בית המשפט לתביעות קטנות ציין כי הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו. במקרה להלן מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גירסה זו. להלן פסק דין בנושא נטל ההוכחה בתביעות קטנות: תביעה במסגרתה עותר התובע לשיפויו בגין נזקים אשר אירעו לו לטענתו כפועל יוצא מאירוע תקיפה מיום 13/5/08. 1. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעת 1 אשר הנתבע 2 הינו מנהלה. לטענתו ביום 12/5/08, התקשר אליו הנתבע 2 והודיע לו כי הוא אינו עובד באותו יום . התובע סבר כי בנסיבות אלו הוא זכאי לתשלום בגין יום עבודה ומשכך, פנה אל הנתבע 2 ודרש ממנו את התשלום כאמור ואולם, הנתבע 2 צעק עליו והודיע לו שהוא אינו מעונין כי ימשיך לעבוד. עוד לטענת התובע, הבהיר לו הנתבע 2, במעמד אותה שיחה, שאם הוא יבוא לפגוש אותו במשרד הרי שהנתבע 2 "ישבור לו את הרגליים" . למחרת הגיע התובע למשרדו של הנתבע 2 על מנת לדבר איתו, נכנס למשרדו וישב , הנתבע קם לעברו , תפס אותו בשתי ידיו בכח , דחף אותו ונתן לו אגרוף לפנים . התובע נפל על הרצפה והנתבע 2 נתן לו בעיטה וביקש להמשיך ולתקוף אותו ואולם שתי פקידות ורואה החשבון של הנתבעת 1 , אשר היו במקום, תפסו אותו ומנעו ממנו המשך הפגיעה. לטענתו, מיד לאחר התקיפה כאמור, הוא סר לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה , במשטרה תיעדו את הפגיעות הפיזיות אשר ניכרו בגופו . בנוסף, ניגש התובע אל רופאת המשפחה שלו ממנה קיבל אישור על הפגיעות כאמור. לטענת התובע, בנסיבות האמורות , הוא זכאי לפיצוי בגין, הכאב וסבל, עוגמת הנפש , ההשפלה ונזקי הגוף אשר היו מנת חלקו - פיצוי אותו הוא אומד בסך של 15,000 ₪ . לטענת התובע , על הנתבעים ביחד ולחוד לשפותו בגין נזקיו ולפצותו בסכום האמור. 2. הנתבעים מכחישים מכל וכל הארוע הנטען על ידי התובע ולטענתם מדובר בתביעת סרק אשר תכליתה הוצאת כספים שלא כדין מאת הנתבעים. לטענת הנתבעים, אמנם יום לפני האירוע הנטען נאמר לתובע על ידי מר ראובן - עובד החברה אשר אחראי על שיבוץ המשמרות- כי התובע לא ישובץ לעבודה ביום האמור. לטענתם בתגובה הגיע התובע עוד באותו יום לחניון המופעל על ידי החברה ואיים בנוכחות עובד נוסף כי באם לא יקבל שכר בגין אותו יום, הוא יקח לעצמו את הפידיון אשר מצוי בידו בגין היום הקודם. לטענת הנתבעים, באותו מעמד עמדו עובד החניון וכן, ראובן אשר הגיע למקום, בקשר טלפוני עם הנתבע 2 ומסרו לו כי התובע מסרב להעביר את פידיון יום האתמול. במסגרת שיחת הטלפון, הבהיר הנתבע 2 לתובע כי עליו להעביר את הפידיון באופן מיידי ואולם, התובע סירב לעשות כן. לטענת הנתבעים, ביום 13/5/08,הגיע התובע למשרד הנתבעים בתחילה בבוקר וחיפש את הנתבע 2 , משלא מצא אותו ביקשה אותו מזכירת החברה - סילבנה להשאיר את הפידיון היומי ואולם, הוא סירב לעשות כן ועזב בכעס את המקום. התובע הגיע שוב למשרדים בשעות הצהריים - בערך בשעה 14:00, התפרץ ללא כל אישור לחדרו של הנתבע 2 ואחריו נכנסו רואה החשבון של החברה - משה וכן, שתי המזכירות ובינהם - סילבנה. הנתבע 2 סירב לדבר עם התובע ויצא מהחדר, התובע רדף אחריו ובמהלך המרדף אף נטל כיסא מחדרו של משה ונופף בו באופן מאיים ולאחר מכן, התיישב בלובי של המשרד וסירב לצאת. הנתבעים מדגישים כי עד למועד זה לא היה כל מגע פיזי בין הנתבע 2 לבין התובע. הואיל והתובע סירב לצאת את המשרד, ביקש הנתבע 2 מהמזכירה- סילבנה להתקשר למשטרה. המזכירה חייגה למשטרה החלה לשוחח איתם ואז העבירה את השפורפרת אל הנתבע 2 ואולם, עת החל הנתבע 2 לשוחח עם המשטרה, קפץ לעברו התובע וניסה לחטוף את השפורפרת מידו, הנתבע 2 התגונן ובמהלך הניסיון לחטוף את השפורפרת מידו, החליק התובע ונפל והשיחה עם המשטרה נותקה. הנתבע 2 חזר לחדרו ואחריו התובע אשר הפציר בנתבע 2 למחול לו ולהשאירו בעבודה. לטענת הנתבע 2 , על מנת להרגיע את הרוחות אמר לתובע כי ישקול השבתו לעבודה ומשכך, התרצה התובע , השאיר לנתבע 2 את פידיון אותו יום והלך לדרכו. לטענת הנתבע 2 בשעות הערב, בערך בשעה 19:00 הודיע לתובע כי לאחר ששקל החליט כי אינו מעוניין להמשיך להעסיקו. לטענת הנתבע 2 מאותו מועד החל לקבל מטר של הודעות טקסט למכשיר הטלפון הסלולארי שלו מאת התובע אשר ברובן ככולן המסר אחיד - על הנתבע 2 לשלם לתובע מיליון דולר לפני שזה האחרון :"יקבל עצבים". לטענת הנתבעים רק לאחר אותו מועד סר התובע אל תחנת המשטרה והגיש את תלונת הסרק כנגד הנתבע 2. עוד מציינים הנתבעים כי בניגוד לטענת התובע ולפיה עבר אירוע תקיפה וחש מאוים ,הרי שלאחר כל האירועים הנטענים, פנה התובע אל הנתבעים על מנת לקבל מכתב המלצה וניפגש עם הנתבע 2 וקיבל ממנו מכתב כאמור ביום 3/6/08. לטענת הנתבעים - משאירוע התקיפה הנטען לא היה ולא נברא - דין התביעה להדחות וכן, יש לחייב התובע בהוצאותיהם. 3. בפני בית המשפט בתיק זה התנהלו שלושה דיונים בפני שלושה מותבים שונים - הדיון הראשון בפני כבוד השופט בני שגיא, במסגרת דיון זה נשמעו טענות הצדדים והדיון נדחה על מנת להמציא את חומר החקירה המשטרתית. לדיון השני, אשר התקיים בפני כבוד השופטת מלכה ספינזי - על אף צו מפורש של בית המשפט המורה למשטרה להמציא את חומר החקירה - לא הועבר חומר החקירה לבית המשפט על ידי המשטרה ואולם, בית המשפט ,למרות זאת, שמע את עדויות הצדדים וכן, עדים אשר הובאו על ידי הנתבעת 2 - מר משה ניצן והגב' סילבנה. בסיום הדיון, הואיל והנתבע 2 עמד על כך שקיימות סתירות בין הנטען על ידי התובע לבין החומר המשטרתי, עמד הנתבע 2 על כך שבפני בית המשפט יעמוד חומר החקירה ומשכך, הוצא על ידי בית המשפט צו נוסף המורה למשטרה להמציא את חומר החקירה והדיון נדחה. הדיון השלישי - התקיים בפני הח"מ - גם עד למועד דיון זה לא המציאה המשטרה את חומר החקירה וזאת, על אף צווים מפורשים של בית המשפט ואולם, במסגרת הדיון, הסכימו הצדדים כי הם מוותרים על המצאת חומר החקירה ומעוניינים כי בית המשפט יתן פסק דין על בסיס החומר בתיק. הואיל ומדובר בתביעה אשר בה קיימת חשיבות לנושא המהימנות, החלטתי , על מנת שאתרשם באופן בלתי אמצעי ומכלי ראשון מהצדדים , שהצדדים ישובו ויעידו גם בפני ויפרטו גירסתם . לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין אשר העידו בפני , עיינתי בעדויות כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקולי בית המשפט וכן, עיינתי בכלל החומר הראייתי בתיק , הנני קובעת כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי. 4. הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע . 5. בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי : "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" 6. במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גירסה זו. בחינה כאמור, מובילה למסקנה ולפיה - לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו, אלא שהרושם אשר נוצר הינו שהתובע ניסה ומנסה לעשות כלי בתביעה זו - על מנת להשיא לעצמו ,מאת הנתבע 2, כספים שלא כדין וזאת, בהתבסס , בין היתר על מידע אשר היה קיים בידו ובהתאם לו הנתבע 2 נשפט בעבר בגין עבירת אלימות ומתוך מחשבה כי משכך, ייכנע הנתבע 2 ,מתוך פחד, ללחציו ואיומיו. 7. תימוכין למסקנותי כאמור ניתן למצוא תחילה בכך, שגרסתו של התובע לא היתה קוהרנטית וכן, בכך שהתובע נתן שלל גירסאות שונות לחלוטין לתיאור המקרה באופן השולל את מהימנותו. כך, בפני המשטרה העיד התובע כי מיד עת נכנס לחדרו של הנתבע 2 קם הנתבע 2 התחיל לתקוף אותו, נתן לו בוקס בראש, באיזור המצח משמאל, הוא נפל על הרצפה על הגב וצעק כי יעזוב אותו ואז נתן לו הנתבע 2 בעיטה תוך כדי שהוא שוכב על הריצפה והפסיק רק כשהפקידות ורואה החשבון החזיקו אותו. מגרסתו של התובע בפני המשטרה נמצאנו למדים כי כלל האירוע ארע במשרד הנתבע 2, כמו כן, האירוע ארע עת לכאורה עמד התובע שכן, במסגרת חקירתו במשטרה טען התובע כי כשהוא נכנס קם אליו התובע ותפס אותו בשתי הידים , נתן לו אגרוף ואז הוא נפל אל הריצפה. זאת ועוד, במסגרת גרסה זו לא מתואר אירוע נוסף באיזור הלובי של המשרד ,כן, לא מתוארת שיחה למשטרה אשר התקיימה במעמד זה וכן, מדובר בבעיטה אחת בלבד. במסגרת כתב התביעה שינה התובע במעט גירסתו וטען כי הוא נכנס לחדרו של הנתבע 2 וישב ורק אז קם אליו התובע ותקף אותו. בדיון השני בפני בית המשפט שינה התובע את גירסתו וטען כי במסגרת האירוע קיבל מהנתבע 2 מכות בשלוש הזדמנויות, כך הוא מעיד בעמוד 7 שורות 3-4 : "באותו היום איך שישבתי על הכסא שלך קיבלתי ממך מכות - זו פעם אחת. אחר כך פעם שניה בלובי בכניסה למשרד. פעם שלישית אחרי שנפלתי נתת לי בייטות (צ.ל. "בעיטות" ל.ב.מ.)". בהקשר זה תחילה - מבעיטה אחת - לפי עדותו של התובע בפני המשטרה וכן, במסגרת כתב התביעה , שינה התובע את התקיפה למספר בעיטות. זאת ועוד, התובע שינה את תיאור המקרה באופן שהאירוע לא התרחש רק במשרדו של הנתבע 2 אלא שהוא המשיך מהמשרד אל הלובי והיו שלושה אירועי מכות ולא רק אחד. במסגרת עדות זו הוסיף וטען התובע כי מיד לאחר התקיפה עזב את המשרד . כך בעמ' 7 שורה 10 הוא מעיד: "ש. אחרי שקיבלת מכות במשרד מיד עזבת את המשרד" ת. כן מיד עזבתי. מה יש לי לשבת בלובי?.." במסגרת הדיון השלישי - שינה שוב התובע את גירסתו וטען כי בתקיפה הראשונה זרק אותו הנתבע 2 אל הקיר (ראה עמ' 10 שורה 29), הוא ברח לכיוון הלובי ואז התקשר הנתבע 2 למשטרה כשהוא היה בלובי ואז לטענתו כשהנתבע 2 מחזיק ביד אחת את השפורפרת עם המשטרה , נתן לו הנתבע 2 אגרוף ביד השניה (ראה עמ' 11 שורות 2-3) ולאחר מכן, הוסיף ונתן לו מספר בעיטות. בדיון זה, הוסיף התובע ושינה את גירסתו וטען בנוסף כי לא עזב מיד את המשרד לאחר אירוע התקיפה אלא שהנתבע 2 קרא לו למשרדו לאחר מכן, הוא בא למשרד של הנתבע 2 , הובטח לו שיקבל את המשכורת ובמעמד זה , חיטט לו הנתבע 2 בכוח בכיסיו ולקח ממנו את הפידיון. (ראה עמ' 11 שורות 8-9 ושורות 11-12). התובע הוסיף וטען בדיון זה כי הוא יצא מהמשרד וישר הלך למשטרה :"באותו יום ישר יצאתי ממנו והלכתי למשטרה" (ראה עמ' 11 שורה 11). כלומר בדיון זה, הוספה ההדיפה אל הקיר , כמו כן, חזר התובע וטען כי היום מספר בעיטות (ולא בעיטה אחת כפי שטען בתחילה) , כן, הוסיף התובע תיאור של שיחת הטלפון אשר התקיימה עם המשטרה ולבסוף- אף שינה גירסתו וטען כי לא עזב ישירות את המשרד אלא שלאחר כל האירוע נכנס אל משרדו של הנתבע 2 ושוחח עימו. מן המקובץ ניכר בעליל כי התובע שינה גירסתו בנוגע לאירוע נשוא תביעתו מספר פעמים וברי כי בשינוים אלו, בנושאים מהותיים הנוגעים לגירסתו יש בהם בכדי לפגוע במהימנותו באופן משמעותי. 8. יתרה מכך, לא זו בלבד שמהימנות התובע נפגעה באופן משמעותי כפועל יוצא משינויי הגירסה של התובע אלא שבנוסף , עדותו אף עומדת בסתירה לראיות נוספות בתיק אשר אף בהן יש בכדי לשלול גרסתו - כך, מחד- אין עוררין כי האירוע נשוא התביעה אירע בצהרי היום- כך, התובע מעיד במשטרה כי: "באתי היום למשרד בשעה 15:30" בנוסף, הנתבעים הציגו תדפיס שיחות טלפון יוצאות מהמשרד ממנו עולה כי בשעה 14:49 התקיימה מהמשרד שיחת טלפון למוקד 100 אשר ארכה 13 שניות. מנגד , עיון בהודעת התובע במשטרה מעלה כי ההודעה במשטרה נגבתה בשעה 19:14 ואישור על התלונה מעלה כי התקבלה בשעה 19:10. כלומר , בניגוד לעדותו ולפיה יצא מיד מהמשרד ופנה למשטרה הרי שהתובע לא עשה כן ופנה למשטרה רק בשעות הערב. בהקשר זה, אוסיף ואציין כי פניית התובע למשטרה רק בשעות הערב עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע 2 ולפיה בשעות הערב מסר לתובע כי הוא אינו מעונין להמשיך ולהעסיקו - דבר אשר הוביל להתנהלותו של התובע בהמשך. בנוסף, התובע שינה גירסתו והוסיף על עדותו את העובדה ובהתאם לה התקשר הנתבע 2 למשטרה רק לאחר שלכתב ההגנה צורפו תדפיסי הטלפון המעידים על קיומה של שיחה כאמור ומשכך, נאלץ להתאים גירסתו לעובדה זו. זאת ועוד, בניגוד לטענתו של התובע ולפיה היה מפוחד מהנתבע 2 , הרי שאין עוררין כי התובע שלח אל הנתבע 2 מספר גדול של מסרונים בשעה 19:00 לערך באותו יום וטרם הפניה למשטרה (ראה עדותו של התובע בעמ' 11 שורות 15-16 במסגרתה מודה התובע במשלוח המסרונים) . עיון במסרונים האמורים מעלה כי המסרונים כשלעצמם מעידים על ביריונות והעדר פחד - כך התובע כותב באחד מהם :"כדאי לך לא לעצבן אותי" , בנוסף, הוא כותב שהוא יבוא למשרד כל יום עד שהנתבע 2 ישלם לו - דהיינו- אין בו כל פחד מהנתבע 2. יתרה מכך,בניגוד לגרסת התובע כי פחד מהנתבע 2 - אין עוררין כי התובע פנה אל הנתבע 2 על מנת לקבל המלצה ואף סר למשרדו באופן אישי על מנת לקבלה- ברי כי לא כך מתנהג אדם מפוחד. זאת ועוד, התנהלותו הביריונית של התובע מצאה ביטויה גם בסירובו למסור את פידיון היום אשר החזיק בידו - ולענין זה, התברר כי התובע לא מסר הפידיון ביום קודם לאירוע הנטען , סירב למסור הפידיון באותו יום בבוקר למזכירה ומסר הפידיון לבסוף רק לנתבע 2 לאחר האירוע הנטען. במאמר מוסגר אציין כי גם באשר למהלך הדברים ביום אשר קדם ליום לאירוע התבררה גירסתו של התובע כלא קוהרנטית ולא מהימנה - כך, בתחילה טען התובע כי כשהגיע לחניון ביום לפני האירוע היה בידו הפידיון של היום קודם לכן ברם, הוא לא מסר אותו לעובד באותו מעמד כי הוא רדף אחריו והיה על התובע לספור את הכסף (ראה עמ' 10 שורות 16-17), בהמשך אותה עדות ובמענה לשאלת בית המשפט מדוע בכלל היה בפידיון בכיסו אם לא עבד באותו יום והגיע אל החניון סתם על מנת להפגש עם חבר כטענתו- שינה גירסתו וטען כי הוא לא זוכר עם הפידיון היה בידו ויתכן כי הפידיון היה בבית כי זה כבד ומדובר בכסף קטן. (ראה עמ' 10 שורות 20-21). 8. זאת ועוד, עדות נוספת השוללת מהימנותו של התובע ואשר יש בה בכדי לתמוך בכך שיצר אירוע יש מאין כבסיס לתביעה, ניתן למצוא בכך שבמסגרת העדות במשטרה העיד התובע כי יש בכוונתו לפנות אל רופאת המשפחה שלו :"כדי שתהיה לו הוכחה". בנוסף- אין עוררין והתובע אף הודה בכך, שהתובע שלח אל הנתבע שלל הודעות טקסט הכוללות מסרים מאיימים ובהתאם להם על הנתבע לשלם לו סך של מיליון דולר לפני שהוא יקבל עצבים וכן, בתמורה לעוגמת הנפש ולעצבים שלו וכן, על יום העבודה. אציין כי במענה לשאלתי מדוע שלח את ההודעות האמורות, השיב התובע כי הוא סבר שמגיע לו פיצוי בגין התקיפה אשר עבר - אולם, על אף האמור הרי שעיון בהודעות הטקסט מעלה כי אין בהן כל זכר לטענה בדבר תקיפה , אלא שבמסגרתן דורש התובע את הפיצוי האמור בגין:"עוגמת נפש", בגין "יום עבודה" ובגין ה"עצבים שלו" . 9. בניגוד לגרסת התובע אשר אותה מצאתי כלא קוהרנטית ולא אמינה, הרי שהנתבע 2 הציג גירסה מהימנה, סדורה ,עקבית וכן, תמך גירסתו זו בראיות אובייקטיביות - כגון תדפיסי השיחות המעידים על השיחה למשטרה, הודעות הטקסט אשר נשלחו אליו על ידי התובע וכן, בעדויות הגב' סילבנה ומר משה ניצן אשר נכחו באירוע. 10. לאור האמור , הנני קובעת כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו אלא, שהמאזן נוטה לכיוון גרסתו של הנתבע 2 ובלבו של בית המשפט נוצר הרושם כאמור, כי התביעה הינה פרי ניסיון להוצאת כספים שלא כדין מאת הנתבעים. 11. אשר על כן , הנני דוחה את תביעתו של התובע. התובע יישא בהוצאות כל אחד מן הנתבעים בסך של 1,000 ₪ (בסך הכל בסך של 2,000 ₪ )אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. במאמר מוסגר אציין ,בהקשר לפסיקת ההוצאות, שלאור התנהלותו של התובע שקלתי השתת הוצאות עונשיות ואולם, לפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות כן . 12. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין. נטל ההוכחהתביעות קטנות