ביטוח פגיעה בצינור מים - תביעת שיבוב

להלן פסק דין בנושא ביטוח פגיעה בצינור מים: פסק דין השתלשלות הארועים בהתאם להסכמת הצדדים בפרוטוקול דיון מיום 23.01.07, פסק הדין ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעים 2-5, יינתן להלן על דרך הפשרה, לפי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. התביעה עניינה בטרקטור, שפגע בצינור מים, שגרם להצפה, בעטייה ניזוק רכושם של מבוטחי התובעת (קריסת גדר אבן שהקיפה את חצר ביתם). התובעת שהינה חברת ביטוח, שילמה למבוטחיה את תגמולי הביטוח, לצורך הקמת הגדר מחדש לאחר קריסתה, והגישה תביעת שיבוב, בחודש מרץ 2003 בסדר דין מהיר, מכוח זכות הסוברוגציה העומדת לה, כנגד האחראים לטענתה לנזק. עפ"י הנטען בכתב התביעה: הנתבע 1 - נתבע מכוח היותו הקבלן הראשי של העבודה שבוצעה וגרמה לכאורה לנזק; הנתבע 6 - נתבע מכוח היותו הבעלים והמשכיר של הטרקטור; הנתבעת 7 - נתבעה מכוח היותה המבטחת של הנתבע 6; הנתבעת 3 - נתבעה כקבלנית משנה של הנתבע 1; הנתבע 2 - נתבע מכוח היותו מנהל עבודה אצל הנתבעת 3 או כמי שלכאורה נהג על הטרקטור; הנתבעים 4 ו- 5- נתבעו כמי ששילמו לבעלים של הטרקטור (הנתבע 6) עבור עבודת הטרקטור שהופעל על ידם או ע"י בעל הטרקטור עצמו. במהלך דיון ההוכחות מיום 15.05.05, לאחר שהצדדים השמיעו את העדים ובהמלצת ביהמ"ש, התובעת הגיעה להסכם פשרה עם הנתבע 1 והנתבעים 6 ו-7, לסילוק סופי ומלא של התביעה כלפיהם, ולפיו הם ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: הנתבע 1 - סך של 2,500 ₪. הנתבעים 6 ו- 7 - ביחד ולחוד - סך של 2,500 ₪. באשר לשאר הנתבעים, הנתבעים 2-5, ניתן פסק"ד על מלוא סכום התביעה (בסך של 34,387 ₪) - בהעדר התייצבות. הנתבעים 2-5 הגישו ביום 12.09.06, בקשה לביטול פסה"ד הנ"ל שניתן כנגדם בהעדר התייצבות. בהחלטתי מיום 29.10.06, נעתרתי לבקשה וקבעתי, כי פסה"ד מיום 15.05.05 מבוטל - ככל שהוא נוגע למבקשים והביטול הותנה בתשלום הוצאות לתובעת, בסך של 4,000 ₪ + מע"מ. בהמשך לכך, לאור הודעת ב"כ התובעת, כי תשלום ההוצאות בוצע ע"י הנתבעים 2-5, נקבע דיון בנוכחות ב"כ הנתבעים 2-5. במהלך דיון זה הוסכם כאמור ע"י הצדדים, כי ההכרעה בתביעה ופסה"ד כנגד הנתבעים 2-5, יינתן ע"י ביהמ"ש, על דרך הפשרה. להסרת כל ספק, יודגש כי הסכם הפשרה אליו הגיעה התובעת עם הנתבעים 1, 6 ו-7, לסילוק סופי ומלא של התביעה כלפי נתבעים אלה, אשר קיבל תוקף של פסיקתא ביום 27.07.06, עומד בעינו והוא לא ישתנה, תהא תוצאת הכרעתי באשר לנתבעים האחרים אשר תהא. דיון והכרעה בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2-5 ובתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם הנתבע 2, בשמו ובשמם של שאר הנתבעים 3-5, נטען כי אף לא אחד מן הנתבעים 2-5 אחראי לנזק שנגרם; עפ"י טענות אלה, אמנם הנתבעת 3 הייתה קבלנית המשנה בביצוע העבודה והנתבע 2 אכן היה מנהל ומפקח העבודה בשטח, מטעם הנתבעת 3, ואף נכח בזמן תאונת הטרקטור בשטח, אך מי שנהג בטרקטור - האחראי לנזק, היה עובד מטעם הנתבע 6, אשר השכיר את הטרקטור וכנטען, עובד שלו הוא זה שביצע את העבודה שגרמה לכאורה לנזק. באשר לנתבעים 4 ו- 5 הרי שעפ"י הנטען והמוצהר, אלה אכן קשורים כבעלי עניין כלשהו לנתבעת 3, אך אין להם דבר עם העבודה שבוצעה ואינם יכולים אף להעיד בעניין, היות והם בכלל לא נמצאו בשטח, כשהעבודה בוצעה. עוד טענו הנתבעים, כי אין קשר סיבתי ולא הוכח, כי התמוטטות הגדר נגרמה בגלל ועקב העבודות שבוצעו ע"י מי מהנתבעים, וכי בכל מקרה הגדר הייתה בנויה מלכתחילה בצורה לא נכונה, ללא יסודות נדרשים וזו הסיבה להתמוטטותה. טענות אלו של הנתבעים 2-5 כאמור, נתמכו בתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע 2 מטעמם. מן המסמכים האחרים המצויים בתיק, וביניהם חוו"ד מומחה שהוגשה מטעם הנתבע 1, עולה כי שאלת האחריות לאירוע ההתמוטטות, אינה ניתנת להכרעה ברורה חד משמעית וחותכת. למעלה מכך, לא נהיר וברי כלל, האם קיים קשר סיבתי בין העבודות שבוצעו באמצעות הטרקטור לבין התמוטטות הגדר והנזק שנגרם בעקבות זה. בשאלת האחריות - הפשרה בין התובעת לנתבעים 1, 6 ו-7, שהינה שרירה וקיימת, הושגה מבלי שנקבעה שאלת האחריות, אך כאמור לגבי נתבעים אלה ההכרעה הינה סופית. בנוגע לנתבעים 4 ו-5, עולה מחומר הראיות, כי אלה אינם קשורים באופן ישיר לאירוע הנטען, הם לא נכחו באירוע, לא חתמו ולא מסרו המחאות למי מהנתבעים, בקשר לעבודות שבוצעו באמצעות הטרקטור. קשר עקיף "בן עקיף" ניתן למצוא בכך שעפ"י דברי בא כוחם, השניים הינם בעלי מניות בנתבעת 3, ובכך מתמצה קשרם לפרשה דנא. משכך, אני קובע, כי התביעה כלפי הנתבעים 4 ו -5 דינה להידחות. באשר לאחריות הנטענת בתביעה, כלפי הנתבעים 3 ו-4, כחברה הקבלנית משנית בשטח וכמפקחת על העבודות בשטח, מקובלת עליי טענתם של נתבעים אלה, כי יתכן והאחריות רובצת דווקא בעל האתר - שלא נתבע כלל ו/או על הקבלן המזמין הראשי - הנתבע 1 ו/או בעל הטרקטור - הנתבע 6 וממילא על חברת הביטוח שביטחה את הטרקטור - הנתבעת 7. אך כאמור, שאלת האחריות ובעיקר חלוקתה בין הנתבעים השונים אם בכלל, בין הגורמים השונים שפעלו ופיקחו על העבודות, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, בין אם בשטח עצמו ובין אם לא, מאוחר לה שתיעשה בשלב זה, בו כבר הגיעו חלק מהנתבעים להסכם פשרה עם התובעת ולגבי האחרים, לא מוכח באופן חד משמעי וחותך, כי הם אלה שעליהם לשאת במלוא האחריות אם בכלל. קשר סיבתי גם שאלת הקשר הסיבתי בין עבודות הטרקטור לבין קריסת גדר האבן וסדיקתה, והנזק שבא עקב זאת, אינה ברורה. קיימות ראיות לכאורה (חוו"ד שהוגשה מטעם הנתבע 1), לכך שהגדר לא נבנתה כראוי מלכתחילה, והיותה רעועה ממילא, לפחות אם לא גרמה הרי שתרמה להתמוטטות, וגם בכך יש להתחשב בהכרעה. בהמשך לאמור יצוין, כי לא ברור באופן מוחלט לפיכך היקף הנזק עצמו ושיעורו ועד כמה קיים קשר בין התמוטטות לבין העבודות שבוצעו ע"י הטרקטור כאמור. פסק דין בפשרה פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום (דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני, פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג. פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, הינו להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט. חלק מהנתבעים סיימו את המחלוקת בפשרה, ולמעשה מרבית הראיות הרלבנטיות לשאלת האחריות נשמעו. טענות הנתבעים 2-5 מתמקדות לפיכך, בעיקר בהטלת האחריות על הנתבעים האחרים, ובעניין זה כאשר כל הגורמים הנתבעים עסקו בפועל בצוותא חדה בביצוע העבודה, ויש להניח כי הרוויחו מביצועה במישרין או בעקיפין , הרי שיש מקום גם לחלק ולחלוק בנזק, בייחוד כשסכום הפיצוי הופחת, עקב טענות כל הנתבעים. בית המשפט הדן שלא על דרך פשרה, פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק. גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337). סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5 נדחית. לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים לקביעת סכום הפשרה הנכון והצודק, אני קובע כי הנתבעים 2 ו-3 ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, 4,000 ₪ בלבד, לסילוק סופי ומוחלט של תביעת התובעת. מעבר להוצאות שנפסקו במסגרת בקשת הנתבעים 2-5 לביטול פסה"ד שניתן כנגדם בהעדר התייצבות, וששולמו על ידם, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. סכום פסה"ד ישולם בתום 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.מיםתביעת שיבובביטוח עבודות קבלניות