תורת המיקרוטראומה

מקורה של תורת המיקרוטראומה הוא בפסק הדין האנגלי בעניין (1920) Sellvage v. Charles Burrell & Son, LD. משנת 1920. באותו מקרה הפכה עובדת לנכה עקב הרעלה שנגרמה לה, לאחר שאצבעות ידיה נשרטו תדיר במהלך עבודתה ונוצרו בהן פצעים מוגלתיים, אשר גרמו לזיהום בגופה. נקבע, כי אף שלא ניתן לייחס את הנזק לשריטה מסויימת, ניתן לייחסו להצטברותן של השריטות, שכל אחת מהן, בפני עצמה מהווה פגיעה זעירה (ראו: בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי, פ"ד נג(2) 529). תכליתה של תורת המיקרוטראומה היא: "לאפשר לבתי המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מקרים, שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מיצה, או לא מיצה בעיתו את הנדרש בהקשר להכרזה על מחלה כ'מחלת מקצוע' ולא במקום מבחן 'הפתאומיות'..." (דב"ע לא 5-0 ושדי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 2000) קרי: בהסתמך על תורת המיקרוטראומה, ניתן להכיר "בתאונה" לא רק מעצם פעולת פגיעה חד פעמית מאוחרת בזמן, אלא גם בצירוף מספר פגיעות בודדות שכל אחת מהן מנותקת זו מזו, אך כל אחת מהן היא בעלת אופי "תאונתי" שניתנת לאיתור בזמן ובשטח מסויים, ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, ממש כפי שהיטיב לתאר זאת המחבר ש' קובובי, בהבהירו: "תורת המיקרוטראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסויים בעבודה, כגורם ישיר ומיידי לכאבי הגב הפוקדים אותו" (ש. קובובי רמ"ת ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, תשנ"ט). ערכאות המשפט בישראל אימצו תורה זו (ראו למשל: בג"צ 46901/97, שם; דב"ע 96-0 המוסד לביטוח לאומי נ' וייל, פד"ע יב 225; עב"ל (ארצי) 755/08 המוסד לביטוח לאומי נ' משה עזרן, צב"א לא 5-0 ושדי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב, 2000). תורת המיקרוטראומה, או תורת "הפגיעות המצטברות" מושתתת על שלושה יסודות מצטברים: יסוד ראשון - קביעה עובדתית שהתובעת סבלה בעבודתה מפגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, שנגרמו לה עקב עיסוקה. יסוד שני - חוות דעת של מומחה רפואי, המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין הופעת המחלה (עניין משה עזרן - עמ' 9 פסקה 16). יסוד שלישי - הוכחת קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה (ראו: דב"ע לה/61-0 המוסד לביטוח לאומי-לוי, פד"ע ז, 345). בית המשפט העליון (כב' השופטת שטרסברג - כהן) קבע, שניתן לאתר ולאבחן את הפגיעות הזעירות ללא צורך בציון המקום והזמן של כל פגיעה ופגיעה זעירה באופן נפרד, ובנוסף - אין הכרח שהפגיעות תהיינה זהות, או שתתרחשנה בתדירות קבועה וסדירה. כמו כן, לא נדרשת הוכחה, שכל תאונה זעירה בפני עצמה גרמה לנזק, ולו הקטן ביותר (ראו דב"ע זה/116-0 המוסד לביטוח לאומי - שטיין, פד"ע לז, 577, 583, להלן: "פרשת שטיין"). בהתייחס לקשר הסיבתי הנדרש בתביעות המבוססות על תורת המיקרוטראומה, נקבע בפרשת שטיין, כי במקרה של נסיון ליישום תורת המיקרוטראומה צריכה הוכחת הקשר הסיבתי להיות מבוססת בצורה מספקת מבחינה סטטיסטית, תוך שימוש עקבי במחקרים מדעיים רלבנטיים, וביסוס רוחב יריעה של המחקר המדעי במדינות השונות תוך הנחת תשתית קוהרנטית וספציפית לממצאי העובדה, עליהם מבוססת חוות הדעת הרפואית, והתייחסות ישירה לנסיבות העניין. מיקרוטראומה