דוקטרינת הסמכות הנחזית מבוא וטענות הצדדים התובעת 1 הינה חברה פרטית בבעלותו של תובע 2, אשר בין היתר החזיקה וניהלה מתחם לאירועים בהרצליה בשם "דרך ארץ". התובע 2 הינו מנהליה ובעליה של תובעת 1 ואיש עסקים תושב הרצליה (להלן:"קוטליצקי"). נתבעת 1 הינה חברה פרטית בשליטתו ובבעלותו של מר מוזי ורטהיים (להלן: "ורטרהיים"), ונתבעת 2 הינה חברה זרה בעלת אחזקות שונות בישראל בשליטתו ובבעלותו של איש העסקים מר קירש (להלן: "קירש"). ורטהיים וקירש היו שותפים יחד עם אחים עופר נכסים (1957) בע"מ, (להלן: "עופר") במתחם הידוע כ"אי" מול חופי הרצליה בסמוך למרינה. בכוונת שלושת השותפים היה לממש אחזקותיהם במתחם המרינה. לגרסת התביעה, עופר שהיה מיודד בקשרים כבר שנים עם קוטליצקי הציע לו להעניק שירותי תווך עסקי לגבי מתחם המרינה (סעיף 7 לתביעה המתוקנת). כמו כן, לגרסת התובעים סוכם עם עופר מטעם השותפים כי דמי התיווך יהיו בשיעור השווה ל- 1% משווי העסקה שתיחתם (סעיף 9 לתביעה המתוקנת). לטענת התובעים, ביום 2.1.06 נרקמה עסקה בין הנתבעים ועופר לבין חברת צמרות המרינה בע"מ אשר בבעלותו ובשליטתו של איש העסקים מר רוני יצחקי (עד תביעה 1), והקרקע נמכרה בסכום של 48,000,000 $. עם חתימת ההסכם, פנו התובעים לעופר בדרישה לתשלום דמי התיווך בשיעור של 1% (480,000 $ + מע"מ). ביום 15.1.06, שילם מר יולי עופר לקוטליצקי 1/3 משיעור דמי תווך, ובאותו מועד הודיע כי יתרת 2/3 תשולם ע"י שותפיו למקרקעין, הלא הם הנתבעות, ורטהיים וקירש (סעיף 19 לתביעה המתוקנת). בהתאם לסיכום המפורש בסעיף 14 לכתב התביעה המתוקן, הוכן פרטיכל בין הצדדים ונחתם ע"י מר עופר. הפרטיכל מיום 15.1.06 צורף כנספח א' לתביעה, ומפאת חשיבותו יובא להלן ניסוחו: ”סיכום פרוטוקול שיחה בין מר יולי עופר, אלי לנדאו ואברהם קוטליצקי הנדון: תשלום תיווך לגבי עסקה שחולל מר קוטליצקי בין שלושת השותפים - עופר, ורטהיים וקירש לבין קבוצת רוני יצחקי. מר יולי עופר: "מגיע לקוטליצקי דמי תיווך ואני אשלם את חלקי מתוך הסך הכולל של העסקה, כלומר 1/3 מ- 1% דמי תיווך שאותם סיכמתי עם מר קוטליצקי. השאר ישולם ע"י שני שותפיי". בכבוד רב, יולי עופר (להלן: "הפרטיכל" או "נספח א'"). עופר שילם באותו מעמד לקוטליצקי סך של 897,450 ₪, לגרסת התובעים סירבו הנתבעים לשלם את חלקן ומכאן התביעה על סך 1,825,552 ₪. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן פעולת התיווך איננה עונה לדרישות חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק"). לחילופין, כי הם מעולם לא הכירו את קוטליצקי, לא ביקשו מעולם את שירותיו, לראשונה שמעו את שמו עם דרישתו לתשלום, וכן בפועל לא תרם קוטליצקי מאומה להירקמות העסקה. אם בכלל היתה לקוטליצקי תרומה כלשהי, הרי היא הופנתה לרוכש העסקה מר יצחקי אשר שילם לקוטליצקי 1% מהעסקה טבין ותקילין בנוסף ל-1/3 האחוז שקיבל קוטליצקי ממר עופר. לטענת הנתבעות, הן מעולם לא ביקשו את שירותיו, ו/או את כישוריו, ו/או את קשריו. הקשר היחיד שנוצר עימו היה עם מר עופר ללא מעורבות או ידיעה כלשהי של ורטהיים ו/או קירש. בפניי אם כן מספר מחלוקות משפטיות ועובדתיות. יש לבחון תחילה אם העסקה שאותה "רקם" קוטליצקי כטענתו נכנסת בגדר "עסקה במקרקעין" עפ"י החוק. אם התשובה לשאלה זו חיובית, הרי דין התביעה להידחות כבר עתה, שכן אין מחלוקת כי קוטליצקי איננו מתווך ואיננו בעל רישיון תיווך, ובין הצדדים אין ולו היתה כל עסקה בכתב. רק אם התשובה לשאלה זו שלילית, יתפנה ביהמ"ש לבדוק האם קמה עילת תביעה לתובעים לקבל מהנתבעות שכר עבור פעולתן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט? ו/או מכוח חוק השליחות? ו/או מכוח "הסמכות הנחזית"? בפניי העידו מספר עדי תביעה. העד הראשון ראש עיריית הרצליה לשעבר מר אלי לנדאו, אשר מיודד שנים רבות עם מר קוטליצקי ומר יולי עופר. מר לנדאו נכח בעת הפגישה שם נחתם הפרטיכל נספח א' והעיד על פגישה זו. עד התביעה השני היה מר רוני יצחקי שהעיד על העסקה שנחתמה בערבו של יום עם השותפים, הנתבעות ועופר, וכך העיד על חלקו של קוטליצקי בעסקה זו כפי שהיא משתקפת בעיניו. עוד העיד מר יולי עופר כעד תביעה מס' 4. עד זה העיד מביתו באישור ביהמ"ש לאור מצבו הרפואי. העד עופר העיד על נסיבות חתימת הפרטיכל ועל קשריו עם מר קוטליצקי באופן כללי ובאופן פרטני לגבי העסקה נשוא התביעה. כמובן שאף התובע העיד ונחקר ארוכות על גרסתו. מטעם ההגנה העידו עד הגנה מס' 1 עו"ד אמיר עמר, עוה"ד של קבוצת ורטהיים ואשר ליווה את העסקה לכל אורך הדרך. עד הגנה מס' 2 מר אבן עזרא שהעיד מטעם נתבעת 2, וכן מר ורטהיים דוד עד הגנה 3 אשר העיד מטעמה של נתבעת 1, וכן מר אבי לוי ששימש בזמנים הרלבנטיים מנכ"ל חברת האחים עופר, וניהל את המו"מ בעסקה מטעם עופר. עד זה אף היה נוכח בפגישה בה הוחלט לכתוב את הפרטיכל נספח א'. תחולת חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו - 1996 לטעמי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי העסקה, או ליתר דיוק הפעולה אותה מתאר קוטליצקי בתצהירו הינה פעולת תיווך בעסקת מקרקעין. לטענת קוטליצקי, הוא הביא בפני הקונה מר רוני יצחקי את העסקה לראשונה, הפגיש בינו לבין עופר, ושכנע את שני הצדדים בכדאיות העסקה. זה המקום להזכיר, כי קבוצת עופר והנתבעות היו במו"מ מתקדם ביותר עם צד שלישי אחר שהציע עסקת אופציה במחיר של 1,950 $ למ"ר. קוטליצקי טוען, כי הצליח לשכנע את יצחקי הקונה להציע הצעה טובה ואטרקטיבית יותר, עסקת רכישה במזומן ללא אופציה בסך של 2,000 $ למ"ר, ובכך לשכנע את השותפים המוכרים לוותר על עסקת האופציה שהיתה כאמור במו"מ מתקדם, ולקבל את הצעת יצחקי שהיתה אטרקטיבית יותר עבורם. קוטליצקי נשאל בחקירה נגדית מדוע העסקה היא לא עסקת נדל"ן, והשיב כי: "דבר ראשון, האי הוא יחיד בכל מזרח התיכון, אין אי כזה... זה לא נקרא עסקת נדל"ן, אני חושב שהשירות שלי שהיה לא היה בתיווך ולא כלום, הוא היה בלפתוח דלתות סגורות ולשנות החלטות". מתשובתו ומחקירתו בכללותה, עולה חד משמעית כי נעשתה פעולת תיווך במקרקעין כהגדרתה בחוק. תווך במקרקעין מוגדר בחוק כהפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר לשם התקשרותם בעסקה בזכות במקרקעין, וזוהי אכן מהות הפגישה בין הקונה יצחקי למוכר עופר. "פתיחת דלתות" לצורך הפגשה בין השניים, היא היא פעולת התיווך. לו אכן עסקה זו נכנסת בגדרו של חוק המתווכים, דינה להיות עסקה בניגוד לתנאי החוק, במצב זה יש לדחות התביעה אף מן העילה של עשיית עושר ולא במשפט (ראה לעניין זה דברי פרופ' פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט", מהדורה שנייה 1998 בעמ' 601, וכן סעיף 6 (א') לחוק עשיית עושר ולא במשפט, הקובע כי הוראות החוק יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון). טענת ב"כ התובעים כי חוק המתווכים לא חל בענייננו, שכן מדובר בעסקה אקראית חד פעמית של תובע שאיננו מתווך במקצועו. ב"כ התובעים מסתמך בטיעוניו בעיקר על ע"א 3252/05, יחיאל טרכטנברג נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ. ביהמ"ש באותו מקרה ישב כערכאת ערעור על החלטת כב' הש' מארק הורנצ'יק שקיבלה בקשה לדחייה על הסף, וקבעה כי מר טרכטנברג לא זכאי לדמי תיווך כי הוא איננו עומד בדרישת החוק. עיקר המחלוקת בין הפוסקים היתה בשאלה, האם בהנחה שמדובר בפעולת תיווך,האם יש הבחנה בין פעולת תיווך אקראית חד פעמית לבין פעולת תיווך שאינה כזו? מסקנת דעת המיעוט של כב'השופט ד"ר קובי ורדי, היתה כי כל פעולת תיווך נכנסת לגדר חוק המתווכים ולא משנה אם היא אקראית או חד פעמית (סעיף 28 לפסה"ד). וכך מנמק כב' הש' ד"ר ורדי את מסקנתו בדעת מיעוט בסעיף 26 לפסה"ד: "אני סבור גם שמקל וחומר לכך שאדם הנכנס לגדר "חוק המתווכים" בהיותו מתווך עם רישיון לא יהיה זכאי לשכר במקרה שעשה עסקת תיווך ללא הסכם בכתב, אין לאפשר לאדם שעשה עסקת תיווך חד פעמית לקבל שכר כשהוא יהיה פטור מדרישות החוק. בכך נכשיר פעולות של "חאפרים" ונפרוץ את כל הגבולות לגבי ביצוע פעולות שיוחדו למקצועות מסוימים תוך מתן הכשר לפעולות כאלו באשר, כפי שנאמר בפס"ד סולומונוב, יהיה קשה לתחום ולקבוע מתי מדובר בעסקה בודדת ומתי תהפוך העסקה לעסקת תיווך. אין זו גם מדיניות ראויה להוציא עסקת תיווך אחת מכלל האיסור ולהרשותה, שכן אם התיווך בשכר אסור ויוחד רק למתווך עם רישיון מה לי עסקה אחת ומה לי עסקאות רבות?" ואולם, דעת הרוב בפס"ד טרכטנברג קבעה אחרת מפי כב' השופט י' שנלר, וכב' הש' רות לבהר שרון. דעת הרוב קבעה, כי הסדרת החוק עניינה "באדם" שמבצע את פעולת התיווך ולא הפעולה עצמה, וכמנומק בעמ' 9 לפסה"ד של כב' הש' שנלר: "...המחוקק בא להסדיר את מקצוע התיווך ועניינו במי שמקצועם בכך, דהיינו עניינו בהסדרת זהות העוסקים במקצוע זה. עם זאת, "ייחוד המקצוע" בא לידי ביטוי כייחוד מקצוע וכעיסוק בו. עם זאת- וכאמור, בניגוד למקצועות אחרים - לא מצא לנכון המחוקק חרף סברתו הראשונית בהצעת החוק לקבוע כעין איסור על השגת גבול המקצוע"... גישה זו של דעת הרוב בפס"ד טרכטנברג מאליו מקשה מה המבחן שייקבע אם מדובר בעסקה אקראית שלא על דרך העיסוק, ומה כן? ועונה על כך כב' הש' שנלר בסעיף 11 לפסה"ד כדלקמן: "...בלשון אחרת, יכול ופעילות התיווך שעניינה בין אנשי עסקים תיחשב כעיסוק על ידי מבצעה, גם אם מדובר בעסקה אחת. כך יש להתחשב בעיסוקו הכללי של אותו אדם, האם קשור הוא לתחום המקרקעין אם לאו, היקף העסקה המדוברת, ההיכרות בין הצדדים, והאם למעשה מדובר, כאמור, בפעולת תיווך שדרך כלל ביצועה ע"י מי שמקצועו בכך. מכל מקום, גם אם מדובר בעסקה אחת, יהיה עלינו לבחון בהתאם לנסיבות אם מבצעה ייחשב כמי שעיסוקו בתיווך". לטענת ב"כ הנתבעות, אין פס"ד טרכטנברג מהווה תקדים מחייב וערעור עליו עומד ותלוי. אכן אין פסה"ד חלוט, אך כל עוד לא בוטל הינו מהווה הלכה מנחה לבימ"ש זה, ועל אף שדעתי האישית כדעתו של כב' הש' ד"ר ורדי בדעת המיעוט, עלי לקבל בהכנעה את דעת הרוב בהלכה כפי שיצאה מלפני ביהמ"ש המחוזי בת"א. והשאלה שניצבת לפניי היום, האם עפ"י ההלכות שנקבעו בפס"ד טרכטנברג, פעולת התיווך שביצע קוטליצקי בעסקה הנדונה הינה עסקה אקראית חד פעמית שלא על דרך העיסוק בתיווך, או שמא לא כך? ורק אם אקבע כי הינה אקראית שלא על דרך העיסוק, ניתן יהא לקבוע כי תנאי חוק המתווכים לא חלים עליה, וקוטליצקי רשאי לתבוע שכרו מטעמים אחרים כפי שטען להם בסיכומיו. לאחר בחינת עדויות הצדדים, עולה כי דווקא קוטליצקי עצמו ניסה להאדיר את פעולותיו ולשכנע כי יש לו ניסיון בעבר בתיווך עסקאות נדל"ן שונות, אך בחינה מדוקדקת בעדותו מעלה כי לא מניה ולא מקצתיה, עדות זו לא נועדה אלא להאדיר ולהעצים את חשיבות פעולותיו. ב"כ הנתבעות עצמו משתמש בעדות זו של קוטליצקי "כחומר ביד היוצר", בפעם אחת כדי לעמוד על אי מקצועיותו ועל אפסות פעולתו של קוטליצקי, ובפעם האחרת כדי לשכנע כי מדובר בפעילות תיווכית ענפה ולא חד פעמית. מטרת בימ"ש לרדת לחקר האמת, ולפיכך יש לשלב בין העדויות השונות כפי שיובאו להלן ולא לחרוץ מסקנה על סמך אמירה אחת בודדה בהבל פה. כאמור, מר קוטליצקי נחקר על ניסיונו בתיווך וניסה להאדיר פעולותיו כדלקמן, וכך מעיד הוא בעמ' 29 לפרו' מול שורה 25: "אני יכול לפרוס את כל העסקים שהבאתי לו במיליוני דולרים, 75 מיליון דולר לדוגמה, היום אי אפשר לקבל את הסכומים האלה". וכן בעמ' 31 לפרו' מול שורה 29: "יולי עופר ביקש ממני לפני כשנה למכור מספר נכסים, ואני יכול לפרט לך אותם"... ובהמשך, בעמ' 32 לפרו' מול שורה 6 הוא מפרש: "אחד מהם זה מלון מרידיאן באילת, השני זה מלון אלמוג ים באילת, שלישי זה מרינה לי בהרצליה". משנשאל מול שורה 8 אם הצליח למכור משהו, השיב: "כמעט". משנשאל קוטליצקי בעמ' 32 לפרו' שורה 14, האם הצליח לתווך פעם עבור מישהו, השיב מול שורה 15 כדלקמן: "עשיתי פרויקט גדול שזה נקרא פרויקט גני אשרמן, הקמת בית קצטניק ואני יו"ר בית קצטניק ואני יו"ר בית קצטניק בגלל זה. תיווכתי הרבה עסקאות במסגרת דרך ארץ, החיים שזורים בהרבה עסקאות, אני לא מתווך. אני ניצלתי את הקשרים עליהם שקדתי 30 שנה". ושוב נשאל קוטליצקי ספציפית, האם חוץ ממר יולי עופר שנתן לו לתווך עסקאות פנה אליו מישהו לתווך עסקה כלשהי, וקוטליצקי השיב: "לפני העסקה הזו - לא". דומה שהתמונה התבהרה ככל שהחקירה העמיקה והתשובה המבהירה טוב מכולם את שארע בעסקה זו, מצויה בתשובה לשאלה האם הצליח קוטליצקי לבצע עבור עופר עסקה נוספת? וכך השיב התובע בעמ' 32 לפרו' שורה 12: "רק את העסקה הזו, ניסיתי אבל רק את העסקה הזו הצלחתי. אנשים יכולים להעיד. מזל מאלוהים זה היה, אהב אותי אלוהים". ממכלול עדותו, עולה כי עופר הסכים שקוטליצקי יביא לו קונים, וראה בכך דרך לעזור לקוטליצקי, ואולם עפ"י עדות התובע עצמו לא היו עסקאות בתיווכו על אף ניסיונו, והעסקה הנוכחית נשוא התביעה היתה עניין של "מזל". מסקנה זו מתחזקת עקב עדותו של מר עופר עצמו. מר עופר נשאל בחקירה ראשית ע"י ב"כ התובע אם נתן לקוטליצקי לאתר רוכשים למלון או כל מיני דברים אחרים (עמ' 2 שורה 22), והעד עופר השיב: "לא נתתי לו את המלון, לא נתתי לו שום דבר, נתתי לו לגור פה. הוא ביקש אם יש אנשים שמעוניינים לקנות משהו, שאני אתן לו לתווך. אמרתי לו אני לא מתנגד, תתפרנס, תנסה להיות, עזרתי לו הרבה מאוד". ובהמשך, בעמ' 4 נשאל העד מול שורה 12: "ש. ומלבד העסקה של המרינה והעסקה של המגרש בדרך ארץ, היו עוד עסקאות שהוא טיפל בהן ולא יצאו לפועל? ת. לא, הוא לא טיפל בשום דבר. ש. במלון מרידיאן למשל, היה משהו כזה? ת. לא". 14. מכל האמור, שוכנעתי כי אין מדובר באיש עסקים העוסק בתיווך נדל"ן על אף העדר רישיון תיווך. שאם כך, הרי מקומו בחוק המתווכים על כל המשתמע מכך, הן לעניין העבירה הפלילית והן לעניין העדר השכר. ואולם, מהעדויות עולה כי קוטליצקי עסק רוב הזמן במגרש "דרך ארץ" שקיים אירועים שונים במתחם. בזכות קשריו הענפים כפי שהעיד על עצמו, יכול היה "לשדך" בין אנשי עסקים שונים ו"לפתוח דלתות" שלעיתים היו סגורות, פעולות אלה לא הניבו תמיד קשירת עסקים. במקרה דנן, כפי שהעיד קוטליצקי "מזל מאלוהים זה היה" והתאפשרה סגירת עסקת נדל"ן ענקית בסכום של 48 מיליוני דולר בעקבות הפגישה של מר יצחקי עם מר עופר. לטעמי, מדובר בפעולת תיווך אקראית לחלוטין, פעולת תיווך שאמנם רצה בה התובע אך לא הובאה בפניי כל תשתית עובדתית כי התובע טרח לפרסם או לתור בדרך אחרת אחר קונים פוטנציאליים. באופן מקרי ואקראי, פנה אליו שלוחו של יצחקי מר סטולרו, מאחר וידע כי הוא מקושר ליולי עופר ומשם "התגלגלה" העסקה. עסקה זו כפי שמצטיירת, איננה עולה כדי "עיסוק בתיווך", ומכאן עפ"י פס"ד טרכטנברג אין חוק המתווכים ודרישותיו הדווקניות חלים עליה. 15. משקבעתי כי אין תחולת חוק המתווכים חל על עסקה זו, נשאלת השאלה האם קמה עילה כלשהי לחייב את הנתבעים בתשלום בנוסף לתשלום הגבוה שכבר קיבל קוטליצקי מיולי עופר ומרוני יצחקי? ג.1. דרישת עמלה מכוח עשיית עושר ולא במשפט/ סמכות נחזית /חוק השליחות עשיית עושר ולא במשפט: אחת מטענותיו של קוטליצקי היא, כי הנתבעות התעשרו בזכות פעולותיו של קוטליצקי, ואלמלא טרחתו בהפגשה בין יצחקי לעופר, ספק אם היתה נקשרת עסקה מסוג זה, עסקת מזומן בסכום של 2,000 $ למ"ר. כאמור, העסקה שעמדה על הפרק ואשר בגינה נוהל מו"מ מתמשך היתה עסקת אופציה עם צד שלישי בסכום של 1,950 $. הנתבעות נהנו מעסקה מניבה ובטוחה יותר מבלי לשלם לקוטליצקי מאומה. ב"כ התובעים דימה את הנתבעות כ- "טרמפיסטים" (free rider), מונח הלקוח מהמשפט הכלכלי. על פי דימוי זה, הנתבעות היו מעוניינות בשירותיו של קוטליצקי, אף היו מוכנות לשלם עבור שירות זה, אלא שהאמינו שעופר ישלם לקוטליצקי, ולכן העדיפו לאמר כי אין להם עניין בשירותיו (ראה בספרו הנ"ל של פרופ' פרידמן בעמ' 191). יש לבחון את הראיות, האם אכן הנתבעות התנהגו "כטרמפיסטיות" בנסיבות המקרה דנן. עוד נטען ע"י ב"כ התובעים כי הנתבעים נהנו וקיבלו טובת הנאה משמעותית מההפרש שבין שתי העסקאות שעמדו על הפרק. כמו כן, לתובעים היתה ציפייה לגיטימית לשכר גם מן הנתבעות שהיו שותפות לעסקה, וציפייה זו הסתמכה על "הסכמה שבשתיקה" מצד הנתבעות. שתיקה זו של הנתבעות נטעה את הרושם כי הן אינן מתנגדות לפעולותיו של קוטליצקי. לטענת ב"כ התובעים חובה היה על הנתבעות להעמיד את קוטליצקי על טעותו בדבר הציפייה לקבל שכר כבר בתחילת הדרך. שתיקה זו היא העילה לחיובם בעשיית עושר ולא במשפט. כל טענות התביעה באשר לעילת עשיית עושר ולא במשפט, יוצאת מתוך הנחה בסיסית כי הנתבעות ידעו על קיומו של קוטליצקי ועל היותו המתווך בעסקה שבין יצחקי לעופר. ידיעה פוזיטיבית זו היא לב לבה של המחלוקת בין הצדדים. ידיעה או אי הידיעה, היא זו שתטה את הכף האם מדובר בנתבעות תמות לב שלא הזמינו כל שירות ולא ידעו עליו אלא בדיעבד, או שמא אכן מדובר בנתבעות חסרות תום לב שאינן אלא מתחמקות מתשלום בערבו של יום. לאחר שנבחנות עדויות הצדדים, עולה כי לא קבוצת ורטהיים ולא קבוצת קירש היו מודעים לפועלו של קוטליצקי. ראשית, יובהר כי מעולם לא נטען ע"י קוטליצקי כי הוא פנה אל קבוצת ורטהיים ו/או קירש והציג עצמו טרם חתימת העסקה. בשלבים המוקדמים אף לא ידע קוטליצקי כי קיימים שותפים נוספים במקרקעין, ואם כן- מי הם, ומה חלקם? קוטליצקי לא התעניין אצל עופר מי שותפיו, מה טיבם, מה חלקם, ומה עמדתם לגבי שירותיו ושיעור עמלתו. קוטליצקי עצמו מעיד, כי בפגישה הראשונה עם עופר סבר כי עופר הינו הבעלים היחידי של המקרקעין, ולאחר מכן שמע שיש לו שותפים. גם אז לא טרח קוטליצקי לברר מי השותפים ומה עמדתם באשר לעמלתו. קוטליצקי בעצם סמך על עופר שיוביל את המו"מ, וששותפיו יקבלו עמדתו הן באשר לתנאי המכירה והן באשר לעמלתו. קוטליצקי בחר לסמוך על עופר ולא לברר את הנושא עצמאית מול השותפים. זהות השותפים אף לא היתה ידועה לו בתחילת הדרך. וכך מעיד התובע בחקירתו הנגדית בעמ' 31 לפרו' מול שורה 18 ואילך: "ש. האם באותה שיחה שנה לפני, כשהוא אמר לך קח את העסקה, האם ידעת שיש לו שותפים בקרקע אז ושחשבת שכל הקרקע זה הוא? ת. מר יולי אמר לי כבר שיש לו שותפים. ליולי יש תמיד שותפים, לכל קרקע יש לו שותף. ש. באותה שיחה של שנה לפני, האם הוא אמר לך, יש פה קרקע תטפל בה, האם ידעת שיש לו שותפים בקרקע? ת. יולי עופר הוא דמות שברגע שהוא בעל קרקע אז הוא דומיננטי בקרקע, הוא מביא את העסק. אם הוא נכנס כשותף אז הוא החזק, הוא הדומיננטי. ש. האם באותה שיחה ידעת שיש ליולי עופר שותפים בקרקע? ת. יולי אמר לי שיש לו שותפים בקרקע הזאת. זה לא היה בשיחה הראשונה. בשיחה הראשונה לא ידעתי שיש לו שותפים, הייתי בטוח שהאדמה שלו וגם ככה הוא התנהג". קוטליצקי ברוב הגינותו אף מודה באופן ברור כי לא היה לו בעצם כל מגע עם מי משותפיו של עופר. כל מעורבותו בעסקה היתה בזכות היכרותו עם עופר וחיבתו של עופר אליו. לפיכך, אף לא טרח ליידע מי מהנתבעים על מעורבותו או על סיכומו עם עופר, וכך מעיד קוטליצקי בעמ' 43 לפרו' מול שורה 26 ואילך: "ש. האם לאחר שיולי עופר שכר את השירותים שלך, ועד אותו מועד חתימה של ההסכם, האם פגשת מישהו מקבוצת ורטהיים או מקבוצת קירש? ת. לא. יולי עופר הוביל את הקבוצה הזו. ש. האם שוחחת איתם בטלפון בתקופה מאז שיולי מינה אותך כמתווך ועד שנסתיימה העסקה? ת. לא. מבחינתי יולי היה הדומיננטי ועליו הסתמכתי. ש. האם ניסית ליצור קשר עם אחת הנתבעות במהלך התקופה הזו? ת. לא. ש. האם מאז שיולי מינה אותך ועד ערב חתימת ההסכם, הבאת למישהו מידיעת הנתבעות שאתה מתווך בעסקה הזאת? ת. לא הבאתי לאף אחד ידיעה כזאת. ש. האם מישהו מהנתבעות 1 או הנתבעת 2 הטילה עליך איזו משימה במהלך המו"מ? ת. לא". לטעמי, די בהודאתו של זו של קוטליצקי כדי להשתכנע באי ידיעתם המוחלטת של הנתבעות בקיומו של קוטליציקי ופועלו. אולם, לאור עמדת ב"כ התובעים כי הנתבעות ידעו גם ידעו על קוטליצקי ובחרו להתעלם מנוכחותו לצורך נוחותם בלבד, יש מקום להמשיך ולבחון את הראיות. מר יולי עופר שהינו עד מרכזי בפרשה זו, העיד ברורות על אי מעורבותם של שותפיו, אי מעורבות במו"מ של העסקה, ואי מעורבות בכל הקשור לחלקו של קוטליצקי. בעמ' 7 לפרו' מול שורה 9, משיב העד עופר כדלקמן: "לא סוכם בינינו בהתחלה שישלמו לכל אחד את חלקו". ובהמשך נשאל העד בחקירה נגדית, האם סיכם עם מוזי ורטהיים שקוטליצקי יקבל דמי תיווך לפני שהעסקה נחתמה, וכך השיב העד עופר בעמ' 9 מול שורה 12: "אני לא סיכמתי שום דבר עם קירש, לא דיברתי על זה בכלל, עם מוזי ורטהיים דיברתי איתו שאני רוצה למכור את המגרש ולא סיכמתי איתו סופית אף פעם שהוא ישלם ל....אמרתי לך שהוא גם לא התלהב למכור, מי שדחף עד אותו זמן מכל הכיוונים זה היה אלי לנדאו". בהמשך נשאל שנית העד אם ורטהיים ידע שעופר התחייב בפני קוטליצקי גם בשמו לשלם תיווך, והעד העיד ברורות כי לפני חתימת ההסכם ורטהיים לא ידע. ראה עדות העד בעמ' 9 לפרו' מול שורה 19 ואילך, כדלקמן: "ש. ז"א מוזי שבועיים אחרי העסקה כשאלי לנדאו וקוטליצקי באו אליך וביקשו שתשלם לקוטליצקי כסף, מוזי לא ידע אז שסיכמת איתו שהוא מקבל כסף? ת. לא לפני זה. ש. לא לפני זה. ת. זה הכל נעשה במהירות כזו, הכל נעשה במהירות שמוזי גם לא ידע. הוא באותו זמן היה בנסיעות לרגל....הוא בקושי היה פה. קירש גר בחו"ל. איתו לא דיברתי, מה שדיברתי דיברתי עם מוזי ורטהיים". 10. לגבי אי הידיעה אף העידו עדי ההגנה, שכולם כאחד העידו באופן מהימן וקוהרנטי. אף לא אחד מהם נסתר בעדותו, או התחמק מתשובות באופן המעורר אי אמון. נהפוך הוא, עדויות ההגנה היו קולחות, שוטפות, ונתנו מענה מלא וענייני על כל שאלה. כך העיד עו"ד עמר שייצג את קב' ורטהיים ברכישה, כי את השם קוטליצקי שמע לראשונה רק משקיבל מכתב התראה מב"כ התובעים, וכך מעיד עו"ד עמר בעמ' 55 לפרו' מול שורה 13: "...אבל בוודאות אני אומר לך שהשם קוטליצקי לא נשמע על ידי עד המכתב שלך". 11. גם העד אבן עזרא מטעמה של קב' קירש, אשר הותיר בעדותו רושם אמין לחלוטין, העיד ברורות כדלקמן: "ת. השם קוטליצקי הוזכר לי פעם ראשונה במכתב שקיבלתי ממך, שהחברה קיבלה ממך בשמו, אז זו הפעם הראשונה שהכרתי את השם קוטליצקי, עד אז לא הכרתי את השם הזה בכלל, וזה היה חודשים רבים אחרי חתימת ההסכם. ש. את השם סטולרו שמעת? ת. השם סטולרו ששמעתי בו לראשונה זה כשקראתי את התצהירים לביהמ"ש, ואז קראתי בתצהיר של רוני יצחקי שהוא מזכיר את סטולרו. עד אז שלא שמעתי את שמו, האמת שהוא לא פנה אליי אף פעם, אבל קוטליצקי פנה אליי וסטולרו לא". (עמ' 63 לפרו' שורות 11-17). 12. מקבוצת ורטהיים העיד עד הגנה 3 מר דוד ורטהיים, שהיה מעורב בעסקה נשוא התביעה. גם עד זה השיב נחרצות לשאלה אם מכיר את קוטליצקי, כי מעולם לא נתקל בו עד התביעה הנוכחית, וכך מעיד העד: "ש. את קוטליצקי אתה מכיר? ת. לא. פגשתי אותו רק בנושא תביעה זו. לפני כן לא ראיתי את האיש מעולם ולא פגשתי אותו מעולם, ואף אחד לא העלה את שמו בפניי. לא פגשתי, לא ראיתי, ולא נתקלתי בו". (עמ' 72 לפרו' שורות 29-32). 13.ב"כ התובע ביקש את התייחסותו של העד ורטהיים לעובדה כי שותפו לעסקה מר יולי עופר שילם עמלה לקוטליצקי, וכן הקונה יצחקי שילם עמלה, וכך השיב העד: "ביום חתימת ההסכם לא היה מבחינתי קוטליצקי ולא היה תיווך בעסקה הזו, הדרישה לדמי התיווך ירדה עלי כרעם ביום בהיר לאחר שהעסקה הזו נחתמה ונסגרה. אני מבקש מאוד שלא תיכנס לזה, שמעתי שלקוטליצקי יש לו היכרות רבת שנים עם יולי עופר, ויכול להיות שקראתי כתבות בעיתון ויכול להיות שהיו דברים שהוא היה בן טיפוחיו, ואני לא רוצה להיכנס לזה. אבל אני אומר, מה שיולי עושה בכספו ובענייניו זה עניין שלו". (עמ' 76 לפרו' שורות 13-18). וכך בהמשך לגבי תשלום יצחקי לקוטליצקי: ת. "לא מגיע לו שקל. אני פעם ראשונה ששמעתי על מר קוטליצקי זה נשוא תביעה זו, אז למה מגיע לו שקל? לעניין יצחקי, אם שילם או לא, אתה אומר שהוא שילם לו, אני לא יודע. בהנחה שיצחקי שילם לו, אנחנו לא מנהלים את העסקים של יצחקי, יכול להיות שליצחקי היו הרבה נציגים בעסקה הזו והוא היה נציג, אני לא יודע". (עמ' 76 לפרו' שורות 24-28) עינינו הרואות כי כחוט השני שזורה בכל העדויות, לרבות בעדויות התביעה, העובדה כי הנתבעות לא ידעו על פועלו של קוטליצקי, ולא היו מודעות לכך שקוטליצקי הביא את הקונה יצחקי לעסקה. אף לא אחד מהן סבר שלקוטליצקי יש יד ורגל בעסקה או תרומה אחרת. בהעדר ידיעה, כיצד ניתן לחייב צד בעשיית עושר ולא במשפט? בהעדר ידיעה, לא ניתן לקבוע כי היתה "הסכמה שבשתיקה" של השותפים, ואף לא ניתן לקבוע כי היו אלה "טרמפיסטים" שישבו על הגדר והמתינו כיצד ייפול דבר. 15. ב"כ התובע מייחס חשיבות עצומה לסעיף 14.10 שהוסף לטיוטא האחרונה של הסכם המכר. סעיף זה קובע כי: "יחידי המוכרים מצהירים כי אין להם התחייבות לתשלום דמי תיווך כלשהם בגין עסקה זו". לטענת ב"כ התובעים, לשון סעיף זה והמועד הספציפי בו הוכנס בטיוטא האחרונה סמוך לחתימה מהווה ראיה, כי הנתבעות ידעו על דרישת קוטליצקי לשכ"ט, ובניסיון "לטרפד" את כוונתו לגבות את עמלתו הוכנס סעיף זה להסכם המכר, שאחרת אין להבין מדוע הוכנס הסעיף בשלב שבו הוכנס ובנוסח שהוכנס. מתוך העדויות כפי שאביאן להלן, עולה מגרסת ההגנה כי הסעיף הוכנס להסכם כדי למנוע דרישה כלשהי מצד קבוצת עופר מאחר והקונה הובא על ידם. נוסח הסעיף אכן לא ברור. לא נאמר חד משמעית כי מדובר ביחסי יחידי המוכרים בינם לבין עצמם, וניתן להבין מהנוסח כי אין מדובר בעמלת יזמות כפי שהגדירו עדי ההגנה אלא בדמי תיווך לגורם שלישי. יחד עם זאת, אין כל היגיון מעשי בהכנסת הצהרה כזו להסכם אשר תחייב צד ג' שאיננו קשור להסכם. הכיצד הצהרה כזו של יחידי המוכרים יכולה לאיין את זכותו של קוטליצקי לדמי תיווך, לו אכן היתה הסכמה מפורשת כזו בין הצדדים טרם חתימת ההסכם? בהנחה שהנתבעות היו מתחייבות בפני קוטליצקי לשלם דמי תיווך, האם יכלה הצהרה משותפת לפרטיכל לבטל הסכמה כזו? כמובן שהתשובה על כך שלילית, ולפיכך ההיגיון המעשי היחיד של הצהרה זו היא התחייבות הדדית של יחידי המוכרים זה כלפי זה כפי שהעידו עדי ההגנה. 17. עד הגנה 1 עו"ד עמר, העיד ברורות כי הוספת הסעיף באה למנוע דרישה של קב' עופר באמצעות מנכלה אבי לוי לתשלום עמלות, וכך העיד העד בעמ' 59 לפרו' מול שורה 14 ואילך: "אני חושב שזה היה בסמוך לאחר הפגישה הלילית ואולי לפני, העלה מר לוי באופן לא פורמאלי תהייה שמא מגיע לאחים עופר פרמיה. סכומים לא דוברו, מייד כששמעתי את הדברים ממנו העברתי אותם לידיעת הלקוח שלי, תגובתו היתה ברורה החלטית, שבשום פנים ואופן לא מגיע תשלום לשותף. למיטב זיכרוני, הדברים גם נאמרו אפילו בפגישה הלילית הזאת ע"י הלקוח שלי למר אבי לוי. כשהטיוטות התקדמו והלקוח שלי התחיל להיות מעורב בהם, ואני לא זוכר מה היה הטריגר המדויק, הוא ביקש להבהיר ולחדד כדי למנוע אי בהירות בקשר לדרישה חברית, ודרש ממני במפגיע שאוסיף להסכם את ההוראה הזאת. אני רוצה להדגיש, תחת אזהרה, שהבקשה הזו נעשתה אך ורק בגלל הפנייה של מר לוי ולא בשום פנים ואופן (תחת אזהרה שנייה) בעקבות דמות שטענה לתיווך כלשהי, מר קוטליצקי או מישהו אחר, לא היה ספק בליבי ובליבו של הלקוח שלי שאין מתווך בעסקה, כך הדברים עד לחתימת ההסכם". (הדגשה שלי א.מ..ג). 18. גם עד ההגנה מס' 3 מר ורטהיים, העיד ברורות כגרסת עו"ד עמר כי היה ברור שקב' ורטהיים לא תשלם עמלות כלשהן לקב' עופר, ולא רק בגלל העסקה הנדונה, אלא בגלל מערכת היחסים המורכבת בין שתי הקבוצות. עמלה כלשהי בעסקה זו יכולה לסדוק את מרקם היחסים שבין שתי הקבוצות, ולפיכך התנגדה קב' ורטהיים לכל עמלה שתשולם לקב' עופר. העד ורטהיים הדגיש, כי בשלב בו נחתם ההסכם לא היתה ידיעה או כל דרישה לדמי תיווך חיצוניים מטעמו של קוטליצקי או צד ג' אחר. וכך העיד מר ורטהיים בנושא זה: "היחסים עם קבוצת האחים עופר הם רחבים, אנחנו שותפים בעסקים גדולים מהעסקה נשוא התביעה הזו. אני לא רציתי שיהיה צל או איזה חוסר פתח לחוסר הבנה, לאי שקיפות, ולכן ביקשתי להכניס את הסעיף הזה, כשעליו כל הצדדים חותמים. אבל אני אומר, שהסעיף הזה בא כדי (אני לא יודע איך להגיד את הדברים כי בינינו לבין עופר יש רגישויות),שאבי יראה שהלא שהוא קיבל באותה פגישה, הוא גם בא לידי ביטוי בהסכם, שהדברים יהיו שחור על גבי לבן. ולמרות שלא נשאלתי אני אומר את זה, אני יודע שבכתב התביעה יותר מנרמז שהסעיף הזה הוכנס מול אפשרות או מול ידיעה שישנו גורם שלישי צד מתווך בעניין. בחתימת ההסכם, אני לא הכרתי את התובע, לא ראיתי אותו מימיי, לא קיבלתי דרישה במישרין או בעקיפין משום כיוון. הסעיף הזה שהוכנס הוא לא הוכנס מול איזה שהוא גוף שלישי. אם אבי לוי לא היה מבקש פרמיה לאחים עופר, אני לא הייתי מכניס את הסעיף הזה בכלל. גם בעסקת קנדה ישראל לא היה דמי תיווך, גם פה לא יכולתי להעלות על דעתי שיש דמי תיווך. אני בעולם המעשי והעסקי ואני לא בתורת הנסתר". (עמ' 75 לפרו' שורות 11-23) 19. אף עד ההגנה מר אבן עזרא מקב' קירש העיד באופן דומה, כי סעיף 14.10 הוכנס לאור התנגדות קב' קירש לתשלום עמלות לקב' עופר באמצעות המנכ"ל אבי לוי. כך העיד מר אבן עזרא בעמ' 65 לפרו' מול שורות 22-27: "בסדר, טוב שנכנס, זו היתה דרישה גם ממני. אבי לוי פנה אליי יום אחד ולא זוכר מתי, תוך כדי העסקה לפני שנחתמה, ואמר שהוא חושב שזה יהיה יפה, דיבר בנחמדות, שאם אנחנו ניתן איזשהו פרמיה (לא זוכר באיזו מילה הוא התבטא) לקבוצת עופר על זה שהם הביאו את הקונה. התשובה שלי היתה חד משמעית, אין, לא. אין תיווך ואין שום דבר. אח"כ אני שמחתי שראיתי שהסעיף נכנס לטיוטה, היה לי ברור שזו הכוונה, ודיברתי על זה עם דודי ורטהיים והוא הגיב בדיוק כמוני". 20. על אף עדויות נחרצות אלה, טוען ב"כ התובעות כי עדי ההגנה תיאמו גרסאותיהם ואלה נסתרות מניה וביה מעדותו של אבי לוי שהעיד, כי לא העלה את נושא העמלות מחדש בעסקה מול יצחקי. ב"כ התובע מביא את דברי העד בעמ' 84 לפרו' מול השורה 31. ואולם, אם מעיינים בעדות העד, מספר שורות קודם לכן ומספר עמודים לאחר מכן, עולה כי עדות זו מתיישבת באופן מדויק עם יתר עדויות ההגנה, וכך מעיד מר אבי לוי: "ת. אמרתי לך שלא הגענו למספרים כי הם דחו את זה על הסף. לפני שרוני יצחקי נכנס לתמונה דיברתי איתם שמגיע לי תשלום, גם לגבי קנדה ישראל. דיברתי עם אבי ורטהיים ועם אמיר עמר. ש. ומה הם אמרו? ת. ורטהיים אבי אמר שבין שותפים לא משלמים, לא קיבלתי את דעתו אבל אין לי ברירה. ש. אז אם זה היה בדעתו של ורטהיים, מה חשבת שהשתנה, למה העלית את זה בפני מ. ורטהיים? ת. לא העליתי את זה מחדש, אבל בהחלט העליתי טרוניה כל הזמן וגם אחרי שסגרנו את העסקה. לא דרשתי את זה פעם נוספת". ((עמ' 84 לפרו' שורות 23-31). ואם הדברים לא היו מספיק ברורים, חוזר עליהם העד בעמ' 87 לעדותו, ומדגיש כי הסעיף הוכנס מחשש מדרישתו שלו ולא מדרישת קוטליצקי. ראה עדותו בעמ' 87 מול השורה 16 ואילך: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 14.10 להסכם המכר, מי הכניס את הסעיף הזה? ת. זה היה על פי בקשת השותפים, ורטהיים. ש. ומה זה אומר הסעיף הזה מבחינתך, איך הבנת אותו? ת. אני לא טרחתי להבין את זה, אני מבין שהם הכניסו את זה כי הם פחדו שאני אבקש כסף. ש. יש לך רישיון תיווך? ת. ממש לא. ש. אז איך זה מסתדר? ת. ז"א רק מי שיש לו רישיון תיווך רשאי לקבל דמי תיווך"? 21.המסקנה המתבקשת היא, כי למרות ניסוחו הלא מוצלח של סעיף 14.10 להסכם, אין מדובר בסעיף שבא להוות מגן כלפי דרישת קוטליצקי, אלא מגן כלפי דרישת מר לוי או בעצם הצהרה הדדית של יחידי המוכרים זה כלפי זה ולא כלפי צד ג' כלשהו. מכל מקום, מהכנסת הסעיף להסכם לא ייוושע קוטליצקי כדי לשכנע בגרסתו שהנתבעות ידעו לפני חתימת ההסכם על דרישתו לשכ"ט. מעבר לצורך אף אוסיף ואומר, כי גם אם היתה ידיעה כלשהי חלקית או מלאה (על אף שלא שוכנעתי כך), במעורבותו של קוטליצקי בעסקה, אין בה כדי לחייב בעילת עשיית עושר. עיקר פעולתו של קוטליצקי היתה מופנית למר יצחקי הקונה, והוא אכן שילם את מלוא עמלתו לקוטליצקי. קוטליצקי עצמו מעיד כי עיקר פעולתו היתה ב"פתיחת דלתות" אצל עופר, קוטליצקי מבהיר בחקירתו בעמ' 25 לפרטיכל, כי הפנייה הראשונה של יצחקי היתה באמצעות פנייתו של מר סטולרו, איש אמונו של יצחקי, אל קוטליצקי. מר סטולרו (שלא זומן לעדות ע"י קוטליצקי), ידע על עסקת המרינה שהיתה מפורסמת בכל העיתונות (ראה עמ' 26 לפרטיכל שורות 9-11),וידע שחלק מהקרקע נמצא בבעלותו של יולי עופר. סטולרו שהכיר את קוטליצקי ידע שהוא יוצא ובא בביתו של עופר ויכול ליצור קשר ביניהם. קוטליצקי עצמו העיד, כי תחילת הסיוע שלו היה במסירת מספר הטלפון של עופר עם הוראה לדבר עם אבי לוי. לאחר שהלה לא נעתר לקבלם והודיע כי העסקה במרינה כמעט וסגורה עם צד ג', פנה שוב סטולרו לקוטליצקי שיסייע בידו להיכנס למר עופר עם הצעה משודרגת ואטרקטיבית יותר ממה שהיתה על הפרק. עובדות אלה נמסרו ע"י קוטליצקי עצמו, והיא הנותנת כי עיקר מעורבותו מתבטאת ב"פתיחת הדלת" של עופר על מנת לשמוע קונה נוסף על אף שעסקת המרינה היתה בשלבים מתקדמים ביותר עם צד אחר. אף לא אחד מהשותפים גילה התלהבות יתרה למכור את המקרקעין. עופר עצמו מעיד כי שותפיו לא ששו לעסקת המרינה (ראה עדותו בעמ' 6 שורה 19 ובעמ' 8 שורה 9), אלא שהוא עצמו דחף עסקה זו כדי לעזור לקוטליצקי להרוויח מעט כסף (עמ' 8 שורה 11). גם מהפן הזה, אינני סבורה שהיה מקום לחייב הנתבעות בעשיית עושר, גם בהנחה שהיתה להם ידיעה כלשהי על מעורבות קוטליצקי. העסקה בעצם היתה יזומה ע"י קבוצת עופר, ושקירש וורטהיים הסכימו לה. הנתבעות לא יזמו את העסקה, לא ביקשו אותה והיו מוכנים לוותר עליה. 24. גם בנושא הרווח העצום שהפיקו הנתבעות מהעסקה עם יצחקי בהשוואה לעסקת האופציה שהיתה על הפרק, הוא נושא שלוט בערפל, הטיב להסביר זאת העד אבן עזרא בעדותו. "ש. העסקה הזו עסקת אופציה, רציתם ללכת עליה למרות אי הוודאות? ת. כן ואסביר גם למה, בעסקה הזו אני חשבתי שיש לי סיכוי להרוויח יותר מאשר כל עסקת מכירה ישירה, למה? היות ואני מקבל כסף מראש בעסקה, ואם הם לא מממשים נשארתי עם המגרש ועם הכסף. זה עולם העסקים, אם מממשים המחיר היה מתקבל על הדעת וסביר. לא היינו להוטים כל כך למכור, ועשינו זאת יותר בלחץ השותפים. מבחינתי לא היה חשוב אם העסקה תתבטל". (עמ' 62 לפרו' שורות 9-15) ההבדל במחיר למ"ר היה מזערי באופן יחסי, 1,950 $ מול 2,000 $ למ"ר, ההפרש היה 5 ‏$ למ"ר, וביחס לכל המגרש של 21,000 מ"ר ההפרש הוא כמיליון דולר ביחס לעסקה של 42 מיליון דולר. מדובר בהפרש זניח, בהנחה שהפרש זה אף מתחלק בין כל השותפים. הגורם המכריע בהעדפת עסקת יצחקי היה גורם הוודאות. יצחקי הציע עסקת מזומן שמתחילה ומסתיימת מיידית, ולא עסקת אופציה בלתי וודאית. ואולם, כפי שהבהיר מר אבן עזרא, אין לדעת איזו עסקה היתה מניבה רווח גדול יותר בסופו של יום. אין מדובר בקרקע שבעליה התייאשו מלמכור אותה, ופעולתו של קוטליצקי "גאלה" את הקרקע. נהפוך הוא, מדובר בקרקע אטרקטיבית, שבאותה עת לא היה אף אחד מהשותפים להוט להיפתר ממנה. עצם מסירת העסקה לקוטליצקי ע"י עופר על מנת לעזור לו, אין בה כדי לחייב את שותפיו בעילה של עשיית עושר, הנהנה העיקרי מפעולתו של קוטליצקי היה יצחקי. אלמלא פעולתו, ייתכן ועסקת האופציה היתה קורמת עור וגידים מבלי שתבוא הצעת יצחקי בפני המוכרים. קוטליצקי סייע בעיקר למר יצחקי, ואכן זה שילם את שכרו במלואו ובמועד. ג.2. חיוב מכוח השליחות / סמכות נחזית 1. לחילופין ובנוסף, טוענים התובעים כי יש לחייב את הנתבעות מכוח הסמכות הנחזית כלפיהם ומכוח דיני השליחות. באשר לסמכות הנחזית, נטען ע"י ב"כ התובעים כי לתובעים היה יסוד סביר להניח כי סיכום עם ה"ה עופר לגבי שכר טרחתם הינו אף על דעתם, וכי עופר מוסמך לסכם גם בשמם, וזאת נוכח שתיקתם ונוכחות התובע בפגישות, מעורבותו בניהול המו"מ והשתתפות פעילה בו. ב"כ התובע סומך טיעוניו על דוקטרינת "הסמכות הנחזית" כפי שהובאה בפס"ד גרובר נ' תל-יוסף בע"א 474/80 , פד"י ל"ה (5) 45, בעמ' 55. דא עקא, עובדות פס"ד גרובר בהן דן ביהמ"ש אינן דומות או מזכירות את נסיבות המקרה שבפנינו. בפס"ד גרובר, דן ביהמ"ש בשאלה האם סיכום של מזכיר הקיבוץ מחייב את כלל חברי הקיבוץ. דוקטרינת "הסמכות הנחזית" שהובאה מהדין האנגלי והתייחסה ליחסי פרטים בתוך התאגיד, הועתקה לצורך הדיון באגודה שיתופית. אין בכך ולו במקצת לענייננו. אין מדובר בשותפים בתוך תאגיד אחד, בענייננו מדובר בשלושה שותפים נפרדים ועצמאיים, אשר להם קרקע משותפת ותו לא. אין האחד מחליט עבור השני ואין אחד מהשלושה שנוטל על עצמו את תפקיד המחליט והמכריע. יתרה מכך, אף בציטוט המובא ע"י ב"כ התובעים, נקבע במפורש כי "על פי הדרך שבה הוצגו הדברים ע"י השולח, יכול היה צד ג' המתקשר עם השלוח לצאת מתוך הנחה כי זה פעל עפ"י הרשאתו". בענייננו לא נטען באף מקום ע"י מי מהתובעים, כי הנתבעות שלצורך העניין הן השולח הציגו מצג כלשהו כלפי קוטליצקי, והרי ההתקשרות היחידה היתה מול עופר, שהוא לצורך העניין השלוח. לו הטעה השלוח עופר את קוטליצקי לחשוב אחרת, הרי על קוטליצקי להפנות את הטרוניה לעופר ולא לשולח כביכול, שלא יצר עמו כל קשר ישיר ו/או עקיף. לטעמי, כל הדוקטרינה של "סמכות נחזית" איננה ממן העניין לסכסוך שבפניי. ובאשר לדיני השליחות - נטען ע"י התובע, כי עופר התחייב בשם שותפיו מכח דיני השליחות. ורטהיים וקירש ידעו כי עופר נמצא "בחוד החנית" בקשר לאותה עסקה, הוא שמנהל את המו"מ באמצעות המנכ"ל מר אבי לוי, והוא אשר התחייב בשמם גם באשר לעמלתו של קוטליצקי. הראיה לכך, הוא אותו פרטיכל עליו חתם עופר, נספח א' לתביעה הקובע כי עופר משלם 1/3 מעמלתו של קוטליצקי, ואת יתרת 2/3 ישלמו שותפיו. נספח א' בעצם הינו לב ליבה של טענת השליחות שהועלתה ע"י התובע, וכל תביעתו של התובע נשענת בעיקר על מסמך זה. לעניין זה, הובא מר אלי לנדאו (ע.ת. 2), אשר היה נוכח בעת חתימת המסמך ויזם אותו. מר לנדאו העיד, כי התלווה לקוטליצקי לפגישה עם עופר, עופר רשם שיק עבור קוטליצקי ולנדאו הבחין כי מדובר ב- 1/3 משיעור של 1%. לשאלתו, ענה עופר כי שותפיו ישלמו את היתרה (עמ' 22 לפרו' שורה 29 ואילך). מר לנדאו שלא היה שבע רצון מהסדר זה, ביקש אישור בכתב לכך מאת מר עופר וכך נוצר נספח א'. וכך מעיד מר לנדאו לגבי נסיבות כתיבת נספח א' (שנוסחו מובא לעיל בפרק מבוא וטענות הצדדים), בעמ' 23 מול שורות 1-5 כדלקמן: "...האמת שלא אהבתי את הרעיון ואני אמרתי לו שיחתום על נייר שזה המצב. הוא קרא למזכירתו והוכתב לה מה שהוכתב, פרוטוקול פגישה (נספח ג' לת. עדות קוטליצקי), זה היה סיכום השיחה. שאלתי את יולי אם הוא חותם על זה והוא אמר כן, אני חותם לידך כעד. אמרתי שותפיי ישלמו, לא אמרתי את המילה סיכום, אני יודע שהוא חתם על העסקה בשמם ואמר לי שותפיי ישלמו, הוא לא אמר לי סיכמתי או לא סיכמתי, אני מתייחס לכל האנשים האלו בצורה רצינית". גם אם חתם מר עופר על מסמך כי שותפיו ישלמו את היתרה, לא ברור מניין הכוח והסמכות של עופר לחייב את שותפיו. לא הונחה כל תשתית ראייתית כלשהי לעובדה כי מי מהנתבעות מינה את עופר כשליחו ביחס לפעולתו של קוטליצקי. נוכח מסקנתי הקודמת כי הנתבעות לא היו מודעות לפעולתו של קוטליצקי, אף קשה להניח שמינו את עופר להיות שלוחם בכל הקשור לעמלתו של קוטליצקי. החוק והפסיקה מכירים בהסכם לטובתו של צד ג', אך לא לחובתו. אין שני צדדים יכולים לכרות הסכם, ובו לחייב את צד ג' ללא ידיעתו וללא הסכמתו, וזה בעצם טיבו ומשמעו של המסמך. מר עופר עצמו לא מתיימר לטעון כי פעל בשם שלוחיו הן הנתבעות, לא טען כי פעל כשלוח בזמן כלשהו. מר עופר העיד, כי קיווה ששותפיו יתרצו וישלמו, אך לא יכל להתחייב על כך. ומפאת חשיבות עדותו, אביא להלן את דבריו של עופר ביחס למסמך שחתם בכתב ידו ובו הורה לשותפיו לשלם את יתרת העמלה: "ת. ולא כל...סוכם, גם לא היה מתווך בעצם, הוא היה ילד שריחמנו עליו כולנו, אני רציתי לעזור לו, אני שילמתי לו את חלקי. ש. הבנתי, עכשיו, ב- 15.1 אתה רושם שהשאר ישולם. על סמך מה ידעת שזה ישולם בלשון...? האמנת שזה ישולם, חשבת שזה ישולם ת. לא האמנתי. ש. לא האמנת ובכל זאת רשמת? ת. רשמתי שישולם, שאלי לנדאו שהיה מן מתווך כזה ביני ובין קוטליצקי ידאג שישלמו את הכסף, שישלמו לו את דמי התיווך. ש. אתה יכול להרחיב בבקשה מה זה שאלי לנדאו ידאג? למה הכוונה ב"ידאג"? ת. מה? ש. למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאלי לנדאו ידאג שהם ישלמו, שמוזי וקירש ישלמו. איך הוא ידאג? ת. הוא ישכנע אותם. ש. שהוא ישכנע אותם? ת. בטח, אני את קירש בקושי מכיר". (עמ' 7 לפרו' שורות 11-25). גם עופר עצמו לא סבר כי קיימת מחויבות כלשהי שלו עצמו לשלם לקוטליצקי, וכך מעיד עופר בעמ' 10 לפרו' מול שורה 16: "אני נתתי לו באמת סתם, אני לא חושב שהגיע לו ממני האמת, אבל אני הייתי רחמן עליו ואני כל החיים ניסיתי לסדר אותו ודאגתי לו ונתתי לו ועשיתי לו". אם עופר עצמו לא האמין כי קיימת מחויבות שלו עצמו לשלם לקוטליצקי, כיצד יכול היה לחייב את שותפיו למקרקעין? אין זו אלא שמסמך זה מלכתחילה לא התיימר להיות מסמך מחייב, אלא מסמך שיסייע לקוטליצקי ו/או לאלי לנדאו לנסות ולשכנע את ורטהיים וקירש להצטרף למחווה שעשה עופר ולשלם כמו עופר. אלא שיחסיו של עופר כלפי מר קוטליצקי היו יחסים מיוחדים- כיחסי אב לבן, דאגתו וחיבתו היתרה למר קוטליצקי עולה לכל אורך עדותו של מר עופר, לא כך היו יחסיו של ורטהיים וקירש שלא הכירו את קוטליצקי ולא שמעו את שמו אלא לראשונה בתביעה זו. מר עופר קיווה בסתר ליבו, שאכן שותפיו למקרקעין ובייחוד מר ורטהיים המיודד עימו ואשר מקושר עימו במספר נכסים גדולים, יאות ל"יישר קו" עימו וינהג כמותו, אלא שמחשבה ותקווה זו לא מקיימים חובה משפטית ואף לא חובה מוסרית. מהפן המוסרי, יש להוסיף ולאמר כי לא נגרם לקוטליצקי כל עוול. מר יצחקי הנהנה העיקרי ממעורבותו של קוטליצקי שילם לו 1% מהעסקה, היינו 420,000 $ ארה"ב, ומר עופר שילם בנוסף 1/3 מסכום זה. כך שנתח עמלתו של מר קוטליצקי גם אם התחלק עם מר סטולרו בחצי אחוז, עדיין נותר ברווח של כ- 350,000 $. אין מדובר בתובע שיצא וידיו על ראשו מעסקה זו, נהפוך הוא, כל האנשים עימם היה מעורב ישירות, ה"ה עופר ויצחקי שילמו עמלתו בעין יפה, הגם שלא היה ביניהם כל סיכום בכתב. אלא שורטהיים וקירש שלא הכירו אותו, לא ביקשו את שירותיו, לא ידעו על קיומו ועל פועלו, לא היו מוכנים להשתתף בעמלתו. אינני רואה כל פסול בהתנהגותם. אני סבורה, כי מר קוטליצקי היה צריך להביא לידיעתם של הנתבעות באופן מפורש וגלוי את מעורבותו ואת ציפייתו לעמלה טרם פעולתו, ולא לסמוך על קשריו עם עופר או על ידיעתם מכללא אם בכלל. סוף דבר: לא מצאתי כי חוק המתווכים חל בענייננו. יחד עם זאת, לא קמה כל עילה לחייב את הנתבעות לשלם שכ"ט לתובעים, לא מכוח דיני השליחות ולא מכוח עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעות היו תמות לב בהתנהלותן ולא הכירו את קוטליצקי כמתווך העסקה, לא היו מודעות להבאתו של יצחקי ע"י קוטליצקי ולא צפו כי תהא דרישת תיווך בעסקה זו. דין התביעה להידחות, וכך אני עושה. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעות ביחד בסך של 100,000 ₪ (50,000 ש"ח לכל נתבעת). דוקטרינות משפטיותסמכות נחזית