התיישנות תביעת תאונת דרכים

להלן החלטה בנושא התיישנות תביעת תאונת דרכים: מונחת בפני בקשה להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. העובדות בקצרה. מדובר בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת כנטען בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 2.5.95 ביום 8.4.02 הגישה התובעת תביעת נזקי גוף בגין התאונה דנן, הווה אומר בחלוף 6 שנים ו-11 חודשים ממועד התאונה. ביום 19.10.04 נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש מאת התובעת. ביום 21.9.06 הוגשה התביעה דנן בגין התאונה האמורה לאחר שהמשא ומתן בין הצדדים לא צלח ולאחר שבקשתה של התובעת לחדש את ההליכים נעתרה. לכאורה, תקופת ההתיישנות חלפה ועל כן עותרים הנתבעים 2 ו-3 (להלן:"הנתבעים") לדחיית התביעה. המחלוקת בין הצדדים הינה האם מתקיים בעניינו חריג המאריך תקופת ההתיישנות. ב"כ התובעת טוען כי יש לדחות את הבקשה, בין היתר, מהטעמים כדלקמן: היות והתובעת והנתבע 1 נישאו זה לזו בטרם חלפו 7 שנים מיום התאונה מתקיים בעניינם החריג הקבוע בסעיף 13 לחוק ההתיישנות .ומאחר וחבותם של הנתבעים 2 ו-3 נגזרת מחבותו של הנתבע 1, הרי שגם התביעה כנגדם טרם התיישנה. הואיל ונודע לתובעת על מחיקת התביעה המקורית מחוסר מעש רק בשנת 2006 הרי שהתביעה החדשה הוגשה בטרם חלפה שנה ולכן חלים החריגים הקבועים בסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות. במסגרת משא ומתן שהתנהל בין התובעת לנתבעים, הודיעו הנתבעים לתובעת ביום 18.7.02 כי הם מוכנים לסלק את התביעה בסך 33,000 ₪ ואף המציאו לתובעת שטר פיטורין. התובעת סבורה כי בכך הודו הנתבעים בקיום זכות התובעת כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום זה. עוד נטען כי אין להיזקק לטענת התיישנות מאחר ולא הועלתה בהזדמנות הראשונה ואף נטענה בחוסר תום לב. לתגובה ניתנה תשובת הנתבעים. דיון מעיון במסמכים שצורפו לתגובת התובעת עולה כי במסגרת המשא ומתן שנוהל בין התובעת לנתבעים ביום 18.7.02 הודיעו האחרונים לתובעת כי הם מוכנים לסלק את התביעה ואף המציאו לב"כ התובעת שטר פיטורין והסכם שצורפו לתגובה. ס' 9 לח' ההתיישנות קובע כדלקמן: "הודה הנתבע, בכתב או בפני ביהמ"ש, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה, ומעשה שיש בו מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה". על הודאה בקיום הזכות או מקצת מהזכות לעמוד בשני קריטריונים - צורה ותוכן. (ראה: " 1017/91 פסח משה ו-51 אח' נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ ואח' תק-על 296(2)243). מבחינת הצורה, המכתב עונה על דרישת סעיף 9 ל , שכן זה הודפס על נייר רשמי של הנתבעים , חתום ע"י נציג המוסמך לנהל מו"מ בשמם, ומופנה לתובעת לצורך סיום התביעה. מבחינת התוכן, יש לראות במכתב משום הודאה בזכות התובעת או לכל הפחות במקצת מהזכות. בניהול המו"מ בין הצדדים , בקבלת מסמכים על פי דרישה ובהעלאת הצעה קונקרטית לסילוק התביעה במכתב הנתבעים יש משום הודאה במקצת מזכות התובעת הן בקיום הזכות והן בקיום העובדות. תיבת המילים "מבלי לפגוע בזכויות" המצוינות בכותרת המכתבים מתייחסות אך ורק לעניין חסיונם הראייתי של המכתבים, קרי - קבילותם כראיה בביהמ"ש. לחסיון מסמך במישור הראייתי, אין כל רבותא לעניין דיני ההתיישנות, בכלל, ולסוגיית הודאת הנתבעת בקיום זכות התובע לפי ס' 9 לחוק, בפרט. (ראה: " () 104/01 106/02 מ"י - משרד הביטחון נ' עבדו בטחיש תק - של 2002 (2) 373). הווה אומר, היה והמו"מ בין הצדדים לא יבשיל כדי סיום התביעה בהסדר פשרה המקובל על שני הצדדים, כי אז אין לצטט בפני ביהמ"ש את ההצעות שהוחלפו בין הצדדים. לו ביקשו הנתבעים לסייג הצעתם לפשרה, בתחולת ס' 9 לחוק, היה עליהם לציין זאת מפורשות במכתבם, היינו: "מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות", כפי שנקבע בס' 9 לחוק. לסיום אעיר כי עצם העלאת טענת ההתיישנות בנסיבות בהן נוהל בין הצדדים משא ומתן להסדר פשרה ואף נתבקשה ע"י הנתבעים אורכה להגשת כתב הגנה , יש בה משום פגיעה בעיקרון תום הלב הנובע מס' 39 לח' החוזים חלק כללי, תשל"ג - 1973, יחד עם ס' 61(א) לו, ובית המשפט יעשה שימוש בעקרון תום הלב כמחסום בפני העלאת טענה דיונית (ראה: " 305/80 ' , " (3)44 9, " 218/85 ' " ' , " (2) 452). מעבר לאמור עומדים לזכותה הוראות סעיף 13 ו- 15 + 16 לחוק אשר, למיצער, מחייבים הוכחה לבסיס עובדתי וגם מטעם זה לא ראוי לסלק את התובענה כבר עתה, מחמת טענת התיישנות. הצדדים יהיו רשאים להוכיח את הבסיס העובדתי ולשמור על טענותיהם לענין זה לעת סיום ההליך (ככל שאין די בדחיית הטענה עפ"י סעיף 9 ות"ל). סיכום לאור האמור לעיל, לא מצאתי, בשלב זה, בסיס בעובדה ובמשפט לקבלת הבקשה. בכך מתייתר הצורך בדיון ביתר טענות הצדדים בבקשה.התיישנותתאונת דרכים