תביעה לביטול חלק מפסק בוררות

תביעה לביטול חלק מפסק בוררות בין המבקש והמשיב התנהל הליך בוררות במסגרתו ניתן ביום 12.6.2008 פסק בוררות (להלן: "פסק הבוררות"). המשיב הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 817/08) ובקשתו נדחתה בפסק דין מיום 4.5.2009 מחמת הגשתה באיחור של 43 ימים ופסק הבוררות אושר (להלן: "פסק הדין בקשת רשות ערעור על פסק הדין (רע"א 4073/09) וערעור על פסק הדין (ע"א 4426/09) לבית המשפט העליון נדחו. במקביל להליכים המפורטים לעיל הגיש המשיב ביום 25.8.2008 תביעה נגד המבקש בבית משפט השלום (ת"א 41944/08) בה תבבין היתר, לחייב את המבקש להעמיד במקום המשיב בטוחה בסך 114,000 ₪ כחלק מבטוחות שניתנו על ידי המבקש והמשיב להבטחת פירעון הלוואה שהעמיד בנק הפועלים בע"מ למ.א.ו.א.ד השקעות בע"מ (להלן: "החברה") שמניותיה מוחזקות על ידי המשיב והמבקש בחלקים שווים (להלן: "תביעת הבטוחה"). בסמוך הגיש המבקש בקשה לדחייה על הסף של תביעת הבטוחה בטענה שטענות הצדדים בעניין זה נדונו והוכרעו במסגרת הבוררות. ביום 17.12.2009 ניתן פסק דין חלקי לפיו נדחתה תביעת הבטוחה על הסף מחמת מעשה בית דין (להלן: "פסק הדין החלקי"). ביום 31.1.2010 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין החלקי לבית המשפט כאן וערעור זה תלוי ועומד (ע"א 39186-01-10). בהמרצת פתיחה 8937-02-10 עתר המשיב לביטול חלק מפסק הבוררות המתייחס למימון החברה, בטענה שאם יוותר פסק הדין החלקי בתוקפו, יש לראות בהכרעת הבורר בעניין זה "חריגה מסמכות עניינית" שיש לבטלה מכוח הוראות סעיף 24 (10) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "התובענה"). בבקשה שלפני עותר המבקש לדחייה או מחיקה על הסף של התובענה. דיון סעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, עוסק במועדים ובסייגים להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, וכך הוא קובע: א. לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ. ב. היתה פנייה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפנייה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24 (10) - מהיום שהתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה. ג. לא יזדקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר. ד. המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה בסעיף 24 (1) והוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24 (10). בענייננו, חלפו למעלה מ - 45 מהיום שפסק הבוררות הומצא למשיב ובינתיים אושר פסק הבוררות. נוכח האמור לעיל בעניין חלוף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות (סעיף 27 (ב) ואישור פסק הבוררות (סעיף 27 (ג), נראה כי אין להזדקק לתובענה. בהתייחסו לאיחור בהגשת התובענה ואישור פסק הבוררות, טוען המשיב: "העובדה שהשופט הנכבד מרדכי בן-חיים מאשר בפסק דין השלום, כי הבורר דן ופסק בעניין החורג מגדר הבוררות, מהווה בסיס לבקשת ביטול פסק הבוררות, עקב הטעם המיוחד שמראה המבקש - "חריגה מסמכות עניינית" של הבורר" (סעיף 26). טענה זו, סומך המשיב על האמור בפסק הדין שניתן בהמ' (י-ם) 635/74 פלורנס אייזיק נ' ורנר לובל ואח', פ"מ 1975 (חלק ב'), 467 (להלן: "המ' 635/74"). בית המשפט מוסמך להאריך מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות מטעמים מיוחדים. ואכן, במקרה שנדון בהמ' 635/74 עליו סומך המשיב את טענתו, האריך בית המשפט את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק בוררות לאחר שמצא שפסק הבוררות נסמך על מדידת שטח מוטעית ש"אינה משקפת נכונה את חלוקת שטח המרתף בין הצדדים" וכי לאחר מדידה חדשה הגיע המודד שמונה לכך ל"תוצאה המהווה חלוקה שווה של המרתף בין המבקשת לבין המשיבים". כן קבע בית המשפט כי נוכח העובדות האמורות "קמה למשיבים עילה לביטול הפסק מכוח סעיף 24 ס"ק 10 לחוק הבוררות". עניינו שונה. המשיב אינו טוען וממילא אינו מוכיח שהתגלו עובדות חדשות ביחס לנסיבות שהתבררו בפסק הבוררות. בסעיף 24 לתובענה מציין המשיב: "כאמור, אחרי מתן החלטתו של כבוד השופט בן-חיים, בבית משפט השלום, מסיק לראשונה המבקש כי הבורר חרג מד' אמות ההסכם...". מסקנתו הסובייקטיבית של המשיב מהאמור בפסק הדין החלקי אינה עובדה חדשה וממילא אינה עילה לביטול פסק בוררות ואף אינה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת התובענה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי בפסק הדין החלקי נקבע (סעיף 6.6) : "מסקנתי הינה אפוא כי הבורר פסק בסוגיית העמדת הבטוח במלוא היקפה ולאחר שזו הועמדה בפניו כמחלוקת הצריכה להכרעה, ומשכך יש לראות בפסק הבורר בחלקו המתייחס לסוגיית העמדת הבטוחה בבחינת מעשה בית דין..." קביעה זו שומטת את הבסיס עליו סומך המשיב את התובענה. ועוד. הערעור שהגיש המשיב לביטול פסק הדין בו נדחתה בקשתו לביטול פסק הבוררות (ע"א 4426/09) תלוי ועומד. לפיכך, אין כל הצדקה לפתיחת הליך משפטי נוסף לביטול חלק מפסק הבוררות. בתשובתו מיום 18.3.2010 (סעיפים 28 - 31), טוען המשיב שיש להחיל על התובענה את הוראות הסיפא של סעיף 27 (ב) לחוק הבוררות. נוכח האמור בסעיף 2 שלעיל, איני מקבל טענה זו. נוכח האמור עד כאן, איני מוצא לנכון להאריך את המועד להגשת התובענה וממילא בהתאם להוראות סעיף 27 (א) ו - 27 (ג) לחוק הבוררות, אין להזדקק לה. איני רואה צורך להוסיף ולהידרש לטענות נוספות שהעלו בעלי הדין. סוף דבר אני מוחק את התובענה (הפ"ב 2937-02-10). בוררותיישוב סכסוכים