ביטול פיטורים של מרצה לקרימינולוגיה

1. לפנינו תביעתו של ש"י אדמוני (להלן: "התובע") לביטול פיטוריו ולהשבתו לעבודה בנתבעת (להלן:"הנתבעת" או "המכללה"). לחילופין התובע תובע תשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפסד הכנסה ופיצויים בגין עגמת נפש בסך כולל של 542,829 ₪. העובדות הרלוונטיות לתביעה: 2. התובע הינו מרצה לקרימינולוגיה ולעבודה סוציאלית ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מיום 10.9.06. 3. הנתבעת הינה מכללה ללימודים אקדמיים (ע"ר). 4. העסקתו של התובע אצל הנתבעת התבצעה באמצעות חוזי העסקה שהתחדשו מידי שנה ושנה. 5. הנתבעת עברה מספר גלגולים במשך השנים. בתחילת דרכה היתה המכללה שלוחה של אוניברסיטת בר אילן. בשנת 1995 הפכה למכללה אזורית ובשנת 2001 הפכה למכללה אקדמית. יצוין כי כל אחד מן הגופים שהוקמו הוא גוף משפטי נפרד. 6. התובע עבד כמרצה במכללה בהיותה שלוחה של אוניברסיטת בר אילן משנת 1985 ועד לפברואר 1995, המועד בו הפכה השלוחה למכללה אזורית. 7. החל ממרץ 1995 ועד ל- 31/12/00 עבד התובע כמרצה במכללה האזורית אשקלון . 8. מיום 1/1/01 ועד ליום 30/9/06 עבד התובע כמרצה במכללה האקדמית באשקלון, במקצועות שנלמדו במסלול בר אילן. 9. עם סיום תקופת עבודתו של התובע במכללה האזורית ובנתבעת קיבל התובע זכויותיו ובכלל זה פיצויי פיטורים. 10. חוזה העסקתו האחרון של התובע בנתבעת היה לתקופה של 12 חודשים, היינו מיום 1/10/05 ועד ל-30/9/06. 11. עם הפיכתה של הנתבעת למכללה אקדמית עצמאית, החלה הנתבעת להפעיל מסלולים עצמאיים, הנפרדים ממסלול הלימודים שהתוותה אוניברסיטת בר אילן (תוכנית בר אילן) ובכללם החוג לקרימינולוגיה ולעבודה סוציאלית. 12. התובע במשך כל השנים שעבד בנתבעת לימד במסגרת חוגים של תוכנית בר אילן. 13. ביום 21/3/04 הוגשו ע"י מספר סטודנטיות בבית הספר לעבודה סוציאלית בנתבעת תלונה נגד התובע בגין התנהגות בעלת אופי של הטרדה מינית. 14. בעקבות אירועים אלה ונוספים החליט פרופ' שינדלר, ראש המחלקה לעבודה סוציאלית בנתבעת, להפסיק את עבודתו של התובע בבית הספר לעבודה סוציאלית. 15. החל משנת הלימודים תשס"ה התובע לימד רק בחוג לקרימינולוגיה. 16. במקביל הנתבעת מינתה ועדה בראשותו של כב' הש' בדימוס צבי נדיב שבדקה את התלונה האמורה. 17. הועדה קבעה כי לא מצאה בהתנהגות האמורה של התובע משום עבירה של הטרדה מינית, אך ראתה לנכון לציין בשולי מסקנותיה כי "אין הדעה נוחה מן האווירה הבלתי ראויה ששררה בהרצאותיו של המרצה עקב התבטאויות כאלה ואחרות והתנהגות חריגה בתחום האקדמי-אתי, בהתחשב, בין היתר , באופייה של המכללה"(נ/49). 18. בחודש 12/05 הוגשה תלונה כנגד התובע בגין עבירה על טוהר הבחינות ולאחר שנטל טופס בחינה בנושא שהוא לא מלמד, ללא רשות וטרם התקיימותה. 19. בעקבות הגשת התלונה מונתה וועדת אתיקה בראשותו של פרופ' דויטש, הראש האקדמי בנתבעת מטעם אוניברסיטת בר אילן. 20. הועדה קבעה ביום 29/12/05 כי היא רואה בחומרה רבה הוצאת השאלונים ממדור הבחינות טרם התקיימות הבחינה והמליצה לצרף לתיקו האישי של התובע נזיפה חמורה על ביצוע העבירה וכן לאסור עליו לפנות אל מדור הבחינות ואל המרצים בבקשות דומות והותרה בידי הנהלת המכללה ההחלטה בכל הקשור להמשך דרכו של התובע בנתבעת. (נת/56 ) 21. בעקבות זאת, הודיע עו"ד חליוה ,מנכ"ל הנתבעת לתובע ביום 6/1/06 על כוונת הנתבעת להפסיק את עבודתו בשורותיה. 22. התובע זומן ביום 23/1/06 לפגישה עם פרופ' מני, נשיא המכללה ובנוכחותו של עו"ד חליוה, הודיע פרופ' מני לתובע כי הוא מעוניין להפסיק את עבודתו בנתבעת לאלתר. במסגרת ישיבה זו הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה התובע ימשיך את עבודתו בנתבעת עד לתום חוזה העסקתו ולא לאלתר, בכפוף להתחייבות התובע שלא לחזור על התנהגותו (נת/58). 23. בהמשך לסיכום שנערך בין הצדדים, הודיע עו"ד חליוה לתובע בכתב ביום 24/1/06 על כוונת הנתבעת להפסיק עבודתו בשורותיה לאלתר , אלא אם יתחייב בכתב שלא יחזור על מעשיו ואז תותר העסקתו עד לתום תקופת חוזה העסקתו (נת/59). 24. ביום 30/1/06 הוציאה הנתבעת מכתב תזכורת נוסף בעניין זה , לפיו על התובע להגיש התחייבותו בכתב עד ליום 2/2/06, אחרת תופסק עבודתו לאלתר. 25. ביום 1/2/06 מסר התובע התחייבותו בעניין זה, אך יחד עם זאת ביקש להמשיך וללמד בשנה"ל תשס"ז בתוכנית בר אילן בחוג לקרימינולוגיה בקורסים בפסיכופתולוגיה (נת/62). 26. ביום 6/2/06 אישרה הנתבעת קבלת התחייבותו של התובע והודיעה לו מפורשות כי בקשתו ללמד בשנה"ל תשס"ז נדחית וכי חוזה העסקתו לא יחודש עם סיומו (נת/61). 27. ביום 8/3/06 פנה התובע, באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד פלדמן אל הנתבעת ובו טען כי החלטת הנתבעת שלא לחדש את חוזה העסקתו בשנת הלימודים תשס"ז התקבלה שלא כדין, כמו כן ביקש לבחון שנית את עניינו של התובע ולאפשר לו להמשיך וללמד בתוכנית בר אילן , שאם לא כן יפנה לערכאות שיפוטיות. (נת/63). 28. ביום 26/3/06 השיבה הנתבעת לפנייתו של עו"ד פלדמן ופירטה מקצת השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה שלא לחדש את חוזה העסקתו של התובע.(נת/64). 29. ביום 6/8/06 הגיש התובע בקשה למתן צו זמני למניעת פיטוריו מהנתבעת החל משנה"ל תשס"ז. 30. לאחר הדיון בבקשה שנערך ביום 27/08/06, ביקש המבקש למחוק את הבקשה ולנהל את ההליך העיקרי בלבד. עיקר טענות התובע: 31. התובע טען כי הנימוק האמיתי שהביא לפיטוריו נעוץ בביקורת שהטיח בפני הנהלת הנתבעת ונציגיה ולא בנימוקים שהציגה הנתבעת. לגרסתו, במסגרת פגישה של צוות ההוראה של החוג לקרימינולוגיה שנערכה בהשתתפות של למעלה מ-35 אנשי סגל אקדמי, ביקר את אופן פתיחת המסלול העצמאי בחוג לקרימינולוגיה בנתבעת, שעד לאותה העת התנהל במסגרת התוכנית של אוניברסיטת בר אילן. לטענתו, הנתבעת הורידה באופן משמעותי את סף הקבלה למסלול העצמאי ומהלך זה, לטענתו, עלול היה לגרום לפגיעה משמעותית ברמתה ובשמה של הנתבעת. 32. התובע טען כי הנתבעת העלתה נימוקים שונים שהביאו לכאורה לפיטוריו, אך המדובר בנימוקים הסותרים אחד את השני ,שכל מטרתם להסתיר את הנימוק האמיתי שהביא לפיטוריו; ובכך נהגה בחוסר תום לב. 33. התובע אף טען כי זמן קצר לאחר שהעז לצאת כנגד תוכניות הנתבעת, הוא זומן לישיבת ועדת אתיקה בעניינו, שנסובה סביב תלונה נגדו בגין נטילת טופס בחינה מקורס שאינו מלמד בו ולכאורה ללא רשות, בעוד שכל מטרתו היתה להגיש עזרה בבניית טופס בחינה ומחמת טעות של מדור הבחינות ניתן לו גם עותק של בחינה שטרם התקיימה. התובע טען כי החלטת וועדת האתיקה בעניין זה מעולם לא נמסרה לו באופן רשמי ורק בדיעבד נודע לו כי החלטת הועדה היתה נזיפה ותו לא. עוד טען כי זמן קצר לאחר מכן הודיע לו עו"ד חליוה כי נשיא הנתבעת החליט לפטרו מידיית. התובע נדהם ממשמע הדברים וביקש מנשיא הנתבעת לקיים לו הליך שימוע כדין ולאפשר לו להתכונן ולהזמין לשימוע גם את בא כוחו, אולם נשיא הנתבעת סרב לכך וטען כי הפגישה שהתקיימה ביניהם הפכה לישיבת שימוע וסרב לבקשת התובע לזמן לישיבה עורך דין מטעמו. 34. לטענתו, שתי הועדות שדנו בעניין התלונות שהוגשו נגדו, שבהן תלתה הנתבעת את העילה לפיטוריו, הסתיימו בלא כלום , אך הנתבעת החליטה בכל זאת להביא לסיום העסקתו, בחוסר תום לב , במשא פנים ובשרירות לב. 35. לטענתו ההחלטה על פיטוריו, כמו גם ההחלטה לסיים העסקתו בבית הספר לעבודה סוציאלית, נעשתה שלא כדין תוך הפרת כללי הצדק הטבעי, וביניהם הפרה מהותית של זכות הטיעון . עוד נטען כי נפלו בהליך הפיטורים כולו פגמים רבים , כאשר כלל לא ברור לתובע כיצד ומתי התקבלה ההחלטה לפטרו ומה היו העילות שעמדו ביסוד החלטה זו. 36. התנהלותה של הנתבעת כלפיו היתה בלתי הולמת וגרמה לו לפגיעה ולעגמת נפש משמעותית. אשר על כן, טען התובע כי יש לקבוע שפיטוריו בטלים ולהחזירו לעבודתו הרגילה בנתבעת, כולל בבית הספר לעבודה סוציאלית. לחילופין תבע התובע סעדים כספיים לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 180,000 ₪, פיצויים בגין עגמת נפש בסך 100,000 ₪ וכן השלמת פיצויי פיטורים בסך של 193,149 ₪. 37. התובע תובע הפסד הכנסה שנגרם לו כתוצאה מהפסקת עבודתו בבית הספר לעבודה סוציאלית, החל משנת תשס"ה ובסך של 69,680 ₪. עיקר טענות הנתבעת: 38. הנתבעת העלתה בכתבי טענותיה מספר נימוקים שהביאו לטענתה להפסקת עבודתו של התובע, כמפורט: א. התובע הועסק בנתבעת בחוזים לתקופה קצובה, כאשר החוזה האחרון הסתיים ביום 30.9.06. הנתבעת החליטה שלא להאריך את החוזה ולהמשיך העסקת התובע והייתה זכאית לעשות כן על פי שיקול דעתה וללא צורך בהודעה מוקדמת, הכל כפי שעולה מהוראות החוזה. ב. לא חלה כל התחייבות על הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע מעבר לתקופת העסקתו הקצובה בחוזה, שכן זה חודש מידי שנה בשנה בהתאם לצרכי הנתבעת. ג. המדובר בפקיעת חוזה העסקה ולא בפיטורים , שכן תקופת העסקתו של התובע הגיעה לסיומה בפועל ב- 30/9/06 וזאת ללא כל קשר להתנהגותו של התובע ולמעשיו. ד. התובעת טענה כי עבודתו של התובע בנתבעת התאפיינה בתלונות רבות וחמורות שהוגשו נגדו ושנגעו, בין היתר, ליחסו לסטודנטים ולהתערבות בענייניים שאינם קשורים להוראתו, בהפרת תקנון ונוהלי המכללה, בהתנהגות בלתי הולמת ובעניינים הנוגעים להטרדה מינית והטרדה סביבתית ואף עבירה על טוהר הבחינות. התלונות נבדקו ואף כי מבחינה משפטית, התנהגות התובע אמנם לא עלתה לכדי עבירה פלילית, אך אין ספק כי המדובר בהתנהגות בלתי הולמת ולמעלה מכך, התנהגות שיצרה אוירה עוינת ובלתי נוחה. מסקנות ועדת האתיקה בעניין טוהר הבחינות לא הותירו ספק כי על הנתבעת להביא להפסקת עבודתו של התובע בשורותיה וכמתחייב מהוראות סעיף 9.ב.3 לחוזה העסקתו. ה. מעשיו של התובע פגעו בשמה הטוב וביוקרתה של הנתבעת ואף הביאו להפסד כספי גדול, כאשר לפחות 3 תלמידות עזבו את לימודיהן במכללה בשל התנהגותו של התובע. ו. הנתבעת טענה כי נוכח מעשיו החמורים של התובע והמלצות ועדת האתיקה, החליטה הנתבעת לסיים את העסקתו של התובע, עוד בטרם הגיע חוזה העסקתו לסיום והודיעה על כוונתה זו לתובע באמצעות מנכ"ל הנתבעת בישיבה שהתקיימה ביום 6/1/06 ובה הוזמן לישיבת שימוע בפני נשיא המכללה ביום 23/1/06. במסגרת השימוע קיבל הנשיא, לפנים משורת הדין, את הצעת הפשרה, שהוצעה על ידי נציגי הנתבעת,לפיה חוזה העסקתו יסתיים ביום 30/9/06 ולא לאלתר, הצעה שהייתה גם על דעת התובע ובהסכמתו. ז. עוד טענה הנתבעת כי פרופ' דויטש לא אישר המשך העסקתו של התובע במסלול בר אילן מטעמים אקדמאיים גרידא ומשום שבעת הרלוונטית לקבלת ההחלטה בעניינו , לא היה לתובע תואר דוקטור כנדרש. ח. הנתבעת הוסיפה וטענה בעניין זה כי התובע מעולם לא הועסק, לא עבד ולא נדרש לעבוד במסגרת המסלול העצמאי במכללה ואף לא היתה כל כוונה להעסיקו במסלול זה. לטענתה, כתוצאה מתהליך העצמאות של הנתבעת שהחל בשנת תשס"ד חל כרסום מתמשך בהיקף משרתו של התובע , שכן המחלקה בה לימד קרימינולוגיה ועבודה סוציאלית עברה למסלול העצמאי והדבר ייתר למעשה את משרתו בנתבעת, שכן לא היה מעולם מועמד ללמד במסלול העצמאי. ט. לטענתה, נוכח המגמה של סגירת המסלול בתוכנית בר אילן והמעבר למסלול העצמאי, ובשל העובדה כי לא היה לתובע תואר דוקטור, דבר שמנע ממנו האפשרות ללמד במסלול העצמאי , הרי שהחלטת הנתבעת שלא לחדש חוזה העסקתו של התובעת, בדין יסודה. 39. הנתבעת טענה כי כל טענותיו של התובע בעניין השימוע אינן נכונות שכן לא חלה עליה כל חובה לקיים שימוע הואיל ומדובר בחוזה העסקה לתקופה קצובה שהסתיים במועדו. מעבר לכך, התקיים שימוע בעניינו של התובע ובו הסכים התובע להפסקת עבודתו ועובדה זו כשלעצמה מייתרת את הטענה בדבר הצורך לקיים שימוע. 40. ובאשר לסעדים הכספיים הנתבעים טענה הנתבעת, כי התובע קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי וכי התובע קיבל עם סיום כל תקופת עבודתו במכללה, על גלגוליה השונים, את פיצויי הפיטורים להם היה זכאי. יתרה מכך, בתקופה בה עבד התובע במכללה כשזו היתה שלוחה של אוניברסיטת בר אילן, כלל לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין המכללה, שכן נחשב לעובד האוניברסיטה וקיבל את שכרו ממנה ולפיכך לא קמה לו זכות לתבוע פיצויי פיטורים גם בגין תקופת העסקה זו. 41. עוד טענה כי התובע אינו זכאי כלל לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין, עגמת נפש והפסד הכנסה , שכן אין המדובר באקט של פיטורין אלא בסיום של חוזה לתקופה קצובה. כמו כן, התובע לא הוכיח כל נזק או עגמת נפש שנגרמו לו והמדובר בטענות בעלמא. דיון והכרעה: 42. מטעם התובע הצהיר והעיד בפנינו התובע עצמו וכן העיד בעדות ראשית, פרופ' ישראל נחשון, ראש חוג בנתבעת במסלול העצמאי. 43. מטעם הנתבעת העידו פרופ' משה מני, נשיא המכללה, עו"ד פנחס חליוה, מנכ"ל המכללה, פרופ' יוסף דויטש, הראש האקדמי של המכללה, פרופ' שמעון שרביט, סגן נשיא לעניינים אקדמיים במכללה ומר רחמים שלמה, חשב המכללה. כמו כן הוגש תצהיר מטעם פרופ' ראובן שינדלר, ראש בי"ס לעבודה סוציאלית במכללה , אולם הוא לא התייצב לדיון מפאת מחלתו. הצדדים הסכימו, על מנת לקצר את ההליכים בתיק כי התצהיר ישמש ראיה והצדדים יטענו למשקלו הראיתי. האם מדובר בפיטורים שלא כדין? המסגרת המשפטית: 44. כלל הוא, על פי הפסיקה, כי בית-הדין לא ישים שיקול דעת תחת שיקול דעתה של הרשות המוסכמת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות (ע"ע 1123/01 ביה"ס תיכון עירוני כי"ח – צוינזר, פד"ע לו 438, 475). כלל זה תקף אף כאשר מתבקש סעד של החזרת עובד לעבודה, ואכיפת יחסי עובד-מעביד. במקרה זה יש לבחון, בנוסף לאמור לעיל, את מהות הפגם שנפל בהליך הפיטורים ואת חומרתו, מחד גיסא, ומאידך גיסא את השפעת הסעד שיינתן על העובד, ועל הקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים חוקיים וחוקתיים. כמו כן נפסק (דב"ע נד/ 120-3 יחיאל שרם – ראש עיריית תל אביב יפו ואח', פד"ע כו', 395, 400 ) כי: "ביקורת שיפוטית המעבירה את תוקף הפעולה השלטונית תחת שבט ביקורתו של ביה"ד לעבודה נעשית בדרך של אקט מנהלי, ואין ביה"ד לעבודה בא בנעלי בעלי הסמכות הסטטוטורית, אלא בוחן הוא בחינה מנהלית את החלטותיו. הבחינה היא ע"פ תוכן ההחלטה, הנסיבות וההליכים שננקטו". 45. התובע תקף במסגרת תביעתו את החלטת הנתבעת בשני מישורים, הן במישור המהותי היינו טענותיו בדבר חוסר תום ליבה של הנתבעת והשיקולים הזרים שהנחו אותה בקבלת ההחלטה בדבר פיטוריו והן טענותיו המתייחסות למישור הדיוני, היינו פיטורים תוך פגיעה בזכות השימוע. נדון תחילה בטענות התובע בדבר העילה שהביאה לפיטוריו והשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה ואחר כך נדון בטענות התובע בדבר אי קיומו של הליך שימוע כדין. השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים: 46. התובע טען, כמוזכר לעיל, כי העילה האמיתית שהביאה לפיטוריו היא הביקורת שהעביר על סף הקבלה הנמוך שקבעה הנתבעת בחוג לקרימינולוגיה שעבר למסלול העצמאי. לטענת התובע, המדובר בביקורת שלא נעמה לאוזני הנהלת המכללה, אשר החליטה בעקבות כך להביא לסיום העסקתו בנתבעת, אך נתלתה בנימוקים אחרים הסותרים זה את זה שהביאו לכאורה לפיטוריו. מצד אחד הנתבעת העלתה טענות בדבר אי כשירותו האקדמית של התובע להמשיך וללמד בנתבעת , אך מצד שני העלתה טענות בדבר התלונות שהועלו כנגדו. לטענת התובע, עצם העלאת טענות אלה מלמדים על ניסיונה של הנתבעת להסתיר את הסיבה האמיתית שהביאה לפיטורי התובע- הביקורת שהטיח בפני הנתבעת, במסגרת פגישה של צוות ההוראה של החוג לקרימינולוגיה. 47. הנתבעת, כמפורט לעיל, טענה כי הנימוקים שהביאו לסיום העסקתו של התובע נעוצים בשלושה מישורים: האחד, אי כשירות של התובע מבחינה אקדמית, היינו העובדה כי לא היה בעל תואר דוקטור בעת קבלת ההחלטה בעניינו. השני, המעבר ללימוד במסלול עצמאי, שצמצם את משרתו של התובע שלימד בתוכנית בר אילן בלבד. השלישי נעוץ בתלונות שהוגשו נגד התובע . 48. נקדים ונציין כי טענת התובע , לפיה העילה האמיתית לפיטוריו נעוצה בביקורת שהטיח בפני נציגי הנתבעת, לא הוכחה. מן התשתית העובדתית והראייתית שהונחה בפנינו ומעדויות הצדדים, עולה כי התובע אכן הטיח ביקורת בפני הנתבעת , אך לא הוכח כי היא שהביאה, בסופו של יום לפיטוריו, ולו בראשית ראייה. ההיפך הוא הנכון. פרופ' נחשון, שהעיד מטעם התובע, העיד בעניין זה כי ביקורתו של התובע הייתה נכונה שכן סף הקבלה בשנה הראשונה אך היה נמוך אך ביקורתו התקבלה והדבר תוקן, זאת כלשונו: "ש. אני מדבר על הפגישה שהתובע הביע ביקורת על סף הקבלה? ת. אינני זוכר ש. סף הקבלה למסלול העצמאי (החוג) היה בשנה הראשונה מאוד נמוך? ת. נכון. התובע צדק אם העביר ביקורת ואנו תיקנו את זה." (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 6/6/07) מעבר לעדות זו, עניין הטחת הביקורת לא אוזכר על ידי מי מבין הצדדים ולא הובאה כל ראייה כי זו היתה העילה לפיטורי התובע. יתרה מכך, יודגש כי אף בפנייתו של התובע, באמצעות בא כוחו דאז, שנעשתה בסמוך לקבלת ההודעה על הפסקת עבודתו בנתבעת, בה שטח התובע במכתב את כל טענותיו בעניין, אין כל אזכור לטענה כי הסיבה שהביאה לפיטוריו היא בשל הביקורת שהטיח בנציגי הנתבעת. 49. ובאשר לנימוקי הנתבעת, יצוין כבר בשלב זה כי ספק בליבנו אם העילה לפיטורי התובע היתה אכן נעוצה באי כשירותו האקדמית ללמד במסלול העצמאי, היינו העובדה כי לא היה בעל תואר דוקטור בשנת הלימודים תשס"ו במועד בו נערכה תוכנית הלימודים לשנת הלימודים תשס"ז. התקבל בפנינו הרושם כי המדובר בתירוץ בלבד. בעניין זה יצוין, כי מבחינה עובדתית התובע הגיש את עבודת הדוקטורט שלו בשנת 2006 ולפיכך היה צפוי לכאורה לקבל את תואר הדוקטורט לקראת שנת הלימודים תשס"ז. בפועל התובע קיבל רק ביום 10/9/06 הודעה כי הוועדה לתלמידי מחקר לתואר שלישי החליטה להעניק לו תואר "דוקטור לפילוסופיה", אך צרף אישור זה לתביעתו רק ביום 14/5/07 , במהלך הליך שמיעת הראיות. 50. פרופ' דויטש העיד בעניין זה כי בתחילה לא אישר לתובע את הקורסים שביקש ללמד משום שלא הגיש את עבודת הדוקטורט וממילא אף לא היה לו תואר דוקטור (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 6/6/07 ) , עם זאת הודה פרופ' דויטש כי הדרישה להיות מרצה בעל תואר דוקטור היא אחד הקריטריונים לקבלתו לעבודה ולא היחידי. פרופ' דויטש אף אישר כי ישנם מרצים נוספים המלמדים בחוג זה והם אינם בעלי תואר דוקטור. אף פרופ' מני אישר בעדותו כי ישנם מרצים נוספים במסלול העצמאי, שאינם בעלי תואר דוקטור(עמ' 32 לפרוטוקול מיום 6/6/07). 51. פרופ' מני אישר מפורשות כי העובדה שלא היה לתובע תואר דוקטור היתה אחד הגורמים שהביאו בסופו של יום לקבלת ההחלטה, אך בוודאי לא הגורם הדומיננטי. 52. ובאשר לטענה כי עבודת התובעת הופסקה אף בשל מעבר הנתבעת למסלול העצמאי, גם כאן התקבל בפנינו הרושם כי אין המדובר בנימוק העיקרי שהביא לפיטורי התובע. 53. אמנם , מן התשתית העובדתית שהונחה בפנינו, עולה כי עם המעבר למסלול העצמאי, משרתו של התובע צומצמה ,שכן לימד רק במסלול של תוכנית בר אילן. בעניין זה יודגש כי אין חולק שהתובע לא לימד במסלול העצמאי ואף לא הוכח בפנינו כי הנתבעת התכוונה לשבצו במסלול זה. התובע עצמו הודה בעדותו כי מעולם לא לימד במסלול העצמאי (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 7/2/07), אך טען כי שוחח עם פרופ' נחשון על שילובו במסלול העצמאי וזה אישר לו ללמד מספר קורסים במסלול העצמאי בשנה"ל תשס"ז (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 7/2/07 ). פרופ' נחשון מאידך, העיד כי דיבר עם התובע על המשך העסקתו בתוכנית בר אילן ולא במסלול העצמאי , שכן נמסר לו כי התובע מבקש ללמד רק במסלול בר אילן בשנה"ל תשס"ז(עמ' 27-28 לפרוטוקול מיום 6/6/07). פרופ' נחשון אף לא השיב לפנייתו של התובע בכתב בעניין שילובו במסלול העצמאי(נספח ב' לתצהיר התובע; עמ' 9 לפרוטוקול מיום 7/2/07). 54. מכל מקום, אין כל ספק, כי בשנת הלימודים תשס"ז התובע היה יכול להמשיך וללמד בתוכנית בר אילן ולא היתה כל מניעה אקדמית בעניין זה. המדובר למעשה בנימוק צופה פני עתיד, אשר טרם התגבש בעת קבלת ההחלטה שלא לחדש את חוזה העסקתו של התובע. ייתכן כי בעוד מספר שנים , משרתו של התובע היתה מתייתרת , כפי שטענה הנתבעת, אך סבורים אנו כי נימוק זה לא היה הנימוק היחידי שעמד בפני הנתבעת, בעת קבלת החלטתה. 55. לטעמנו, הסיבה האמיתית שהביאה להפסקת עבודתו של התובע בנתבעת עניינה בתלונות שהוגשו כנגד התובע, הן בגין ההטרדה המינית והן בגין הפגיעה בטוהר הבחינות. זאת ניתן ללמוד מעדותו של פרופ' מני, אשר היה זה שקיבל את ההחלטה על פיטורי התובע, באשר למניעים שהביאו לכך: "ש. מה הפריע לך אצל התובע, שלא היה לו דוקטורט? ת. זה בוודאי אחד הדברים שלא עזרו. התובע קיבל תמיכה כלכלית מהמכללה בתשס"ג ובתשס"ד , הדוקטורט הגיע בתשס"ז. אמרתי זאת בפעם הקודמת, הוא לא היה מיועד בתוכניותי לשמש כמורה בתוכנית העצמאית. הסיבה שעבודתו הופסקה בספטמבר היתה נעוצה בשתי סיבות. ראשית, החוזה שלו תם. שנית, אי אפשר להתעלם משתי וועדות בדיקת משמעת שעמד בפניהם, שתיהן על הטרדה. ש. וזו היתה הסיבה שלא רצית אותו? ת. אלה היו הסיבות ש. הדוקטורט לא היווה סיבה? ת. הסיבה ללוח הזמנים בשתי הוועדות שהיו, הדוקטורט התמהמה מאוד . ש. אם לא היו הוועדות האלה הוא היה ממשיך ללמד? ת. אם היתה לו פרופסורה והוא היה אשם בשתי הוועדות היינו מפסיקים לו את העבודה. " (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 6/6/07) וכן: "ש. ועדת הבדיקה ראשונה נגמרה ומר אדמוני המשיך ללמד , לא נמצאו ממצאים שליליים שמנעו ממנו להמשיך ללמד? ת. ועדת משמעת ראשונה לא מצאה אותו חף מכל פשע , הוא נמצא אשם גם בוועדה הראשונה וגם בשנייה , לכן העזתי לומר בפורום זה שהתובע רצידיביסט (חוזר על המעשה) ש. גם סגנך פרופ' שרביט וגם פרופ' נחשון טענו בעדותם כאן, שאין כל מניעה פורמאלית שהתובע ילמד היום, אתה מסכים עם הקביעה הזו או לא? ת. אני מכבד את הדעות של ראש החוג פרופ' נחשון, עדיין אני בידי האחריות הכוללת של המכללה, גם אם יש חוות דעת שהוא יכול ללמד, לאור הנסיבות והנסיבות כוללות את שתי וועדות המשמעת , הייתי מחליט נגד העסקתו של התובע. ( עמ' 32 לפרוטוקול מיום 6/6/07). 56. הנה כי כן, העילה הדומיננטית שהביאה בסופו של יום לסיום העסקתו של התובע בנתבעת היא התלונות שהוגשו כנגד התובע במישור המשמעתי ומסקנות וועדות הבדיקה שהוקמו לבחינתן. חיזוק למסקנה זו, ניתן אף למצוא בפגישה שנערכה ביום 23/1/06 בין התובע לפרופ' מני, בה הועלה רק העניין המשמעתי, היינו קיומן ומסקנות וועדות הבדיקה ומבלי שאוזכרו יתר הנימוקים שהעלתה הנתבעת כיום. 57. משהגענו למסקנה כי עבודתו של התובע הופסקה מחמת המעשים שיוחסו לתובע והתנהגותו, יש לבחון האם מדובר בהחלטה שהתקבלה שלא כדין, כפי שטען התובע. 58. מסקנתנו היא כי אין להתערב בהחלטת הנתבעת לפטר את התובע. לא הוכח כי מדובר בפיטורים מטעמים פסולים או בלתי ענייניים. 59. התקבל בפנינו הרושם כי היה יסוד להחלטת הנתבעת שלא להמשיך ולחדש את חוזה העסקתו של התובע. מעיון במכתבי התלונות שהוגשו ומפרוטוקולי וועדות הבדיקה, עולה כי התובע עצמו אינו מכחיש את המעשים שיוחסו לו. כך למשל התובע אינו מכחיש שנטל את טופס הבחינה ממדור הבחינות, לפני שזו התקיימה. התובע אף לא הכחיש בקשתו לקבל את תמונותיהם של תלמידיו, לקראת סיום הסמסטר. התובע אף הודה כי שיטת ההוראה שלו ייתכן ששונה מן המקובל וכי ייתכן ששגה באופן התנהלותו (נת/54). אמנם יודגש, כי לא נמצאה כל ראייה שהתובע עשה שימוש לרעה בטופס הבחינה שנטל, אך עדיין הועלו תמיהות רבות בעניין זה, כמו סמיכות הזמנים בין נטילת המבחנים למועד קיומם. 60. זאת ועוד. הצטיירה בפנינו התמונה כי אין המדובר במקרה יחיד. מדיוני הוועדה לאתיקה והעדויות שנשמעו בפניה עולה כי המדובר למעשה בתופעה החוזרת על עצמה, המעידה על מקרה מורכב יותר, הגולש מעבר לנושא שבחנה הועדה ובעניין זה הותירה בידי הנהלת המכלה את המשך הטיפול. בעקבות הנסיבות שהוצגו בפניה המליצה לצרף לתיקו האישי של התובע נזיפה חמורה ואיסור לפנות אל מדור הבחינות בבקשתו דומות. עוד הוסיפה וקבעה כי "כל הקשור להמשך דרכו של התובע במכללה הועדה מותירה החלטה זו בידי הנהלת המכללה."(נת/56) 61. גם וועדת הבדיקה הראשונה, אשר אמנם לא מצאה כי התנהגותו של התובע עולה לכדי הטרדה מינית, בחרה לציין בשולי חוות דעתה כי "אין הדעה נוחה מהאווירה הבלתי ראויה ששררה בהרצאותיו של המרצה עקב התבטאויות כאלה ואחרות והתנהגות חריגה בתחום האקדמי- אתי, ובהתחשב בין היתר באופייה של המכללה. אשר על כן אנו ממליצים בפני הנהלת המכללה, לנקוט בצעדים המתחייבים כדי שתופעות דומות לא תחזורנה על עצמן בעתיד"(נת/49). 62. למעלה מן הדרוש יצוין, כי לא היתה לנתבעת כל ביקורת ביחס לכישוריו המקצועיים של התובע במהלך כל שנות עבודתו. אף עדי הנתבעת העידו בפנינו כי התובע היה מרצה טוב . למעשה, הוכח בפנינו כי ההתדרדרות במערכת היחסים בין הצדדים החלה לאחר הגשת התלונות בגין התנהלות התובע והתנהגותו ומסיבות אלה בלבד. 63. די באמור לעיל, כדי לקבוע כי אין המדובר במקרה בו טפלה הנתבעת , כמעסיקה, בתובע האשמות שווא ללא כל בסיס , על מנת לפטרו מעבודתו. נראה כי במקרה דנן, אף אם מעשיו של התובע, נכנסו לתחום האפור ולא עלו לכדי עבירות פליליות או עבירות משמעת חמורות, עדיין יש בהן יסוד לגינוי התנהגותו של התובע. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי החלטת הנתבעת, שלא להמשיך את העסקתו של התובע בשורותיה לא חרגה ממתחם הסבירות והמידתיות. לפיכך דין טענתו של התובע כי פוטר מעבודתו שלא כדין, במישור המהותי - להידחות. 64. עם זאת, סבורים אנו כי אופן התנהלות הנתבעת בכל הנוגע להליך הפיטורים והוצאתו לפועל היתה בלתי ראויה. כפי שצויין לעיל, התקבל בפנינו הרושם כי הנתבעת העלתה כמה וכמה נימוקים ששימשו לטענתה, כבסיס לפיטורי התובע אך למעשה הנימוק האמיתי לפיטוריו, נבע מהתנהגותו והתלונות שהוגשו נגדו. אמנם קבענו כי לנתבעת הפרורגטיבה הניהולית לבחור את עובדיה ובעת הצורך אף לפטרם, וכי ההחלטה שהתקבלה בעניינו של התובע לא חרגה ממתחם הסבירות, אך עצם העובדה כי הנתבעת טענה נימוקים שונים לכאורה, להצדקת פיטורי התובע, למשל אי קבלת "תואר דוקטור" במועד, או תום תקופת החוזה הקצוב, כאשר הנימוק האמיתי לפיטוריו שונה בעיקרו מנימוקים אלה, מעידה על פגם שנפל בהליך הפיטורים של התובע ולהתנהלות שבחוסר תום לב של הנתבעת כלפי התובע, התנהלות אשר אף מנעה מן התובע זכות לשימוע אמיתי וכנה. זכות השימוע: 65. התובע טען כי לא התקיים בעניינו הליך שימוע כדין . לטענתו, ביום 23/1/06 הודיע לו נשיא המכללה, פרופ' מני מיד בפתיחת הפגישה כי החליט להפסיק את עבודתו של התובע לאלתר. התובע שהתנגד לפיטוריו ביקש לקיים ישיבת שימוע בה ישמיע טענותיו, אך פרופ' מני הודיע לו כי הוא רואה בישיבה זו כישיבת שימוע וסרב לקיים ישיבה נוספת בעניין ואף סרב שהתובע יגיע אליה בייצוג עורך דין. לטענתו, ההחלטה לפטרו התקבלה עוד בטרם התקיימה הפגישה עם פרופ' מני ומבלי שניתנה לו ההזדמנות להשמיע טיעוניו בעניין. עוד טען כי טענות הנתבעת בדבר אי כשירות האקדמית ועניין המעבר למסלול העצמאי, כלל לא הועלו בפניו במסגרת ישיבת השימוע ולפיכך לא ניתנה לו כל הזדמנות להפריכם. 66. הנתבעת טענה בעניין זה כי לא חלה עליה החובה לקיים הליך שימוע, שכן המדובר באי חידוש של חוזה לתקופה קצובה ולא בפיטורים. אין בידינו לקבל טענת הנתבעת בעניין זה. 67. הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448) (להלן: "פרשת גוטרמן"). 68. עוד נקבע, מפי כבוד השופטת נילי ארד בפרשת גוטרמן דלעיל כי : "אין אנו מתעלמים מכך, שבמצבים מסוימים לא יהא בזכות הטיעון להגשים את ייעודה ועל-כן אף לא תידרש. כך במקרה בו הייתה ההתקשרות בין המעביד ועובדו, מלכתחילה, לביצוע עבודה מוגדרת ומסוימת לתקופה קצובה בלבד, כגון קבלן המעסיק מהנדס בחוזה לזמן קצוב בפרויקט בנייה, כאשר ברור וידוע לשניהם שתחילת העבודה וסיומה באותו פרויקט עצמו, ולאחריו נפרדות דרכיהם. או אז, לא יהא בזכות הטיעון כדי לשנות מן העובדה שעם סיום הפרויקט באה לסיומה מאליה ההתקשרות בין השניים, ואין עוד סיכוי לחידושה או להמשכה. לא כן הוא עת המדובר בהתקשרות ארוכת טווח, העשויה פלחים פלחים. לאמור, העסקת העובד נעשית על-פי חוזה לתקופה קצובה, אולם המסגרת בה היא מתקיימת מחזיקה בתוכה, מעצם טיבה, אפשרות ליצירת קשר מתמשך, בין לקביעוּת ובין להארכת החוזה מעת לעת. במקרה כזה, גם אם לעובד אין זכות קנויה למשרה, חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך עוד את ההתקשרות עמו; לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה; לאפשר לעובד להביא בפניו את תגובתו וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזרה." (ההדגשה שלי- י.ה) 69. אין חולק כי בענייננו, כמו בפרשת גוטרמן , העסקתו של התובע, אף כי נעשתה בחוזים שהתחדשו מעת לעת, התאפיינה בהתקשרות ארוכת טווח. התובע הועסק במסגרת העסקה זו למעלה מעשרים שנה ואין ספק כי טמנה בחובה, מעצם טיבה אפשרות ליצירת קשר מתמשך. אין המדובר במסגרת העסקה לזמן קצוב בלבד , אלא כאמור, בהתקשרות ארוכת טווח. משכך, אין הנתבעת פטורה ממתן זכות הטיעון לתובע וחלה עליה החובה לקיים שימוע בלב שלם ובנפש חפצה, אף אם חוזה העסקתו של התובע חודש מידי שנה ושנה. 70. עוד טענה הנתבעת כי התובע הוזמן לישיבת שימוע שנערכה ב- 23/1/06 בפני נשיא המכללה ובנוכחותו של מנכ"ל המכללה, בה אף התקבלה הצעת הפשרה שלא להפסיק את עבודתו של התובע לאלתר, אלא רק עם תום מועד חוזה העסקתו. 71. נשיא המכללה לא פרט בשיחה עם התובע מיום 23.1.06 את הנימוקים שהביאו בסופו של יום, לסיום העסקתו של התובע. כל שאוזכר הוא קיומן של שתי הוועדות לבדיקת התלונות שהוגשו כנגד התובע וממילא לא הועלה כל נימוק בדבר אי מילוי הדרישות האקדמיות והמעבר למסלול העצמאי והשלכותיו על עתיד התובע בנתבעת. כמו כן, לא ניתנה לתובע ההזדמנות לשטוח טענותיו לגופן. התקבל בפנינו הרושם, כי ההחלטה לפטר את התובע גמלה בליבו של פרופ' מני , מיד עם קבלת המלצות וועדת האתיקה ביום 29/12/05. על כך אף מעיד לוח הזמנים הסמוך לקיומה של ועדה. יודגש כי התובע ביקש במהלך ישיבה זו לקיים שימוע נוסף ולהיות מיוצג על ידי עורך דין, אך בקשתו נדחתה על ידי הנתבעת.כמו כן, לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובע הביע התנגדותו של התובע להחלטת הפיטורים , כפי שאלו מצאו ביטויים במכתבו של עו"ד פלדמן. 72. סבורים אנו כי אין לראות בפגישה שהתקיימה בין התובע לנשיא המכללה ,כתחליף לשימוע. אמנם נשיא המכללה ציין בפתיחת דבריו כי הוא רואה בישיבה כשימוע, אך למעשה בפועל לא ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית לשטוח את טענותיו ולנסות להפריך השיקולים שהביאו בסופו של יום לסיום העסקתו. 73. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי נפל פגם בהליך השימוע שנעשה לתובע וכי לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית לשטוח טענותיו בפני הנתבעת ולנסות לשכנעה לחזור בה מהחלטתה. 74. עם זאת, יצוין כבר עתה כי אין בקביעתנו זו משום עילה לביטול פיטוריו של התובע. הסעדים הנתבעים: 75. הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובע הינו אכיפת יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת, כלומר החזרתו לעבודה כמרצה בנתבעת, כולל החזרתו לבית הספר לעבודה סוציאלית. 76. סעד של אכיפה הינו סעד שבשיקול דעת. הברירה בין הסעדים מחייבת מלאכת איזון ומידתיות. עוד נקבע כי: "בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר. השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין" (ע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני - יצחק צויזנר, 737 וראה גם ע"ע 300178/98 דוד ביבס - שופרסל, 61). 77. גם בפרשת גוטרמן שצוטטה לעיל לא ניתנה לעובד זכות הטיעון בטרם התקבלה החלטה בדבר המשך העסקתו, נקבע לעיתים כי סעד של אכיפה בדרך של השבת העובד למקום העבודה, אינו הולם את נסיבות העניין, במיוחד נוכח מערכת היחסים העכורה שבין הצדדים ואיבוד האמון האישי בעובד. 78. אף במקרה שלפנינו ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובע בנתבעת נבעה בעיקרה מיחסי עבודה עכורים שנוצרו בינו לבין מקבלי ההחלטות בנתבעת והגורמים האקדמאיים בה, בעקבות התלונות המרובות שהוגשו כנגד התובע בגין התנהגותו והתערבותו בעניינים שאינם שייכים לתפקידו, כך גם ביחס לסוגיית העברת התובע מתפקידו כמרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, אשר אף היא נבעה מיחסי עבודה עכורים שהתעוררו בינו לבין ראש בית הספר, בשל התנהגותו של התובע כלפי תלמידיו והתלונות שהוגשו נגדו בעקבות כך. 79. זאת ועוד, תפקידו של התובע חייב מידה רבה של אמון אישי ובשל אירועים שקדמו לפיטוריו, אמון זה אבד. 80. לפיכך, סבורים אנו כי בנסיבות העניין שלפנינו, יש לשלול אפשרות מעשית לחזרתו של התובע לעבודה, אף אם נפל פגם באופן קבלת ההחלטה, היינו לא קוים הליך שימוע כדין ואין בכך כדי לאיין את החלטת הפיטורים, אלא הסעד המתאים בנסיבות העניין הוא פיצוי כספי. 81. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי התובע זכאי לפיצוי כספי בסך 30,000 ₪ בגין התנהלות הנתבעת בהליך הפיטורים וכן באי מתן זכות שימוע. 82. לאור כל האמור לעיל, ומאחר וקבענו כי המדובר בפיטורים שלא נעשו מתוך שיקולים פסולים או בלתי עניינים , הרי שיש לדחות את תביעתו של התובע להשבה לעבודה ולתשלום פיצויי בגין פיטורין שלא כדין, למעט הפיצוי שנפסק לו בגין אי מתן שימוע. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים: 83. התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין. לטענתו לצורך חישוב שכרו הקובע , יש לקחת בחשבון את השכר שקיבל בתקופה בה לימד בבית הספר לעבודה סוציאלית, שכן אז היקף משרתו היה בשיעור של 100% ושעמד על סך של 12,194.93. עוד טען כי יש לחשב את תקופת עבודתו בנתבעת החל משנת 1985, היום בו החל לעבוד כמרצה במכללה שהייתה שלוחה של בר אילן או לכל הפחות מחודש 10/95, המועד בו הפכה למכללה אזורית. לטענתו אין בהפיכתה של הנתבעת למכללה אזורית בכדי לפגוע ברציפות זכויותיו במכללה, גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. לפיכך תובע סך של 193,149 בגין תקופת עבודתו בנתבעת. לחילופין תובע סך של 59,015 ₪ בגין עבודתו בנתבעת החל משנת 1995. 84. הנתבעת טענה כי תביעתו של התובע בגין רכיב זה הוגשה בחוסר תום לב והוגשה טרם זמנה ובטרם קמה לו הזכות לכך. התובע אף השמיט מתביעתו את העובדה כי קיבל פיצויי פיטורים בגין עבודתו במכללה האזורית בשנת 2000 בסך של 60,167 ₪. עוד טענה כי חישוביו של התובע ברכיב זה כלל אינם מבוססים והתובע אף לא ידע להסביר את אופן חישובו. לטענתה, התובע קיבל את מלוא פיצויי הפיטורין להם הוא זכאי בגין עבודתו הן מן המכללה האזורית והן מן הנתבעת לטענתה, סכום הפיצויים להם הוא זכאי מן הנתבעת עמדו על סך של 57,926 ₪, על פי היקף משרתו ונתוני שכר האחרונים, כאשר סך של 22,844 שולם לו במזומן וסך של 35,082 ₪ שולם לו בדרך של העמדתם לזכותו בקרן הפיצויים "גלעד", אשר בגינם קיבל מכתב לשחרורם מן הנתבעת. 85. נקדים ונציין כי דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה , להידחות. שכן לא הוכח כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מעבר לסכומים ששולמו לו על ידי הנתבעת. ראשית, אין בידינו לקבל טענת התובע כי שכרו האחרון הקובע הוא השכר שהשתכר בשנת תשס"ד, עת לימד בבית הספר לעבודה סוציאלית. הכלל הוא כי שכרו הקובע של התובע הוא שכרו האחרון עובר לפיטוריו. התובע לא הצביע על כל מקור חוקי או אחר לפיו זכאי הוא לחישוב שכרו בהתאם לתקופה בה עבד בבית הספר לעבודה סוציאלית. 86. מעיון בתצהירי הנתבעת עולה כי חישוב הפיצויים ששולם לתובע על ידי הנתבעת נעשה על פי תקופות העסקתו השונות, בהיקפי משרה שונים (נת/8) והתובע לא השכיל להוכיח בסיס עובדתי שונה לחישוב פיצויי הפיטורים ששולמו לו. יחד עם זאת, לא הוכח מפי הנתבעת הטענה כי נתנה בידי התובע מכתב שחרור הכספים שהופקדו בקופת הפיצויים "גלעד". עובדה זו אינה עולה ממכתבו של מנכ"ל המכללה (נת/13) מיום 2.11.06 ולפיכך על הנתבעת ליתן בידי התובע מכתב לשחרור הכספים הנ"ל ולאלתר. 87. לא הוכחה בפנינו מפי התובע טענתו, כי יש לחשב את וותקו משנת 1985. הנתבעת טענה בעניין זה כי עד לשנת 1995, עבד התובע במכללה מטעם אוניברסיטת בר אילן , שהיתה מעסיקתו. לטענתה, שכרו שולם לו על ידי אוניברסיטת בר אילן. התובע לא סתר טענות אלה . התובע לא ידע לומר בעדותו האם קיבל פיצויי פיטורין מאוניברסיטת בר אילן עם הפיכת המכללה למכללה אזורית (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 7/2/07). התובע אף לא צרף תביעתו מסמכים בדבר סיום עבודתו שם, לא צרף טופסי 106 , לא ידע מה היה היקף משרתו אז ואם נצברו לזכותו כספים בתקופה כלשהי ביחס לעבודתו שם. לפיכך לא ניתן לקבוע כי תקופת עבודתו של התובע, לצורך חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים היא משנת 1985. 88. אמנם התובע עבד באותו מקום עבודה החל משנת 1985, אך התובע הודה בעדותו, כי עם הפיכתה של המכללה האזורית למכללה אקדמית, שולמו לו כספי פיצויי פיטורים. התובע אף חתם במעמד זה על כתב קבלת הכספים , שחרורם וויתור על כל דרישה עתידית בגינם (נת/21) . התובע אף הודה כי קיבל את כספי הפיצויים עם סיום העסקתו בנתבעת, חרף סירובו לקבלם , משכך דין תביעתו להידחות בגין רכיב זה. התביעה לפיצוי בגין הפסד הכנסה: 89. התובע טען כי הפסקת עבודתו בבית הספר לעבודה סוציאלית עובר לסיום חוזה העסקתו, נעשתה אף היא שלא כדין והביאה להקטנת היקף משרתו כתוצאה מכך אף להפסד הכנסה.לטענתו, הפסקת עבודתו בבית הספר לעבודה סוציאלית בשנת תשס"ד, על ידי פרופ' שינדלר נעשתה למרות שוועדת הברור שהוקמה מטעם הנתבעת, לא מצאה כל בסיס להאשמות נגדו והחליטה אף לסגור את התיק בעניינו. לטענתו, אמנם הסכים, באותה העת להמתין קמעא עד שהעניינים יירגעו. אולם על אף חלוף הזמן, הנתבעת לא השיבה אותו לעבודתו שם. התנהגות זו, לטענתו ,מזכה אותו בפיצוי בגין הפסד הכנסתו ובסך של 69,680 ₪ בהתאם לחישוב הבא: לטענתו ההפרש בין השכר שהשתכר עת עבד בבתי ספר לעבודה סוציאלית ולאחר הפסקת עבודתו שם עמד על סך של 1742 ₪ לחודש, הפרש זה יש להכפיל ב-28 חודשים וכן להוסיף פיצוי בגין כל חודש מיום הגשת התביעה ועד היום. 90. הנתבעת טענה בעניין זה כי התובע חדל לעבוד בבית הספר לעבודה סוציאלית עם תום שנת הלימודים תשס"ד , בהתאם להחלטתו של ראש בית הספר לעבודה סוציאלית, פרופ' שינדלר , אשר הינו בר סמכא לעשות כן מבחינה אקדמית. התובע הסכים לכך והמשיך לעבוד בנתבעת בשנה"ל תשס"ה ותשס"ו , ללא כל עוררין מצידו . כמו כן, פיצויי הפיטורין ששולמו לתובע מגלמים בתוכם אף את תקופת עבודתו של התובע בבית הספר לעבודה סוציאלית. לפיכך, יש לדחות תביעתו בגין רכיב זה. 91. אין חולק כי בענייננו, עבודתו של התובע בבית הספר לעבודה סוציאלית הופסקה עם תום שנה"ל תשס"ד. התובע המשיך ללמד בנתבעת בשנה"ל תשס"ה ותשס"ו ולא הלין על כך. רק עם הפסקת עבודתו בנתבעת והגשת תובענה זו, עתר התובע להשבתו לעבודה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולמתן פיצוי כספי בגין הפסד הכנסה בעקבות הפסקת עבודתו. המדובר בשיהוי של למעלה משנתיים ודי בכך בכדי לדחות תביעתו ברכיב תביעה זה. עם זאת ולמעלה מן הדרוש יצוין, כי בנסיבות שתוארו לעיל, סבורים אנו כי לא נפל פגם בקבלת ההחלטה על ידי הנתבעת אף בעניין זה. מעיון בראיות שהונחו בפנינו עולה כי ראש בית הספר לעבודה סוציאלית החליט להפסיק את עבודתו של התובע בבית הספר מחמת התלונות שהוגשו נגדו ובשל התנהגותו ודרישותיו לקבלת תמונות אישיות של תלמידיו, עם תום הסמסטר. משקבענו לעיל, כי ייתכן וישנו בסיס לתלונות שהוגשו כנגד התובע , אף אם לא הוכחה קיומה של עבירה פלילית או משמעתית, לא ניתן לומר שהחלטת הנתבעת להעבירו מ"מוקד מקור התלונות", היתה בלתי סבירה והיא נכללת בגדר זכותה הניהולית של הנתבעת. 92. אשר על כן, דין התביעה בגין רכיב זה - להידחות. פיצויים בין עגמת נפש : 93. התובע תבע בתביעתו פיצויים בגין עגמת נפש בסך של 100,000 ₪ בגין הפגישה בשמו הטוב, בנזקים התדמיתיים שנגרמו לו , זאת גם לאור האופי שנושאות התלונות שהועלו כנגדו על ידי הנתבעת , על אף שלא נמצא הבסיס להן. 94. הלכה פסוקה היא, כי פיצויים בגין עגמת נפש ביחסי עבודה יינתנו במקרים חריגים ובנסיבות קיצוניות, מאחר וביחסי עבודה יש יסוד מתמיד של חיכוך והתנגשות ולעיתים קרובות נגרמים צער ומתח לאחד מהצדדים לחוזה העבודה. מטבע הדברים, כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר, למגינת לבו, בעגמת נפש ותסכול. אולם במקרה של התנהגות שלא בתום לב יש מקום לפסיקת פיצויים בגין עגמת נפש ויש לפיצוי זה מטרה כפולה של פיצוי הנפגע והענשת הצד שנהג לא בהגינות (דב"ע נה/33-3 יצחק כהן – שופרסל בע"מ, עבודה ארצי כח (1) 39; דב"ע נג/39-3 משרד החינוך – דוד מצגר, פד"ע כו 563; דב"ע מד/107-3 הלפרט מלכה – סמינר לגננות ולמורות בית יעקוב, עבודה ארצי יח(1) 38; ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח', וכן דב"ע נה/ 283-3/חנה מרגלית – פז חברת נפט בע"מ , דב"ע כט' 264). 95. לטעמנו, אין מקרה זה נכלל בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן פיצוי מסוג זה. משהוכח בפנינו,כפי שפורט לעיל, כי הנימוקים והשיקולים שהובילו להחלטת הנתבעת לסיים את העסקתו של התובע , לא היו נימוקים פסולים וההחלטה שהתקבלה אינה חורגת ממתחם הסבירות והמידתיות, הרי שלא ניתן לקבוע כי התנהגות הנתבעת היתה חסרת תום לב עם קבלת ההחלטה לסיים את העסקתו. אין המדובר במקרה בו הטיחה נתבעת בתובע בהאשמות שווא ללא כל בסיס. 96. לפיכך, דין התביעה בגין רכיב זה -להידחות. סוף דבר: 97. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום, פיצויי בסך של 30,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין מחמת אי מתן זכות שימוע והתנהלות הנתבעת בהליך הפיטורים. 98. הנתבעת תיתן בידי התובע מכתב שחרור כספי הפיצויים שהופקדו בקופת הגמל "גלעד" ולאלתר ובכפוף לכך שלא עשתה כן, קודם לכן. 99. כל יתר תביעות התובע - דינן להידחות. 100. בשים לב לתוצאות פסק הדין, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 3,500 ₪ + מע"מ. 101.קרימינולוגיהפיטוריםביטול פיטורים