ביטוח נושאי משרה ברשויות המקומיות

להלן פסק דין בנושא ביטוח נושאי משרה ברשויות המקומיות: פסק דין 1. התובע (להלן- "ג’רוס"), הגיש תובענה נגד "הראל" חברה לביטוח בע"מ (להלן- "חברת הביטוח") על סך 117,397 ₪. ג’רוס היה סגן ראש עיריית שפרעם וממלא מקום ראש העירייה בשכר. חברת הביטוח ביטחה את ג’רוס במסגרת פוליסה לביטוח נושאי משרה ברשויות המקומיות. ג’רוס איבד את משרתו בנסיבות שיתוארו להלן. על מנת להשיב לעצמו את משרתו ושכרו הוא יזם שני הליכים משפטיים והיה משיב בהליך נוסף. לצורך כך הוציא 92,397 ₪ לתשלום שכר טרחת עורך דין וסכום נוסף כהוצאות. פנייתו לחברת הביטוח לממן את הוצאותיו המשפטיות נדחתה ומכאן התובענה. הילוך-הדיון: 2. לאחר הגשת כתבי הטענות הראשונים הגישה חברת הביטוח בקשה לסילוק התובענה על הסף בבש"א 15883/03 בגין היעדר עילה. הבקשה נדחתה על ידי כב' השופט סעב בהחלטה מיום 26.2.04. בקדם משפט שהתקיים ביום 23.9.04 ניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד להוכחות. ברם, ביום 2.11.04 הגישו הצדדים הסדר דיוני מוסכם, לפיו מקבלים הם את המלצת בית המשפט לניהול הדיון על דרך של הגשת סיכומים בכתב ללא צורך בשמיעת עדים או הגשת תצהירים. להסדר הדיוני האמור ניתן תוקף של החלטה. הרקע העובדתי: 3. החל מיום 17.2.99 כיהן ג’רוס כסגן ראש העיריה וממלא מקום בשכר לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה- 1975. ג’רוס החל את כהונתו לאחר קיום סיבוב שני בבחירות לראשות מועצת העיר שהתקיימו ב- 7.2.99. ביום 7.8.00, איבד ג’רוס את משרתו כתוצאה ממהלכים מצד גורמים באופוזיציה במועצת העיר וביניהם מר רמזי אבו רחמה. כתוצאה, השתתף כעותר או משיב בשלושה הליכים משפטיים על מנת להשיב לעצמו את משרתו ושכרו. ג'רוס עתר בהמרצת פתיחה (חי') 73/01 לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן צו הצהרתי ולביטול ההחלטה ושמירת שכרו והגיש בקשה למתן צו זמני במסגרת הליך זה. ביום 19.3.01, ניתנה החלטה על ידי כב' השופט ד' ביין לפיה נקבע כי החלטה מועצת העיר בדבר נטילת סמכויותיו הינה בטלה וחסרת תוקף. הדיון בחוקיות שלילת שכרו הושאר לשלב השני של ההליך. ביום 15.4.01, ניתן פסק דין שביטל את ההחלטה בדבר שלילת השכר. ההליך השני היה עתירה מינהלית שהוגשה על ידי מר אבו רחמה, עת"מ (חי') 500/02, בה ביקש לאכוף הסכם רוטציה שהיה בינו לבין ג’רוס ולהחליפו בתור ממלא מקום ראש העיר, למרות שאבו רחמה עבר לשורות האופוזיציה. ההליך השלישי היה במסגרת עתירה מינהלית שהוגשה על ידי ג’רוס, עת"מ (חי') 568/02, בה ביקש צו הצהרתי שיצהיר כי הסכם הרוטציה בטל וצו הקובע כי ימשיך לכהן כסגן ראש העיר. בית המשפט איחד את הדיון בשתי העתירות. פסק דין שניתן ביום 25.7.02 דחה את עתירתו של מר אבו רחמה והשאיר את מעמדו של ג’רוס על כנו. בגין הייצוג המשפטי בכל ההליכים שלעיל שילם ג’רוס לעורכי הדין שייצגוהו שכר טרחה בסך 92,397 ₪. ההוצאות הנטענות כללו את שכר הטרחה ששולם וכן סכום נוסף של כ- 25,000 ₪ עבור הוצאות שונות כגון נסיעות, ובסך הכל 117,397 ₪. ביום 3.3.03, לאחר סיום ההליכים שתוארו לעיל, פנה ג'רוס באמצעות בא כוחו הנוכחי לחברת הביטוח וביקש שיפוי בגין הוצאותיו המשפטיות על פי פוליסת ביטוח נושאי משרה ברשויות מקומיות מס' 62600295/02. תקופת הביטוח של הפוליסה לעיל היתה לתאריכים 1.7.02-30.6.03 עם תחולה רטרואקטיבית ליום 1.7.92 (למעט הליכים פליליים שהוגשו לפני 1.7.02). 4. בקשתו נדחתה על ידי נציגת חברת הביטוח, עו"ד אלכסנדרה אייזנשרייבר, במכתב מיום 20.3.03. הנימוק שניתן היה כי: "מדובר בתביעה/עתירה מנהלית (בעלת אופי בג"צי) ומקורה בסכסוך פוליטי, אשר אינה מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח... לפיכך ... אנו נאלצים לדחות את דרישתך להשבת הוצאות." צוין בנוסף כי חברת הביטוח שומרת לעצמה את הזכות לטעון טענות נוספות (המכתב צורף כנספח ז' לכתב התביעה). טענות הצדדים: 5. ג'רוס טוען כי מטרת הפוליסה ותכליתה הינה לשמור על נושאי המשרה בעירית שפרעם מפני פגיעה במעמדם ותפקידיהם. הכיסוי על פי הפוליסה כולל גם כיסוי עבור הוצאות משפטיות שהוציא המבוטח על מנת לשמור על תפקידו במועצה. כיוון שהחלטת מועצת העיריה פגעה בו שלא כדין, הוא נאלץ לפנות באופן דחוף לעזרה משפטית על מנת לבטל את רוע הגזרה ולשקם את מעמדו. בעקבות ההליכים המשפטיים נשמרו מעמדו ושכרו. לגישת התובע, לא יכול להיות כל ספק שאילולא ההליכים שנקט היה מאבד את משרתו ושכרו. לדידו, ההצלחה בהליכים מהווה הוכחה ניצחת לנחיצותם ובסיס מוצק לדרוש החזר הוצאותיו המשפטיות מכוח הפוליסה וסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981. התובע הדגיש שבמכתב אשר דחה את דרישתו פירטה הנתבעת נימוק אחד בלבד, כי מדובר בסכסוך פוליטי, ולא פורטו בו הנימוקים האחרים שהופיעו לאחר מכן בכתב ההגנה. 6. בכתב ההגנה של חברת הביטוח הוספו נימוקים על זה שניתן תחילה: ראשית, כי התובע לא הודיע לה על התביעות שהוגשו נגדו כפי שמתחייב על פי סעיף 4.2 לפוליסה. שנית, אי מתן הודעה לא אפשרה לנתבעת לפעול על פי סעיף 4.3 לפוליסה המקנה לה את האפשרות ליטול לידיה את ניהול ההליכים. שלישית, נטען כי התובע פנה לערכאות שאינן מכוסות על ידי הפוליסה. רביעית, הנתבעת טענה כי הכיסוי על פי הפוליסה מוגבל למקרים הספציפיים המפורטים בה בלבד ובנוסף, מוגבל אופן ההתנגדות באותם מקרים לפניה לאותם גורמים המפורטים שם. אחרון, טוענת חברת הביטוח כי דרישת התובע לכיסוי עבור שלושה מקרי ביטוח שונים אינה יכולה לעמוד וכי יש לסווג את כולם כמקרה ביטוח אחד בלבד. כתוצאה, לכל היותר מגיע לתובע החזר הוצאות בסכום המוגבל ל- 10,000$ בלבד עבור כל הוצאותיו בקשר למקרה הביטוח. דיון: 7. כפי שצויין לעיל, ביום 3.3.03, פנה ג’רוס לראשונה אל חברת הביטוח בדרישה לשלם לו סכומים שהוציא בקשר להליכים המשפטיים. ביום 20.3.03, השיבה עורכת דין מטעם חברת הביטוח כי בקשתו נדחית; צויין נימוק אחד בלבד- כי מדובר במאבק פוליטי שאינו מכוסה בפוליסה. 8. בכתב ההגנה הועלו טעמים אחרים לדחייה אשר פורטו לעיל. כתוצאה, עולה שאלה מקדמית; האם מותר לחברת הביטוח לשנות את נימוקיה לדחיית דרישת מבוטח ולהוסיף נימוקים על אלה שפורטו במכתב הדחיה מטעמה? 9. באשר לשאלה זו ניתנו הנחיות על ידי המפקחת על הביטוח מכוח סמכותה על פי סעיף 62(א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981. כזכור, סעיף זה הקנה למפקחת סמכות מפורשת להתערב ביחסים החוזיים שבין מבטחים למבוטחים, בין לעניין מקרה מסוים ובין בעניין כללי (בג"צ 7721/96 איגוד שמאי הביטוח ואח' נ' המפקחת על הביטוח ואח', פ"ד נה(3)625, בעמ' 641- 643; בג"צ 5064/03 לשכת סוכני הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, נבו בעמ' 7) דנג"צ 6127/00 המפקחת על הביטוח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נח(4) 937, 949-950). 10. בהנחיה מיום 9.12.98 קבעה המפקחת על עסקי הביטוח כי: "מבוטח … זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו" ... "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחיה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". (מובא בי' אליאס, דיני ביטוח כרך ב' (הוצ' בורסי) תשס"ב-2002 עמ' 945). חוזר נוסף שהופץ ביום 29.5.2002 פירט מקרים בהם מותר להוסיף נימוקים על אלה שניתנו תחילה לדחיית דרישה להכיר במקרה ביטוח: "ביום 9.12.98 ניתנה על ידי היחידה לפניות הציבור הכרעה עקרונית בנושא חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנושא תביעתו. על פי הכרעה זו, על המבטחת לפרט בפני התובע את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן - לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחיה במועד מאוחר יותר. על פי ההכרעה העקרונית הנ"ל, חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". (ראו: www:mof.gov.il/non/2001/pniyot ) 11. בפסיקת בתי המשפט הוכרו מספר יוצאים מן הכלל מחובת ההנמקה המפורטת: ראשית- וכפי שצויין על ידי המפקחת- מקרה בו מדובר בעובדה שנודעה למבטח לאחר שנדחתה דרישת המבוטח, כאשר המבטח לא יכול היה לדעת אודותיה קודם לכן; או, מקרה בו הגבלת היקף הדיון בהתאם להנחיית המפקחת תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח (ראו: ת"א (חי'), בש"א 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (נבו, בעמ' 5). כמו כן, לא תמנע מחברת ביטוח להעלות טענת מרמה כנגד מבוטח בכתב טענות, גם אם לא נטענה במכתב הדחיה. זאת, כתוצאה מהחלת הכלל לפיו fraus omnia corrumpit - המירמה מבטלת את הכול (ראו: בר"ע (חי') 739/01 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ד.א.ס.ל מרחבים חברה לעבודות עפר בע"מ (נבו, בעמ' 3); ע"א 3441/01, פלוני ואח' נ' פלונית ואח', תק-על 2004(1), 452 ,עמ' 458; ראו גם: בש"א (רשל"צ) 3825/04 אסולין נ' הפניקס, נבו). 12. הנחיות המפקחת מבהירות כי בתחום זה שלב הגדרת היקף המחלוקות בין צדדים שונה מאשר בדין האזרחי הרגיל בו שלב הגשת כתבי הטענות מהווה שלב תיחום המחלוקת (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 270). בתחום דיני הביטוח מכתב הדחיה מחברת ביטוח למבוטח תוחם את גבולות המחלוקת בין הצדדים. הנחיות המפקחת נועדו לדעתי למלא שתי תכליות ספציפיות במסגרת התכליות הכלליות של הגנה על הצרכנים והגנה על היציבות הפיננסית של חברות הביטוח. תכלית ראשונה של ייעול היחסים בין חברות הביטוח לבין ציבור המבוטחים, כך שתינתן בידי ציבור המבוטחים ודאות ביחס לעמדת חברת הביטוח בסמוך לפניה אליה, ותכלית נוספת, עקיפה, של הפיכת ערכאות שיפוטיות לפורום של המוצא האחרון, שהפניה אליו נעשית לאחר שכל האפשרויות האחרות מוצו וכשלו. בהתאם לכך, בשונה מתחומים אחרים, היקף המחלוקת מוגדר עוד מחוץ לבית המשפט. חברת ביטוח אינה רשאית לירות יריית אזהרה לכיוון המבוטח במענה לפנייה לקיים חוזה ביטוח ולשמור את חימושה העיקרי לקרב ההבקעה המתנהל בשלב חילופי כתבי טענות במשפט. מן הכלל אל הפרט: 13. במקרה דנן, הזניחה חברת הביטוח את הנימוק שניתן במענה לפניית המבוטח ובחרה להשעין את כתב ההגנה וסיכומיה על טענות אחרות. הנחיות המפקחת בסוגיה דנן אינן מאפשרות מהלך מעין זה. הטענות הנוספות שהועלו על ידי חברת הביטוח אינן נכנסות בגדר החריגים שניתן להעלות בפעם הראשונה בכתבי טענות גם אם לא הודעו למבוטח במכתב הדחיה. ניתן היה להעלות בצורה מפורטת את יתר הנימוקים לדחית דרישת התובע קודם לפתיחת ההליכים. אין כאן טענה של מעשה מרמה כלפי חברת הביטוח, או דרישה להטיב עם מבוטח בנושא שהוחרג במפורש מהפוליסה. הטענות היו ידועות לחברת הביטוח, או לכל הפחות היתה ביכולתה לבררן בשלב מכתב הדחיה. מכתב הדחיה נכתב על ידי עורכת דין ממחלקת התביעות שיש להניח כי היתה מצויה ברזי המחלוקת בין הצדדים. אין צריך לומר כי לא ניתן לנקוט בדרך של שמירת טענות כפי שנעשה בתשובה שנשלחה לג'רוס. מעבר לכך, העובדה שמדובר בכיסוי ביטוחי רטרואקטיבי משליכה על המקרה. המקרה של ג'רוס אירע בשנת 2000, כאשר הפוליסה הוצאה ביום 1.7.02 עם תחולה רטרואקטיבית ליום 1.7.92. ההסתייגות היחידה להחלה הרטרואקטיבית של הפוליסה מתייחסת להליכים פליליים לפני 1.7.02. עניין זה השפיע על יכולתו של ג'רוס למסור הודעה לחברת הביטוח מראש בעניינו. 14. הוצאותיו המשפטיות של ג'רוס תועדו כדבעי במסמכים שצורפו לכתב התביעה. לעומת זאת, לא מצאתי תימוכין לטענותיו ביחס להוצאות הנלוות. אשר על כן, תתקבל התביעה בחלקה. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 92,397 ₪, פחות 6,000 ₪ שנפסקו לטובתו בהליכים ובסך הכל 86,397 ש"ח. הסכום ישא הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף, תשלם הנתבעת סך של 8,600 ₪ כשכ"ט עו"ד והוצאות בתוספת מע"מ. רשויות מקומיותמשרה