לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את חומר הראיות שבא בפני, ולאחר שצפיתי בתמונות שהוצגו בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות כי לא נתנה כל נימוק לפי תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין הדבר מדבר בעד עצמו, זאת ועוד התובעת לא הוכיחה את הקשר סיבתי בין האירוע לנזק. תנאי אי הידיעה- מטענות התובעת והמבוטחת, שאין להם את האפשרות לדעת משום מה התלקחה השריפה ברכב. אציין שהתובעת הייתה יכולה להוכיח שאכן השריפה נוצרה עקב כשל חשמלי אם בכלל ו/או כלשהו כשל אחר וזאת בצירוף חוות דעת מומחה. עולה מכאן שהתובעת לא יכולה לטעון במקביל גם לידיעה וגם לאי ידיעה. לכן התנאי אינו מתקיים. הפרשנות נדונה בע"א 31243/95 הפניקס" הישראלי נ' יוניברס. פירוש התנאי השני בכלל: בעוד ששופט המיעוט סבר כי מדובר ב"שליטה בלעדית אשר מוציאה את האפשרות של שליטת גורם אחר בנכס אשר יכול היה אף הוא לגרום במעשהו ובהתרשלותו לתאונה", אזי שופטי הרב סברו "המבחן הראוי לקיומה של שליטה אינו, איפוא, מבחן טכני-פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו - על פי מאזן ההסתברויות היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל השליטה בנכס המזיק". מחומר הראיות עולה כי הרכב טופל במוסך הנתבע מס' 1, כלומר הוא היה בעל השליטה ברכב בשלבי הטיפול בו בחלק מהזמן הקודם להתרחשות הנזק. עם זאת , הרכב נמסר למבוטחת לאחר כשעה ובמשך כמעט יום שלם נשאר הרכב בחזקת המבוטחת ועד להתרחשות האירוע שזה יום למחרת. מכאן, ניתן להסיק שהנתבע מס' 1 לא היה בעל השליטה ברכב וכי האפשרות שהתאונה נגרמה עקב התערבות חיצונית. (ע"א 31243/95 הפניקס הישראלי נ' יוניברס תק -של 97 (4) 1964). תנאי שלישי - אפילו התקיימו התנאים הראשונים, לא נראה ולא שוכנעתי כי עצם התרחשות האירוע מתיישב יותר עם נקיטת חוסר זהירות ו/או רשלנות מצד הנתבע מאשר עם נקיטת זהירות סבירה על ידו. כדי לסתור את קיומו של התנאי השלישי לתחולת סעיף 41 לפקודה, צריך הנתבע להצביע על אפשרויות שונות אחרות לקרות הנזק. במקרה זה העלה הנתבע אפשרויות נסיבתיות מסתברות כפורט לעיל. מן המקובץ עולה כי התובעת לא הוכיחה שלושת התנאים המצטברים, אשר נקבעו בסעיף 41 ל פקודת הנזיקין, ועל כן לא הועבר נטל ההוכחה על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו. משמעות דחיית הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הינה אחת: נטל השכנוע כי הנתבע מס' 1 התרשל במקרה דנן, היה ונותר על כתפי התובעת. השאלה שיש לשאול היא האם התרשל המוסך בכך שלא איתר את התקלה הבסיסית והאם זו היא הסיבה לאירוע ולנזק? התובעת לא עמדה בחובת ההוכחה ונטל השכנוע לעניין זה. לא הובאה חוו"ד/עדות מומחה שיכול היה להעיד בנסיבות העניין לקרות השריפה. טענת התובעת כי אחריות המוסך הינה לאיתור תקלה ותיקונה, ולטענתה במקרה דנן לא נערכה בדיקה יסודית למערכות החשמל, טענה זו דינה להידחות מן הטעמים העיקריים הבאים : התובעת לא הביאה עדות מקצועית לעניין איתור תקלה. מנגד העיד מנהל המוסך עצמו מר סגל שפעל בהתאם לנדרש ממבוטחת התובעת ובהתאם לסוקר התקלות אשר ציין לו שהתקלה הינה בחוטי ההצתה. לא הוכח כי בעל המוסך לא ביצע בדיקות שהיה עליו לבצע או כי לא מצא ממצאים שהיה עליו למצוא וכל טענת התובעת המתבססת על מבחן התוצאה, היינו שהתקלה לא אותרה ובכך לא די. הסתברותית, נקט המוסך בכל הפעולות הסבירות לאיתור התקלה , בהתאם לנסיבות שהיו בפניו , ומכאן שעשה את המוטל עליו כמוסך סביר , ואף אם לא איתר את התקלה - אין להסיק כי הוא אחראי לשריפה . (כדברי הנשיא ברק ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784, 790 מפי כבוד הנשיא ברק. התובעת לא הוכיחה תביעתה, לא שכנעה בראיותיה וטענותיה. אני מעדיף בעקרון טענות ועמדת הנתבעים בסיכומים. כאמור התובעת לא אינה יכולה להסתמך על עדות מכבי האש, הרי אין בה כל סיוע בהוכחת התביעה. סבור אני שאין המדובר בטכנאי מוסמך שמבין עניין. בנסיבות העניין התביעה נדחית עקב אי עמידה בנטל, לפיכך אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.חשמלרכבשריפהמוסך