גוף זר בבקבוק שתיה

להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין גוף זר בבקבוק שתיה: 1. בחודש אוגוסט 2009 רכש התובע מספר בקבוקים של שתייה קלה - תה קר מתוצרת M.S עבור ביקריאטיב (להלן: "הנתבעת") ובשתייה היו גופים זרים בצורת כרומים שצפים בנוזל והשתייה לא הייתה ראויה לשימוש של בני אדם. לאור ממצאים אלה, הגיש התובע ביום 16.8.09 תלונה למשרד הבריאות. בבדיקת המוצר מיום 17.8.09 שבוצעה על ידי מעבדת לשכת הבריאות נמצאה צמיחה של עובש (ראה תעודת הבדיקה שצורפה לכתב התביעה). מאחר והתובע ראה בגוף הזר הנ"ל כסכנה של פטריות עובש לבני אדם, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבעות לשלם לו פיצוי בסך של 10,000 ₪. 2. א. הנתבעת הגישה כתב הגנה ולדעתה יש לדחות או למחוק התביעה נגדה על הסף, הן משום שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדה והן משום חוסר יריבות - זאת משום שהתובע מאשר, שמשקה יוצר על ידי הנתבעת 2 (להלן: "מישלב") בעבור הנתבעת ולכן האחריות על ייצור המשקה חלה על מישלב ולא על הנתבעת ומישלב אף חויבה בתשלום קנס למשרד הבריאות. לגופו של עניין, מוסיפה הנתבעת, בין היתר את הטענות הבאות: א) הנתבעת מכחישה את הפגם הנטען, לרבות אחריותה לקרות הפגם ובעניין זה, מציינת הנתבעת שהתובע דיווח מיד עם גילוי התקלה למשרד הבריאות - זאת עוד בטרם שתה ממנו ומשכך לא נגרם לו כל נזק בר תביעה, למעט עלות הבקבוק העומדת על מספר שקלים בודדים. אין הנתבעת רואה כל הצדקה לדרישת פיצוי בסך של 10,000 ₪, שכן לתובע לא נגרם כל נזק בר תביעה. ב) אותו פגם, עליו מלין התובע, עשוי להיגרם מגורמים וסיבות רבות שאינן בשליטת הנתבעת ויכול גם להיגרם כתוצאה מתנאי אחסון לא נאותים של הבקבוק בנקודה המכירה. התובע גילה הפגם ביום 6.8.09 ואילו המשקה נבדק ביום 17.8.09, קרי כעבור 11 ימים ובמהלך תקופה זו עשוי המוצר להתקלקל עקב שמירתו בתנאים לא נאותים. ג) הנתבעת לא התעלמה מתלונת התובע והיא שלחה לו בו ביום שובר פיצוי לקבלת 6 יחידות משקאות של ליטר וחצי, אך התובע לא הסכים לקבל פיצוי זה ובחודש אוגוסט 2010 הוא פנה אל הנתבעת ואיים, שאם הוא לא יקבל פיצוי הנאמד בעשרות אלפי שקלים בגין עוגמת נפש - הוא יפנה לבית המשפט. ב. מישלב אף היא הגישה כתב הגנה מטעמה בו מבקשת גם היא לדחות את התביעה נגדה, משום שמשרד הבריאות אשר דן בתלונת התובע, קנס בסך 1,000 ₪ ועם תשלום הקנס נסגרה התביעה. עוד נטען על ידה, שהיא עצמה אינה צד לתביעה זו, היות והמוצר בבעלות הנתבעת המקבלת פיצוי חודשי מ-מישלב על נזק כזה או אחר. לכן הנתבעת היא האחראית הבלעדית על המוצר במקרה של תביעות מסוג זה. 3. א. התובע לא מציין בכתב התביעה מה מספר הבקבוקים שקנה והוא גם לא מציין אם בכל הבקבוקים נמצאו גופים זרים או רק באותו בקבוק שמסר לבדיקה. עם זאת, אין ספק שלפחות באחד הבקבוקים נמצא גוף זר והבדיקה שבוצעה במעבדת משרד הבריאות בוצעה בבקבוק משקה אחד שהכיל תה קר בטעם אפרסק והממצאים הראו "צמיחה של עובש". בהערות תוצאות הבדיקה נאמר: "בקבוק פלסטי מקורי סגור ושלם עם פקק פלסטי מתברג כולל טבעת אבטחה ... בתוך הנוזל מרחפים קרומים רבים בצבע חום בהיר. בבדיקה מיקרוביאלית נקבע כי אלה פטריות עובש". אין ספק, שתוצאות הבדיקה גילו שמשקה זה אינו ראוי לשימוש, אך בגין כך כבר הוטל קנס בסך 1,000 ₪ על ידי משרד הבריאות. ב. א) בטיעוניו בבית המשפט מסתמך התובע על הוראות פקודת הבריאות ולטענתו, אין הקנס שהוטל על מי מהנתבעות כדי לפטור אותן מאחריות אזרחית. ואכן, כפי שמצינו בסעיף 13 לפקודת בריאות הציבור (מזון) התשמ"ג- 1983, שכותרתו: "איכות פגומה" נקבע: "לא ימכור אדם מזון שאיכותו נפגמה מחמת רקב, הזדהמות או כל סיבה אחרת" אך סעיף זה צופה אל הפן הפלילי, שכן סעיף 23 לחוק זה, שהוא סעיף עונשי, קובע, שהמפר הוראות סעיף 10 עד 22 (הכולל את סעיף 13) דינו ... ב) התובע לא הוכיח והוא גם לא טען, שהוא שתה מאותו בקבוק או שנגרם לו נזק כלשהו מהשתייה, אלא כל שציין בתביעתו הוא, שמשקה זה אינו ראוי לשימוש ולכך, עם כל הכבוד מסכים גם בית המשפט. יחד עם זאת, השאלה העולה מכתבי הטענות היא, האם ממצא זה אשר מצא התובע בבקבוק השתייה מצדיק הענקת פיצוי בסך של 10,000 ₪? 4. א. סעיף 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם 1908 מגדיר: "אחריות היצרן" כך: "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". (ההדגשה שלי- ג.ב.) ועוד נקבע בסעיף זה, שאם נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב. מהאמור בסעיף זה עולה, שהאחריות לפגם שנמצא במוצר רובצת, במקרה זה, על שני הנתבעים מאחר ולא ניתן לעשות הפרדה בחלוקת התפקידים בין הנתבעים בקשר לייצור או שיווק המוצר. ב. הסעיף הנ"ל עניינו באחריות היצרן במקרה שהמוצר גרם לנזקי גוף, ברם במקרה זה הוכח שלתובע לא נגרם כל נזק - לא נזקי גוף וגם לא הוכח שנגרם לו נזק אחר, למעט נזק כספי אשר הוציא בעד רכישת בקבוקי השתייה ובסופו של דבר, לא עשה בהם שימוש בשל הפגם שנמצא. יחד עם זאת, סעיף 3 לחוק הנ"ל המגדיר מהו "מוצר פגום" כולל בחובו גם מוצר אשר מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף. (ההדגשה שלי-ג.ב.) בנסיבות העניין, חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין ובמקרה זה, המסקנה על היות המוצר פגום עולה מעצם הבדיקה שנעשתה למוצר על ידי משרד הבריאות ונמצאו בו פטריות עובש. לכן, מוצר כזה, אם משתמשים בו, עלול לגרום לנזק גוף או כל נזק אחר והכל תלוי ברגישותו של השותה. 5. א. בעדותו בבית המשפט, טוען התובע שמדובר בשניים שלושה בקבוקים ואת כולם הוא מסר למשרד הבריאות, ברם מטופס בדיקת המעבדה עולה, שנבדק רק בקבוק אחד. מעדותו של התובע עולה גם, שהוא פתח בקבוק אחד ויצא ממנו חומר צמיגי והיה טעם גרוע וכבר עם גילוי זה הוא פנה אל הנתבעת - על פי התווית שהודבקה על הבקבוק. התובע טוען בבית המשפט, שהוא לקח למשרד הבריאות את הבקבוק פתוח (ראה עדותו בעמ' 1 לפ', ש' 5-9) ברם מדו"ח המעבדה עולה שהבקבוק שהובא אליהם היה סגור. ב. מהנסיבות המפורטות לעיל עולה, שהגם שהתובע לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו והיות ומממצאי הבדיקה עולה, שהתובע הביא לבדיקה בקבוק פלסטי מקורי סגור ושלם עם פקק פלסטי מתברג כולל טבעת אבטחה, הרי שמממצא זה עולה באופן מפורש שהתובע טרם הספיק לעשות שימוש בשתייה ולכן בוודאי שלא נגרם לו כל נזק ובעצם לקיחת הבקבוק לבדיקת המעבדה, גילה התובע אזרחות טובה, אכפתיות ובמקרה זה לא רק שדאג לבריאותו הוא, אלא גם לבריאותם של האחרים ועל כך יש לברך את גישתו של התובע הדואג לזולת. לעניין זה מוסיף התובע ואומר בבית המשפט: "המאמץ של הכסף שהשקעתי, זה אני רוצה שכשמישהו הולך לקנות בסופר מרקט המזון צריך להיות 100 אחוז תקין וללא עובש" (עמ' 2 לפ', ש' 9-10). 6. מהנימוקים ומהעובדות שפורטו לעיל, אין ספק שלתובע נגרם בזבוז זמן והפסד כספי של רכישת הבקבוקים, אך בעניין זה הצהיר נציג הנתבעת, שעוד בטרם הגשת התביעה הסכימו לפצות את התובע בפיצוי שהוא פי 3 מערך הקנייה, אשר לטענתו מהווה פיצוי ריאלי, אך התובע דרש פיצוי של כמה אלפי שקלים ולכך לא הסכימה הנתבעת (ראה טענות נציב הנתבעת בעמ' 2 לפ'). אני מסכים לטענת הנתבעות, שסכום הפיצוי שנדרש על ידי התובע הוא גבוה ולא עומד ביחס ישר עם הנזק הישיר שנגרם לו, קרי בזבוז שעות עבור הטיפול בעניין, אך התובע גם לא הוכיח שבזבז 17 שעות עבודה עבור הטיפול בעניין. אני מקבל את טענת התובע, שאכן בנסיבות אלה, מגיע לו פיצוי העולה מזה שהוצע לו על ידי הנתבעות, אך היות ולמעט בזבוז שעות עבור טיפול בעניין לא הוכיח התובע נזק כלשהו נוסף שנגרם לו מהממצא שנמצא בבקבוק או בבקבוקי השתייה, אני מחליט כי בנסיבות אלה, יהיה זה אך סביר לפצות את התובע בסכום של 750 ₪. לפיכך, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד, לשלם לתובע פיצוי בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית, מהנימוקים שפורטו לעיל ולמעט הסך הנ"ל - אין צו להוצאות.אוכל (תביעות)גוף זר