חילוט פיקדון שכירות

1. בתביעתו עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו, יתרת שכר שמגיעה לו, החזר פיקדון בגין רכב שהנתבעת שכרה לשימושו, וחולט על חשבון חוב הנתבעת לחברת ההשכרה, החזר הוצאות רכב, פיצוי בגין הפסדים ועוגמת נפש. בסיכומיו זנח התובע את תביעתו לתשלום פיצוי בגין הפסדים ועוגמת נפש, ועל כן לא נדון בסעדים אלו במסגרת פסק דין זה. 2. בפנינו העיד התובע - מר ישראל תור (להלן: "התובע"), מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר לבנאוי מוחמד (להלן: "מנהל הנתבעת"). עובדות רקע 3. הנתבעת הינה חברה "חקלאית מודרנית" העוסקת בגידול שתילי פרחים וגינון מאז חודש 9/05. 4. התובע הוא אגרונום ועובד חקלאי במקצועו. החל לעבוד בשירות הנתבעת כאיש שיווק ומכירות ביום 17/10/05. 5. ביום 8/11/05 נחתם בין הצדדים הסכם העסקה (להלן: "הסכם העסקה"), בו הוסכם כי התובע יעבוד 6 ימים בשבוע ללא מגבלת שעות בשכר של -.4,000 ₪ נטו. הנתבעת התחייבה עוד להשכיר עבורו רכב צמוד, לספק לו טלפון ולשאת בתשלום מלוא ההוצאות שלו. סעיף 2 להסכם ההעסקה קובע לאמור: "החל מתאריך 1.11.06 המשכורת החודשית ה - 4,000 ₪ (ארבע אלף ₪) נטו בתלוש ותשולם עד 15 לחודש הבא. כמו כן ישולם 1% מכל מכירה שבוצעה על ידו וההתחשבנות על העמלה תיעשה בסוף כל שנה, רק מעבודת משתלה - לא כולל זרעים ומע"מ. בנוסף תנאים סוציאליים כמו קופת גמל וקרן השתלמות סעיף מספר 2 הוא יהא ל- 3 שנים." (ההדגשה לא במקור). 6. הצדדים חלוקים בנושאים הבאים: גובה השכר שסוכם עם התובע, השכר ששולם בפועל, יתרת שכר מגיעה, אם בכלל, מועד הפסקת עבודת התובע בנתבעת, המועד הקובע עפ"י סעיף 2 להסכם ההעסקה לצורך תחילת תשלום העמלה. לטענת הנתבעת, הכוונה הייתה לשנת 2005, לטענת התובע הזכות הגיעה לו רק במועד שצוין במפורש בהסכם, בשנת 2006. מחלוקת נוספת עניינה בשאלת החבות לתשלום דמי שכירות לחברת ההשכרה והחזר פקדון של התובע שחולט, ותשלום הוצאות רכב התובע, עבור החודשים 5/06-4, שלטענת הנתבעת התובע לא עבד בהם בשירותה. השכר ששולם ומועד סיום העבודה- הטענות והראיות 7. לטענת התובע יחסי העבודה בינו לבין הנתבעת נמשכו עד 21/5/06 וכי השכר לחודש שהוסכם היה סכום של 4,000 ₪ נטו בתלוש לפי ההסכם ההעסקה, ובנוסף עוד 2,000 ₪ במזומן, מחוץ לתלוש. לטענתו הנתבעת נותרה חייבת לו יתרת שכר עבור חודש 4/06 סך 2,000 ₪ ושכר מלא עבור חודש 5/06 בסך 6,000 ₪. 8. מנגד טענה הנתבעת כי שכר התובע נקבע על פי ההסכם בסכום של 4,000 ₪ כפי שבפועל שולם לו ובגין כך אף הונפקו לו תלושי שכר. הנתבעת הוסיפה כי היא שילמה לתובע בנוסף, מידי חודש, מפרעות על חשבון שכרו העתידי ועל כן בחישוב שנעשה למועד סיום עבודתו בחודש 3/06, התברר ששילמה לו שכר ביתר. לטענתה היא שילמה לתובע בגין 5 חודשי עבודתו אצלה סך 32,400 ₪ (כולל מפרעות) בעוד שהוא זכאי, בפועל בהתאם להסכם ההעסקה, לשכר בסך 20,000 ₪, לפי המכפלה 4,000 ₪ X 5 חודשים) (מוצג "נ/4" סעיפים 13-19). לעומת זאת, צירפה הנתבעת לתצהירה נספח המפרט את סכומי המשכורות והמפרעות ששילמה, כטענתה, לתובע ושנערך ע"י מחלקת החשבונות שלה. מנספח זה עולה כי לתובע שולם לתובע בגין שכר סך של 37,198 ₪ (כולל מפרעות) , (מוצג "נ/4", נספח "ג"), עוד עולה כי הנתבעת שילמה לתובע שכר של 4,000 ₪ גם עבור חודש אפריל 2006, זאת חרף טענתה שהוא סיים לעבוד בשירותה בחודש מרץ 2006. לעומת זאת, ובניגוד לנטען בתצהיר מטעמה ונספח נ/4, טענה הנתבעת בסיכומיה שהיא שילמה לתובע על חשבון שכרו סכום אחר, 42,198 ₪ (כולל מפרעות), (סע' 28-29). 9. אין חולק כי תשלום המשכורות לתובע נעשה באמצעות צ'קים של הנתבעת רק מחודש 1/06. לפני כן, המשכורות שולמו כולן במזומן, בנוסף הונפקו עבור התובע תלושי שכר ביחס לסכום של 4,000 ₪ נטו לחודשים 11/05 - 4/06, (ראה נ/3 תלושים שהונפקו כולם ביום 31/12/07). 10. גרסת התובע בעדותו בפנינו הייתה כי באמצע חודש 3/06 הוא התריע לראשונה בפני הנתבעת על חוסר שביעות רצונו משיטת התנהלות הנתבעת והאיכות הירודה של הסחורה שסיפקה לחקלאים ועל הפגיעה בשמו ובמוניטין שלו בקרב החקלאים ובאימון שהם רוחשים לו, (בעמ' 4 ש' 29-31). נטען עוד, כי בהמשך ובתחילת חודש 5/06 נערכה פגישה בינו לבין מנהל הנתבעת, מוחמד ואביו, מר זכי לבנאוי, במסגרתה סוכם שהתובע יסיים את עבודתו בסוף חודש 5/06, וכי עד אז הוא יפעל בעיקר בגבית צ'קים מחקלאים חייבים (בעמ' 4 ש' 20-22, בעמ' 5 ש' 29-32). במהלך עדותו מנה התובע דוגמאות של הזמנות שלא כובדו ע"י הנתבעת (בעמ' 5 ש' 5-22), והסביר כי, למרות שהוא המשיך לעבוד בחודשים 4-5/06, אכן לא נרשמו הזמנות בחודש 5/06 בשל אי עמידת הנתבעת בהתחייבויותיה הן מבחינת לוח הזמנים והן מבחינת איכות המוצרים שסיפקה (בעמ' 6 ש' 11-13). התובע הדגיש שהוא כן המשיך בגביית שיקים מחקלאים חייבים במהלך חודשים אלו (בעמ' 9 ש' 7-9). 11. באשר למהות עבודתו בחודשים 4-5/06, העיד התובע ואמר: "המשכתי להסתובב אצל החקלאים ולשכנע אותם לקנות שתילים של המשתלה, וגביתי שיקים מחייבים, ובפועל החקלאים לא ביצעו הזמנות כתוצאה מחוסר אמון וכפי שסיפרתי קודם. אני חושב שבבית יש לי דווקא שתי הזמנות מחודש אפריל 2006 אבל אין לי אותם כאן." (בעמ' 8 ש' 22-26). התובע הוסיף שהוא בתקופה זו גם ביקר כמה פעמים במשתלה, בין היתר לצורך קבלת משכורת והדרישה לסיים את עבודתו בנתבעת (בעמ' 6 ש' 16-20). 12. לעומתו העיד מנהל הנתבעת, מר לבנאוי, שהתובע סיים לעבוד בשירות הנתבעת בסוף חודש 3/06 וכי התובע לא עבד כלל בחודשים 5/06-4, אך משנשאל המנהל בחקירתו הנגדית, איך טענה זו מתיישבת עם העובדה שלתובע שולם שכר גם בגין חודש 4/06 הוא הסביר ואמר: "אבא שלי שכנע אותי שיחזור בחודש 6/06, ולכן לפי עצת אבא שלי שילמתי לו 4,000 ₪ בחודש 4/06 כדי לשמור על היחסים, זה לא היה במתנה, אלא אני ממשיך לשלם לו עבור חודש אפריל וכדי להבטיח שהוא יחזור בחודש 6/06, והוא לא חזר." (בעמ' 11 ש' 30-32). 13. מנהל הנתבעת הרחיק לכת בתצהירו וטען כי לתובע אף שולם שכר עבור חודש 5/06, ובעדותו בפנינו הוסיף כי לתובע שולמה גם מפרעה בחודש 5/06 בסך 2,000 ₪ (בעמ' 10 ש' 19-20), מהסיבה שאביו שכנע את התובע לחזור ולעבוד בנתבעת בחודש 6/06 (עמ' 11 ש' 9). יאמר מיד כי גרסתו זו של מנהל הנתבעת, עומדת בניגוד לנתונים בספחי השקים שצורפו לתצהירו, מוצג נ/4, שמהם עולה כי לתובע לא שולמה כלל משכורת עבור חודש 5/06, וכי בגין חודש 4/06, שולם שכר בסך של 4,000 ₪ בלבד ולא שולמה המפרעה הנטענת בסך של של 2,000 ₪. עובדה נוספת וחשובה עולה מספחי השקים, והיא כי מועד פירעון שיק המשכורת לחודש 4/06, בסך 4,000 ₪, נקבע ליום 22/5/06, קרי, יום אחד אחרי מועד סיום העבודה, הנטען על ידי התובע. הכרעה- מועד סיום העבודה 14. מנהל הנתבעת העיד מצד אחד, כי הנפקת תלוש שכר לחודש 4/06 נעשתה בטעות (בעמ' 11 ש' 23), אך מצד שני, העיד כי התשלום נועד כדי לשמור על היחסים עם התובע שהבטיח לחזור לעבודתו בנתבעת בחודש 6/06. לפי סיכום שלו עם אביו, אך חרף טענתו זו, מנהל הנתבעת לא נתן הסבר מדוע אביו, שהוא למעשה העד הישיר היחידי לסיכום הנטען עם התובע, לא זומן להעיד בפנינו. עובדה זו עומדת לחובת הנתבעת. 15. הוכח בפנינו מעדות התובע שהוא המשיך להשתמש ברכב ששכרה עבורו הנתבעת, ולהחזיק בפלאפון שמסרה לידיו גם במהלך החודשים 5/06-4, עובדה זו סותרת את הטענה שהתובע סיים לעבוד בחודש 3/06. זאת ועוד, טענת הנתבעת שהתובע עשה זאת על דעת עצמו אינה מתיישבת עם העדויות והממצאים בהקשר זה. זאת ונסביר, עיון בחשבוניות שהנפיקה חברת ההשכרה עבור הנתבעת (מוצג "ת/1" נספח "ב") עולה כי הנתבעת השכירה רכב עבור התובע בשתי תקופות: מיום 17/10/05 ועד 10/4/06, ומיום 10/4/06 ועד 21/5/06, אולם ולמרות טענת הנתבעת שהתובע הפסיק לעבוד בחודש 3/06, הנתבעת לא הציגה בפנינו כל הודעה מצדה לחברת ההשכרה בדבר ביטול השכרת הרכב לתובע, לאחר חודש 3/06. עובדה זו יש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסת התובע בעניין המשך עבודתו בשירות הנתבעת בחודשים 5/06- 4. 16. במסגרת עדותו הודה מנהל הנתבעת שהוא לא פנה לתובע בדרישה להחזיר את מכשיר הפלאפון שהיה ברשותו (בעמ' 12 ש' 15-17), במועד סיום העבודה הנטען על ידו, 3/06. גם עובדה תומכת ומאששת את גרסת התובע בעניין המשך עבודתו בנתבעת גם בחודשים אפריל-מאי 2006. 17. באשר לעבודה שביצע התובע בחודשים 5/06-4, זה העיד שהוא המשיך לגבות חובות מחקלאים וכן לעסוק בשיווק ומכירה של מוצרי הנתבעת ללקוחות שונים. להוכחת טענתו זו, צירף התובע לסיכומיו אישורים מטעם 3 לקוחות שאישרו כי הוא ביקר אצלם בחודשים 4-5/06 ועניין אותם במוצרי הנתבעת, אם כי בפועל הוא לא הצליח לבצע הזמנות כלשהן עקב התנהלות הנתבעת ואי עמידה במועדים ואספקת מוצרים פגומים ללקוחות. גרסתו של התובע בעניין זה לא נסתרה. 18. בנסיבות המקרה, ולאור הסתירות בגרסת הנתבעת שמנהלה אישר מצד אחד כי לתובע שולם שכר עבור חודש 4/06 ואף הונפק לו תלוש, וכי שולמה לו גם מפרעה על חשבון שכר חודש 5/06 וזאת במהלך חודש 5/06, ומצד שני, ובמקום אחר בעדותו אישר שלמעשה שולם לתובע גם שכר לחודש 5/06, מהסיבה שהוא סבר שהתובע ימשיך לעבוד בנתבעת לפי סיכום שהיה לו עם אביו, בחודש 6/06, מתחייבת המסקנה כי גם הנתבעת מבחינתה ראתה ביחסי העבודה בינה לבין התובע כנמשכים במהלך החודשים 4-5/06. 19. לסיכום בעניין מועד סיום יחסי העבודה אנו קובעים כי: א. מהראיות והעדויות בהקשר זה, עולה שאין בסיס ראייתי לטענת הנתבעת לכך שהתובע סיים את עבודתו בשירותה בסוף חודש 3/06. ב. ההסבר של הנתבעת לכך כי בתקופה זו היא המשיכה לשלם לתובע שכר והנפיקה לו תלושים, למרות שהוא לא בצע עבודה עבורה, ורק כדי לשמור על היחסים עמו ולהבטיח את חזרתו לעבוד בשירותה בחודש 6/06, אינו משכנע ואינו סביר, ונעדר כל היגיון או הסבר בעניין הצורך בחזרת התובע לעבודה בשירות הנתבעת בחודש 6/06 דווקא. ג. הנתבעת נמנעה מלהביא מטעמה עדים רלוונטיים ושהם בשליטתה, ושהיה ביכולתם לאשש או להפריך את גרסתה. הלכה היא כי הימנעותו של צד מלהביא ראיות ובפרט הימנעותו מלהביא עד שהוא לכאורה עד טבעי ונחוץ, מעוררת חשד של ממש כי לו הוא הייה מובא לעדות, עדותו הייתה פועלת לחובתה. ד. הנתבעת לא סיפקה הסבר משכנע, סביר ומניח את הדעת לכך שהיא לא פעלה להשבת הכספים שלטענתה שילמה לתובע ביתר, וחיכתה עם טענתה זו, עד להגשת תביעה על ידו נגדה. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת התובע וקובעים כי יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת נמשכו עד ליום 21/5/06 וכי עד לתקופה זו הוא זכאי לשכר ממנה. גובה השכר המוסכם של התובע 20. לטענת התובע שכרו המוסכם חולק לשניים, סך של 4,000 ₪ נטו בתלוש לפי הסכם ההעסקה, ועוד 2,000 ₪ במזומן מחוץ לתלוש, ובסה"כ 6,000 ₪. ואילו הנתבעת טענה כי השכר הינו בסך 4,000 ₪ בלבד, כאשר לתשלומים הנוספים סיפקה הנתבעת מספר גרסאות. תחילה, בכתב הגנתה ובתצהיר מנהלה, התייחסה הנתבעת לסכומים ששולמו מחוץ לתלוש השכר כמפרעות ו/או שכר ששולם טרם מועדו. ואילו הגרסתה המאוחרת כפי שנמסרה ע" מנהלה במסגרת עדותו בפנינו, נטען כי מדובר במפרעה על חשבון 1% מהעמלות שסוכם שישולמו לתובע בנוסף למשכורתו בהתאם לסעיף 2 להסכם ההעסקה. את גרסתה המאוחרת הנ"ל של הנתבעת, היא בקשה לבסס על הוראת סעיף 2 להסכם ההעסקה שעניינו תשלום עמלות בסך של 1% מכל מכירה, זאת בנוסף לטענה כי התאריך הנקוב בסעיף זה צ"ל 1/11/05, ולא 1/11/06 כפי נרשם בטעות, (כך נטען ), בסעיף 2 להסכם. לטענת הנתבעת נפלה טעות בתאריך שצוין וזה צריך להיות 1/11/05, ולכן התשלומים הנוספים ששולמו לתובע היו על חשבון אותן עמלות שהגיעו לתובע החל מיום 1/11/05, ולגביהן הייתה אמורה להיערך התחשבנות בסוף השנה. 21. התובע חלק על טענת הנתבעת הנ"ל באשר למהות התשלום הנוסף ששולם לו, וטען שאין קשר בינו לבין סעיף 2 להסכם ההעסקה שאמור היה להיכנס לתוקף רק ביום 1/11/06 כנקוב במפורש בו, ובלשונו: "זה לא נכון. אני נאמן להסכם שהאחוז היה צריך לבצע רק ב - 11/06, ובפועל הוא לא התבצע כי לא המשכתי לעבוד שם." (בעמ' 7 ש' 16-17). 22. מספחי הצ'יקים עולה כי התשלום הנוסף ששולם לתובע כמעט בכל חודש מחודשי עבודתו עמד על סך של 2000 ₪ במדויק, ראה סעיפים 14-18, 22, לתצהיר מנהל הנתבעת, מוצג נ/4. למעשה גרסת הנתבעת ביחס למהות הסכום הנוסף ששולם לתובע, השתנתה לסירוגן, ובכל מקרה נותרה בגדר טענה כללית ולא מבוססת. כך הנתבעת לא הוכיחה כי סכום זה שווה ל- 1% מהמכירות, או ממכירות חודש כלשהו או ממוצע המכירות של התובע ולא הציגה חשבוניות שיכולות לאשש את הקשר בין התשלום לבין המכירות. 23. בניגוד לגרסתה המאוחרת של הנתבעת, כונה התשלום בספחי השקים כ "מפרעה", ועמד על סכום קבוע של 2000 ₪, ולא מצא את ביטויו בתלוש. 24. בניגוד לטענת הנתבעת בדבר טעות שנפלה בציון מועד התוקף של סעיף 2 להסכם ההעסקה, הוכח כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות החל מיום 1/11/05, שהוא לטענתה התאריך הנכון. 25. יוצא אם כן שגם אופן יישום ההסכם על ידי הנתבעת, תומך בגרסת התובע לפיה, לא נפלה טעות בציון התאריך המוסכם בסעיף 2 להסכם ההעסקה, בעניין מועד הזכאות של התובע לתשלום העמלה, הפרשות הפנסיה וקרן ההשתלמות, קרי ביום 1.11.06. פועל יוצא ממסקנה זו הינו כי יישום ההסכם תומך דווקא בטענת התובע כי התשלום הנוסף בסך 2000 ש"ח ששילמה לו הנתבעת מידי חודש, היווה חלק משכרו המוסכם בסך כולל של 6,000 ש"ח. 26. יתרה מזאת, העובדה כי תשלום המפרעות הנטענות לא מצא את ביטויו בתלושי השכר שהונפקו עבור התובע, לא כזיכוי בתלוש ולא כחיוב בחודש העוקב, בניגוד לכללים החשבונאיים שמחייבים כי תשלום מפרעה לעובד על חשבון שכרו העתידי צריכה לבוא לידי ביטוי מפורש בתלוש השכר שלו, כמו גם העובדה שהנתבעת המשיכה לשלם לתובע מפרעות כביכול, באופן סדיר וקבוע מידי חודש, וזאת בסכום גבוה של 2,000 ₪ השווה למחצית משכרו הרגיל של התובע, וזאת מבלי לבצע קיזוז כלשהו משכרו העתידי, פוגעת באמיתות ובסבירות גרסת הנתבעת לעניין מהות התשלום הנוסף ומאששות את גרסת התובע. 27. אם לסכם הרי גרסת הנתבעת גם בהקשר זה, התגלתה כלא עקבית ולא שיטתית, ושזורה בסתירות ו/או שינויים לא מוסברים ולא משכנעים שכנראה נולדו אך מתוך מטרה לתת הסבר בדיעבד לחומר הראיות שהוצג בפנינו. כך למשל טענה הנתבעת בסיכומיה שהיא שילמה לתובע מפרעה בסך של 3,000 ₪ בגין כל אחד מהחודשים 4/06-2, זאת בניגוד לפירוט המופיע בתצהיר ובספחי השקים ממנו עולה כי המפרעה הייתה בסך 2,000 ש"ח (ראה סעיף 28לסיכומים). כך גם טענת מנהל הנתבעת לפיה שולם לתובע עמלה על חשבון שכר 5/06 בסך של 2,000 ₪, שלא מצאה ביטוי בתצהיר מטעם הנתבעת ולא בהעתק ספחי השקים שצורפו לתצהיר מנהלה. 28. לאור כל האמור לעיל, החלטנו לקבל את גרסת התובע באשר לגובה השכר שסוכם עמו וששולם לו בפועל, בסך של 6000 ₪, בנוסף לגרסתו ביחס למועד סיום עבודתו בנתבעת ביום 21/5/06. משכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע יתרת שכר כדלקמן: א. יתרת שכר בגין חודש 4/06 - סך של 2,000 ₪ נטו. ב. שכר עבור חודש 5/06 (עד ליום 21/5/06) סך של 4,850 ₪ נטו. סה"כ 6,850 ₪ נטו. החזר הוצאות רכב 29. התובע בקש לחייב את הנתבעת לשלם לו החזר הוצאות רכב בסך 2,500 ₪ בגין התקופה עד להפסקת העבודה ביום 21/5/06. מנגד טענה הנתבעת כי משהסתיימה עבודת התובע בשירותה בחודש 3/06 אין היא חייבת לשלם לו עבור שימוש ברכב בגין תקופה זו. 30. משקבענו לעיל כי יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו עד ליום 21/5/06, וברוח הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים התחייבה הנתבעת לשלם לתובע גם עבור הוצאות רכב, אנו קובעים כי התובע זכאי להחזר הוצאות בגין שימוש ברכב עד למועד סיום העסקתו. באשר לסכום ההחזר, התובע בקש סך של 2500 ₪ ללא פירוט, ואילו הנתבעת לא סיפקה חישוב נגדי ולא טענה כנגד הסכום שתבע התובע. למרות זאת, משמצאנו כי בהתאם לספחי השקים שצורפו לתצהיר מנהל הנתבעת, כי האחרונה שילמה לתובע החזר הוצאות דלק בסך 1,000 ₪ נטו, בגין כל אחד מהחודשים 3/06-1, החלטנו לחייב הנתבעת לשלם לתובע בגין החזר הוצאות דלק בסך 2,000 ₪ נטו, בגין החודשים 5/06-4. החזר פקדון שחולט כנגד דמי שכירות לרכב 31. לטענת התובע בעת השכרת הרכב עבורו, הוא נדרש ע"י הנתבעת להפקיד בחברת ההשכרה "שלמה sixt", שובר של כרטיס האשראי האישי שלו על סך 10,000 ₪ כפיקדון/ ערבות, בטענה כי לנתבעת אין לה כרטיס אשראי ואף זאת לאחר שהובהר לו כי המדובר בדרישה טכנית גרידא. העתק הסכם ההשכרה מיום 17/10/05, צורף לתצהיר התובע, מוצג ת/2. ביום 15/5/06 מימשה חברת ההשכרה את ערבות התובע וגבתה ממנו באמצעות חיוב כרטיס האשראי שלו בסך של 10,000 ₪ , וזאת משהפסיקה הנתבעת לשלם את המגיע ממנה בגין השכרת הרכב. 32. מנגד, הכחישה הנתבעת את זכאות התובע לתשלום המבוקש, בעיקר מהטענה שנדחתה על ידינו והיא, כי התובע הפסיק לעבוד בשירותה בחודש 3/06. הנתבעת הוסיפה כי הרכב היה מעורב בתאונה ליד ביתו של התובע, ומשכך הוא מחויב בתשלום רכיב השתתפות עצמית בסך 1,500 ₪. (מוצג "נ/1" "נ/2"). 33. התובע צירף לתצהירו העתק מייפוי הכוח עליו חתום מנהל הנתבעת, המייפה את כוחו של אביו, מר לבנאוי זכי, להשכיר עבור התובע רכב למשך שלושה חודשים מיום 17/10/05, (נספח ב/1 לתצהיר מוצג ת/1). בפועל הושכר הרכב עבור התובע בשתי תקופות, מיום 17/10/05 ועד 10/4/06, ומיום 10/4/06 ועד 21/5/06. 34. באשר לנסיבות מימוש הערבות ע"י חברת ההשכרה, העיד התובע ואמר: "עלות החודשית של אחזקת הרכב מחברת ההשכרה עמד על סך של 800$. הנתבעת שילמה בהתחלה, אבל החוב שהצטבר הגיע ל - 10,000 ₪, ואז הם קיבלו אזהרה, שאם לא יבוצע התשלום, הרכב יילקח מהנתבעת, והנתבעת נתנה שיק, ויום לאחר מכן ביטלה את השיק, ובאותו היום השתמשה חברת השכרת הרכב בערבות של כרטיס האשראי שלי וגבתה ממני 10,000 ₪ מחשבוני, ונמסר לי ע"י חברת ההשכרה שעלי להחזיר את הרכב, והודעתי לנתבעת והם אישרו לי להחזירו, וזה היה ב - 21/5/06. ש. עבור איזה תקופה שילמת 10,000 ₪ ? ת. עבור תקופת ההשכרה, יתרת החוב הייתה 10,000 ₪ כולל חודשים 4-5/06, ולא כולל חיוב בגין תאונת דרכים שאירעה בחצר הבית שלי, ולא במסגרת העבודה. בתקופת עבודתי הרכב חנה ליד ביתי ונגרמה לו תאונה, מישהו עבר ופגע בו, והיה צריך את הנזק לשלם לחברת ההשכרה, ואני לא יודע אם זה כלול ב - 10,000 ₪, הנזק היה בסכום של כ- 1,500 ₪ בגין השתתפות עצמית. לשאלתך מדוע הנתבעת צריכה לשלם סכום זה, אני משיב, שזה לא היה באשמתי." (בעמ' 7 ש' 24-32, בעמ' 8 ש' 3-8). 35. בסיכומיו הפנה התובע לטופס החיוב ששלחה חברת ההשכרה לנתבעת בגין התאונה (מוצג "נ/1"),לפיו הסכום הנדרש הינו בסך של 1,199.95 ₪ בלבד, ולא כטענת הנתבעת בסך 1500 ₪ . 36. לטענת מנהל הנתבעת, הרכב הושכר אך לשלשה חודשים עד 1/06, והתובע לא החזירו לחברת ההשכרה בסוף חודש 1/06, ולכן על התובע לשאת בעלות השכרת הרכב בתקופה שלאחר מכן ולא הנתבעת. אולם, אין בידינו לקבל טענה זו, שכן טענת מנהל הנתבעת שהוא הודיע לחברת ההשכרה על הפסקת עבודת התובע בשירות הנתבעת בסוף חודש 3/06, כמו גם טענתו בדבר קיומו של כרטיס ספק עבור חברת ההשכרה בנתבעת, בו מפורטים התשלומים ששולמו ע"י הנתבעת לחברת ההשכרה ומועדם - נותרו בגדר טענות כלליות ללא כל הוכחה או ביסוס. 37. אי לכך, משקבענו כי התובע המשיך לעבוד בשירות הנתבעת עד ליום 21/5/06, ומשהוכח כי למעשה הנתבעת היא שהשכירה את הרכב עבור התובע, גם בגין התקופה מיום 10/4/06 ועד ליום 21/5/06 ( נספח ב' מוצג ת/1), ומשלא הציגה הנתבעת בפנינו את העתק המכתב שלטענתה שלחה, לחברת ההשכרה, בעניין הפסקת עבודת התובע אצלה בחודש 3/06 ודרישתה להחזרת הרכב, ומשלא הוכח כי הנתבעת, דרשה בשלב כלשהו מהתובע להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה, ולאור קביעתנו כי יחסי העבודה בין הצדדים הופסקו רק ביום 21/5/06, אנו קובעים, ברוח הסכם ההעסקה, כי התובע היה זכאי לכך שהנתבעת תעמיד לשימושו רכב, עד למועד סיום עבודתו בשירותה, ביום 21/5/06, וכי היא מחויבת לשאת בתשלום לחברת ההשכרה בגין רכב זה. 38. מנהל הנתבעת אישר בעדותו את הטענה כי התובע חתם על פיקדון בשובר כרטיס האשראי שלו, במקום הנתבעת. (עמ' 12 לפרט' ש' 25-27), ועל סמך האמור לעיל, ומשלא סתרה הנתבעת את גובה החיוב שחברת ההשכרה חייבה את התובע בגין השכרת הרכב, תוך שימוש בשובר כרטיס האשראי שהוא מסר לחברת ההשכרה כפיקדון/ערבות במקום הנתבעת, ובהתחשב בעובדה כי התובע היה מחויב לשלם מכיסו את עלות ההשתתפות העצמית בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונה שארעה בביתו וללא קשר עם העבודה, בסך של 1200 ₪ (מוצג נ/1), אנו מחייבים את הנתבעת להשיב ולשלם לתובע סך של 8800 ₪, (1,200 ₪ - 10,000 ₪), שחברת ההשכרה גבתה ממנו בגין דמי השכרת רכב שהנתבעת הייתה מחויבת לשלמם. לסיכום 39. לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: יתרת שכר בסך 6,850 ₪ החזר הוצאות רכב/דלק בסך 2,000 ₪. החזר דמי שכירות לרכב בסך 8,800 ₪. סה"כ 17,650 ₪ (קרן) הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה, 28/8/06, ועד התשלום המלא בפועל. 40. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪ ועוד מע"מ, תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום, כה' באדר תש"ע, 11 במרץ 2010, בהעדר הצדדים. מהא סמיר-עמארשופטת אלי רומאנינציג עובדים שכירותפיקדוןחילוט