תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים

בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, טען התובע בכתב התביעה המתוקן, כי "הנתבעות ו/או מי מהן הינן 'יצרן' בהתאם להגדרת מונח זה בחוק האחריות למוצרים פגומים".\ מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים - דוגמא של פסק דין: לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. 1. התובע, יליד 1.3.44, רכש ביום 22.8.08 סולם טלסקופי של חברת Telesteps מדגם THL38 (להלן - "הסולם"). 2. הסולם נרכש מחנות בסט טולס בע"מ בירושלים, אך הואיל ובמלאי החנות חסר הסולם, הוא נאסף ע"י התובע ביום 24.8.08 בחנות הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") באור עקיבא, מידיו של מר יניב עמר, אשר גם נתן לתובע הצעת מחיר לרכישתו של סולם אחר מס' ימים קודם לכן. הנתבע 2 הוא שמו המסחרי של מר יניב עמר, ולמען הפשטות יקרא מר יניב עמר להלן - "הנתבע". 3. הנתבעים בתביעה זו הם יבואנית הסולם (הנתבעת) והנתבע, אשר היה המוכר בחנות הנתבעת ביום בו אסף התובע את הסולם בפועל. אין מחלוקת, כי הנתבעת היא יבואנית בלעדית של הסולם, המיוצר בשבדיה (עדות מר אורי נעים, מטעם הנתבעת בעמ' 27 ש' 18 ו-20-22). עוד אין מחלוקת, כי הנתבע נתן לתובע הצעת מחיר לרכישתו של סולם אחר, מספר ימים קודם לכן, אך בסופו של דבר רכש התובע את הסולם דנן. 4. לטענת התובע, ביום 24.8.08 הוא אסף את הסולם מחנות הנתבעת, לאחר שקיבל הסבר קצר, ולטעמו של התובע - בלתי ממצה, מהנתבע. עם ביצוע הרכישה ביום 22.8.08, רכש התובע תומכות תחתיות, ולטענתו, בהמלצתו של הנתבע, רכש בנוסף, ביום 24.8.08 זוג זרועות, המורכבות בחלק העליון של הסולם, אותן הרכיב הנתבע עבורו בחנות על גבי הסולם. לאחר מכן, נסע התובע לביתו החדש בזיכרון יעקב, אשר טרם אוכלס והיה ריק מכל אדם וחפץ, עלה לקומה השנייה, פתח את הסולם, הניח את חלקו העליון על פתח עליית הגג, החל לטפס עליו, וכאשר הגיע ראשו לגובה התקרה לערך, שמע קול נקישה, והסולם נפל כשהוא עליו. התובע טוען, כי כתוצאה מן הנפילה נפגע ברגלו השמאלית. אמבולנס של מד"א פינה את התובע לביה"ח, שם גובסה רגלו והוא נדרש לעבור ניתוח. בחודשים הבאים היה התובע מאושפז לסירוגין לטיפול ברגלו, לרבות בזיהומים שהתפתחו בה בעקבות הפגיעה. 5. הנתבעים בהגנתם דוחים את טענות התובע, טוענים כי הסולם היה תקין לחלוטין, כי התובע לא תפעל את הסולם נכונה ומטעם זה נפל ממנו, וכי פגיעותיו נבעו מסיבות הנובעות ממנו בלבד. 6. ביום 6.1.11 מונה פרופ' גרשון וולפין כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. פרופ' וולפין בדק את התובע, ובחוות הדעת שהניח לפני בית המשפט ביום 11.7.11 קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 35.2% בגין הגבלות תנועה ניכרות בקרסול שמאל (לפי סע' 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, להלן - "תקנות בט"ל"), מצב שלאחר זיהום כרוני באזור הניתוח בקרסול שמאל (לפי סע' 35(2)(א)(I) לתקנות בט"ל), צורת הצלקות בקרסול ובשוק שמאל (לפי סע' 75(1)(ב) לתקנות בט"ל) ובגין פגיעה עצבית חלקית של העצב הפרונאלי העמוק (לפי סע' 32(4)(א)(II) לתקנות בט"ל). יש לציין, כי התובע צירף לתביעתו חוות דעת של אורטופד בלבד, אף לא ביקש מינויו של מומחה בתחום אחר. לעובדה זו רלוונטיות לעניין דברים, שאמר התובע במהלך חקירתו בפניי בנושא איבוד הכרתו וזכרונו, ואשר אליהם אתייחס בהמשך. 7. ראיות התובע הוגשו ביום 27.6.11, ראיות הנתבע הוגשו ביום 10.10.11 ו-23.10.11 וראיות הנתבעת הוגשו ביום 31.10.11. 8. ביום 8.7.12 נשמעו חקירות התובע, המומחה מטעמו, פרופ' אביר ארבל (להלן - "פרופ' ארבל"), ומר אורי נעים מטעמה של הנתבעת (להלן - "מר נעים"). ביום 30.7.12 נשמעו המומחה מטעם הנתבעים, מר דוד כץ (להלן - "מר כץ"), הנתבע והחוקר מטעם הנתבעת, מר יניב ארז (להלן - "מר ארז"). בהתאם להחלטה שניתנה בסיום הדיון מיום 30.7.12 ומספר החלטות שניתנו לאחר מכן לבקשת הצדדים, הגיש התובע סיכומיו ביום 20.9.12, הנתבעת הגישה סיכומיה ביום 18.12.12, הנתבע הגיש סיכומיו ביום 23.1.13 ולתובע ניתנה זכות תשובה קצרה, שהוגשה ביום 28.1.13. 9. עילות התביעה - פקודת הנזיקין וחוק האחריות למוצרים פגומים 9.1 התובע מבסס תביעתו על שתי עילות: האחת, לפי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 (להלן - "חוק האחריות למוצרים פגומים"), השנייה, פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "פק' הנזיקין"). 9.2 בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, טען התובע בכתב התביעה המתוקן, כי "הנתבעות ו/או מי מהן הינן 'יצרן' בהתאם להגדרת מונח זה בחוק האחריות למוצרים פגומים" (סע' 11 לכתב התביעה המתוקן). בסיכומיו, תיקן התובע הטיעון, וביקש לחייב את הנתבעת בלבד (סע' 11 לסיכומיו) בהיותה 'יצרן', כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק. 9.3 סעיף 1 לחוק האחריות על מוצרים פגומים מגדיר יצרן - "...לרבות - (2)  יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ; (3)  ספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו". 9.4 כאמור לעיל, אין חולק כי הנתבעת היא יבואנית אשר יבאה את הסולם לישראל למטרות מסחריות, וכי הסולם יוצר בחוץ לארץ. במובן זה נכנסת הנתבעת להגדרת 'יצרן' בחוק האחריות למוצרים פגומים. 9.5 שונה הדבר לגבי הנתבע, אשר הינו לכל היותר ספק של המוצר, אך אינו בגדר 'יצרן' במובן החוק, הואיל והיבואן ניתן לזיהוי, אף נתבע בפועל כאמור לעיל. בכתב התביעה המתוקן נטען כנגדו לאחריות בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, טיעון אשר תוקן, כאמור, אך זאת רק בשלב הסיכומים. מכאן, שכלפיו של הנתבע אין לתובע כל עילת תביעה בהתאם לחוק האחריות על מוצרים פגומים, וזאת כבר עפ"י סעיף ההגדרות בחוק, אף התובע חזר בו מטענתו זו בסיכומיו. 9.6 לחלופין טוען התובע, כי הנתבעים התרשלו כלפיו, וגם הפרו כלפיו חובות חקוקות, בהן לא נקב התובע בכתב תביעתו, בניגוד להוראות תקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אף לא פירטן במסגרת סיכומיו או במסגרת סיכומי התשובה מטעמו. 9.7 על כן, יש לבחון אחריות הנתבעת עפ"י חוק האחריות למוצרים פגומים ולחלופין - בעילת הרשלנות, ויש לבחון אחריות הנתבע בעילת הרשלנות בלבד. 9.8 תנאי לחיוב הנתבעים בנזקי התובע הוא הוכחת היותו של הסולם 'פגום' כמשמעות מונח זה בחוק האחריות למוצרים פגומים (לגבי הנתבעת בלבד) או 'מסוכן' כמשמעות המונח בסע' 38 לפק' הנזיקין, וכן כי הייתה התרשלות של הנתבעים או מי מהם כלפי התובע במובנו של מונח זה בסע' 35 לפק' הנזיקין. 9.9 סע' 3 לחוק האחריות למוצרים פגומים קובע מהו 'מוצר פגום' - "(א)  מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה: (1)  מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף; (2)  בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר. (ב)  חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין". סע' 38 לפק' הנזיקין קובע חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים - "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן... וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו... על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן... התרשלות שיחוב עליה". סע' 35 לפק' הנזיקין עניינו עוולת הרשלנות - "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה". 10. לאחר שמיעת כל העדים ועיון במסמכים שהוגשו, אני סבורה כי מהבחינה העובדתית, לא הצליח התובע להוכיח כי הסולם פגום או להראות כיצד אירוע התאונה מטיל אחריות על הנתבעים, ויש לדחות את התביעה מטעם זה. הוכח בנוסף, שהנתבעים לא הפרו כל חובת זהירות כלפי התובע, וכי הגורם לנפילת התובע מן הסולם היה תפעולו השגוי ע"י התובע, בניגוד להנחיות ברורות שניתנו לו, בחוסר זהירות ותוך רשלנות רבתי, באופן לפיו יש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 100% לנזקיו. להלן אבהיר כיצד ומדוע לא ניתן היה לטעמי להגיע לכל תוצאה אחרת בנסיבותיו של תיק זה. התובע לא הוכיח כי הסולם פגום 11. להוכחת טענתו של התובע בדבר פגימות הסולם, הוגשה חוות דעתו של פרופ' ארבל, שמסקנתו הייתה כי - "הבדיקות שערכתי על הסולם הראו: 1. השלב העליון בסולם הוא כלל בלי הדקים (כפתורים) אדומים. ניתן לשלוף אותו בנפרד כלפי מעלה עד לסוף תחום השליפה/תנועה הרגיל של 28 סנטימטרים ומבלי שהוא יעוגן במקומו כאשר החיכוך בלבד מונע ממנו לשקוע חזרה. 2. ניתן להצמיד את השלב העליון לזה שמתחתיו ולשלוף את שניהם יחד. במקרה זה יופיעו וישלפו חלקית ההדקים האדומים הקיימים בחלקו התחתון של השלב השני. מידת ההישלפות שלהם היא בדומה לזו של כל ההדקים החשופים שבחלקו הנמוך של הסולם. גם במצב המתואר בסעיף זה, החיכוך בלבד הוא זה שמונע את שקיעת שני השלבים העליונים. בשני המצבים המתוארים לעיל, הסולם נראה כתקין ובטוח, ניתן להשעינו על קיר אנכי ולהתחיל לטפס עליו. שני מצבים אלה הם מסוכנים מאד היות וברגע שמטפס ישים את ידו על השלב העליון, או על כל אחד משני הצינורות אליהם מחוברים השלבים העליונים, תיווצר שקיעה פתאומית עד 28 סנטימטרים..." (עמ' 2 פיסקאות 2 ו-3; ההדגשה במקור - ר.ב.). במילים אחרות, לדעתו של פרופ' ארבל, הסולם כשלעצמו פגום ומסוכן, וזאת בשל האופן בו מורכבים שני שלביו העליונים, כאשר בשלב העליון אין כל הדק להבטחת עיגונו במקום, ובשלב השני קיים הדק חלקי לצורך כך כאמור. 12. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אורכו של הסולם, כשכל שלביו פתוחים מגיע ל-3.8 מ' (וראו: עמ' 2 לתו התקן האירופאי לסולם, מוצג נ1-1, עמ' 7 לקטלוג המוצרים, נספח נ1 - 3, עמ' אחרון של תעודת בדיקת הסולם במכון התקנים נספחים נ1 - 2 ו-נ2-ז וכן האמור בפסקה הראשונה בעמ' המסומן בתחתיתו בספרה 1 לחוות דעת פרופ' ארבל). כן אין מחלוקת, כי הרווח בין כל שלב משלבי הסולם הוא 30 ס"מ (וראו: עמ' 2 ל-נ1 - 2 ו-נ2-ז). בהתאם לקטלוג המוצרים (נספח נ2 - 3, עמ' 7), בסולם 12 שלבים. 13. לטענת התובע הוא הניח את הסולם בפתח פיר עליית הגג בביתו, כשהתומכות העיליות מונחות על פתח הפיר (וראו: שורה שנייה בסע' 3 לתצהיר התובע מיום 15.3.10, שורה שנייה בסע' 4 לתצהיר התובע מיום 26.6.11 ועדות התובע בעמ' 11 ש' 18-19). 14. בהתאם לדו"ח החקירה מיום 17.10.10 (מוצג נ/1), פתח הכניסה לעליית הגג נמצא בגובה 2.78 מטר מהרצפה (עמ' 9-10). מר ארז אישר כי הוא צילם את התמונות, וכי הוא ביצע את המדידה בביקורו השני בבית התובע ביום 11.8.10 (עמ' 51 ש' 3-12). יצוין, כי עפ"י חוות דעת פרופ' ארבל מטעם התובע, גובה התקרה נמוך עוד פחות - 2.66 מ' מהרצפה (פסקה ראשונה בעמ' המסומן בתחתיתו בספרה 1 לחוות הדעת). 15. בהתאם לנתונים שמסר התובע בתצהיריו ובעדותו, כדי שהסולם יעמוד כפי שהתובע טוען כי עמד, בשים לב לעדותו של התובע עצמו, כי לא כל הסולם היה פתוח עת טיפס עליו עובר לנפילה ממנו (עמ' 13 ש' 14-15), בשים לב לזווית העמדת הסולם, כאשר הסולם לא עמד כשהוא אנכי לחלוטין לרצפה, אך זווית העמדתו, כפי שהודגמה בפניי באולם מספר רב של פעמים הייתה קטנה ביותר, וקרובה מאד להעמדה אנכית של הסולם ביחס לרצפה, ובהתחשב בעובדה כי פתח הפיר היה בגובה, הנמוך מ-3 מ', די היה לתובע בפתיחתם של עשרה שלבים בלבד (10 * 30 ס"מ = 3 מ' גובה), אם לא תשעה. 16. מכאן, שלא היה כל צורך בפתיחתם של שני שלביו העליונים של הסולם, השלבים ה"מסוכנים" או ה"פגומים" בהתאם לחוות דעת פרופ' ארבל; כפועל יוצא מכך, חוות דעתו של פרופ' ארבל אינה רלוונטית לעובדות המקרה דנן, והתובע לא הצליח להוכיח, כי הסולם פגום. התובע לא הוכיח כיצד פתח את הסולם בטרם טיפס עליו 17. הדרך היחידה בה יכול היה התובע לפתוח את שני השלבים העליונים ה"פגומים" של הסולם, היא אם התובע פתח חלק מהשלבים התחתונים בסולם, חלקם במרכזו נותרו סגורים, ופתח חלק מהשלבים העליונים בו, לרבות שני השלבים ה"פגומים" כאמור. אלא שמצב פתיחה כמתואר לעיל כלל אינו אפשרי, ושלבי הסולם נסגרים מיידית באופן שאינו מאפשר התחלה של טיפוס עליו: כפי שהודגם בפניי, וראיתי במו עיניי לא אחת, בשני הדיונים שהתקיימו בפניי, פתיחה של חלק מהשלבים התחתונים וחלק מהעליונים, תוך הותרת מס' שלבים סגורים במרכזו של הסולם, כאשר הסולם אנכי או כמעט אנכי, אינה מאפשרת פתיחה קבועה של השלבים העליונים בסולם והם נסגרים (שלא לומר - נטרקים) על ידיו של הפותח, אלא אם הסולם עומד בזווית (וראו: הערת בית המשפט בעמ' 25 ש' 8-10, עדותו של מר נעים בעמ' 32 ש' 1-9). בוודאי שלא ניתן להגיע במצב זה, בו חלק משלביו האמצעיים של הסולם סגורים, למצב בו אדם מטפס על הסולם: הסולם נסגר מיד עם כל ניסיון של פתיחה שגויה כאמור. הסולם במקרה דנן לא נשען על קיר, וכדי להביאו למקום ולגובה הרצוי, קרי: אל תוך פתח הפיר שבתקרת החדר, היה על התובע לפתוח אותו, כשחלק משלביו האמצעיים סגורים, אנכית, דבר שהודגם בפניי כי כלל אינו אפשרי (וראו: עדות מר כץ בעמ' 37 ש' 30-32). גם אם התובע פתח חלק משלבי הסולם העליונים והתחתונים כשהסולם אינו אנכי, אלא מאוזן או בזווית כלשהי ביחס לרצפת החדר, הרי שמרגע שניסה להכניסו לתוך פיר עליית הגג, היה עליו ליישר את הסולם (אנכית או כמעט אנכית), ודבר זה היה גורם לסגירת השלבים, הפתוחים באופן שגוי, מיידית, כפי שהודגם בפניי באולם. ניראה, כי העובדה שהסולם אינו מאפשר פתיחה שגויה שלו דווקא עשויה ללמד על בטיחותו. 18. כאשר התובע התבקש להסביר, כיצד פתח את הסולם ביום האירוע, הוא הראה שחלק משלביו התחתונים של הסולם נפתחו על ידו, כך גם חלק משלביו העליונים, כאשר מספר שלבים במרכז הסולם נותרו סגורים (עמ' 13 ש' 6-7), ומיד אח"כ כלל לא ידע להראות - "אני מדגים איך פתחתי את הסולם, פתיחה של 6 השלבים הראשונים ומגיע עם הידיים כלפי מעלה עד לשלב השביעי, מעבר לזה אני לא יודע איך לפתוח את הסולם. מפה אין לי דרך להגיע למעלה, הטיתי את הסולם על הצד והמשכתי להרים את השלבים הנותרים, כרגע אני לא מצליח לעשות את זה. יכול להיות גם שהרמתי את הסולם שיאחז בפיר ומשכתי אותו אליי וכך פתחתי עוד כמה שלבים" (עמ' 13 ש' 17-21; ההדגשות שלי - ר.ב.). 19. המסקנה הנובעת מכל המפורט לעיל היא כי התובע כלל לא הצליח להראות כיצד הביא את הסולם למצב בו היה פתוח, ולו חלקית, באופן שאיפשר לו לטפס עליו ולו שלב אחד. עדותו של התובע 20. זכרונו של התובע 20.1 התובע טען, כי הזיכרון שלו אינו מדויק מפאת הפציעה באירוע דנן (עמ' 13 ש' 23, וכן ראו דברים שהקדים ואמר בעניין זכרונו בעמ' 10 ש' 13 "לאחר שזה קרה איבדתי את ההכרה", עמ' 11 ש' 21 "אני אבדתי את ההכרה"), אך ציין כי כאשר הדגים למומחה מטעמו זכר טוב יותר את הדברים (עמ' 13 ש' 7-8). 20.2 כפי שצוין לעיל, התובע לא טען בכתב התביעה או בתצהיריו לפגיעה בזיכרונו או לכל סוג של פגיעה נוירולוגית אחרת, לא הגיש חוות דעת בעניין זה אף לא ביקש מינוי מומחה בתחום. 20.3 מדבריו, כי "זכר טוב יותר" כשהדגים למומחה מטעמו, לעומת הסברו כי אינו זוכר בדיון בבית המשפט כיצד פתח את הסולם "בגלל הפציעה" עולה מגמתיות, השזורה לכל אורך עדותו של התובע, אשר מובילה אל המסקנה כי התובע מתחמק בעדותו מלתן הסבר, באשר לאופן אירוע התאונה, אף מעבר לכך: התובע לא מסר גרסה ברורה ואחידה כיצד עלה בידו לפתוח את הסולם, הסבר לאופן בו הוא הונח במקום בו טוען התובע כי הונח, ובאופן המאפשר לתובע להגיע בטיפוס עליו לגובה אליו הוא טוען כי הגיע, או המאפשר טיפוס בכלל. 21. אני מאמינה לתובע, כי נפגע ברגלו וכי פגיעתו חמורה. אחוזי הנכות שנקבעו ע"י המומחה מטעם בית המשפט כמובא לעיל, מדברים בעד עצמם. 22. ואולם עדותו של התובע לא הייתה מהימנה, ולא ניתן לקבוע על יסודה כיצד נגרמה לתובע הפגיעה; עובדות חדשות, הסברים והשערות צצו והופיעו תוך מהלכה, לעיתים בסתירה לממצאים ברורים שהובאו, לעיתים תוך שהתובע סותר את עצמו ודברים שאמר מספר משפטים קודם לכן, באופן שהפך את עדותו לכזו, שלא ניתן ליתן בה כל אמון: 22.1 בהתאם לנתונים שמסר בראשית עדותו, הסולם החליק לאחור וכלפי מטה כשהוא עליו. לא תואר מנגנון נפילה לפיו הסולם נפל לאחור, כאשר בסופה של הנפילה הסולם על התובע. כשעומת התובע עם גרסה זו, אל מול מצב הסולם בסיום הנפילה, כפי שצולם ע"י השמאי מטעם התובע, ומובא בתמונות ת/1, כשהבליטות על גבי הסולם כלפי מעלה, מצב המלמד על כך שהסולם הועמד הפוך, והתובע עלה על שלביו מצידו האחורי, אמר התובע - "ש. לפי התמונה ת/1 עלית על הסולם הפוך ת. לא יכול להיות. אני אבדתי את ההכרה ואנשי מד"א הגיעו ואולי הם הזיזו את הסולם או משהו. אני לא יודע אם עשו את זה או לא. יכול להיות שמד"א הזיזו את הסולם כי אולי הוא הפריע לאלונקה או משהו" (עמ' 11 ש' 20-23; ההדגשות שלי - ר.ב.). בדו"ח מד"א, שצורף כנספח ו' לראיות הנתבעת, נרשם מפורשות - "אנמנזה נפל מסולם בביתו, ככל הנראה חשד לשבר סגור בשוק רגל שמאל, ללא סיפור של איבוד הכרה..." (ההדגשות שלי - ר.ב.) ובהמשך - "סיפור של איבוד הכרה: לא". אך אם לא די בדו"ח מד"א, התובע מתקן את דבריו בהמשך עדותו ומודה, כי כאשר אנשי מד"א הגיעו לבית הוא היה בהכרה (עמ' 11 ש' 31). אם היה התובע בהכרה כאשר אנשי מד"א פינו אותו לבית החולים, בוודאי ראה אם הסולם הוזז על ידם, ולא היה כל מקום להשערות שהעלה בעדותו, כאשר נדרש ליתן הסבר לשאלת עלייתו על הסולם מצידו האחורי. התובע יכול היה לתת הסבר ברור וחד משמעי, באשר הוא נכח במקום, ומשנמנע מלעשות כן, פועל הדבר לחובתו, אף מערער אמינותו. 22.2 עובדה נוספת, ש"הוספה" תוך כדי עדותו של התובע, ומיוזמתו, הייתה כי אשתו התקשרה אליו מיד לאחר הנפילה והיא ש"העירה אותו" מעלפונו הנטען (עמ' 11 ש' 31-32). בתצהירו מיום 15.3.10 טען התובע, כי כשמצא עצמו שרוע על הרצפה והרגיש כי נפגע ברגלו השמאלית - "הוצאתי את הפלאפון שהיה במכנסיי והתקשרתי למד"א" (סע' 3) מכאן, שכאשר נדרש התובע למסור גרסה עובדתית מפורטת לראשונה בבית המשפט, לא נמצא כל זכר לאותה שיחה עם אשתו, לאיבוד הכרה או להתעוררות ממנה. רק בשיחתו של התובע עם מר ארז ביום 11.8.10, הופיעה לראשונה דבר שיחתו של התובע עם אשתו, אשר "במקרה" התקשרה אליו בדיוק לאחר שנפל (ראה תמליל שיחה מתאריך 11.8.10, עמ' 6 ש' 18). גם בתצהירו המאוחר יותר מיום 26.6.11 לא צוין דבר שיחת הטלפון עם אשתו (סע' 4). אשתו של התובע נכחה באולם בעת מתן עדותו (וראו: עמ' 15 ש' 10-12), אך לא הוגש כל תצהיר מטעמה לתמיכה בטענה זו. 22.3 כשנשאל לגבי תעודת האחריות, השיב התובע באופן מתחמק: תחילה, אישר כי חתם על תעודת האחריות (עמ' 14 ש' 24), אך כשהראה לו ב"כ הנתבעת 1, כי תעודת האחריות נמצאת בגב חוברת ההסברים לסולם (וראו: עמ' 28 ש' 10-11), חוברת אשר התובע טען כי לא קיבל, השתנתה גרסתו - "ש. אני מראה לך את חוברת ההסבר בעברית שהעמוד האחורי שלה הוא תעודת האחריות ואני שואל אותך איך הייתה לך תעודת אחריות אם לא היה לך את ספר הוראות השימוש ת. החוברת הזו פעם ראשונה שאני רואה אותה ואם היא הייתה אצלי היא הייתה אצל עו"ד. אני לא יודע אם חתמתי על תעודת האחריות כי היה לי דף אחר ובעצם אני לא יודע בכלל אם חתמתי. ש. אתה מראה לי [צ"ל: אני מראה לך - ר.ב.] את תעודת האחריות החתומה מוצג נ2-ב לתיק המוצגים של הנתבעת 2 זו חתימה שלך ת. זה כתב ידי החתימה לא ברורה אך אני מאשר שזה כתב ידי. החתימה שלי שונה" (עמ' 14 ש' 25-32; ההדגשות שלי - ר.ב.). השוואת תעודת האחריות אשר בסוף חוברת ההוראות לסולם (נ2-א) לתעודת האחריות החתומה על התובע (נ2-ב) מלמדת כי המדובר באותו מסמך בדיוק. אינני מאמינה לתובע, כי לא קיבל את חוברת ההוראות או כי לא ראה אותה מעולם. התובע לא יכול היה לשים ידו על תעודת האחריות, עליה אישר כי חתם, אלמלא החזיק בחוברת ההוראות. תשובתו, כי לו הייתה החוברת בידיו, היה מעבירה לבא-כוחו, אינה אמינה עליי: התובע גם טען כי מעולם לא חתם על תעודת האחריות, אך כשהוצגה לו חתימתו עליה, חזר בו מטענה זו. לא ניתן ליתן אמון בדבריו של התובע, אשר אינו מגלה את כל שידוע לו, ומוכן "להודות" בעובדות, אשר לא אמורות להיות שנויות במחלוקת, רק כאשר הוא ניצב מול מסמכים ברורים וחתומים בכתב ידו, וגם זאת באופן מסויג ומתחמק (מילותיו: "החתימה לא ברורה"). 23. מכאן, שהתובע לא הצליח למסור כל גרסה העומדת במבחן המציאות באשר לאופן אירוע התאונה, הנטען על ידו. 24. ככל שעלה בידי התובע, בדרך כלשהי, שלא ניתן היה לשחזרה בפניי ואינני יכולה לקבוע כיצד ארעה מטעם זה, להעמיד את הסולם בפתח פיר עליית הגג ולטפס עליו עד לשלב אליו הוא טוען כי הגיע, הרי שהתובע הביא את עצמו למצב זה לאחר שתפעל את הסולם באופן שגוי בעליל, תוך נטילת סיכון בלתי סביר, ואשמו המלא הביא לנפילתו. ויודגש: התובע, שעדותו הייתה עדות יחידה של בעל דין, היה היחיד במקום האירוע והוא היחיד אשר יכול למסור כיצד פתח את הסולם, ומה ארע עובר לנפילתו, גם אם אינו יודע מהן הסיבות הטכניות לכשל הנטען בסולם, כשל אשר לא הוכח כלל כאמור. הנתבעים לא יכלו להתגונן כראוי ובכלל ללא גרסה ברורה, העומדת במבחן המציאות, כפי שזה בא לידי ביטוי בהדגמות באולם בית המשפט ומחוצה לו, של הדברים כפי שאירעו, והימנעותו של התובע מלמסור גרסה כזו צריכה לפעול לחובתו. 25. מעדותו של התובע עולה, כי הוא קיבל לידיו את חוברת ההוראות לתפעול הסולם, אשר בעמוד האחרון שלה מצויה תעודת האחריות, ושומה היה עליו לקרוא אותה בטרם טיפס על הסולם לראשונה. טענת בא-כוחו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחקירתו של מר נעים (עמ' 28 ש' 29-31, עמ' 29 ש' 1-2), כי היה על הנתבע לוודא שהתובע קורא את חוברת ההוראות, יכולה הייתה להטען לו לא היה התובע אדם בוגר ואחראי, אלא קטין או פסול דין מטעם אחר. סולם, מעצם טיבו וטבעו, הינו כלי עבודה, אשר סיכונים כרוכים בשימוש בו. נפילה ממנו (או איתו) היא אחד הסיכונים הטבעיים; כאשר אדם עולה לגובה הוא עשוי ליפול ולהינזק. אדם סביר, המשתמש לראשונה בסולם שונה ומיוחד, כהגדרת התובע, שאין הוא מכיר, ואשר איננו סולם רגיל בו עשה שימוש עד לאותה עת (וראו עדות התובע בעניין זה בעמ' 14 ש' 10, 12-13), יעיין עיין היטב בחוברת ההוראות בטרם הוא מטפס עליו, בוודאי שלא ינסה לפתוח את הסולם בדרך שהיא מנוגדת לחלוטין לדרך שהודגמה בפניו ע"י המוכר בחנות, כפי שעשה התובע. 26. עדות הנתבע 26.1 הנתבע הוא בעל עניין בתוצאותיו של הליך זה בדיוק כמו התובע; אך בשונה מהתובע, עדותו הייתה ברורה וסדורה, אף דבריו תאמו מסמכים שאינם שנויים במחלוקת. אך עיקר מהימנותו של הנתבע נעוצה בעובדה שהדברים עליהם העיד תאמו את 'התנהגות' הסולם בהדגמות: הן הדגמות שבוצעו על ידו והן ע"י יתר העדים, בהם התובע עצמו. 26.2 לגבי התאמת דבריו למסמכים, כאשר נשאל הנתבע, האם המליץ לתובע לרכוש את התומכות לסולם, השיב - "לא. את התומכות התחתונות הוא רכש בחנות לפני שהגיע אלי לחנות. את התומכות העליונות הוא ראה באולם התצוגה של אמילי באור עקיבא" (עמ' 45 ש' 18-19) תשובה, התואמת את החשבוניות שצורפו ע"י התובע עצמו (הן לכתב התביעה והן לתצהיר עדותו הראשית), מהן עולה כי ביום 22.8.08 רכש התובע, יחד עם הסולם, שתי תומכות רגליות לסולם, וביום 24.8.08 (יום איסוף הסולם ואירוע התאונה) רכש את התומכות העליונות. יצוין בהקשר זה, כי גם בנושא זה סתר התובע בתצהירו את המסמכים שהוא עצמו צירף: בסע' 3 לתצהירו מיום 26.6.11 טען התובע כי הנתבע המליץ לו על רכישת התומכות העליונות והתחתונות לסולם, כאשר הגיע לחנות ביום 24.8.08. אם כך אמנם היו הדברים: כיצד זה יצאה ביום 22.8.08, יומיים לפני שהגיע לחנות באור עקיבא ופגש בנתבע, חשבונית ובה רשום כי התובע רכש שתי תומכות? 26.3 במהלך עדותו של הנתבע יצאו הצדדים ובית המשפט אל מחוץ לאולם, לאזור בבית המשפט בו גובה התקרה עולה על 3.8 מ' (עמ' 46 ש' 24-29). הנתבע הדגים כיצד יש לפתוח את הסולם. פתיחת הסולם ע"י הנתבע במהלך עדותו, הייתה שונה מפתיחת הסולם ע"י התובע או ע"י פרופ' ארבל במהלך עדותם, כפי שפורט לעיל, אך הדבר לא נבע מהפרשי הגבהים במקומות ההדגמה (בתוך האולם גובה התקרה נמוך בהרבה מהאזור בו הודגמה פתיחת הסולם ע"י הנתבע מחוץ לאולם): כאמור, התובע לא הצליח להראות כיצד הוא פותח, באופן שגוי, שלבים בודדים בלבד, באופן שאינו מביא את הסולם לתקרת אולם הדיונים, מבלי שהשלבים יסגרו מיידית, ולא יאפשרו לו להתחיל לטפס על הסולם לגובה אליו התכוון להגיע. 26.4 ניכר מהסבריו של הנתבע במהלך ההדגמה הקצרה מחוץ לאולם בית המשפט, כי הוא בקי מאד בהדגמות מסוג זה, הסבריו היו פשוטים וברורים, דבריו היו קולחים, לא היה כל היסוס בדבריו, וניתן היה לראות כי אין זו הפעם הראשונה, אף לא בין הפעמים הראשונות, בהן הוא נותן הסבר על אופן תפעולו הנכון של הסולם. 26.5 אני נותנת אמון בדברי הנתבע, אשר נאמרו תוך כדי עדותו של התובע, כי במהלך איסוף הסולם ע"י התובע מאולם התצוגה, יצאו הוא והתובע אל מחוץ לאולם התצוגה, ומר עמר הדגים לתובע פתיחה מלאה של הסולם (עמ' 21 ש' 17-18), ואינני נותנת אמון בהכחשתו הגורפת של התובע את הדברים. הטעם לכך כפול: הן מאחר והתובע העיד, לא אחת, בפניי, דברים שאינם תואמים את המסמכים שהוצגו, אף סתר עצמו כמה פעמים כמובא לעיל, גרסתו בתצהירו ובעדותו הייתה כזו שמסירה כל אחריות מעליו, גם כאשר המסמכים הראו אחרת (וראו עניין רכישת התומכות העיליות וכן עניין חתימת תעודת האחריות), והן הואיל ולא מצאתי בתצהירו של הנתבע או בעדותו כל התנהלות דומה, אלא דווקא התנהלות הפוכה בתכלית. 27. עילת התביעה של התובע כנגד הנתבע מתמצית בטענה, לפיה הנתבע לא הסביר לתובע הסבר היטב את הסכנות הכרוכות, לטענתו של התובע, בתפעול הסולם, אך לדברים אלה אין כל זכר בתצהיריו של התובע מיום 15.3.10 או מיום 26.6.11. רק בעדותו בפניי, כשנשאל על כך השיב התובע - "הוא הדגים את הפעולה עם הסולם ואמר לי לפתוח ככה אבל לא באיזה צורה של אזהרה, לא היה משהו שאמר שאם לא עושים נכון אז זה מסוכן... הענין הזה לא הודגש" (עמ' 14 ש' 2-3) בהמשך עדותו, מתקן התובע דבריו - "גם פה לא אמרתי שלא קבלתי הדרכה. אני לא אמרתי שהוא לקח את הסולם ואמר לי קח אותו. הוא הדגים לי את הצורה של הסולם ואני לא זוכר כי היתה פה הדגשה של בטיחות או אזהרה. זה סולם שונה ומיוחד ומיועד למקצוענים ולא חובבנים" (שם ש' 8-10; ההדגשות שלי - ר.ב.). 28. אני נותנת אמון בעדותו של הנתבע, כי הסביר לתובע כיצד יש לתפעל את הסולם בצורה נכונה, כי מסר לו את חוברת ההוראות (עמ' 47 ש' 28-32 ועמ' 48 ש' 1-3), ואף וידא עימו כי הוא מבין את דבריו (עמ' 47 ש' 9-16), ואינני נותנת אמון בדברי התובע בעדותו בפניי בעניין זה. גם בנקודה זו הייתה עדותו של הנתבע ברורה, קולחת וסדורה, בעוד שהתובע, אשר בתחילה, בשני תצהיריו, לא ציין אודות עניין זה דבר, הוסיף ושינה לגרסתו תוך מהלך חקירתו בעניין. 29. התובע לא הוכיח כי הסולם פגום, באשר חוות דעת המומחה מטעמו מדברת על סיטואציות שאינן רלוונטיות למקרה דנן: פרופ' אביר קבע כאמור כי הסולם פגום מפאת אופן בנייתם של שני השלבים העליונים בו. בפועל, לא היה צורך בפתיחת שני השלבים העליונים במקרה זה. התובע העיד כי הסולם כולו לא היה פתוח. אם התובע פתח חלק משלביו התחתונים של הסולם, השאיר מס' שלבים סגורים ופתח חלק משלביו העליונים (כפי שהדגים בפניי), הרי שהדבר מנוגד לחלוטין להפעלה נכונה של הסולם, ובהתאם למנגנוני הבטיחות של הסולם עצמו פתיחה כזו גם לא מאפשרת נעילה של השלבים, הנסגרים מיידית כאשר מנסים להציבו במאונך, סגירה "אוטומטית", כפי שכונתה בסיכומי הנתבעת. בחינת 'חזקת הפגימות' שבסע' 3(ב) לחוק האחריות למוצרים פגומים, והשוואתה לעובדות המקרה דנן מביאה למסקנה, כי נסיבות המקרה שבפניי מתיישבות יותר עם המסקנה שהסולם היה תקין מאשר עם המסקנה שהיה פגום, אף בפועל הוכח שהתובע הפעיל את הסולם באופן שגוי, ככל שאמנם הצליח להעמידו כטענתו בפתח פיר עליית הגג בביתו ביום האירוע, באשר באולם בית המשפט, וחרף מספר הזדמנויות שניתנו לו לצורך כך, לא הצליח התובע לשחזר אופן פתיחת הסולם. התובע לא הצליח להראות בראיותיו או בעדותו, כיצד הביא לכך שהסולם עמד באופן שאיפשר לו לעלות לגובה אליו הוא טוען כי עלה. התובע קיבל הסבר מפורט ומדויק באשר לאופן תפעול הסולם ע"י הנתבע, אף קיבל לידיו חוברת הוראות, אשר בסופה תעודת אחריות, אותה מילא התובע בכתב ידו ושלח לנתבעת, במועד לגביו לא ניתן כל תיאור מדויק ע"י התובע עצמו, למרות שנשאל על כך; בתחילה, אמר התובע שאינו יודע מתי חתם על תעודת האחריות (עמ' 14 ש' 19-20), אח"כ טען שחתם על תעודת האחריות כשלקח את הסולם (עמ' 14 ש' 24), אח"כ טען שאינו יודע אם חתם בכלל על תעודת האחריות (עמ' 14 ש' 27-29) ובסוף טען באופן חד משמעי כי חתם עליה עת נטל את הסולם מהנתבע (עמ' 15 ש' 22-23). 30. התובע רכש מהנתבעת סולם עם רגליים מיוחדות, למניעת החלקה; התובע אישר בעדותו, כי הסולם לא החליק בגלל הרגליים, שהיו יציבות (עמ' 13 ש' 3-4). 31. התובע לא הצליח להראות, או אף לטעון, כיצד נפל דופי כלשהו בהתנהגות מי מהנתבעים, בפרט הנתבע אשר עשה כל שיכל כדי לעמוד בחובות הזהירות כלפי התובע ולא ברור מה היה עליו - או על הנתבעת - לעשות בנוסף על שעשו. עצם מכירת הסולם לתובע, משלא הוכח כי הוא פגום כאמור, אינה יכולה להוות התרשלות של מי מהנתבעים כלפיו. יתרה על כן, מנגנון סגירת השלבים, כפי שהודגמה בפניי באולם, מספר פעמים, מלמדת, כאמור לעיל, דווקא על בטיחותו של הסולם, שאינו מאפשר פתיחתו בצורה העלולה לסכן את המטפס עליו. שבתי והפכתי בתצהירי הנתבעים ובעדויותיהם לפניי, ולא מצאתי כל דופי בהתנהלותם של מי מהנתבעים, במכירת הסולם והאביזרים הנלווים לו, לתובע. הוכח כי התובע קיבל את כל ההסברים וההדרכה שצריך היה לקבל, כי קיבל את חוברת ההסברים לידיו, אף ניתן היה לראות על גבי הסולם עצמו (בצד), הוראות בצבעים בולטים של אופן התפעול המותר ואופן התפעול האסור בו. מנגד, וכפי שצוין, מצאתי פרכות רבות בראיות התובע, בפרט ובמיוחד בעדותו. 32. משכך הם הדברים, הרי שהתובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעים או מי מהם התרשלו כלפיו, הנתבעים הוכיחו, פוזיטיבית וכמובא לעיל, כי לא התרשלו כלל כלפי התובע, התובע לא הצליח להוכיח כי הסולם 'פגום' כמובן זה בחוק האחריות למוצרים פגומים וכי הנתבעת חבה כלפיו בגין כך, והדיון בשאלת נזקיו של התובע, מתייתר. 33. התוצאה היא כי אני מורה על דחייתה של התביעה. 34. אשר להוצאות: בסיכומיו, העריך התובע נזקיו בסכום כולל של כשני מיליון ש"ח (200,000 ש"ח בגין כאב וסבל, 1,206,746 ש"ח בגין הפסדי השתכרות, 150 ש"ח בגין עזרת צד ג' ו-200,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות). בשים לב לנזקים נטענים אלה, לתוצאה אליה הגעתי, כמו גם לאופן הגעתי לתוצאה זו, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח. כן אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח. ההבדל בין סכומי שכ"ט עוה"ד לכל אחד מהנתבעים נובע, כעולה מהפרוטוקולים ומהסיכומים, מהעובדה כי את עיקר הוכחת העדר האחריות עשה ב"כ הנתבעת עבור שני הנתבעים. הסכומים ישולמו בתוך 60 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישא התובע בתשלום יתרת אגרה, בהתאם לתקנות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. מוצראחריות על מוצרים פגומים