עיכוב ביצוע גזר דין תאונה קטלנית

להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע גזר דין תאונה קטלנית: החלטה לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין שניתן כנגד המבקש, בבית-משפט השלום בראשון-לציון, על-ידי כב' השופטת בן שלמה שירה , בתיק תעבורה' 1032/06, מיום 19.10.2006. לאחר שהורשע המבקש בעבירות כדלקמן: א. גרימת מוות בנהיגה רשלנית, בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 ב. גרם חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 העונש שנגזר על המבקש- א. 15 חודשי מאסר בפועל. ג. 12 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה, למשך 3 שנים. ד. פסילה בפועל למשך 10 שנים. ג. קנס בסך 10,000₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הערעור שמוגש עם בקשה זו, מתייחס להכרעת הדין וגזר הדין. מעובדות כתב האישום עולה כי- המבקש התרשל בכך שהתקרב לפסי הרכבת במהירות גבוהה, מבלי להתאימה לתנאי הדרך, לעקומה, לשדה הראייה המוגבל ולכביש הרטוב, איבד את השליטה על רכבו וסטה שמאלה, לנתיב נסיעת הרכב המעורב, תוך חציית קו הפרדה רצוף. כתוצאה מכך , גרם המבקש לתאונה בה נהרגה הגב' קלרה רובינשטיין ז"ל, נחבל קשות בנה, נהג הרכב המעורב מר ישיעיהו רובינשטיין, והמבקש עצמו נחבל קשה. שני כלי הרכב ניזוקו. טיעוני בא-כוח המבקש בכתב ובע"פ: א. המבקש נוהג משנת 1994. עברו התעבורתי, בהתחשב בוותק הנהיגה ובהיותו נהג מקצועי, אינו מכביד. ב. סיכויי הערעור טובים. לגופו של הערעור נטען, כתב האישום מייחס למבקש עבירה אחת של גרימת מוות, אך סעיף העובדות מונה פרטיי רשלנות המיוחסת למבקש. המבקש הואשם בנהיגה במהירות בלתי סבירה, אך כשנשאל הבוחן בביהמ"ש קמא, אם הוא יכול לקבוע מסלול נסיעת המערער ומה הייתה המהירות , ענה, כי אין הוא יכול לקבוע מהירות נסיעתו. ג. למבקש ייגרם נזק בלתי הפיך, באם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל ועונש הפסילה בפועל, שכן, במקרה זה, אף אם יתקבל הערעור, פסק הדין יהיה תיאורטי בלבד. ד. התאונה ארעה לפני כשנתיים, המערער לא נפסל עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. משכך, ומאחר ומדובר בריצוי עונש, האינטרס הציבורי לא יצא נפסד אם יעוכב ביצוע העונש המאסר בפועל ועונש הפסילה בפועל. ה. עוד טען ב"כ המבקש, כי המבקש ואשתו מצויים בהליכי הפריית מבחנה וסיכוייה ייגדעו אם וככל שלא יעוכב עונש המאסר. ו. ב"כ המבקש ציינה כי המבקש מצוי בפסילה מיום התאונה, בשל כך, פוטר מעבודתו כנהג משאית, ועובד כיום בשיפוצים. טיעוני באת-כוח המשיבה: סיכויי הערעור קלושים ביותר. ב"כ המשיבה הפנה להכרעת הדין המנומקת של ביהמ"ש קמא. היה מקום לקבוע כי המבקש רשלן , שכן, המבקש עצמו אמר לסייר שהגיע לשטח האירוע, כי איבד שליטה בסיבוב. עוד נטען, בוחן התנועה וגם מומחה ההגנה מאשרים כי גרסה זו מתיישבת נכונה עם הממצאים במקום התאונה. מפנה להכרעת הדין עמוד 70 פיסקה 16. בהתייחס לחומרת העונש, ביהמ"ש קמא שקל כלל השיקולים לקולא ולחומרה וערך האיזון הנכון. תקופת המאסר בפועל, אמנם אינה ארוכה , אך לא ניתן לומר כי קצרה היא וכי תגיע לידי סיום טרם שמיעת הערעור. דיון ההלכה המשפטית קובעת , כי עונש יש לרצות מיד עם מתן גז"ד. ראו: ע"פ 7196/05 אריה סילברמן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 1706, בעמ' 1708: "...הכלל הוא, כי יש להתחיל בריצוי העונש מיד לאחר מתן גזר-הדין, אלא אם כנגד הכלל עומדים שיקולים המצדיקים חריגה ממנו. הכלל הרחב בדבר ביצוע מיידי של עונש המאסר, נשען על האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 1640) דחיית מועד ריצוי העונש היא אמנם היוצאת מן הכלל, ויש בה כשלעצמה כדי לגרוע מן האפקטיביות שבאכיפת נורמת ההתנהגות, שהמשפט הפלילי בא להגן עליה למען האינטרס הציבורי, אולם יש מקרים בהם ראוי לעשות כן. לעניין זה, כפי שצוין במקרים אחרים, יש ליתן גם משקל נכבד ביותר לאינטרס הציבורי (ראו ע"פ 5739/03 אזולאי נ' מדינת ישראל תק-על 2003(2), 2829)..." מכאן, במסגרת בקשה זו ינתן משקל נכבד לאינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, בטרם ישמע הערעור; אל מול האינטרס בִּדבר שמירה על זכויות הנאשם ואי-פגיעה בהן במידה העולה על הנדרש. לעיכוב ביצוע עונש מאסר, פורטו בהרחבה ב ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ הנ"ל. והם: (א) חומרת העבירה ונסיבות ביצועהּ לעניין חומרת העבירות נשוא הבקשה שבפניי, יפים דברי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, ברע"פ 548/05 - מאירה לוין נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(4), 3911 , 3916. "מדיניות ענישה זו בנויה על הנחה בדבר כוחו המרתיע של הדין הפלילי והענישה הפלילית גם בתחום זה, שהוא מישור בעל ייחוד מבחינת נסיבות העבריינות וזהותם של מבצעי העבירות. היא נועדה לתת ביטוי ולהדגיש הדגשה מיוחדת את ערך חיי האדם במשפט ובמסורת היהודית, ולערוב לכלל ולפרט כי המשפט ובתי המשפט יעשו כל שבידם על מנת לטעת בתרבות החברתית את ההערכה והכבוד הנדרשים לזולת ולחייו (רע"פ 262/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פד"י מה(2) 580; רע"פ 4484/92 סיריה נ' מדינת ישראל, פד"י מו(5) 176; רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל; ע"פ 8382/03 חילף נ' מדינת ישראל, פד"י נח(2) 139; ולאחרונה, ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל המתייחס למדיניות הענישה בעבירות הריגה במסגרת תאונה קטלנית). הענישה המחמירה בעבירות הנוגעות לתאונות קטלניות נשענת על ההנחה כי יש בהרתעה עונשית כדי לקדם את הפנמת הערכים החברתיים הנדרשים בהתייחסות לזולת, וכדי להרגיל לשמירה קפדנית יותר על כללי זהירות ומניעה בנהיגה על הכביש. בלא אימון בכוחה המרתיע של מדיניות הענישה, נשמט אמצעי חשוב שניתן בידי בית המשפט ככלי עזר רב-משקל במלחמה בתאונות הדרכים. בלא שימוש מושכל באמצעי זה לא יתרום בית המשפט את התרומה הנדרשת מצידו לשינוי הערכי הכולל האמור להתרחש בתחום קשה זה". נוכח האמור לעיל, דומני שאין צורך להוסיף מאומה בנקודה זו. (ב) טיב הערעור וסיכויי הצלחתו מצב זה מעורר קושי בלתי-מבוטל בפני המותב השומע בקשה זו, שכּן המדובר בהערכה לכאוֹרית בלבד של סיכויי הערעור. בא-כוח המבקש הציג לבית-המשפט הודעת-ערעור כנגד גזר-הדין. לא מדובר בשאלה עקרונית חדשה, אלא בשאלה של עוּבדות וּמהימנוּת. לא ניתן לצבּוע את הערעור בצבעי שחור-לבן, כדוּגמת ע"פ 9147/01 זאב בשן נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(4), 663, עמ' 664, שם נקבע כי: "...יש לתת את הדעת, במקום הראשון, על טיב הטענות המועלות בערעור ועל סיכויי הצלחתו. בעניין זה חל שינוי בגישתם של בתי המשפט מאז ניתן פסק הדין בע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241. כפי שנאמר שם: "ככל שיש בידי הנידון להראות כי ערעורו מושתת על נימוקים מוצקים יותר, גוברת ההצדקה להימנע מאכיפה מיידית של גזר-הדין בטרם יבורר הערעור לגופו. עם זאת, אין להתעלם מכך כי השיקול בדבר סיכויי הערעור הינו שיקול מורכב, והערכת סיכויי הערעור וטיבו מציבה בפני השופט קשיים לא מבוטלים. מאפיו של הליך המתקיים בבקשה לעיכוב ביצוע נובע, שאין בידי השופט כלים מספיקים להעריך בצורה מושכלת את הטענות המועלות בערעור; ההליך מתקיים על יסוד בחינה לכאורית של הטענות ואינו כולל בדרך כלל לימוד של הפרוטוקול ושל מכלול הראיות שהובאו בתיק." (שם, בעמ' 279). עוד נאמר שם כי: "על השופט הדן בבקשת עיכוב הביצוע לבחון את טיב הטענות שבערעור וסוגן, ולהעריך את הפוטנציאל הגלום בהן להשפיע על תוצאות הערעור. העוצמה הלכאורית של הטענות תבחן על רקע הכללים המקובלים בשיטתנו ביחס להפעלת ביקורתה של ערכאת הערעור." (שם, בעמ' 280)." גם בנימוק בא-כוח המערער, לפיו סיכוייו בערעור טובים, אין ממש במקרה שבפנַי כנימוק לעיכוב. אין בית-המשפט משׂים עצמו ואינו צריך לשׂים עצמו כמי שעושה מלאכתה של ערכאת הערעור, אך הלכה היא, כי נימוק כזה יישמע ויתקבל רק מקום בו הכרעת-הדין או גזר-הדין אינם עומדים במִבחן הביקורת, ככאלה שהטעות על-פניהם בולטת (ראו: בש"פ 4594/90 יורם לנדסברג נ' מדינת ישראל, תק-על 90(3), 402). הנטל לטוען כי סיכוייו טובים בערעור, מוטל כל כולו על כתפי המבקש, אשר עליו להראות "עיווּת בולט". "...ההלכה היא שעל מנת שבית-המשפט יעכב ביצוע גזר דין מן הטעם שיש למבקש סיכוי טוב לזכות בערעור, על המבקש להראות כי נגרם לו "עיוות בולט" או כי יש לו "סיכוי בולט לעין" לזכות בערעורו, כאשר על סיכוייו לזכות בערעור ניתן ללמוד מפסק הדין עצמו ללא צורך להיכנס לניתוח מדוקדק של העובדות (בש"פ 5024/92 נחמיאס נ' מדינת ישראל - לא פורסם; בש"פ 4976/92 הנ"ל)..." (בש"פ 2043/94 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2), 81, עמ' 82). עיינתי בהכרעת-הדין וּבגזר-הדין של בית-משפט קמא, ולא מצאתי אותו "עיווּת בולט" נדרש ו/או סיכוי בולט לעַין של המבקש בערעור. אכן, בסופו של יום, גזר הדין קשה- 15 חודשי מאסר בפועל , ברם- למקרא הכרעת הדין וגזר הדין עולה השקעת ביהמ"ש קמא בבחינת הראיות, ניתוח הראיות והמסקנות. גזר הדין מנומק היטב, נשקל בכובד ראש לקולא ולחומרא. אני מוצאת לנכון, לאחר קריאה מעמיקה של הודעת-הערעור, הכרעת-הדין וּגזר הדין, שלא לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר. (ג) תקופת המאסר ככל שתקופת המאסר שהטיל בית-משפט קמא ארוכה יותר, כך ייטה בית-משפט במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין, שלא לעכב ריצוי המאסר ולהיפך. במקרה שלפני תקופת המאסר שהושתה על המבקש הינה 15 חודשים לריצוי בפועל, גם בבית-משפט עמוס כבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, קיים סיכוי, כי הערעור יישמע בטרם ירצה המבקש החלק הארי של התקופה, גם לא את מחציתה. לאחר הרשעתו, אין המבקש בחזקת חף מפשע. באיזון הנכון של מדיניות ציבורית ראויה, באכיפה פקטיבית של החוק, שיקולי הרתעה, אמון הציבור, סבלם של משפחת הקורבן שיקירם נטמן באדמה, רק משום שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, אל מול אינטרס הפרטי של המבקש כי הערעור ישמע, בהיותו חופשי. במקרה זה גובר האינטרס הציבורי לריצוי מיידי של העונש, על האינטרס הפרטי לעיכוב העונש. לפיכך יתייצב המבקש לריצוי המאסר ביום 27.5.2007 עד לשעה 10:00 במזכירות בית-משפט השלום בראשון-לציון, וזאת בכפוף לצו עיכוב יציאה מן הארץ, הפקדת מזומנים במזכירות בית-המשפט המחוזי בסך 10,000 ש"ח עד ליום 14.5.2007 שעה 11:00. הערבויות שנחתמו בבית-משפט קמא תשמשנה כערבויות נוספות עד למתן פסק-דין בערעור. לא ימולאו התנאים כאמור לעיל - ריצוי המאסר יחל ביום 14.5.2007. אני מורה למזכירות לקבוע מיידית הערעור לשמיעה, לאור תוצאת החלטה זו- ריצוי מיידי של מאסר בפועל בן 15 חודשים.תאונה קטלניתעיכוב ביצוע גזר דיןתאונת דרכיםעיכוב ביצועמשפט פלילי