אזהרה לא לעבור עבירות תנועה

ב"כ המערער ביקש להדגיש שבית משפט קמא החמיר עם מרשו. על פי הנטען בהודעת הערעור: "המערער נפל קורבן להתנהגות מכשילה במיוחד של משטרת ישראל אשר לא הגישה כנגדו כתב אישום כנגד העבירה הראשונה שלו, גם לא השניה, ואף לא השלישית, ובכך מנעה ממערכת המשפט את האפשרות להזהיר אותו בטרם יבצע את העבירות הבאות". להלן פסק דין בנושא אזהרה לא לעבור עבירות תנועה: פסק דין פתח דבר 1. בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה ת"א (כב' השופטת ורד דלית) בתיק פל 1160/08 מתאריך 26.3.08, לפיו הורשע המערער בביצוע ארבע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, וכן נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רשיון נהיגה בר תוקף, וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, וכן הורשע בעבירה של אי ציות להוראת שוטר, והושתו עליו העונשים כדלקמן: א. 10 חודשי מאסר בפועל החל מתאריך 11.3.08. ב. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 4 שנים החל מיום שחרורו ממאסר. ג. מאסר על תנאי בן 12 חודשים לתקופה של שלוש שנים החל מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה. טיעוני בא כוח המערער: 2. בהודעת הערעור חזר בא כוח המערער על ציטוטים מהמשפט הרומי תוך התייחסות לאלת הצדק, כפי שעשה בסגנון זהה בע"פ 70215/08, כשהדבר לא נדרש כלל ועיקר. ב"כ המערער ביקש להדגיש שבית משפט קמא החמיר עם מרשו. על פי הנטען בהודעת הערעור: "המערער נפל קורבן להתנהגות מכשילה במיוחד של משטרת ישראל אשר לא הגישה כנגדו כתב אישום כנגד העבירה הראשונה שלו, גם לא השניה, ואף לא השלישית, ובכך מנעה ממערכת המשפט את האפשרות להזהיר אותו בטרם יבצע את העבירות הבאות". (סעיף 8 להודעת הערעור). וכן: "המערער יטען כי אף אחד לא הזהיר אותו בפעם הראשונה שיקבל מאסר על תנאי, גם משנתפס בפעם השניה שוב לא נעצר ולא הוגש כתב אישום, ולמעשה את שלושת התיקים "שמו במגירה", ונתנו לו להמשיך כהרגלו, ובכך למעשה שמו מכשול בפני "עיוור", כאשר את כל התיקים הוציאו יחדיו והגישו יחדיו לבית המשפט, ובכך יצרו כתב אישום ארוך "מפלצתי", ודינו מאסר בפועל". בא כוח המערער עותר לבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של מרשו שהינו מפרנס יחיד, אב לארבעה ילדים קטנים, ולהסתפק בתקופת המאסר בת 4 חודשים אותה ריצה המערער עד היום. טיעוני בא כוח המשיבה: 3. בא כוח המשיבה הפנה את בית המשפט לגליון הרשעותיו המכביד של המערער אשר לו 93 עבירות תעבורה, ובין השאר עבירות רבות - של אי החזקת רשיון נהיגה ותעודת ביטוח, וכן נהיגה בפסילה. המערער נפסל מנהיגה בתאריך 9.5.06, היה נכח באולם הדיונים, והיה מודע איפוא לפסילתו. בפועל רשיונו של המערער פקע כבר בתאריך 15.4.03, והוא לא חידש אותו, אך המשיך לנהוג. 4. המערער באופן שיטתי נמנע מהתייצבות לדיוני בית המשפט לתעבורה, ובאופן זה ניסה להתחמק מהטלת עונש של מאסר בפועל או מאסר על תנאי אשר אינם יכולים להיות מוטלים בהיעדרו. דיון: 5. טענותיו של בא כוח המערער, כי מרשו לא הוזהר מפני נהיגה בזמן פסילה - מקוממות, וזאת גם אם אשתדל לנקוט בלשון המעטה. עסקינן בנהג שלחובתו 93 הרשעות קודמות, ועברו הפלילי כולל עבירות רכוש ואלימות בנוסף לעבירות תעבורה. מכתב האישום עולה, כי הנאשם נשפט בבית משפט לתעבורה בתל אביב בתאריך 9.5.06, ובנוכחותו נגזרו עליו 4 חודשי פסילה. בנוסף לכך, הוא נשפט בתאריכים: 2.7.06 ו-28.2.06 לעונשי פסילה בפועל בהיעדרו, ועל אף שהיה מודע לעונשי הפסילה מנהיגה הוא המשיך לנהוג גם בתאריכים 27.4.07 30.7.07, 11.3.08, כמפורט באישומים 4-2. משמע, במשך תקופה של פחות משנה אחת נתפס המערער נוהג 4 פעמים בפסילה, ובתאריך 30.7.07 כשהתבקש לעצור לביקורת משטרתית הוא ברח מהשוטרים, נסע במהירות נגד כיוון התנועה, ובמהלך המרדף המשטרתי אחריו הוא פגע בכלי רכב חונים ובכלי רכב שנסע בכביש. המערער זילזל בבטחונם של המשתמשים בדרך, ובנס לא נגרמו תוצאות חמורות יותר. 6. טענת ב"כ המערער כי מרשו לא הוזהר או כי המשטרה שמה מכשול בפני "עיוור", הינן כזעקות "הקוזק הנגזל". האפשרות להטיל עונש מאסר בפועל איננה מותנית כלל בהטלת מאסר ע"ת במסגרת הליך קודם שבו מורשע נאשם (ראה רע"פ 6115/06 מ.י. נ' מוראד אבו - לבן). 7. אין גם לקבל טענת בא כוח המערער, כי נוכח מעצרו של המערער עד תום ההליכים לא היה מנוס מהודייתו בכל האישומים. אם סבר המערער שלא ביצע אחת מהעבירות - יכול היה להודות בחלק מהאישומים ולנהל הוכחות לגבי יתר העבירות, וכך מצופה גם שבא כוחו ייעץ לו לנהוג. לא יתכן שנאשם יודה בעובדות כתב האישום, ואח"כ יטען בשלב הערעור כנגד הודייה זו, שהיא זו שהביאה ל"מפלצתיות" כתב האישום ולהחמרת הענישה. 8. אין צורך להכביר במילים אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה כאשר הנוהג ברכב מבטא זלזול בהחלטות בית המשפט, ומסכן את שלום ציבור המשתמשים בדרך. ראה ע"פ (ת"א) 70335/03 מ"י נ' ישראל לין תק-מח 2004(1) 6274, וכן רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מ"י (לא פורסם) וכן רע"פ 6115/06 מ"י נ' מורד אבו לבן. 9. עיינתי באסופת פסקי הדין שהציג בא כוח המערער, אך אין בהם כדי ללמד על ענייננו. בת"פ 5600/01 של בימ"ש לתעבורה באר שבע, היה מדובר בצעיר יוצא יחידה קרבית המבקש להתגייס למשטרה שלחובתו הרשעה אחת הקשורה לנהיגה בטרקטורון. בתיק ת"ד 10348/08 מ"י נ' בנימין עוזי בית משפט לתעבורה ת"א היה מדובר באדם שמעולם לא ריצה קודם לכן עונש מאסר, וביהמ"ש התרשם כי למד את ליקחו. בתיק פ.ל. 1407/06 מ.י. נ' כהן שאול בימ"ש לתעבורה בת"א, הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון בשני אישומים של נהיגה בזמן פסילה, הביע חרטה, וביהמ"ש התרשם כי הוא הבין את משמעות עונש המאסר ע"ת, וכיבד את הסדר הטיעון. בתיק פ.ל. 1008/06 מ.י. נ' חיים רודריגז בימ"ש לתעבורה ת"א, ביהמ"ש התחשב בכך שעבירה של נהיגה בזמן פסילה היא עבירתו הראשונה מסוג זה, הנאשם חולה סרטן, והשתכר אל צרור נקוב. בתיק פ.ל. 905/07 מ.י. נ' לאון הרשטיין בימ"ש לתעבורה ת"א, עתרה התביעה להטלת עונש של מאסר ע"ת בלבד, ולא עונש של מאסר בפועל בצד עונש הפסילה. 9. בענייננו, לאחר שבחנתי בקפידה את גזר דינו של בימ"ש קמא, לא מצאתי בו מתום, והענישה שהוטלה על המערער הולמת את נסיבות ביצוע העבירות, עזות המצח של המערער במהלך ביצוען, הרשעותיו בעבר, והטלת עונש מרתיע הן כלפי המערער והן כלפי ציבור המשתמשים בדרך לבל יישנו מעשים אלו. לאור כל המקובץ לעיל, אני דוחה את הערעור. עבירת תנועהמשפט תעבורה