דוגמא לסעיף בוררות

המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים בינה לבין המשיבה ולהעברת הסכסוך ביניהן לבוררות. בקשתה מבוססת על סעיף בוררות המצוי בחוזה השכירות שנכרת בינה לבין המשיבה ב- 17.8.93. סעיף 22 לחוזה מורה: "כל חילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר לחוזה זה ביצועו הפרתו או פרשנותו יימסרו להכרעתו של הבורר שיכהן כבורר דן יחיד. דין הוראת סעיף זה כדין הוראות הסכם בוררות בין הצדדים והוראות חוק הבוררות, תשכ"ח1968- לרבות התוספת לו יחולו על הבורר ועל הבוררות. נמסרו סמכויות ההכרעה לפוסק לא יהא הבורר מוסמך לעסוק או להכריע בהן." מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא דוגמא לסעיף בוררות: בקשה לעיכוב הליכים בבית המשפט, (סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-). המשיבה הינה בעלים של קבוצת מבנים המכונה "התחנה המרכזית החדשה" בתל-אביב ("התמח"ת"). בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ("בזק"), חכרה בשנת 1971 שני מפלסים תת-קרקעיים בתמח"ת, בהם הקימה מרכזת טלפונים. גג המרכזת משמש משטח נסיעה לאוטובוסים. בזק הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים, צו עשה ואכיפת הסכם בסכום של 2,492,036 שקלים נגד המשיבה (ת.א. 98/185). בכתב התביעה נטען כי מערך האיטום במרכזת נפגע קשה כתוצאה מעבודות להכשרת התמח"ת לתחנת אוטובוסים מרכזית. המשיבה הגישה כתב הגנה ותביעה נגדית לחייב את בזק בתשלום 2,500,836 שקלים ולסעד הצהרתי. המשיבה פתחה בהליכי צד ג' נגד המבקשת, אגד אגודה שיתופית לתחבורה ("אגד"), עדיאב סוכנות לביטוח ("עדיאב") והפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ("הפניקס"). בהודעה לצד ג' אשר נשלחה למבקשת ולאגד נטען כי אם נגרמו לבזק נזקים הרי שאלו נגרמו "כתוצאה ישירה מתנועת אוטובוסים על גבי גגות מבנה המרכזת". הודעת צד ג' נגד אגד נמחקה. בהודעת צד ג' שהוגשה נגד עדיאב והפניקס נטען על ידי המשיבה כי פוליסות הביטוח שנרכשו על ידה מאת הפניקס, בתיווכה של עדיאב, מכסות באופן מלא את הנזקים נשוא תביעתה של בזק. המשיבה ציינה כי הפניקס התכחשה לאחריותה בנימוק שלא נשלחו לה הודעות מתאימות על נזקים אלה. לטענת המשיבה נשלחו לחברת הביטוח הודעות על הנזקים באמצעות סוכן הביטוח, עדיאב, וכי לפניקס היתה ידיעה ברורה ומפורשת. המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים בינה לבין המשיבה ולהעברת הסכסוך ביניהן לבוררות. בקשתה מבוססת על סעיף בוררות המצוי בחוזה השכירות שנכרת בינה לבין המשיבה ב- 17.8.93. סעיף 22 לחוזה מורה: "כל חילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר לחוזה זה ביצועו הפרתו או פרשנותו יימסרו להכרעתו של הבורר שיכהן כבורר דן יחיד. דין הוראת סעיף זה כדין הוראות הסכם בוררות בין הצדדים והוראות חוק הבוררות, תשכ"ח1968- לרבות התוספת לו יחולו על הבורר ועל הבוררות. נמסרו סמכויות ההכרעה לפוסק לא יהא הבורר מוסמך לעסוק או להכריע בהן." המבקשת ערה לחשש להכבדה על הדיון בתובענה, אם תתקבל בקשתה לעיכוב ההליכים המכוונים נגדה. ברם, סבורה היא כי אם יפסוק בית המשפט כי המשיבה אחראית לנזקיה של בזק, תידון חלוקת האשם בינה לבין המשיבה במסגרת הליכי הבוררות ולא תגרם הכבדה יתרה על בירור הסכסוך. המשיבה מתנגדת לבקשה משני נימוקים: תניית הבוררות אינה חלה על סכסוכים שאינם במסגרת יחסי שוכר - משכיר, אשר נקבעו בחוזה מה- 17.8.93 ומעורבים בהם צדדים זרים לחוזה. שיקולים של יעילות דיונית מחייבים את בית המשפט להפעיל סמכותו שלא להעביר את הענין לבוררות. טענת המשיבה כי סעיף הבוררות אינו חל על המקרה שבפנינו הואיל והמדובר בסכסוך בין נתבע לבין צד ג', מנוגדת לתכלית התניה כפי שנתגבשה בסעיף 22 לחוזה. אין אף כל מניעה לתחולתו של סעיף 5 לחוק הבוררות על סכסוכים שבהם מעורבים צידי ג' (פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 121, 124-125). מלשון הודעת צד ג' אשר נשלחה על ידי המשיבה, נלמד מפורשות כי המשיבה מייחסת האשם לנזקיה של בזק למעשים ומחדלים של המבקשת, בהיותה השוכרת והמפעילה של שירותי תחבורה. המבקשת קנתה מעמדה זה בחוזה מה- 17.8.93, הכולל תניית בוררות. הטענה כי קיומו של החוזה אינו מעלה ואינו מוריד וכי בכל מקרה היתה המבקשת גורמת לנזקים הנטענים על ידי בזק, אינה משכנעת דיה. לא אחת נפסק כי על בית המשפט להעדיף קיומו של הסכם בוררות על הפרתו, מקום בו כפות המאזניים, בעד ונגד, מאויינות (ע"א 87/823 דניה סיקוס חברה לבניה נ' ס. ע. רינגל בע"מ, פד"י מב(4) 605, 612; ע"א 79/614 המשרד הלאומי לתיירות - ליטורל - מקונסטנצה נ' תור עולם בע"מ, פד"י לד(4) 617, 625). השאלה נשאלת האם יש מקום בנסיבות המקרה שבפנינו לסטות ממדיניות משפטית זו. אין ספק כי עיכוב הליכים יביא לפיצול הדיון ולהעברת חלק נכבד של המחלוקת להכרעת בורר. על המשיבה מוטלת חובת הוכחה של טענות ההגנה בתביעה שהוגשה נגדה על ידי בזק. נטל זה מחייב את המשיבה להכנס לפני ולפנים לנושאים שבהם מעורבת המבקשת ולהמציא חוות דעת בנושאים אלה. במיוחד כאשר מדובר ברשלנות באיטום, דהיינו מניעת רטיבות. כל כך משום שסעיף 38 לפקודת הנזיקין מעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע. אותן טענות, חוות דעת ועדויות מומחים תדרשנה גם בהליך הבוררות. ההכרעה בבית המשפט ובהליך הבוררות עלולה שלא להיות זהה. למשל, יתכן כי בית המשפט ימצא שהפגמים באיטום לא נגרמו ממעשי או מחדלי המשיבה אלא עקב פעולות המבקשת, שלא תהיה צד לדיון בשל עיכוב ההליכים. האם תהווה הקביעה מעשה בית דין כלפי המבקשת, או שבזק תאלץ לנהל את המאבק המשפטי מחדש, בתביעה נגד דן. אם תאבה המבקשת להתגונן בפני תביעה של בזק, האם תהא רשאית להגיש הודעת צד ג' נגד המשיבה, או שעיכוב ההליכים בו היא דוגלת עתה, ימנע זאת ממנה. בין כה וכה ישמעו אותם מומחים פעם נוספת ויידונו אותם עניינים בבית משפט ובבוררות ותתכנה החלטות סותרות. עד כאן הקושי הדיוני. נפנה עתה אל הפן הנורמטיבי. סעיף 5(ג) לחוק הבוררות מקנה לבית המשפט שיקול דעת לסרב לבקשה לעיכוב הליכים. שיקול הדעת מוגבל למקרים בהם נמצא טעם מיוחד: "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". השאלה האם מהווה פיצול הדיון טעם מיוחד במובן סעיף 5(ג) לחוק הבוררות עלתה לא אחת. עיון בפסיקה מלמד על העדר הלכה חד משמעית עד שבית המשפט העליון בע"א 93/985 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) ואח', פד"י מח(1) 397 (להלן - פרשת אלרינה) קבע ברוב דיעות מבחן דו-שלבי, כפי שיבואר. ניתן היה להבחין בפסיקה בשני זרמים עיקריים; הזרם האחד קידש את הערך של כיבוד הסכמי בוררות. כך למשל בע"א 70/20 "עמיר" חברה להספקה בע"מ נ' מ.צ.ק. בע"מ, פד"י כד(1) 693, 695 נאמר כי עיכוב דיון מן הטעם של אי נוחות הנגרמת כתוצאה מפיצול הדיון אינו יכול להיעשות כדבר שבשגרה כי "בכך שולל בית המשפט מבעל דין הנאה שהתנה בחוזה". בע"א 70/335 מטלקס בע"מ נ' וונדרלי ושות', פד"י כד(2) 807, 809 נקבע ברוב דיעות כי פיצול הדיון בין תביעה ותביעה שכנגד, מקום בו התביעות מבוססות על עובדות שונות, אינו עולה כדי טעם מיוחד לאי עיכוב ההליכים. בע"א 71/307 אוניקו רויטמן בע"מ נ' שמשון, חברה לביטוח בע"מ, ואח', פד"י כו(1) 368, 373 נפסק כי פיצול הדיון אינו מהווה כשלעצמו טעם מיוחד לאי עיכוב הליכים. וכי "הכלל הוא, שהצורך בפיצול הדיון אינו מצדיק הפקעת הסכם הבוררות". הזרם השני שהסתמן בפסיקה החזיק בעמדה כי פיצול הדיון ואי הנוחות הנובעת מכך, עולים כדי טעם מיוחד שלא לעכב הליכים. כבר בע"א 54/430 ו.נ. ויליאמס נ' חברה ארצישראלית לתוצרות כימיות כלליות בע"מ ואח', פד"י י 455, 458 הסתפק בית המשפט בטענה של כפילות הדיון כדי שלא להעתר לבקשת עיכוב הליכים. בע"א 58/95 שרה וינבלום נ' מאיר צדר, ואח', פד"י יב 1515, 1517 נמצא כי פניה לבוררות באותו המקרה תאריך את משך ההתדיינות הרבה מעבר למועד מתן פסק הדין בתביעה. בית המשפט קבע: "מכיון שכך, הרי השאלה האחת והיחידה במקרה שלפנינו היא הנוחות והצד המעשי שבדבר. אין בית המשפט צריך לתת יד להארכת תקופת ההתדיינות בין צדדים". בע"א 80/169 יעקב אורי בע"מ ואח' נ' קנטי ואח', פד"י לה(2) 837, 840 ציין השופט ברק כי "טעם זה של מניעת פיצול הדיון, הוא טעם ענייני לסירוב עיכוב הליכים". בפרשת אלרינה נקבעה ההלכה: מבחן דו-שלבי הבוחן את "הנחיצות הדיונית" ואת "הנחיצות המהותית" בהמשך קיומו של הליך אחד. השופט חשין הוסיף מבחן משלו; האם חזו הצדדים בעת כריתת הסכם הבוררות מעורבות של צד שלישי, אשר תביא לפיצול הליכים. במקרה שבפנינו מתקיים המבחן הדו-שלבי. נסיון החיים מלמד כי פיצול דיון מביא לעיתים להשהיית ההכרעה זמן ממושך ומגדיל את הוצאות ההתדיינות. במיוחד נכון הדבר כאשר נזקקים לחוות דעת מומחים בשטח צר, כמו במקרה שבפנינו. הן הפן הדיוני והן הפן המהותי מטים הכף לכיוון דיון אחד שיהא בו כדי להכריע במכלול התביעות הנוגעות לנזקי בזק. לא יהיה זה מיותר ליתן משקל לאינטרס הציבור השואף לפסיקה אחידה ולמניעת הלנת משפט. לאור האמור התוצאה הינה כי הבקשה לעיכוב הליכים נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח, צמוד כדין. בוררותתניית / סעיף בוררותיישוב סכסוכיםחוזהתניות בחוזה