תאונת דרכים: פגיעה של קטנוע שהחליק ברכב

לבית המשפט הוגשה תביעת נזקי רכוש לקטנוע בתאונת דרכים: נטען כי בהיותו רכוב על קטנוע החליק ופגע ברכבו של התובע: הצדדים ועיקרי הטענות התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 5,665 ₪, בגין תאונת דרכים לה אחראי לטענתו הנתבע 3. מכתב התביעה עולה, כי בעת שנהג התובע ברכבו בנתיב הימני, עקף אותו הנתבע 3, בהיותו רכוב על קטנוע, בבעלות הנתבעת 2, המבוטח על ידי הנתבעת 1, החליק ופגע ברכבו של התובע. התובע פנה לחברת הביטוח בה הוא מבוטח, והגיש תביעת הפסדים, בגין הסכומים, אשר לא קיבל בעבורם פיצוי מחברת הביטוח שלו. התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 5,665 ₪, לפי הפירוט שלהלן: הפרשים בין שכ"ט השמאי, בו נשא בפועל, לבין הסכום ששולם לו - 350 ₪. השתתפות עצמית בסך של 1,880 ₪. ירידת ערך הרכב בסך של 355 ₪. השבת סכום הביטוח לקדמות בסך של 520 ₪. הפסד הנחת העדר תביעות בסך של 1,000 ₪. הוצאות הכנת כתב התביעה בסך של 1,000 ₪ עוגמת נפש ואגרת בית המשפט בסך של 560 ₪. בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי בעת שרכב הנתבע 3 על אופנוע, משמאלו של התובע, הגיח רכב נהוג בידי צד ג' 1, ופגע ברכב הנתבע 3. במהלך הדיון התברר כי לטענת הנתבע 3, אכן הגיח רכב צד ג' אשר יצא מחניה, בה חנה בנתיב הנגדי, אשר ביקש לפנות שמאלה, לתוך הנתיב בו נסעו התובע והנתבע 3. הנתבע 3 הבחין לפתע ברכב המגיח, ביקש לעצור, אך החליק ופגע ברכב התובע, מבלי שנוצר מגע בין האופנוע לרכב צד ג'. בכתב הגנתו טען צד ג' כי לא היה כלל מעורב בתאונה, אלא צפה בה, בעודו בוחן האם נתיב הנסיעה פנוי, טרם נכנס לתוכו. לטענתו עקף הנתבע 3 את רכב התובע, מבלי שהיה לו שדה ראיה, אשר אפשר לו לעשות כן, נסע בין שני הנתיבים, איבד שליטה על רכבו והחליק, וזאת מבלי שנוצר כל מגע בין רכב צד ג' לרכב הנתבע 3. במהלך הדיון הגיש הנתבע 3 צילום של המקום בו אירעה התאונה (נ/1). מהצילום עולה כי התאונה אירעה, לטענת הנתבע 3 במקום בו מפריד בין שני מסלולי הנסיעה שטח הפרדה, שהוא המשכו של אי תנועה. עוד הגיש הנתבע, לבקשת בית המשפט, את טופס ההודעה אותה מסר לביטוח (נ/2), ממנה עולה כי התאונה התרחשה סמוך לבית מס' 19 ברח' החלוצים בבני ברק. בטופס ההודעה ציין הנתבע 3 "עקפתי רכב מצד שמאל בקו מקווקוו. יצא רכב מצד שמאל לתוך נתיב הנסיעה בלמתי על מנת שלא להתנגש בו והחלקתי על החול ימינה תוך כדי פגיעה ברכב שנסע מימיני נפלתי באמצע הכביש". בשרטוט אשר צורף להודעה מצויר מסלול העקיפה, ממנו עולה כי הנתבע 3 עקף רכב משמאל, שב לנתיב הנסיעה, ורק אז הגיח רכב צד ג', מלפניו. צד ג' 1 טען בעדותו לפני כי יצא מחניה, וביקש לפנות שמאלה. לצורך כך היה עליו לחצות את נתיב הנסיעה בו חנה (הנתיב הנגדי לכיוון נסיעתם של התובע ושל הנתבע 3), ולעצור בין שתי מכוניות אשר אפשרו לו לחצות את נתיב נסיעתן. בעומדו בין שתי המכוניות באופן ניצב לנתיב הנסיעה בו נהגו התובע והנתבע 3 הסתכל שמאלה וימינה וראה את הנתבע 3. לדבריו לא הגיע לנתיב הנסיעה הנגדי, כי לו היה מגיע, היה הנתבע 3 פוגע בו. לדבריו הבחין בו הנתבע 3 נבהל והחליק. צד ג' סבר כי פגע בנתבע 3, ועזר לו להרים את האופנוע. מתשובותיו של צד ג' בחקירה הנגדית עולה כי הבחין באופנוע של הנתבע 3 רק לאחר התאונה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובמסמכים שהוגשו במהלך הדיון, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, וכך גם הודעת צד ג', תוך חלוקת האחריות לתאונה על צד ג' ועל הנתבע 3. מהטעמים שיפורטו להלן, מצאתי לייחס לנתבע 3 אחריות בשיעור של 20%. מצילום שהוגש על ידי הנתבע, עולה כי במקום התאונה שטח הפרדה, בין שני מסלולי הנסיעה. מעדותו של הנתבע 3 עולה כי התאונה אירעה בהיותו בנתיב הנסיעה בו נסע. מהמסמך נ/2, הודעתו של הנתבע לביטוח, עולה כי קודם לתאונה עקף הנתבע משמאל, רכב, אשר נסע בכיוון נסיעתו, תוך שעלה על קו ההפרדה, (אם כי על גבי הטופס רשם הנתבע 3 כי עקף ב"קו מקווקוו, אלא שהתמונה שהוגשה על ידו מעידה על קיומו של שטח הפרדה). עם זאת על פי השרטוט המצורף, אירעה התאונה, לאחר שהנתבע שב לנתיב נסיעתו. צד ג' כאמור לא הבחין בנתבע 3 בטרם התאונה, כך שאין לפני כל ראיה, הסותרת את עדותו של הנתבע 3, לפיה התאונה אירעה, בהיותו של הנתבע 3 במסלול הנסיעה הנגדי, או על שטח ההפרדה. העובדה כי הנתבע 3 שב לנתיבו אינה מסירה מעליו כליל את האחריות לתאונה, שכן בעודו על שטח ההפרדה, ספק אם יכול היה צד ג' להבחין בו. קיומו של שטח ההפרדה מביא למסקנה כי שדה הראיה במקום מוגבל, ולפיכך היה על כל אחד מכלי הרכב לשמור שלא לסטות מנתיב הנסיעה שלו. מעדותו של צד ג' עולה כי חצה את מסלול הנסיעה הנגדי, וביקש לפנות שמאלה לנתיב הנסיעה, בו נהג הנתבע 3, במקום בו שטח הפרדה, האוסר על מעבר בין מסלולי הנסיעה. בנסיבות אלה אין פלא שלא הבחין בנתבע טרם התאונה. מקובלת עלי עדותו של הנתבע 3 לפיה נסע, כשלפתע הבחין ברכב צד ג', המנסה לפנות שמאלה בניצב לנתיב הנסיעה, ביקש לבלום את האופנוע, על מנת למנוע תאונה, החליק ופגע ברכב התובע. צד ג' לא הבחין כלל בנתבע 3 אלא לאחר התאונה. צד ג' ביקש לפנות שמאלה באופן שאינו מתקבל על הדעת, ובניצב לנתיב הנסיעה בו נסע הנתבע. העדר שדה ראיה חייב אותו להתקדם קדימה, שכן לדבריו עמד בין שתי מכוניות, וברי כי הרכב שעצר מימינו, על מנת לאפשר לו חציית הכביש, הסתיר מעיניו את הבאים במסלול הנגדי, מימין לו. אף אילו היה צד ג' מבקש לפנות שמאלה במקום בו קו הפרדה מקווקוו (ולא על שטח ההפרדה), הרי שהיה עליו להתקדם, לתוך המסלול הנגדי. אינני מקבלת את עדותו של צד ג' לפיה עמד, שכן בהיעדר שדה ראיה ימינה, היה עליו להתקדם, על מנת לפנות שמאלה. אני מניחה לטובתו של צד ג', כי נסע באיטיות רבה, ולפיכך אכן לא נגרמה תאונה בינו לבין הנתבע 3, עם זאת לטעמי לא היה על הנתבע 3 לצפות כי רכב יבקש לפתע לחצות את הכביש, משל היה הולך רגל, ואילו על צד ג' היה לצפות כי רכב דו גלגלי יבקש לעקוף את כלי הרכב שעמדו, או נסעו באיטיות, בנתיב בו נסעו התובע והנתבע 3. עדותו של צד ג', לפיה סבר בתחילה כי פגע בנתבע 3, והעובדה כי לא הבחין בנתבע 3 טרם התאונה, מחזקת את מסקנתי לפיה נהג ברשלנות, עת ניסה להשתלב בנתיב הנסיעה של הנתבע, מבלי שהבחין בו כלל. אין בעובדה כי לא נוצר מגע בין רכב צד ג' לרכבו של הנתבע, כדי להפחית מאחריותו של צד ג', שכן מקובלת עלי גירסתו של הנתבע, לפיה הופתע לראות את רכב צד ג' מתקדם לעבור הנתיב, וטוב עשה הנתבע בכך שבלם. לאור האמור הריני קובעת כי על צד ג' אחריות בשיעור של 80% לקרות התאונה, ואילו על הנתבע 3 אחריות בשיעור של 20%. באשר לנזקיו של התובע -אין מחלוקת, וכך אף עולה מהמסכמים אשר צורפו לכתב התביעה, כי התובע הוכיח את נזקיו בגין הפרש בין שכ"ט אשר שולם לו לבין שכר הטרחה בו נשא בפועל, השתתפות עצמית וירידת הערך. באשר להשבת סכום הביטוח לקדמותו, הסביר סוכן הביטוח של התובע, במהלך הדיון, כי זהו סכום הכינון, והפנה למסמך המחזק את טענתו. באשר להכנת התביעה - הוברר כי כתב התביעה הוכן בסיוע סוכן הביטוח, וכי התובע לא שילם לו, אם כי סוכן הביטוח העריך את התשלום בסך של 1,000 ₪. בהעדר חשבונית, הרי שרכיב זה לא הוכח. באשר להנחת העדר התביעות - הוכח כי בשנה האחרונה שילם התובע פרמיה גבוהה בסך של כ-300 ₪ מאשר בשנה קודמת, ולפיכך אני מעמידה נזק זה על סך של 900 ₪. נזקיו הבלתי ממוניים של התובע לא הוכחו לפני, ואני מעמידה אותם על דרך האומדן על סך של 400 ₪, ובסה"כ על סך של 4,405 ₪. סוף דבר ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע סך של 881 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 350 ₪, בהתחשב בעובדה לפיה לא התייצב הנתבע 3 לדיון קודם, ואילו הנתבעת נמנעה מלוודא התייצבותו לדיון, וזאת בתוך 30 יום. צדדי ג' ישלמו, ביחד ולחוד לתובע סך של 3,524 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו צדדי ג' ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תאונת קטנועתאונת דרכיםקטנוערכב