פיצויים על אלימות בכיתה

להלן פסק דין בנושא פיצויים על אלימות בכיתה: פסק - דין 1. בפסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה נדון אירוע חמור של אלימות בכיתת לימודים. התובע והנתבע 1-המערער, היו במועד הרלבנטי תלמידים בגירים בכיתה י"ג בבי"ס להנדסאים. בתום שיעור ובעוד התלמידים ואף המורה נמצאים בכיתה, נגח המערער בפניו של התובע וגרם לו לשבר באף ובאחת מהשיניים החותכות. 2. בימ"ש השלום, אחרי שקיבל גם עדויות רפואיות, קבע את סכום הפיצוי המגיע לתובע לסך של 70,000 ₪, כאשר מתוך סכום זה חוייב המערער ב-80% ובית הספר חוייב ביתרה. עוד חוייבו המערער וביה"ס בתשלום שכר טרחת עורך-דין. ניתנו הוראות נוספות במסגרת הודעה לצד שלישי, שאינה נושא לערעור בפנינו. פסה"ד קבע עוד, כי המערער ישפה את בית הספר בגין מלוא הסכום שחוייב לשלם לתובע-המשיב 1. 3. פסק דינו של בימ"ש השלום מנומק ומפורט ולמעשה ניתן היה לדחות את הערעור בהסתמך על הוראות תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשנ"ד - 1984, בהתחשב בכך שמתקיימים בעניינינו כל יסודות התקנה האמורה. 4. בשים לב לכך, שב"כ המערער מצא לנכון להרחיב הן בכתב והן בע"פ בטענותיו בערעור, אנו מבקשים להעיר את ההערות הקצרות הבאות: א. טענתו המרכזית של המערער היתה, כי נוכח העובדה שהרשעה של המערער בפלילים בגין האירוע הנדון נמחקה ע"י כב' נשיא המדינה, הרי לא היתה אפשרות לסמוך על הרשעה זו במסגרת סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש]. ב"כ המערער סבור, שמשמעות המחיקה היא חוסר אפשרות להסתמך על ההרשעה לכל דבר ועניין. נראה לנו, שהנמקתה של השופטת המלומדת בעניין זה, בדין יסודה. תכלית מרכזית של סעיף 42א' לפקודת הראיות היא חסכון בזמן שיפוטי יקר המושג, בין השאר, ע"י חוסר הצורך בדיון מחודש בהליך אזרחי בנושא שכבר נדון בהליכים פליליים. אם בעל הדין במשפט הפלילי מקבל על עצמו את הנטען כלפיו שם, כפי המקרה בעניינינו, הרי אין כל הצדקה להקדיש זמן נוסף לבירור הנתונים העובדתיים במשפט אזרחי. תכלית זו קיימת גם כאשר ההרשעה נמחקת ע"י נשיא המדינה. יודגש, כי ביסוד ההסתמכות במשפט האזרחי על ההליך הפלילי (בענייננו) היתה לא רק היותו של פסה"ד הפלילי חלוט לפי סעיף 42א(א') לפקודת הראיות, אלא גם שבעניינו היתה הודאה מטעם המערער בעובדות כתב האישום שם, שהן העובדות שעמדו ביסוד ההליכים האזרחיים הנוכחיים. לא למותר לציין, שהחלטה של כב' נשיא המדינה אינה משנה דבר לגבי עצם ההודאה. ב. מעבר לדברים דלעיל, מקובלת עלינו גם הנמקתה של השופטת המלומדת לעניין סיוג תחולת חוק המרשם הפלילי לגבי השימוש שנעשה בהליך הפלילי במקרה כפי זה שנדון כאן. ג. המערער בעצמו הזכיר, שבימ"ש השלום שמע ראיות באשר לאירוע. טענתו בהקשר זה היא, שלא היה מקום, שהשופטת המלומדת תעדיף את גרסת המשיב 1 למקרה על זו שהביאו בפניה עדים אחרים. משמעות הטענה היא, למעשה, שב"כ המערער מזמין את ערכאת הערעור להעריך אחרת את העדים שבאו בפני הערכאה הדיונית. השאלה איננה אם ניתן היה לקבוע ממצאים אחרים על סמך עדויות של עדים אחרים, אלא האם יש פגם בקביעות העובדתיות של בימ"ש השלום, שנעשו על סמך כלל הראיות שבאו בפניו. לא מצאנו כל עילה להתערבות מצידינו בהכרעות העובדתיות של בימ"ש השלום, לרבות בשאלת האשם התורם. ד. בימ"ש השלום קבע את מסקנותיו לא רק על בסיס ההודאה וההליך הפלילי, אלא גם על סמך עדויות באשר לאירוע עצמו. במצב דברים זה, מסקנותיו של בימ"ש השלום מעוגנות גם בקביעות עובדתיות, שבהן אין עילה להתערבות. ה. לא יכול להיות ספק לגבי חומרתו של האירוע. אפילו סבר המערער, כי המשיב נהג כלפיו שלא כיאות, הרי לא היה כל מקום לתגובה הקיצונית והאלימה כלפיו. לא יתכן שכיתת לימוד תהפוך זירה להתנהגות אלימה. בנסיבות העניין, אך חסד עשתה השופטת המלומדת עם המערער בקביעת שיעור הפיצוי עליו הורתה, ובכך שנמנעה מקביעת פיצוי עונשי לגבי המקרה. אפילו ההלכה היא, שלא בנקל ייפסקו פיצויים עונשיים, הרי העובדות של המקרה הנוכחי היו יכולות לבסס פסיקה כזאת. ו. גם בכל הקשור לאחריות המורה וכן לחובת השיפוי של המערער שנקבעו בבימ"ש השלום לא מצאנו מקום להתערבות בקביעותיה השקולות של השופטת המלומדת. 5. בשים לב לשיקולים דלעיל, אנו דוחים את הערעור על כל היבטיו. המערער ישלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות המשפט בערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ, להיום (לכל משיב). 6. למניעת ספק, אנו מציינים, כי אין מניעה לפרסום שמות בעלי הדין.פיצוייםאלימות