הלכת קהתי

בהלכת קהתי (ע"א 4809/91 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' קהתי ואח) נקבע, ככלל, כי בעל זכויות במקרקעין אינו זכאי לפיצוי בגין תכנית פוגעת, מקום שתכנית עוקבת היטיבה את נזקיו. עם זאת, לכלל זה נקבעו חריגים המאפשרים לפסוק פיצוי מקום שעל אף אישור התכנית המיטיבה המאוחרת, אישור התכנית הפוגעת המקורית הוביל לפגיעה של ממש בבעל הזכויות במקרקעין. בין היתר, נקבע שבעל הזכויות במקרקעין עשוי לזכות בפיצוי מכוח סעיף 197 לחוק בגין הנזק שנגרם לו עקב "הקפאת" הנכסים בין שתי התכניות, וזאת כאשר פעולת רשויות התכנון הביאה לכך שחלפה תקופה ארוכה ממועד אישור התכנית הפוגעת ועד לאישור התכנית המיטיבה המאוחרת, שבמהלכה לא ניתן היה להפיק תועלת כלכלית מהמקרקעין. כלשונו של כבוד הנשיא מ' שמגר, בעמ' 220-219: ...שינוי יעוד שגרע מערך המקרקעין במידה המזכה בפיצויים לא יזכה בשל כך בלבד בפיצויים, אם שינוי היעוד בוטל או שבו ושינו את היעוד באופן שאין בו עוד כדי לגרוע אלא כדי להחזיר את המצב לקדמותו, ועל אחת כמה וכמה אם יש בו כדי להעלות שווי המקרקעין. שאלה נפרדת היא מה דין הפגיעה הקניינית בתקופת הביניים בין תוכנית לתוכנית, ובעיקר אם היתה השהייה בלתי מוצדקת בתשלום הפיצויים אחרי השינוי הראשון של התוכנית. לצורך עניין זה יש לאבחן בין פיצויים עבור פגיעה בשווי הנכס שבינתיים נתבטלה, לבין פגיעה עקב השהיית הטיפול והנזק שנגרם בתקופת הביניים בין תוכנית לתוכנית עקב חוסר היכולת להשתמש במקרקעין או פגיעות כיוצא באלה. הלכות משפטיות