חוזה בכירים לעובדי ביטוח לאומי

מקור הסמכות לעריכת חוזה בכירים והחלתו על עובדי המוסד לביטוח לאומי הינם - סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959; סעיף 22(ב) לחוק ביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995; ותקנה 1(ד) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך-1960. להלן פסק דין בנושא חוזה בכירים לעובדי ביטוח לאומי: פסק דין השופט יגאל פליטמן פתח דבר 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (הנשיאה עליה פוגל ונציגי הציבור גב' שור ומר פוקס; עב 9874/02), בו נדחתה תביעת המערער למתן סעד הצהרתי הקובע, כי המוסד נמנע שלא כדין מלהתקשר עימו בחוזה בכירים ולפיכך יש לחייב את הממונה על הגימלאות לשלם לו תנאי שכר וזכויות פנסיה כאילו נחתם עימו חוזה כזה. 2. המסכת העובדתית על פי הפסק האזורי "2. א. הנתבע 1 הינו תאגיד סטטוטורי מתוקצב הכפוף לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1995. ב. בנתבע 1 קיימים סניפי משנה וסניפים ראשיים. סניפי המשנה אינם מבוזרים באופן מלא כמו הסניפים הראשיים ואין מבצעים בסניפי המשנה פעולות הנוגעות ליחידות המשק, כוח האדם ותקציב פעולות. סניפי המשנה, בשונה מסניפים ראשיים, אינם מופקדים על מכלול תחומי הטיפול של הנתבע 1. השכר של מנהלי הסניפים במוסד, המועסקים בחוזה בכירים, הינו בגובה של 85% או 90% משכרו של מנהל כללי של משרד ממשלתי. ד. התובע, יליד 11.1.36, עבד במוסד החל מיום 6.9.59 עד ליום 1.4.01, עת פרש לגמלאות. ה. החל מיום 6.9.07 הועסק התובע כמנהל סניף משנה אשקלון. ו. בפרוטוקול ישיבת המינהלה של הנתבע 1 מיום 24.11.96 (פרוטוקול 42/96, נספח א' לתצהיר התובע) וכן בפרוטוקול ישיבת המינהלה מיום 1.12.96 (פרוטוקול 43/96, נספח ב' לתצהיר התובע) באה לידי ביטוי כוונת הנתבע 1 להפוך את סניף משנה אשקלון לסניף עצמאי. ז. ביום 15.12.96, התקיימה ישיבת מנהלה של הנתבע 1 (פרוטוקול 44/96) בה דווחה הגב' שולי חיימזון, סגן המנהל הכללי למשאבי אנוש ולענייני מינהל במוסד, על "התקדמות לקראת מעמד של סניף" לסניף משנה אשקלון ואף הציעה להכריז על סניף אשקלון כעל סניף עצמאי החל מיום 1.1.97 (נספח ג' לתצהיר התובע). ח. ביום 12.2.97 פורסם על ידי אגף כוח אדם במוסד מכרז למשרת מנהל סניף אשקלון (נספח ד' לתצהיר התובע). הדרגה המוצעת למשרת מנהל סניף אשקלון צוינה כ-22 - 20 בדירוג המנהלי או 43 - 41 בדירוג המח"ר. ט. ביום 23.2.97 דיווח מר י' ערד, סמנכ"ל וחבר מנהלה בנתבע 1, למנהלה, על התרשמותו החיובית מהתובע (נספח ה' לתצהיר התובע - פרוטוקול הדיון במנהלת). י. ביום 12.3.97 הופיע התובע בפני מנהלת המוסד וזו החליטה לבחור בו למנהל סניף אשקלון, כשתוקף המינוי הינו מאותו יום (נספח ז' לתצהיר התובע, סעיף 7.ב. לכתב התביעה). ביום 12.3.97 קיבל התובע מכתב מאת מר יוסי תמיר, מנכ"ל המוסד, בו הודיע לו כי נבחר לתפקיד מנהל סניף אשקלון (נספח ב' לתצהירו של מר יוסף ברק, מנהל אגף כוח אדם בנתבע 1). יא. ביום 22.6.97 פנה התובע בכתב למר יוסי תמיר וביקש "מעבר ממעמד של עובד קבוע למעמד של עובד בחוזה אישי (חוזה בכירים)" (נספח ט' לתצהיר התובע). ביום 20.7.97 קיבל התובע את תשובת מנכ"ל הנתבע 1, באמצעות הגב' יהודית הורנשטיין, עוזרת למנכ"ל, בה נאמר, בין היתר, כי "אחד התנאים העיקריים למעבר חוזה בכירים הינו שביום הגשת הבקשה המועמד היה צעיר מגיל 61 שנים" (נספח י' לתצהיר התובע). יב. ביום 26.11.97 פנה מר יוסף ברק, מנהל אגף כוח אדם בנתבע 1, למר שמואל זיסקינד, מי שהיה סגן נציב שירות המדינה באותה עת, בבקשה לקבל אישור להעברתו של התובע למתכונת העסקה על פי "חוזה בכירים". יג. ביום 4.1.98 השיב מר זיסקינד למר ברק כדלקמן: "בתשובה לפנייתכם שבסימוכין, והואיל שלנ"ל פחות מ-4 שנים (תקופת אכשרה) עד מועד פרישתו לגימלאות בגין 65, ומכיון שדרגת משרתו בתקן (22 - 20 מנהלי) אינה מקנה לו זכות לחוזה בהתאם לכללים, נבצר מאתנו לאשר העסקתו בחוזה בכירים..." (נספח ב' לתצהיר מר ראובן בוימל, מנהל אגף בכיר (פרישה, גמלאות ורווחה) בנציבות שירות המדינה)). יד. ביום 22.1.98 קיבל התובע מכתב מאת מר יוסף ברק, מנהל אגף כוח אדם של הנתבע 1 ובו נאמר:"נציבות שירות המדינה לא אישרה בקשתנו להכין לך חוזה בכירים בהיותך בגיל הגבוה מ-61 שנה בעת הגשת הבקשה" (נספח יא' לתצהיר התובע). טו. ביום 16.3.98 נתמנה התובע, על ידי מר יוסי תמיר, במינוי של קבע לתפקיד מנהל סניף אשקלון (נספח ג' לתצהירו של מר יוסף ברק). טז. ביום 3.12.00 נשלח לתובע אישור גמלאות המתייחס לתביעתו לגמלה בגין פרישה מן השירות (נספח ג' לתצהירו של מר ראובן בוימל). יז. דרגתו של התובע תוקנה לדרגה 24+ אישית בדירוג המנהלי, החל מיום 1.1.01 (נספח ד' לתצהיר ברק). יח. התובע החל לקבל קצבת פרישה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 מיום 1.2.01 אולם המשיך לעבוד, מתוקף חוזה מיוחד, כמנהל סניף אשקלון, עד ליום 31.3.01. יט. ביום 12.4.01 פנה התובע במכתב למר שמואל זיסקינד, המשנה לנציג שירות המדינה, בבקשה לחזור ולדון בבקשתו לאשר לו חוזה בכירים, רטרואקטיבית משנת 1997 (נספח יד' לתצהיר התובע). מכתבו של התובע הועבר לממונה על השכר במשרד האוצר (נספח טו' לתצהיר התובע) וביום 9.5.01 השיב מר אהרון עוזיאלי, סגן בכיר לממונה על השכר במשרד אוצר, לתובע, כי אין מאשרים חוזה בכירים לעובד שאינו יכול למלא אחר תקופת אכשרה מינימלית של 4 שנים ועל כן, אין מאשרים חוזה בכירים למי שגילו עולה על 61 (נספח טז' לתצהיר התובע). כ. ביום 22.5.01 פורסמה הודעה מס' סא/31 של נציבות שירות המדינה, בה נקבע, כי עובדים המתמנים בפועל או עובדים בתקופת ניסיון, במשרות שמתח הדרגות הצמוד להן הוא 44 - 42 ומעלה בדירוג המח"ר (או דרגות מקבילות) זכאים לשכר בגובה שכר "חוזה בכירים" (נספח כא' לתצהיר התובע)." המסכת העובדתית תמצא חסרה, אם לא תתווסף העובדה, כי את תביעתו לבית הדין האזורי הגיש המערער ב-4.12.02 (כשנתיים לאחר מועד פרישתו לגימלאות על פי חוק שירות המדינה גימלאות (נוסח משולב) (התשל"ח-1978). 3. פסק האזורי בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת: א. מקור הסמכות לעריכת חוזה בכירים והחלתו על עובדי המוסד לביטוח לאומי הינם - סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 (להלן - חוק המינויים); סעיף 22(ב) לחוק ביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995; ותקנה 1(ד) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך-1960. לאור זאת פניית המוסד לנציבות שירות המדינה ולממונה על השכר בבקשה לאשר חוזה בכירים למערער נעשתה כדין. ב. החלטת נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר בהתקשרות בחוזה בכירים, מותנית בקיום שלוש תנאים: מתח דרגות מתאים, קיום יתרת שירות בת 4 שנים לפחות והמלצת המשרד הרלבנטי. ג. הגיון תנאי יתרת שירות בת 4 שנים, נעוץ בהטבה הכלכלית המשמעותית של שכר ופנסיה הניתנת בחוזה בכירים. רק התחייבות חוזית של העובד ל-4 שנות עבודה לפחות תצדיק מתן אותה הטבה. ד. תנאי 4 השנים הוחל באופן שווה על כלל עובדי המדינה ולא הוכחה ולו דוגמא אחת של אדם, אשר הועסק בחוזה בכירים ומשך תקופת האכשרה שנדרשה ממנו הייתה פחותה מ-4 שנים. לאור האמור אין ממש בטענת המערער להפלייה מחמת גיל. ה. לממונה על השכר הסמכות לאשר תנאים חריגים מהאמור. דא עקא בעניינו של המערער הוחלט שלא לאשר חריגה שכזאת. ו. המועד הקובע לעניין בחינת תקופת האכשרה של המערער היינו המועד בו הוא זכה במכרז למנהל סניף אשקלון - 12.3.97. אין חולק, כי ביום זה היה המערער בן 61 וחודשיים הואיל והיה ידוע, באותו מועד, כי יצא לגימלאות בהגיעו לגיל 65, הרי שיתרת תקופת שירותו כמנהל סניף אשקלון אשר בגינה התבקשה התקשרות בחוזה בכירים, הייתה פחותה מ-4 שנים. ז. מכל מנהלי הסניפים העצמאיים של המוסד שחתמו על חוזה בכירים נדרש תנאי תקופת העבודה בת 4 השנים. ח. כאשר עובד לא חותם בפועל על חוזה בכירים, אין אפשרות להחילו לגביו רטרואקטיבית על פי פסיקת בית הדין (ע"ע 1243/02 שיפמן - מדינת ישראל); שהרי הוא זכה בביטחון של קביעות ומעולם לא נדרש לוותר על זכויותיו כעובד קבוע, ולא עמד בסיכונים הנובעים מויתור כזה. 4. הטיעון תמצית טיעון המערער הייתה: א. הנימוק של תקופת אכשרה בת 4 שנים, הינו אפליה מחמת גיל. ב. ניתן היה להאריך גם את גיל הפרישה של המערער מעבר לגיל 65. ג. המערער שימש כמנהל סניף המשנה באשקלון מיום 6.9.70, והחל מחודש נובמבר 1996 שימש בפועל ותיפקד כמנהל סניף עצמאי. מינויו באופן רשמי למנהל סניף אשקלון היה ביום 12.3.97 והוא ניהל אותו בפועל עד 1.4.01. בנסיבות אלה התמלאה הדרישה של תקופת האכשרה בת 4 השנים לוז תשובת המשיבה לנטען הייתה: א. אין להתערב ולהמיר שיקול דעת הרשות המוסמכת לעניין אופן העסקה בן 4 השנים בחוזה בכירים. ב. אין עניינו נוגע לגיל כי אם למילוי תנאי של תקופת אכשרה. ג. במועד הקובע 12.3.97, מועד זכיית המערער במכרז - הוא היה מעל גיל 61 כך שהוא לא עמד בתנאי תקופת האכשרה. 5. אשר לדעתנו פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. לאור זאת דין הערעור להידחות. חרף זאת, לא נצא ידי הנמקת הדין מבלי לדגש מספר נקודות. א. קיים הגיון רב בקביעת תנאי של אופק העסקה טרם חתימה על חוזה בכירים; נוכח הטבות אותו חוזה בשכר ופנסיה. ב. אין מקום להתערבותנו בקביעת קו אותו אופק העסקה הצפוי, בן 4 שנים, כתנאי להעסקה על פי חוזה בכירים. משמעות תנאי תקופת האכשרה בן 4 שנים, לאור האמור, הינה - אי חתימה על חוזה בכירים עם עובד שיתרת שירותו קצרה יותר. ג. במקרה שלפנינו לא הובא ולו מקרה אחד בשירות המדינה או במוסד, בו נחתם חוזה בכירים עם עובד לתקופת העסקה קצרה מ-4 שנים, כך שעקרונית גם המערער מחויב היה במילוי אותו תנאי. ה. תנאי מינימום שרות בן 4 שנים, תמורת הטבה מפליגה בשכר ובפנסיה בהשוואה לעובד מדינה "קבוע", אין בו כשלעצמו משום הפלייה מחמת גיל. עניין הגיל אינו גורם הנלקח בחשבון על פי דרישת אותו תנאי. ו. חובת הפרישה בגיל 65 כפי שהייתה אז, יסודה בחוק שירות המדינה גימלאות, וזאת ללא כל קשר לתנאי תקופת האכשרה בחוזה בכירים. ז. לאור האמור, לא רק שהמערער לא הופלה מחמת גיל, אלא שגם אין מקום להתערבותנו בהחלטה על פרישתו לגמלאות בגיל 65, באופן של הארכת גיל הפרישה. ח. גם בהתקיים תנאי הדרגה הבכירה תקופת האכשרה וההמלצה, אין מעבר אוטומטי של העובד לפנסיה על פי חוזה בכירים. לעניין זה על משרתו להיות משרה שהמדינה סבורה לגביה שהעסקה על פי חוזה בכירים מתאימה לה, ועל העובד לחפוץ להמיר את מעמדו כעובד קבוע על פי חוק המינויים במעמד של עובד על פי חוזה בכירים. ט. בענייננו, רק מנהל סניף עצמאי במוסד יכול היה להיות מועסק על פי חוזה בכירים ובמשרה זו זכה המערער ב-12.3.97; כלומר, רק לאחר מלאות לו 60 שנה. את בקשתו להעסקתו בחוזה בכירים הוא הגיש מאוחר יותר רק ב-22.6.97. לאור האמור בדין נדחתה בקשת המערער למעבר לחוזה בכירים. י. עובדת היות המערער מנהל סניף אשקלון קודם להפיכתו לסניף עצמאי ועובדת העסקתו בניהול אחר פרישתו על פי חוזה מיוחד עד ליום 31.2.01, תוך שמשולמת לו קיצבת הפרישה - אינן בגדר נסיבות מיוחדות שהצדיקו התערבותנו בהחלטת המדינה שלא להאריך בעטיין את תקופת האכשרה. יא. אין ספק, כי המערער ידע מלכתחילה, שעם מנהלי הסניפים העצמאים במוסד נחתמים חוזי בכירים. אין ספק, כי המערער ידע זאת לפחות מאז 20.7.97, בעקבות דחיית בקשתו להעסקה על פי חוזה בכירים, מן הטעם כי אין הוא עומד בדרישת תקופת האכשרה להעסקה על פי אותו חוזה. חרף זאת את תביעתו לבית הדין בגין דחיית בקשתו, הגיש המערער רק כעבור 4 וחצי שנים לאחר הדחייה, כמעט שנתיים לאחר מועד פרישתו לגמלאות על פי חוק הגמלאות. יב. אין להשוות מעמד עובד קבוע על פי חוק המינויים למעמד עובד המועסק בחוזה בכירים. בית המשפט העליון עמד על כך בהלכת פורטמן שם פסק, כי: "חוזה הבכירים נועד, בין היתר, למקרים בהם נתקל שירות המדינה בגיוס עובדים בכירים טובים לתפקידים חיוניים, אשר השכר המשולם עבורם במגזר הפרטי גבוה מזה הניתן ככלל בשירות המדינה (ראו עניין מזרחי), על מנת לעודד עובדים אלו לעבור לשירות המדינה או להישאר בו, ניתנים להם חוזים מיוחדים המעניקים תנאים עדיפים על פני התנאים הרגילים בשירות המדינה. העובדים המועסקים בהתאם לחוזים אלו אינם עובדים קבועים, והחוזה שלהם מוגבל לתקופה מסוימת, אשר לאחריה מחליט מנכ"ל המשרד הרלוונטי, בכפוף לאישור נציבות שירות המדינה, אם להאריך את החוזה לתקופה נוספת. נראה כי הגבלת החוזה המיוחד לתקופה מסוימת אשר לאחריה נדרש אישור להארכת החוזה נועדה, בדומה לתקופת הניסיון, להעריך את עבודתו של המועסק תחת חוזה זה, את התאמתו והצלחתו בתפקיד ובשירות המדינה, וזאת בהתחשב בשכר הגבוה המשולם לעובד זה. למעשה, על העובד להצדיק את העסקתו בחוזה מיוחד כל תקופה מסוימת. לפיכך, בסיומה של תקופה, יש לבחון את כל השיקולים הרלוונטיים להמשך העסקתו של אותו עובד, כולל היבטים משמעתיים, תפקודיים, צרכי התפקיד וכדומה." (בג"צ 7542/05 מר גל פורטמן ואח' - מר מאיר שטרית, שר התחבורה ואח', פיסקה 14) יג. בנסיבות האמורות כשהמערער אינו מערער על דחיית בקשתו להעבירו לחוזה בכירים אלא לאחר למעלה מ- 4 שנים מאז הדחייה וכשנתיים מאז פרישתו לגימלאות; ובכל אותה תקופה הוא נחשב על ידי המדינה כעובד קבוע על פי חוק המינויים וכך הוא נבחן על ידה; אזי ניטלה מהמדינה האפשרות לבוחנו כעובד המוסד בחוזה בכירים. בנסיבות המקרה אין לערוך אותה בדיקה רטרואקטיבית (וראה לנושא זה הנפסק בע"ע 1243/02 משה שיפמן - מדינת ישראל, לא פורסם). 6. משניתן פסק דיננו מתייתר הצורך במתן החלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול. 7. סוף דבר - דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. חוזה בכיריםביטוח לאומיחוזה