אישור מיחזור פסולת

להלן פסק דין בנושא אישור מיחזור פסולת: פסק דין 1. העותרת ביקשה להורות למשיב 1 ליתן למשיבה 2 אישור למיחזור פסולת ממיסים במפעלה של העותרת, וליתן צו ביניים כאמור, עד למתן פסק דין בעתירה. 2. לטענת העותרת: העובדות: א. היא עוסקת במיחזור פסולת ממיסים אורגניים של משיבה 2, והיא מחזיקה בהיתר בעל תוקף לטיפול בחומרים מסוכנים ובהיתר לשינועם. בתאריך 19.2.07 נערך במשרד להגנת הסביבה מחוז דרום, שימוע למנכ"ל העותרת, לאחר שהתעורר חשד לפיו זרמים המכילים לכאורה פסולת חומרים מסוכנים ממשיבה 2, שלהערכת המשרד מכילים עקבות של חומרים שבחלקם דומים לאלה המטופלים במפעל העותרת, הגיעו למתקן לטיפולים בשפכים בחצור. מנכ"ל העותרת הודיע בשימוע הנ"ל, כי לאור החשד שהתעורר והאפשרות שמי ממפעלו עלול היה להיות מעורב בכך, הוא החליט להדק את הפיקוח על תנועת החומרים המסוכנים ממפעלו ופירט את האמצעים שבכוונתו לנקוט בקשר לכך. בתאריך 11.2.07, לפני השימוע הנ"ל, שלחה העותרת מכתב למנהל מחוז הדרום של המשרד להגנת הסביבה, בעקבות ידיעות על החשדות הנ"ל וידיעות על כוונת המשרד להגנת הסביבה לבטל "אישור מנהל" לשינוע פסולת מהמשיבה 2 לעותרת, בו נאמר, כי בעקבות האירוע הנ"ל במתקן הטיפול בשפכים, בכוונתו לבחון אם מי מעובדיו הינו עבריין. כמו כן הודיע במכתב הנ"ל, כי לביטול האישור יש השלכה לתעסוקתם של 23 מפרנסים מהאיזור העובדים במפעל (נספח ב' לעתירה). במכתב הנ"ל נאמר גם, כי לאחרונה התברר להם שאישור המנהל להעברת ממיסים לעותרת לא חודש, בהקשר לתופעה שהתגלתה במתקן לטיהור שפכים (מט"ש) בחצור, שפעילותו עוכבה כתוצאה מחומרים שיוחסו לקבוצת טבע, בעת שעיקר עיסוקה של העותרת הינו מיחזור והשבת ממיסים של קבוצת טבע, שמסיבה זו יש לבדוק את מידת הקשר בין חומרים אלה לבין פעילות העותר, וכי הם מתחקרים את נהגי המפעל העוסקים בשינוע פסולת לרמת חובב. כמו כן צוין, כי על פי היחסים בין העותרת ובין "טבע", יש התחייבות של קבוצת טבע לקבל בחזרה את השפכים הנוצרים בהליך ההשבה של הממיסים ללא כל תשלום, ולכן לא היה לעותרת כל אינטרס בהשלכת פסולת מחוץ לאתר טבעטק. בתאריך 11.4.07, הגיע למנהל העותרת סיכום פרוטוקול של השימוע הנ"ל, שנרשם על ידי עו"ד אור אללו-פוקס, מרכזת אכיפה במשרד להגנת הסביבה מחוז הדרום, מיום 20.3.07 (נספח ב' לעתירה), ומכתב של מנהל המחוז של המשרד לאיכות הסביבה מיום 20.3.07, בו התייחס למכתב מנכ"ל העותרת מיום 11.2.07, ובו הודיע לו, כי כפי שנמסר לו בעל פה בתום ישיבת השימוע מיום 19.2.07, יש להפנות בקשה לחידוש/מתן אישור מנהל לגב' מיכל בר-טוב, באגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה, שהינה הגורם האחראי לעניין, כאשר עמדת המחוז היא שלאור התנהלות העסק במהלך השנים האחרונות, לא ניתן יהיה להמליץ על חידוש "אישור מנהל" כפי שביקש מנכ"ל העותרת במכתבתו, כל עוד לא יעשה שינוי מהותי באופן ניהול העסק ויפעל למניעת הישנותם של מפגעים סביבתיים בתחומו ועל ידיו. כמו כן צוין במכתב זה כי ממילא עד ליום 1.4.07, אושר לחברת "אסיא תעשיות כימיות בע"מ" (משיבה 2) להעביר לעסק חלק מן הפסולות המסוכנות לצרכי זיקוק והשבה. ב. במקביל לאמור, הגישה משיבה 2 ביום 20.3.07 בקשה לאישור שינוע פסולת חומרים מסוכנים ממפעליה בפתח תקוה ונתניה, למפעל העותרת (נספח ד' לעתירה) שנותרה ללא מענה, כאשר המפעל של העותרת נקלע למצוקה ועמד על סף סגירה, ובפגישה שהתקיימה בין מנכ"ל העותרת ומנהל המחוז של המשרד להגנת הסביבה ביום 6.5.07, נאמר למנכ"ל העותרת על ידי מנהל המחוז, כי הוא ימליץ על סירוב למתן "אישור המנהל" ביחס למפעלים הנ"ל. באותו יום פנה מנכ"ל העותרת במכתב למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, במכתב בו נאמר כי מנהל המחוז לא הצביע על כל נימוק סביר לכוונתו להמליץ בשלילה לבקשה הנ"ל (נסח ו' לעתירה). ביום 13.5.07 נתקבלה תשובה שלילית של מנהל האגף לחומרים מסוכנים לבקשה הנ"ל. ביום 22.8.06, נשלח למנכ"ל העותרת מכתבה של לילך אהרון, מרכזת חומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה מחוז דרום, ביחס לסיכום סיום חוזה במפעל העותרת מיום 10.8.06, בו נאמר כי בעקבות סיכום השימוע, נערך סיור במפעל העותר, בו נמצא כי חלק גדול מהליקויים לא טופל, ולאור זאת אישורי המחזור שניתנו לטבעטק פלנטקס ואריק בוטלו, שבעל ההיתר עשה מאמץ נוסף לתיקון הליקויים וזימן את נציגת המשרד לבדיקה נוספת. במכתב זה צויינו הדברים שתוקנו, ונאמר כי נדרש לדגום חלקיקים במוצא מערכת שאיבת האבן של קו ייצור האופיגל, כי יש לעדכן את תכנית דיחוס האויר ולהעביר לאישורו של מרכז איכות אויר במחוז, ונדרש לשלוח בקשה להיתר רעלים לאחסון החומרים בחצר של פטרוכים ד.ר.מ. בסיכום נאמר במכתב הנ"ל כי אישור המנהל למחזור ממיסים יחודשו (נספח ז'). הטענות א. תשובתה השלילית של גב' מיכל בר-טוב, מנהלת האגף לחומרים מסוכנים של המשרד לאיכות הסביבה, לבקשת העותרת לאישור פינוי פסולת מסוכנת (ממיסים אורגניים) לצורך טיפול במפעל העותרת, בנימוק כי הטיפול המתבצע במפעל העותרת אינו לשביעות רצונם ומזהם את הסביבה, אינה מבוססת על כל עובדה שהוצגה למפעל, ואין לעותרת כל יכולת להתמודד עם נימוק זה. הניסוח של הנימוק נועד להימנע מהתייחסות ישירה לאירוע המתקן בטיפול בשפכים, שעורר את מחוז הדרום להמליץ את המלצתו השלילית, בעת שלא ניתן לשייכו לטיפול המתבצע במפעל העותרת. ב. למשיב 1 כלים מידתיים יותר להתמודד עם כל הפרה לכאורית של הנחייותיו הסביבתיות, כולל העמדה לדין על הפרה של תנאי האישור הניתן על ידיו, בעת שלא הוגש נגד העותרת כל כתב אישום בעניין. ג. המשיב 1 פעל בחוסר תום לב בכך שלא ביטל את היתר הרעלים של העותרת במישרין, אך יצר בעקיפין מצב לפיו אין להיתר זה כל משמעות, בכך שמנע אספקת חומר גלם לפעילות המפעל. ד. הימנעות המשיבה 1 ממתן נימוק להחלטה והתעלמות נציג המשרד מלהיפגש עם נציג העותרת על מנת ללבן את הטעון ליבון, מעלה חשד שמעורבים בהחלטת המשיבה 1 שיקולים זרים ושרירותיים. ה. המשיבה 1 איפשרה לעותרת טיפול בממיסים שנשלחו מהאתר של משיבה 2 ברמת חובב, וזאת לאחר השימוע שנערך למנכ"ל העותרת, ובכך יש כדי להראות שאין כל דחיפות סביבתית בהפסקת פעילות העותרת, וניתן להמשיכה עד למתן פסק דין בעתירה. בתגובה מקדמית טענה משיבה 1: א. עניינה של העתירה, חידוש אישור שניתן בעבר למשיבה 2 למחזור פסולת אצל העותרת, בהתאם לתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים) תשנ"א - 1990 (להלן: "תקנות סילוק פסולת"). אף שמתעוררת שאלה ביחס לסמכות העניינית, אם מדובר ברשיון לפי חוק רישוי עסקים תשכ"ח 1968, שעניינו בסמכות בית משפט זה, לא תועלה שאלת הסמכות, לאור העובדה שהאישור בו מדובר, ניתן לפי תקנות רישוי עסקים תשכ"ח - 1968. מדובר באישור שניתן למשיבה 2 ולא לעותרת, כאשר משיבה 2 הודיעה שאין לה עניין בעתירה, ומדובר באישורים לתקופה קצובה בכל פעם. האישור האחרון ניתן למשיבה 2 מיום 22.08.06 עד ליום 01.01.07 (נספח א' לתגובה). ב. במהלך חודש 01/07 הגיעו לידי המשרד להגנת הסביבה, ממצאים המעידים על הימצאותם של חומרים מסוכנים במתקן הטיפול בשפכים (מט"ש) בחצור, ונמצא כי מזה זמן מה מגיעים למט"ש זרמים המכילים חומרים מסוכנים, הגורמים להרעלת הביומסה ולפגיעה קשה במט''ש, ממנו מועברים למאגריו קולחים לשימוש בחקלאות, ו/או מוזרמים לנחל האלה, לנחל לכיש ולים, כאשר הגעת חומרים מסוכנים לשפכי מט''ש מהווים סכנה חמורה לזיהום מקורות מים וקרקע. בבדיקת ממצאי דוגמאות השפכים והקולחים במט''ש חצור, לפני הטיפול במט''ש חצור ולאחריו, בימים 10.12.06-19.12.06 ו- 02.01.06, נמצאו חומרים מסוכנים המהווים "טביעות אצבע" ייחודיות של חומרי פסולת של משיבה 2 (נספח ד' לתגובה). בקשר לכך ניתנה חוות דעת של מישל ליאון (נספח ה'). מהשימוע שנערך למנכ"ל חברת אסיא (משיבה 2) ב-04.02.08, עלה כי מחמת תקלה המשיכה, משיבה 2 להעביר פסולת חומרים מסוכנים לאחר שפג מועד האישור ביום 01.01.07, אסיא אישרה כי החומרים המסוכנים שנמצאו במט''ש חצור - מקורם בפעילותה. עוד מסרה כי העותרת היא שמפנה את החומרים המסוכנים מהמפעל במיכליותיה, וכי מאז 11/06 לא התקבלה הפסולת הנותרת מתהליך הזיקוק וההשבה, כפי שהייתה העותרת צריכה לעשות. כמו כן, הודיעה אסיא כי בדעתה להעביר את תהליכי הטיפול בחומרים המסוכנים למפעל פטרוכים ברמת חובב, החל ביום 01.04.07, ולא תזדקק עוד להעברת חומרים מסוכנים למפעל העותרת באשדוד. (זימון לשימוע - נספח ב' לתגובת המשיבה 1 וסיכום - שימוע נספח ז' לתגובת המשיבה 1). גם בידי העותרת היתר רעלים לאחסון מיחזור ושיווק חומרים מסוכנים בתוקף מיום 15.08.06 ועד ליום 14.08.07, שמתחדש אחת לשנה בהתאם להוראות תקנות חומרים מסוכנים (אמות מידה לקריאת תוקף החידוש) התשס"ג - 2003, בו נאמר בסעיף קטן 3.1, לסעיף 3 חלק ג', כי אין להזרים שפכים תעשייתיים אל מחוץ לשטח העסק. (נספח ג' לתגובת משיבה 1). לאור האמור נשלחו לעותרת ביום 12.02.07 התראה לפי סעיף 15 (ד) לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג - 1993, בגין הפרת תנאים בהיתר הרעלים וזימון לשימוע (נספחים ט' ו- י' לתגובת משיבה 1). מנכ"ל העותרת ציין במכתבו מיום 11.02.07 (נספח ב' לעתירה), "כי היות והם המפעל העיקרי באיזור שעוסק במחזור חומרים מקבוצת טבע, ברור להם שיש לבדוק את מידת הקשר בין חומרים אלה לבין פעילות מפעלם". בשימוע שנערך לעותרת ביום 19.02.07, לא עמד המוקד באישור לסילוק חומרים שניתן למפעלי אסיא, אלא הפרת תנאי היתר הפעילות שניתן לעותרת. באותו שימוע אישר מנכ"ל העותרת כי "סביר שמקור החומרים המסוכנים שנמצאו בשפכים ובקולחים של מט''ש חצור, מקורם בפעילות העסק" (סע' 2.2 לשימוע), ומנכ"ל העותרת ציין בסעיף 2.5 כי אינו מכחיש את אחריותו לדבר, ולא היה בהבטחת מנהל העותרת להדק את הפיקוח כדי להסדיר את סילוק הפסולת לאתרים בלתי מורשים, כאשר המנכ"ל לא נקט באותם אמצעים לפני כן, כאשר בהיתר הרעלים של העותרת צויין כי על בעל ההיתר לפעול לטיפול ולהשגחה נאותים בפסולות מסוכנות, ולצמצום פליטת רעלים לסביבה. אמנם ביום 20.03.07 הוגשה בקשה של משיבה 2 לחידוש אישור המנהל, אך הבקשה נדחתה על יסוד השימוע שקדם לכך לחברת אסיא, ולא היה צורך בשימוע נוסף. ב"כ העותרת לא הזכיר בפנייתו מיום 06.05.07 למנכ"ל המשרד את המימצאים שנמצאו ואת השימוע שנערך לעותרת, וטען בעזות מצח כי מנהל המחוז לא הצביע על כל נימוק לאי חידוש ההיתר. העתירה הוגשה בטרם היה סיפק להשיב למכתב ב"כ העותרת, ובינתיים הועברה לחברת אסיא ביום 13.05.07 תשובת המשרד השלילית לבקשתה לחידוש ההיתר. בשנתיים האחרונות נמצאו ליקויים רבים באופן הפעלת העסק של העותרת שהיה בהם כדי לגרום למפגעים סביבתיים, ננקטו הליכים מיום ליום נגדו, והיו המלצות לפתיחה בחקירה על ידי המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה נגד העותרת ומנהלה. ביום 20.12.07 נשלחו לעותרת שלוש התראות, ביום 15.01.06 נערך שימוע למנכ"ל העותרת, שבעקבותיו הועברה בקשה לפתיחת החקירה מאת מנכ"ל מחוז הדרום, ביום 26.06.06 נשלחה התראה לעותרת לפי חוק החומרים המסוכנים, לאחר שנמצא שהפרה את תנאי היתר הרעלים ונערך לשימוע (נספחים יא', יב' לתגובת משיבה 1). ביום 25.12.06 נצפתה הזרמת תשטיפים המכילים חומרים מסוכנים אל מחוץ לשטח המפעל של העותרת, וכפי שנמסר למנכ"ל העותרת בשימוע מיום 19.02.06, נשלחה בקשה שלישית לפתיחה בחקירה. לאור זאת, נקטה המשיבה 1 בצעד מידתי בכך שהודיעה שתעדכן את היתר הרעלים של העותר ולא תבטל אותו, אך לא התקבלה החלטה, לחידוש ההיתר של "אסיא" למיחזור פסולת חומרים מסוכנים באמצעות העותרת. במצב האמור אין להתערב בהחלטת משיבה 1, לא בסעד הזמני ולא בסעד הקבוע המבוקשים. לתגובת משיבה 1 צורפו בין השאר תצהיר וחוות דעת של מישל ליאון, הממונה על חומרים מסוכנים במשרד לאיכות הסביבה, מחוז הדרום, המאמתים את טענות משיבה 1. (נספח ד' ו- ה' לתגובת משיבה 1). בתשובה לתגובת משיבה 1 טענה העותרת: א. חוות הדעת שהוגשה על ידי משיבה 1 לא היתה מבוססת כראוי, ומנגד הגישה העותרת חוות דעת נגדית, ממנה עולה כי חוות הדעת שהוגשה מטעם משיבה 1 לוקה בפגמים מהותיים. אין יסוד לטענת משיבה 1, כי לא התקבלה באסיא פסולת מתהליכי הזיקוק וההשבה ממפעל העותרת. כדוגמא לכך צורפו העתקי תעודות משלוח. בנוסף, תקנה 2(א) לתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים) התשנ"א - 1990, מאפשרת לאגור את הפסולת לתקופה של מס' חודשים לפני שינועה לאתר הפסולת הרעילה. ביחס לחקירות שנפתחו - לא הוגש כתב אישום נגד העותרת ובמשך כל שלושים שנות פעילותה לא הורשעה העותרת בעבירות סביבתיות. ב. לא היה מקום לנקוט בדרך עקיפה על ידי מניעת חומר גלם למפעל העותרת, ובכך להביא להענשת העותרת על לא עוול בכפה, בעת שלא נאסר על אחרים לשנע פסולת למפעל העותרת, ולא שונה היתר הרעלים של העותרת, המאפשר לה לקבל חומרי גלם מאסיא. בכך שנאסר על העותרת לקבל חומרי גלם, מרוקן ההיתר של העותרת מתוכן. התשובה השלילית לבקשה של אסיא שהוגשה ביום 20.03.07 ניתנה רק ביום 13.05.07, בעוד שבקשות כאלה מטופלות תוך מספר ימים, כפי שנעשה לאסיא לגבי בקשה אחרת שהוגשה ביום 04.02.07 ואושרה ביום 05.02.07. ג. העותרת עסקה בכל התקופה עד להגשת העתירה בטיפול בחומרי גלם שהועברו אליה על ידי משיבה 2 , כפי שעולה מתעודת משלוח מיום 18.04.07 (נספח ב' לתשובה), הדבר לא נאסר על ידי משיבה 1, דבר שאינו מתיישב עם טענת משיבה 1 בדבר הדחיפות בטיפול בליקויים. בסיכומיה טענה העותרת: א. החלטת משיבה 1 שלא לתת "אישור מנהל" לחברת אסיא למיחזור ממיסים במפעל העותר לוקה בחוסר סבירות קיצוניות, בעת שיש בכך כדי לפגוע בחופש העיסוק של העותרת, ובחוסר מידתיות. ב. משיבה 1 לא נזקקה לחוות דעת מומחה בטרם ניתנה החלטתה הנ"ל. המשרד התבסס על נתונים שהועברו אליו על ידי גיא פורר, מאיגוד המשרד לאיכות הסביבה באשדוד, בלי שתהיינה ראיות לגבי מקורן של המימצאים שנמצאו. לא נעשה דיגום על ידי דוגם מוסמך, לא נערך טופס תקין לשימוש בשרותי מעבדה מוסמכת. בשל הפגמים הנ"ל, לא ניתן לקשור בין התוצאות המעשיות ובין המט''ש, ולא היה מקום להסיק את המסקנה כי זרמי הפסולת מחברת אסיא הוזרמו למט''ש חצור. בקשר לכך הוגש מסמך ביחס להסמכת מעבדת אמינולב שזכתה במכרז של המשרד. כמו כן הגיש העותר חוות דעת מומחה, ממנה עולה כי אין התאמה בין "טביעות האצבע" של חברת אסיא לבין המימצאים שנמצאו. ביחס לשני הארועים הנוספים אליהם התייחסה משיבה 1, לא נתנו לעותרת התראות על הפרה לכאורה. מדובר בארועים שחלקם בני למעלה משנה ושמונה חודשים, שלא הניבו כתב אישום. המימצאים שנמצאו במט''ש הינם של תרופות גנאריות, שיכולות להגיע מיצרנים אחרים. כמו כן, אין בהטלת פסולת תרופות לשפכים עבירה, ואין בכך בעיה סביבתית. לא נמצאו כל תרופות בקולחין המשמשים להשקייה. ג. המשיבה 1 פעלה בחוסר הגינות בכך שמצד אחד לא שללה מהעותרים את היתר הרעלים ולא שינתה את תנאי ההיתר, ומאידך גיסא, מענישה את משיבה 1 בעקיפין, וזאת על סמך נימוק סתמי שהטיפול המתבצע בפועל של העותרת אינו מתבצע לשביעות רצונם ומזהם את הסביבה. ד. מתעורר חשש שמאחורי התנהגות משיבה 1 עומדים שיקולים זרים ושרירות לב. המשיב 1 נמנע מלהתמודד ישירות מול העותרת ומעניש אותה בלי לתת לה את יומה בבית המשפט. ב"כ משיבה 1 הוסיפה לטעון בסיכומיה: א. המשיבה 2, שהינה המבקשת של ההיתר נשוא העתירה, הודיעה כי אין לה עניין בעתירה, ורק מסיבה זאת יש לדחות את העתירה על הסף. ב. עדכון היתר הרעלים שבידי העותרת עודכן ביום 19.06.07, כך שהושמטו ממנו הרעלים שהופיעו בעבר באישור שניתן למשיבה 2, שהוא נשוא עתירה זאת, ועל כן גם אם תזכה העותרת בעתירה זאת לא תוכל לעסוק באותם רעלים. עתירה נגד עדכון "היתר רעלים", יש להגיש לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, ולא לבית משפט זה. ג. הפגמים בדגימות ובאנליזות עליהם הצביע המומחה מטעם העותרת, אינם שוללים את קיומם של המימצאים שנמצאו. האמור בחוות הדעת שהוגשה על ידי המשיבה 1 היה ידוע לאנשי המקצוע של משיבה 1 לפני שנערכה חוות הדעת. תחתית הזיקוק, המוגדרת כפסולת מסוכנת, נשלחה לחברה לשירותי איכות הסביבה ברמת חובב על ידי העסק או על ידי חברת אסיא תוך קיזוז כספי. מנכ"ל המפעל אישר את הדבר, ועל כן היה אינטרס כלכלי לעותרת להימנע מלהחזיר את הפסולת הנ"ל לחברת אסיא. עניין זה הועלה בשימוע שנערך לעותרת ביום 19.02.07. המסמכים שצורפו לסיכומי העותרת כאסמכתא להסמכת מעבדת אמינולב אינם כוללים את שיטת EPA לשפכים, עליה התבססה משיבה 1. כל ששת התרופות שאותרו באנליזות, למעט פוסיד, נמצאו, וכן נמצאו חומרים נוספים, שניתן לייחס ברמת ודאות קרובה של למעלה מ- 90% לחברת אסיא, והיה בהם כדי להצביע על "קשר חד משמעי בין מימצאי האנליזות לבין זרמי הפסולת של מפעלי אסיא". אין באי הגשת כתבי אישום כדי לפגום בהחלטת המשיבה 1, אין מדובר בהליך פלילי אלא בהליך מנהלי בו די ב"מידת הראיה המינהלית" כדי לקבל החלטה, ואין צורך בהבאת ראיות כנדרש בהליך פלילי. (מע"מ 623/05, פונטנוס נ. משרד הפנים, תק-על 2005 (1) 1703; עע'מ 9993/03, חמדאן ואח' נ. ממשלת ישראל תק-על 2005(1) 1230). בינתיים נסתיימה החקירה בחלק מהמימצאים הנ"ל, והתיק אמור להיות מועבר ללשכה המשפטית במשרד. בחלק מהעניינים נעשית השלמת חקירה והמשרד מקווה שיוגש כתב אישום בעניין. משיבה 2 הודיעה שאין לה עניין בהליך. דיון החלטת משיבה 1 מעוגנת בחומר ראיות העומד במבחן הראיה המינהלית, אף בהתחשב בעובדה שמדובר באי מתן היתר שיש בו כדי לפגוע ב"חופש העיסוק" של העותרת, לאור רמת הוודאות הגבוהה שהיתה ולאור המימצאים שנמצאו. אכן היה פגם בכך שהעותרת לא נטלה חלק בשימוע שנערך למשיבה 2 בהקשר למימצאים שנמצאו במט''ש חצור, שבעקבותיו נמנעה משיבה 1 מלהאריך את ההיתר למשיבה 2. בנסיבות העניין נראה לי כי ניתן וראוי היה לאפשר לעותרת ליטול חלק בשימוע זה, שכן הוא נגע להיתר שהיה בידי משיבה 2 לשנע פסולת מהמפעל שלה אל המפעל של העותרת, דבר שהיה יכול לפגוע באינטרס של העותרת. מאידך גיסא, נראה לי כי בנסיבות העניין לא היתה בכך פגיעה היורדת לשורש העניין, לאור העובדה, שאותם עניינים נדונו בשימוע שנעשה לעותרת בהקשר להיתר הרעלים שהיה לה לשינוע הפסולת מהמפעל של משיבה 2 למט''ש חצור. באותה עת היה ידוע לעותרת כי משיבה 1 שוקלת את האפשרות להימנע מלהאריך את ההיתר שהיה בידי משיבה 2 לשינוע פסולת לעותרת, והיתה לעותרת אפשרות מלאה והוגנת להשמיע את טענותיה בקשר לכך. במצב זה, היתה לעותרת אפשרות מהותית נאותה להשמיע את טענותיה לגבי ייחוס המימצאים המסוכנים במט''ש חצור גם לחברת אסיא וגם אליה. בדברי מנכ"ל העותרת באותו שימוע היתה ראשית הודיה בקשר של העותרת לאותם מימצאים, ובמימצאים שנמצאו היו בידי משיבה 1 ראיות מספקות ברמה הנדרשת בהליך מינהלי, המצביעות ברמה של ודאות גבוהה על קשר בין המימצאים הנ"ל לבין משיבה 2 והעותרת. בנסיבות העניין נראה לי כי לא היה בטענות המשיבה 1, או בחוות הדעת הנגדית שהוגשה כדי להצביע על אי סבירות החלטת המשיבה 1 שהיתה מעוגנת במימצאים המצביעים ברמת ודאות גבוהה על הקשר של משיבה 2 ושל העותרת, למימצאים המסוכנים שנמצאו במט''ש חצור. במצב זה נראה לי שלא נגרם עיוות דין לעותרת בהחלטה הנ"ל. כמו כן נראה לי שלא ניתן לקבוע כי החלטת משיבה 1 היתה בלתי סבירה באופן קיצוני או בלתי מידתית, בהתחשב במימצאים שנמצאו. לאור זאת, אני דוחה את העתירה. מאידך גיסא, לאור העובדה שהיה פגם בכך שלא ניתנה לעותרת אפשרות ליטול חלק בשימוע שנערך למשיבה 2 שנגע לשינוע הפסולת אל העותרת, אני נמנע מחיוב בהוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. פסולתמיחזור