בית המשפט פסק כי מאחר והמדובר בבריחה שנעשתה כתוצאה מפחד פן ייפגעו ויאונה להם רע, כאשר שורשיה מעוגנים היסטורית, מתקבלת הטענה בדבר תחולת "הלכת הפחד" המקימה עילת נרדפות על פי חוק הנכים. להלן החלטה בנושא הלכת הפחד: החלטה 1. העורר פנה לראשונה למשיבה, בטענה לנרדפות בשל היותו עובר ברחם אמו בעת שזו ברחה מפולין לרוסיה. פניה זו נדחתה על ידי המשיבה ביום 25.11.02 בנימוק כי מאחר ונולד ביום 3.9.42 אין בנרדפות הוריו כדי להשליך בדיעבד עליו- מאחר ונולד לאחר תום הבריחה אשר זיכתה את הוריו בתגמול. על החלטה זו הוגש ערר, אשר נמחק בהסכמה. 2. העורר נקט בהליך לתיקון גילו, אשר בסיומו נקבע תאריך הולדתו 3.9.1941, על ידי בית משפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 30090/02, החלטה של כב' השופט כמאל חיר). 3. ביום 9.2.06 פנתה ב"כ העורר, עו"ד קרשי, אל המשיבה וביקשה לדון מחדש בעניינו של העורר לאור המצאת ראיה חדשה, היא ההחלטה לגבי תיקון גילו. פנייה זו נדחתה בהחלטת המשיבה מיום 27.2.06, בנימוק כי אין בתיקון הגיל כדי לשנות את ההחלטה שנתקבלה בעניינו מאחר ולאור התיעוד ההיסטורי הקיים, יהודי פולין שהצליחו לברוח לרוסיה יכלו לעשות כן רק בסמוך לכיבוש, דהיינו בשנת 1939. לפיכך, גם לאחר תיקון שנת לידתו ל-1941, טענתו כי היה עובר ברחם אימו בעת שברחו אינה מתיישבת עם הידוע היסטורית ולפיכך אינה הגיונית. 4. בהמשך לתכתובות נוספות בין ב"כ העורר למשיבה נתקבלה החלטה נוספת מיום 26.7.06, בה חזרה המשיבה על נימוקי הדחייה, והוסיפה לחילופין כי מאחר ואין בחוק ההסדרים במשק המדינה- נכי רדיפות הנאצים ששהו על אדמת גרמניה ביום 1.1.47, התשס"א- 2001 (להלן: "חוק ההסדרים") סעיף כדוגמת סעיף 18 לחוק העיקרי, המדבר על ראייה חדשה ועילה לדיון מחדש, אין העורר יכול להסתמך עליו בבקשה לדיון מחדש בעניינו. 5. לטענת ב"כ העורר, העורר פנה למשיבה בבקשה לדון מחדש בעניינו וזאת לאור הוראות סעיף 3(א) לחוק ההסדרים ומאחר והיתה בידו ראיה חדשה, פסק-דין מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 21.12.05 המעיד על תיקון גילו כך שנולד ביום 3.9.41. 6. לפיכך, המדובר במחלוקת סביב הנושאים הבאים: האחד, האם ישנה תחולה להוראת סעיף 18 לחוק העיקרי בתביעה על פי חוק ההסדרים; השני, האם העורר היה ברחם אימו בעת מנוסתה מפולין לרוסיה, כך שמתגבשת בעניינו עילת נרדפות מכוח הלכת הפחד בעודו עובר. הוראות החוק 7. סעיף 3(א) לחוק ההסדרים קובע כלהלן: "הרשות המוסמכת תדון בבקשה ותחליט אם נתקיימו במבקש כל התנאים הקבועים בהגדרת "נכה" שבסעיף 1, למעט דרגת נכותו, על החלטה כאמור יחולו הוראות חוק נכי רדיפות הנאצים, בשינויים המחויבים, והיא רשאית לחזור ולהחליט בכל ענין החלטה שונה מן הקודמת, אם התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 18 לחוק נכי רדיפות הנאצים." על פי סעיף 18 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז- 1957 (להלן: "החוק העיקרי"): "הרשות המוסמכת רשאית לחזור ולהחליט בכל ענין החלטה שונה מן הקודמת, אם ההחלטה הקודמת הושגה על ידי מעשה או מחדל המהווים עבירה פלילית, או, אם נתגלה על סמך ראיות חדשות, כי יסודה בטעות." 8. כאשר המציא העורר את פסק הדין המעיד על תיקון גילו, יש בכך משום ראייה חדשה שיש כדי להוות עילה לדיון מחדש. אין המדובר בתביעה חדשה בעילה אשר לא היתה קיימת קודם לכן, מאחר והמדובר באותה טענת נרדפות, כאשר כל ששונה הוא שנת לידת העורר. מכיוון שכך, על פי הוראות סעיף 3(א) לחוק ההסדרים היה על המשיבה לחזור ולדון מחדש בעניינו של העורר, ועל פי לשון סעיף 4 היה רשאי העורר לערער על החלטה זאת בהתאם לקבוע בחוק. אי לזאת, צודקת ב"כ העורר בטענתה כי היה על המשיבה לדון מחדש בעניינו של העורר לאחר שהמציא לה ראיה חדשה בעניינו, ומשלא עשתה כן- אין מניעה לדון בערר זה. טענת הנרדפות 9. העורר טען כי בעודו עובר בבטן אימו, בשנת 1941, ברחו הוריו מטישוביץ שבפולין לרוסיה. על מנת לחזק טענה זו צירף את הצהרת אחיו, מר קרן אהרון, כפי שמופיעה בטופס תביעתו לקבלת תגמול (בתיקו אצל המשיבה) משנת 2000. מאידך, טענה המשיבה כי מכיוון ועל פי התיעוד ההיסטורי, בריחתם של היהודים מפולין לרוסיה נעשתה בשנת 1939, הדברים אינם מתיישבים עם טענות העורר -ולפיכך אינם מזכים אותו בקבלת תגמול כיוון שלא קיימת עילת נרדפות כנדרש על פי החוק. 10. על פי התיעוד ההיסטורי (כפי שמופיע בפנקס הקהילות), במהלך חודש ספטמבר 1939 הופצצו העיר טישוביץ וערים סמוכות לה. בעקבות כך נמלטו רבים מיהודי המקום לכפרים סמוכים. מספר ימים לאחר כיבוש העיר על ידי הסובייטים, נסוגו אלה יחד עם היהודים המקומיים, ועברו אל שטח ברית המועצות. לא ניתן לקבוע חד משמעית כי מי שלא ברח בשנת 1939 לא עשה כן במועד מאוחר יותר, שכן גם במחצית שנת 41' הייתה בריחה לתוככי רוסיה (ראה וע 1073/00 רבקה וינטרמן נ' הרשות המוסמכת, לא פורסם 16.4.02. 11. מעיון בתיקו של אחיו, מר אהרון קרן, אצל המשיבה, עולה כי בשנת 1939 בעקבות הכיבוש הגרמני, הוא הסתתר יחד עם הוריו ואחיו באיזור טישוביץ. בשנת 1941, לאחר שחששם פן יפגעו התגבר, הם ברחו לרוסיה יחד עם פליטים נוספים. בנוסף, מצוי בתיקו של האח תצהירה של הגב' מיטלפונקט פרידה, מיום 20.8.01 אשר תומך בגרסתו, ולפיו בשנת 1939 שהתה יחד עמו בטישוביץ, ובשנת 1941 ברחו לרוסיה, שם שהו יחד עד שנת 1943. 12. לאור האמור לעיל, לאחר ששמענו את העורר והתרשמנו מכנות דבריו, תוך מתן משקל הן לתיעוד ההיסטורי, אשר אינו חד משמעי באשר למועדי בריחתם של יהודי פולין אל רוסיה, והן לתצהיר אחיו התומך בטענותיו ואשר נעשה טרם הגשת פנייתו הראשונה למשיבה- מתקבלת טענתו בדבר היותו עובר בבטן אימו בעת מנוסתם לרוסיה. מאחר והמדובר בבריחה שנעשתה כתוצאה מפחד פן ייפגעו ויאונה להם רע, כאשר שורשיה מעוגנים היסטורית, מתקבלת הטענה בדבר תחולת הלכת הפחד המקימה עילת נרדפות על פי חוק הנכים. 13. סוף דבר- הערר מתקבל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד.ניצולי שואההלכות משפטיות