ירידה בשמיעה עקב עבודה על טרקטור

ירידה בשמיעה עקב עבודה על טרקטור: פתח דבר 1. המערער, עצמאי, חקלאי במקצועו, שעבד בחשיפה לרעש מזיק, סובל מירידה בשמיעה ומטנטון. תביעתו למוסד לביטוח לאומי להכרה בהם כתאונה בעבודה התקבלה בחלקה, באופן שהוכרה הירידה ממנה הוא סובל בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ונדחתה התביעה ביחס לטנטון. על החלטת פקיד התביעות שלא להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בירושלים. בית הדין האזורי (השופטת אורנית אגסי ונציגי ציבור יעל רייכמן ויהודה אלבז; בל 10254/07) דחה את התביעה והותיר את החלטת פקיד התביעות על כנה. על כך הערעור שבפנינו, בו הננו נדרשים לפסיקת בית הדין האזורי בשתי שאלות עיקריות. השאלה הראשונה הינה בדבר תחולת הוראת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על תביעת המערער. השאלה השנייה מתייחסת להתקיימות אחד מתנאי הסף כפי שנקבע בסעיף 84א, והוא התנאי בדבר תיעוד הטנטון ברשומה רפואית שהיא ממועד שלפני תום החשיפה לרעש. 2. נקדים ונזכיר, כי תיקון מס' 79 לחוק הביטוח הלאומי, במסגרתו הוספה הוראת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, נכנס לתוקף ביום 1.4.05. לעובדה זו יש משמעות לעניין תחולת הוראת סעיף 84א לחוק על תביעת המערער. זאת נוכח טענת המערער, כי הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי ביום 14.10.04, עוד קודם לכניסתה של הוראת התיקון לתוקף. לעומת זאת, טענת המוסד לביטוח לאומי, שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי הינה, כי המערער הגיש את תביעתו ביום 19.4.05, ומשכך, חלות על תביעתו הוראות התיקון. שאלה שנייה שעמדה לבירור בפני בית הדין האזורי נבחנה לאור תחולת הוראת סעיף 84א על תביעת המערער, והיא השאלה האם קיים תיעוד ברשומה רפואית אודות הטינטון ממנו הוא סובל ממועד שלפני תום החשיפה לרעש מזיק. בהסתמך על מה שנראה היה בעיני בית הדין האזורי כעובדה מוסכמת, לפיה המערער לא נחשף לרעש מזיק לאחר שנת 2000, ונוכח קיומו של תיעוד רפואי ראשון אודות הטינטון ממנו הוא סובל משנת 2004, קבע בית הדין האזורי כי לא התקיים במערער אחד מתנאי הסף להכרה בטינטון כתאונה בעבודה. משכך, התביעה נדחתה. הרקע העובדתי, והתיעוד הרפואי 3. מועד הגשת התביעה א. טופס התביעה שהגיש המערער למוסד לביטוח לאומי להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון מהם הוא סובל כתאונה בעבודה אינו נושא תאריך. ב. ביום 19.4.05 התקבל אצל המוסד מכתב בא כוח המערער נושא תאריך 18.4.05, אליו מצורף "טופס תביעה כחוק". במכתב גופו נרשמו הדברים כדלקמן: " הנדון: מר מישל X ת.ז. ....מחלת מקצוע חשיפה לרעש מזיק משרדנו מייצג את מר מישל X. מרשי, חקלאי במקצועו, אשר עבד במשך שנים רבות על טרקטורים, קומביינים ובסמוך לגנרטורים מרעישים. עקב רעשים חזקים אילו נגרמה פגיעה חריפה לכושר השמיעה שלו והדבר הוכר על ידי רופאה תעסוקתית כחוק. מצ"ב אישור ד"ר מ. קלבנוב רופאה תעסוקתית המאשרת את הקשר הסיבתי שבין עבודתו לבין פגיעתו כיום. אבקשכם לזמנו לוועדה רפואית כדי לקבוע את מידת נכותו בגין פגיעה זאת, כתאונה בעבודה. מצ"ב טופס תביעה כחוק ואישורים רפואיים. נא זמנו מרשי לוועדה רפואית בכל ההקדם. בכבוד רב......" ג. תביעת המערער נסמכת בין השאר על בדיקת שמיעה שערך במכון גל ביום 14.10.04. ד. אין חולק כי במספר מכתבים מטעם המוסד אל המערער מצוין תאריך הגשת התביעה למוסד כיום 14.10.04. 4. מועד סיום החשיפה לרעש א. ביום 20.1.05 הוצאה למערער תעודה רפואית, חתומה על ידי ד"ר קלבנוב, רופאה תעסוקתית, לפיה המערער סובל מטנטון ו-"סביר להניח שקיים קשר סיבתי בין מחלה זו ובין עבודתו בתנאי חשיפה לרעש מזיק במקצוע טרקטוריסט-עצמאי במשך 30 שנים". בנוסף, הוצא באותו היום מכתב מד"ר קלבנוב למפקח העבודה האזורי מטעם משרד הרווחה בעניין המערער, בו נרשם: "מקצוע - טרקטוריסט - עצמאי במשך 30 ש'... במסגרת בדיקת פיקוח לעובדים ברעש מזיק שהנ"ל עבר במחלקתנו הבחינו אצלו ירידה ניכרת בכושר השמיעה... בשלב הנוכחי הנ"ל מסוגל להמשיך בתפקידו, אך חייב להימנע עד כמה שאפשר מחשיפה לרעש מזיק...". ב. בתשובותיו לשאלון מטעם המוסד, הצהיר המערער, כי עבד על כלים חקלאיים רועשים, עד לשנת 2000. תשובותיו לשאלון נמסרו למוסד ביום 2.10.05 על ידי עו"ד שמני, ממשרד בא כוח המערער, כשבמכתב הנלווה צוין: "כמו כן, במענה לשאלותיכם הריני לציין כי מרשי פנה לראשונה לטיפול רפואי בשנת 2000 ושוב בשנת 2004, מועד התחלת תחושת הטנטון - כמפורט בתשובותיו לשאלון, ויובהר כי עד היום עודו עובד בסביבה רועשת." ג. מן המסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק עולה, כי בשנים 1984, 1994 ו-1995 התלונן המערער אודות ירידה בשמיעה. בשנים 2004-2005 מופיעות תלונות אודות טנטון, בנוסף לירידה בשמיעה. בדיקת האודיוגרמה המצויה בתיק הינה מיום 14.10.04. ד.ביום 30.10.06 קיבל המוסד את תביעתו של המערער ביחס לירידה בשמיעה, ודחה אותה ביחס לטנטון, בקובעו כי "על פי סעיף 84א(ב)(2) לחוק, תנאי להכרה בטנטון שעקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שהטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד אגב חשיפה לרעש מזיק. תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך ועל כן לצערי עלי לדחות את תביעתך". ה. ביום 29.1.07 הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי כנגד החלטת פקיד התביעות לדחות תביעתו להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. ו. בעוד מתנהל בבית הדין ההליך בנוגע להכרה בטנטון ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה, המשיכו ההליכים במסגרת הוועדות הרפואיות ביחס לירידה בשמיעה, אשר הוכרה על ידי המוסד כפגיעה בעבודה. ביום 19.7.07 קבעה הוועדה למערער 28% נכות, מתוכם 20% בגין הירידה בשמיעה ועוד 10% בגין טנטון. המוסד הגיש ערר על החלטת הוועדה. ביום 14.5.08 קיבלה הוועדה את הערר ביחס לטנטון, וביטלה את הנכות שנקבעה בגינו. הוועדה הותירה את הנכות בגין ירידה בשמיעה, בשיעור 20%. פסק הדין של בית הדין האזורי 5. בית הדין האזורי נדרש ראשית לטענות הצדדים בשאלה בדבר מועד הגשת התביעה למוסד. לטענת המערער, ביום 14.10.04, בו ביום בו ביצע את בדיקת השמיעה עליה הוא נסמך בתביעתו, הוא הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי. לראיה, הציג המערער בפני בית הדין מספר מסמכים מטעם המוסד עצמו, בהם נרשם כי התביעה הוגשה ביום 14.10.04, שהינו גם 'תאריך הפגיעה'. מכאן, שהתביעה הוגשה קודם ליום 1.4.05, הוא המועד שבו נכנס לתוקף התיקון לחוק הביטוח הלאומי, במסגרתו שולבה בחוק הוראת סעיף 84א. מטעם המוסד נטען מנגד, כי התביעה הוגשה ביום 19.4.05, לאחר כניסת התיקון לתוקף. לטענת המוסד, זהו המועד המצוין אצלו כמועד הגשת התביעה, וכך גם עולה ממכתב בא כוח המערער אליו צורף טופס התביעה. במסמכי המוסד, בהם מצוין מועד הגשת התביעה כ-14.10.04 נפלה טעות, שמקורה בתקלה במערכת המחשוב של המוסד. הטעות באה לידי ביטוי בכך שתאריך הגשת התביעה למוסד, הוזן כתאריך זהה לתאריך הפגיעה, שהוא ה-14.10.04. במועד זה בוצעה בדיקת השמיעה המוקדמת ביותר המצויה בתיק. לתמיכה בטענות המוסד הוגשו 3 תעודות עובד ציבור. 6. לאחר ששמע את העדויות לרבות עדויותיהן של שלוש פקידות המוסד שנחקרו על תעודות עובד ציבור שהגישו, ובחן את כלל חומר הראיות, העדיף בית הדין את עמדת המוסד על פני גרסת המערער. לעניין זה ציין בית הדין כי גרסת המערער, לפיה הגיש את התביעה ביום 14.10.04 הועלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית, וכך בלשון פסק הדין: "התובע בתצהיר שהגיש לתיק זה, בחר לשתוק בעניין מועד הגשת התביעה ולא הצהיר דבר אלא רק פירט את פניותיו לרופאים... לאור העדר גרסה של התובע בעניין מועד הגשת התביעה, למרות הפלוגתא, התובע נשאל על מועד הגשת התביעה על ידי ב"כ הנתבע, בחקירתו הנגדית, אשר בהגינותה ביקשה לבדוק את כל העובדות. רק בעדותו התובע טען לראשונה מבלי שהציג כל אסמכתא כי ביום בו ביצע את בדיקת השמיעה במכון גל 14.10.04, פנה עם התוצאות למוסד ומילא שם ט' תביעה..."(ראו סעיפים 6 ו-7 לפסק הדין). בית הדין שוכנע כי המועד 14.10.04 שצוין באחדים ממסמכי המוסד כמועד הגשת התביעה הוזן בטעות, בשל תקלה במערכת. משכך קבע בית הדין, כי התביעה אכן הוגשה ביום 19.4.05. וכפועל יוצא מכך, קבע כי התיקון לחוק חל על המערער. 7. מכאן פנה בית הדין לברר אם התקיים בנסיבות העניין תנאי הסף שבסעיף 84א בדבר רישום אודות טנטון ממנו סובל המערער בטרם חדל לעבוד בסביבת רעש. לעניין זה מנה בית הדין בסעיף 3 לפסק דינו את העובדות המוסכמות על הצדדים, ביניהן: "א. התובע עבד בתנאי רעש מזיק החל משנת 1978 ועד לשנת 2000. ב. החל משנת 2000 עובד התובע כנהג אוטובוס ובתור נהג אינו חשוף לרעש מזיק..." לאור עובדות אלו, נדרש בית הדין לשאלה, "האם קיים רישום בדבר טנטון ממנו סובל התובע ברשומה רפואית טרם עזיבתו את התפקיד בסביבת 'רעש מזיק' לפי דרישות סעיף 84א(ב)(2)". בית הדין סקר את המסמכים הרפואיים שהוגשו במסגרת ההליך והגיע לכלל מסקנה, כי "נכון לתקופה בה עבד ב'רעש מזיק', היינו עד שנת 2000, אין כל אזכור של תלונה בדבר טנטון... הרישום הרפואי הראשון בו מצויה תלונה באשר לטנטון נערך בדצמבר 2004, קרוב ל-5 שנים לאחר שעזב התובע את עבודתו ב'רעש מזיק'. לא זו אף זו, התובע לא הציג לבית הדין כל בדיקת שמיעה או בדיקה המוכיחה כי בדק את ירידת שמיעתו ו/או הטנטון באוזניו טרם שנת 2000. בנוסף האודיוגרמה הראשונה שמצויה בפנינו ואף הייתה בפני פקיד התביעות היא מיום 14.10.04 ולא הוצגה כל אודיוגרמה קודמת לה". בית הדין ציין, כי למרות האמור, בחן המוסד את מידת הרעש המופק מן הכלים עליהם עבד המערער בשנים 2005-2004, כנהג אוטובוס, אך הגיע לכלל מסקנה, כי החל משנת 2000 לא היה המערער חשוף ל"רעש מזיק". על פי קביעת בית הדין "התובע לא יוצא כנגד הכרעתו זו של הנתבע". לאור האמור קבע בית הדין כי לא התקיים במערער תנאי הסף בדבר קיום תיעוד אודות תלונה על טנטון קודם למועד שבו הפסיק המערער להיות חשוף לרעש, ומשכך נקבע כי בדין נדחתה תביעתו של המערער להכרה בטנטון ממנו הוא סובל כתאונה בעבודה. הערעור 8. במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בערעור הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם, כי המותב ייתן את פסק דינו על יסוד טענותיהם בדיון, ועל יסוד סיכומים שיגישו בכתב. 7. לטענת המערער, נפלה שגגה בפסק דינו של בית הדין האזורי, עת קבע כי המערער טען לראשונה בחקירה נגדית כי הגיש את תביעתו עוד ביום 14.10.04. לעניין זה מפנה המערער לטענתו זו, שהועלתה במפורש בתצהיר עדות ראשית שהגיש. לדבריו, בית הדין אף התעלם ממכתבי המוסד, בהם מצוין כי התביעה הוגשה ביום 14.10.04, שהם בבחינת "הודאת בעל דין" ולכל הפחות יש בהם כדי להשתיק את המוסד מלטעון אחרת. לחלופין נטען, כי לאור הודאת המוסד במכתבים, לא ראוי להחיל על המערער את התיקון לחוק, משיקולי צדק. ככל שיקבע כי התיקון לחוק חל על המערער, שגגה נפלה בפסק דינו של בית הדין האזורי, שקבע כי המערער הסכים לקביעה, לפיה עבד בתנאי רעש מזיק עד לשנת 2000. בסעיף 2 לתצהירו שהוגש בשנת 2009, טען המערער כי הוא "...עובד בעבודות חקלאיות משנת 1975, וזאת עד היום הזה. התחלתי לעבוד בנוסף גם כנהג לפני כ-20 שנה...". טענה זו מתיישבת עם מכתב ב"כ המערער עו"ד שמני ועם מכתבה של הרופאה התעסוקתית ד"ר קלבנוב (ראו לעיל בפירוט התשתית העובדתית). המערער מוסיף ומפנה למכתב המוסד לביטוח לאומי אל המוסד לבטיחות וגיהות מחודש אוגוסט 2005, בבקשה לבדיקת עוצמת הרעש בה עבד המערער כטרקטוריסט וחקלאי. לטענתו, פנייה זו מעידה כי המוסד לביטוח לאומי עצמו לא ראה בסוגיית מועד סיום העבודה בתנאי רעש עובדה מוסכמת. המערער ממשיך וטוען, כי בהנחה שהתביעה הוגשה בחודש אפריל 2005, הרי שקיים תיעוד אודות הטנטון ממנו סובל המערער מחודש אוגוסט 2004. המערער אף מפנה לתיעוד רפואי משנת 1984 ואחריה. בנוסף טוען המערער, כי לפי הפסיקה, יש למנות במקרה זה מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לליקוי בשמיעה, וכן כי מתקיים בענייננו תנאי הסף להכרה בטנטון בדבר "פניות חוזרות ונשנות". 9. לטענת המוסד לביטוח לאומי, בערעור מתבקשת התערבות בממצאים עובדתיים, שבהם, כרגיל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. באשר למועד הגשת התביעה טוען המוסד, כי בית הדין לא נסמך בהחלטתו על המועד בו העלה המערער לראשונה טענה לעניין זה. בית הדין האזורי בחן את כל הראיות שהובאו בפניו, כמו גם את המכתבים מטעם המוסד, וקבע כעניין שבעובדה, ובהסתמך, בין היתר, על התרשמותו ממהימנות העדוֹת מטעם המוסד, שהתביעה הוגשה ב-19.4.05. המוסד טעה בציינו על מסמכים אחדים את מועד הגשת התביעה כ- 14.10.04. אלא שטעות של המוסד אינה מקימה זכאות לגמלה, והמערער לא יוכל להיבנות ממנה. מודגש, כי המערער מצידו לא הביא כל ראיה פוזיטיבית למועד הגשת התביעה, אלא נסמך על המסמכים מטעם המוסד בלבד. כמו כן אין מקום להימנע מלהחיל את הוראות החוק המתוקן על המערער משיקולי צדק, שכן המועד בו הוגשה התביעה הינו תוצאה של בחירת המערער, מה עוד, שתביעת המערער לעניין הירידה בשמיעה התקבלה, ונקבעה לו דרגת נכות בגינה. באשר להתקיימות תנאי הסף בעניין טנטון אצל המערער, המוסד טוען כי המערער לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו כי הוא עובד בתנאי רעש מזיק עד היום. טענותיו לעניין זה בתצהירו הינן סתמיות ובלתי מבוססות; דבריה של עורכת הדין מטעמו אינם מהווים ראיה; ובמכתבה של ד"ר קלבנוב לא נאמר כי המערער עודנו עובד בתנאי רעש מזיק, ועל כל פנים דבריה מן הסתם נסמכו על טענותיו של המערער בפניה. יתרה מכך, המערער לא הזכיר את שאלת המשך עבודתו בתנאי רעש מזיק ברשימת הפלוגתאות שהגיש מטעמו, ואף לא הביע כל התנגדות לרשימת המוסכמות שהגיש המוסד. לא זו אף זו, המערער הצהיר בתשובות לשאלון שנשלח אליו על ידי המוסד, כי עבד על כלים רועשים עד לשנת 2000. כך גם עולה מתצהיר שהגיש למחלקת הגבייה של המוסד, אשר לא הוגש במסגרת ההליך, אך הוקרא במסגרת חקירתה הנגדית של עדת המוסד. באשר לתיעוד הרפואי מהתקופה שלפני שנת 2000, הרי שבמסמכים אלו לא קיים תיעוד בדבר טנטון, אלא לגבי ירידה בשמיעה בלבד. לאור כל האמור נטען, כי יש להותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו, ולאשרו מטעמיו. ההכרעה 10. נקדים ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הטעמים עליהם נעמוד להלן. מועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי- תחולת התיקון לחוק 11. צודק המערער בטענתו כי גרסתו בדבר הגשת התביעה למוסד ביום 14.10.04 באה לידי ביטוי עוד בתצהירו, שם נטען כי ביום 14.10.04, מייד עם סיום הבדיקה במכון גל, ניגש למוסד לביטוח לאומי והגיש את תביעתו. נמצא אפוא כי בקביעת בית הדין האזורי לפיה הוא העלה טענתו לעניין זה לראשונה בחקירה נגדית, נפלה טעות (אפשר שמקור הטעות בדרך עריכת התצהיר, שכל אחד מעמודיו ערוך כתצהיר נפרד). אלא שקביעה זו של בית הדין האזורי לא עמדה לבדה בבסיס הכרעתו במחלוקת בדבר מועד הגשת התביעה למוסד. קביעתו של בית הדין כי התביעה הוגשה ביום 19.4.05 מבוססת במידה רבה על התרשמותו ממהימנות עדותן של שלוש מעובדות המוסד. בית הדין שוכנע כי ציון המועד 19.10.04 על מכתבי המוסד כמועד הגשת התביעה מקורו בטעות. המוסד הציג בפני בית הדין דוגמאות מתיקים אחרים בהם נפלה טעות דומה (ראו חקירתה הנגדית של הגברת פרץ מטעם המוסד, עמ' 2 לפרוטוקול). כמו כן, על פי עדותה של הגברת אבלס מטעם המוסד, המערכת אינה מאפשרת פתיחה כפולה של תיק על שם אותו מבוטח (עמ' 12 לפרוטוקול). לפיכך, בהינתן שתאריך פתיחת התיק במוסד על פי נתוני המערכת הינו 19.4.05, הרי שלא ייתכן, כי הוגשה תביעה על שמו של המערער קודם לכן. לכך יש להוסיף כי המערער לא הציג כל ראיה פוזיטיבית לכך שהגיש את התביעה ביום 14.10.04, לרבות הראיה המתבקשת - טופס התביעה. טענת המערער נסמכת כל כולה על מכתבים מטעם המוסד, בהם מצוין יום ה-19.10.04 כמועד הגשת התביעה. לא זו אף זו. קיימות ראיות אובייקטיביות התומכות בטענת המוסד, לפיה התביעה הוגשה ביום 19.4.05. כך, במכתבו של בא כוח המערער מיום 18.4.05 , שהתקבל במוסד למחרת היום , נאמר, כי למערער נגרמה פגיעה חריפה בכושר השמיעה שלו עקב עבודתו בסביבת רעש, והתבקש זימונו לוועדה רפואית. בסוף המכתב צוין "מצ"ב טופס תביעה כחוק ואישורים רפואיים". במכתב אין אף לא רמז לתביעה שהוגשה כבר קודם לכן על ידי המערער עצמו. לא זו אף זו, על גבי טופס התביעה, שצורף למכתב האמור, אין תאריך. בהינתן כל אלו סבורים אנו, כי בצדק קבע בית הדין האזורי, כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי תביעתו הוגשה קודם ליום 19.4.05. אשר על כן, אנו מאשרים את קביעת בית הדין האזורי, לפיה תיקון מס' 79 לחוק הביטוח הלאומי משנת 2005, חל בעניינו של המערער. משכך, יש לבחון אם התקיימו במערער תנאי הסף לפי סעיף 84א לחוק. תיעוד הטנטון ברשומה רפואית 12. בסעיף 84א(ב) לחוק נמנות הדרישות להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. בין היתר נדרש, לפי הוראת ס"ק (2), כי "הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק". 13. תביעת המערער נדחתה על ידי המוסד בנימוק, שהטנטון תועד לראשונה לאחר שהמערער סיים לעבוד בתנאי רעש מזיק. לטענת המוסד, על פי הצהרת המערער, הוא הפסיק לעבוד בתנאי רעש מזיק בשנת 2000. מנגד טוען המערער, כי הוא ממשיך לעבוד בתנאי רעש מזיק "עד היום". בפסק דינו נסמך בית הדין על מה שנראתה בעיניו תשתית עובדתית מוסכמת לפיה המערער הפסיק לעבוד בתנאי רעש מזיק בשנת 2000. אלא שככל הנראה נסמך בית הדין לעניין זה על הצעת המוסד לביטוח לאומי לרשימת פלוגתאות ומוסכמות, וזאת שעה שלא נערכה רשימה מוסכמת לעניין זה, ואף בית הדין לא קבע מוסכמה לעניין מועד הפסקת החשיפה לרעש. יצוין כי עיון בפרוטוקול הדיון ובסיכומי המערער בבית הדין האזורי מעלה, כי נקודה זו הייתה שנויה במחלוקת, באשר מצד אחד טען המוסד, ועוד בכתב ההגנה, כי המערער הפסיק להיות חשוף לרעש עוד בשנת 2000, ואילו המערער טען כי מעולם לא הפסיק לעבוד בתנאי רעש מזיק. 14. משכך, לא נותר אלא לבחון, על יסוד החומר שבתיק, אם עלה בידי המערער להוכיח כי הוא המשיך להיות חשוף לרעש מזיק לרבות בעת שהתקיים הדיון בערעור או לפחות עד חודש אוקטובר 2004, שאז אין חולק אודות קיומו של תיעוד אודות תלונה על טנטון ברשומה רפואית. ויובהר, הנטל על המערער להוכיח כי התקיים בו תנאי הסף. 15. בבואנו לבחון אם עלה בידי המערער להרים את הנטל להוכיח כי המשיך ועבד בסביבה של רעש מזיק, נפנה לשאלון אותו מילא המערער (ללא תאריך), שנשלח ביום 2.10.05 מבאת כוחו עו"ד ענבל שמני (ממשרד עו"ד גנסין), אל המוסד לביטוח לאומי. בשאלון מציין המערער את מקצועו כחקלאי עצמאי, שעבד על כלים חקלאיים רועשים. המערער מתייחס בנפרד לכלים החקלאיים שבעבודתו עליהם נחשף לרעש מזיק, ומציין את תקופת העבודה בכל אחד מהם- 1976-2000. אין בשאלון כל אזכור להמשך חשיפה לרעש לאחר שנת 2000. אמנם, במכתב הלוואי לאותו שאלון, מציינת באת כוחו כי והמערער ממשיך לעבוד בסביבה רועשת, אלא שלטענה זו כאמור אין כל ביטוי ופירוט בשאלון. יצין כי גרסת המערער בתצהיר שנערך בשנת 2009, לצורך ההליך המשפטי היא סתמית ובלתי מפורטת, ואף אין בה כל התייחסות לגרסה כפי שניתנה בשאלון. בנוסף, במסגרת חקירה נגדית, של הגב' אבלס נרשמו מפיה הדברים הבאים: "יש פה הצהרה, מכתב ממחלקת הגבייה שכתוב שהמבוטח הצהיר ביום 16.4.00 בהתאם לקיים בתיקו כי הוא עצמאי מיום 1.1.00 כנהג אוטובוס זעיר." (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, הדגשה שלי ר.ר.). הצהרת המערער למחלקת הגבייה אמנם לא הוגשה לבית הדין האזורי, עם זאת, מן הפרוטוקול לא עולה כל הסתייגות באשר למהימנותה של ההצהרה, על האמור בה. יצוין כי מן הפרוטוקול עולה כי המוסד ערך בדיקה אודות מפלסי הרעש להם היה המערער חשוף במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס זעיר, החל משנת 2000. מן הממצאים עולה, כי בעבודתו באוטובוס זעיר לא היה המערער חשוף לרעש מזיק (עמ' 10 לפרוטוקול). 16. עוד יוער, כי ברשימת הפלוגתאות שהגיש המערער בשעתו לבית הדין האזורי, הציע המערער כפלוגתא את השאלה הבאה: "האם ליקוי השמיעה עקב חשיפה לרעש, תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק" (ההדגשה שלי - ר.ר). לכאורה, דברים אלה, ואופן ניסוח הפלוגתא, אינם עולים בקנה אחד עם דברי המערער בתצהירו ובפנינו, לפיהם מעולם לא הפסיק לעבוד בתנאי רעש. 17. באשר לפניית המוסד לביטוח לאומי אל המוסד לבטיחות וגהות לבדיקת עוצמת הרעש בעבודת המערער- מקובלת עלינו לעניין זה טענת המוסד לביטוח לאומי, כי מדובר בפנייה הנעשית דרך קבע בתיקים מהסוג הזה. גם במכתב הרופאה התעסוקתית ד"ר קלבנוב אין כדי לסייע למערער. עיון במכתב מעלה, כי בעוד שמועלית בו השערה באשר לקשר בין הטנטון ממנו סובל המערער, לבין עבודתו בתנאי רעש מזיק במשך שנים רבות, הרי שאין בדבריה קביעה פוזיטיבית, כי המערער עבד באותו הזמן בחשיפה לרעש מזיק. מה עוד, שבהתרשמותה של הרופאה התעסוקתית אין די כדי להוכיח את חשיפתו של המערער לרעש מזיק בתקופה זו. 18. ואם לא די באמור- בכתב הערעור אין המערער מעלה כל טענה כנגד קביעתו של בית הדין בדבר הפסקת חשיפתו לרעש מזיק עוד בשנת 2000. כל שנטען הוא כי קיים תיעוד רפואי אודות טנטון עוד לפני שנת 2000. לראשונה העלה המערער טענה לעניין זה במסגרת דיון הקדם ערעור, טענה אותה פיתח, ועליה הרחיב דברים בסיכומים. בנסיבות אלה ספק אם בכלל היה מקום כי ניזקק לשאלה בדבר מועד סיום החשיפה לרעש במסגרת הערעור. מכל מקום ולמען הסר ספק, ובהסתמך על כלל האמור, אנו קובעים כי המערער לא הוכיח כי היה חשוף לרעש מזיק "עד היום", או לפחות עד שנת 2004. לכל היותר הוכח כי המערער נחשף לרעש מזיק עד שנת 2000. נותר אם כך לבדוק האם יש ממש בטענת המערער בדבר קיומו של תיעוד רפואי אודות תלונה על טנטון לפני תום החשיפה לרעש מזיק, דהיינו, לפני שנת 2000. 19. לאחר שעיינו במסמכים הרפואיים שבתיק אנו קובעים כי לפי העולה מהם, עד לשנת 2000 התלונן המערער על ירידה בשמיעה בלבד, ואין תיעוד אודות תלונות המערער על טנטון. התיעוד המוקדם ביותר ברשומה רפואית הינו מחודש אוגוסט 2004, והאודיוגרמה המוקדמת ביותר המצויה בתיק הינה מיום 14.10.04. אף במכתבה של עו"ד שמני מיום 2.10.05, מצוין כי "מועד התחלת תחושת הטנטון" היה בשנת 2004. הנה כי כן, המערער לא הביא, ולו ראשית ראיה, לכך שהטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לפני שנת 2000. אשר על כן נמצאנו למדים, כי לא מתקיימת במערער דרישת החוק, לפי סעיף 84א(ב)(2) לפיה "הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק". 20. הנה כי כן, לאור כל האמור לא נותר אלא לקבוע, כי בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה. 21. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהציוד מכני הנדסי (צמ"ה)שמיעהטרקטור