הגדרת ''מקבל שירות'' לתושב חוץ

לטענת המשיב, שרותי התיווך שנתנה המערערת, ניתנו על ידה לחברות הישראליות ולא לחברות הסיניות, ועל כן "מקבל השירות" אינו תושב חוץ [החברות הסיניות] אלא תושב ישראל [החברות הישראליות] והעיסקה אינה עיסקת "ייצוא שירותי תיווך" לחברות הסיניות אלא יבוא כח אדם לחברות הישראליות. בית המשפט ציין כי בכל שירות יש נותן שירות ומקבל שירות. מקבל השירות יכול ויהיה אדם או תאגיד, יחיד או רבים. יש ולא כל מקבלי השירות נהנים מן השירות באותה המידה ולא כולם מפיקים ממנו אותה תועלת. עם זאת, יש לציין ולהדגיש כי לא בהכרח כל מי שנהנה מהשירות הוא גם מקבל השירות. מתווך, המתווך נכס מקרקעין לאדם שהזמין את התיווך ומשלם בעדו, והוא מפגישו עם בעל הנכס שאינו לקוח של המתווך - נותן שירות למקבל שירות אחר שהוא הרוכש הפוטנציאלי שפנה אליו. המוכר הפוטנציאלי נהנה משירות זה כאשר הקונה פנה אליו ופניה זו הניבה עיסקה. אולם הנאה זו אינה הופכת אותו בהכרח למקבל השירות. יש ואחד ממקבלי השירות הוא המקבל העיקרי והאחרים הם מקבלים משניים ועקיפים. כך דרך כלל לענין הגדרת "מקבל שירות". ומשבאים הדברים לענין מקבל שירות שהינו תושב חוץ, כמעט בכל עסקת ייצוא ניתן למצוא "תושב ישראל" המקבל שירות מקיף או טובת הנאה מן השירות. אם בשל כך תשלל תחולת סעיף 50(א)(5) כי אז כמעט ולא תהיה לו תחולה על אף עיסקת ייצוא. פרשנות המביאה לתוצאה כזו היא בלתי סבירה והיא נוטלת מן הסעיף את נשמת אפו. חזקה היא כי תכלית החוק היא שלא לגרום לתוצאות בלתי סבירות. להלן פסק דין בנושא הגדרת "מקבל שירות" לתושב חוץ: פסק דין 1. המערערת הינה חברה ישראלית העוסקת מזה שנים ביבוא מוצרי בניה וסניטציה מסין לישראל. אגב עיסוקיה אלה נוצרו קשרים בינה, באמצעות מנהלה מר יועד פלד, לבין גורמים מסחריים שונים בסין וביניהם חברות סיניות העוסקות בשירותי כח אדם. מתוך קשרים אלה, יצרו המערערת ומנהלה קשר בין שתי חברות בניה ישראליות - "בוני התיכון בע"מ" ו-"אחים אום בע"מ" - לבין אותן חברות מסין. לשתי החברות הישראליות הנ"ל היו אישורים מטעם משרד הפנים להנפקת אשרות כניסה לפועלי בניין זרים, וכך במהלך השנים 1998-2001 הגיעו לישראל פועלי בניין מסין שהשתלבו בעבודה אצל אותן שתי החברות, וזאת במסגרות שיפורטו בהמשך הדברים. במהלך אותה התקופה קיבלה המערערת תשלומים שונים מהחברות הסיניות כתשלום עמלה עבור שירותי התיווך ואיתור החברות הישראליות להשמת הפועלים מסין. בגין אותם תשלומים הוציאה המערערת חשבוניות מס על שם החברות הסיניות, כאשר המע"מ נרשם על ידה בשיעור "אפס" - וזאת על שום הוראת סעיף 30 (א)(5) לחוק מס ערך מוסף - כנוסחו אותה השעה - ולפיו: "30 (א) אלה עיסקאות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס: (4) ... (5) מתן שירות לתושב חוץ, למעט שירות ששר האוצר קבע לעניין זה. לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ, כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל לתושב ישראל בישראל..." לטענת המערערת, העיסקה נשוא העמלות ששולמו לה, היתה בגדר מתן שירות [דהיינו - שירותי תיווך ואיתור גורמים בישראל המעוניינים בשירותי כח אדם מסין] לתושב חוץ [דהיינו: החברות הסיניות]. המשיב לא קיבל עמדה זו של המערערת ובשומה שהוצאה לה על ידו ביום 5.3.03, קבע כי בעיסקה דנן לא יחול "שיעור אפס" וזאת מהטעמים הבאים: א. עפ"י תקנה 12 א' (ג) לתקנות מע"מ, התשל"ו-1976: "(ג) לעניין סעיף 30 (א)(5) לחוק, לא יחול שיעור אפס על שירות שניתן לתושב חוץ, כאשר נושא ההסכם הוא מתן שירות לתושב חוץ אחר בעת שהותו בישראל..." עפ"י הנטען בשומה, המערערת נתנה שירותי השמה לעובדים הזרים שהם תושבי חוץ שהגיעו לישראל כדי לעבוד ובמקביל נתנה שירות לחברה הזרה ששלחה אותם לישראל, לפיכך חלה על שירות זה תקנה 12 א' (ג) ועל שירות זה יחול מע"מ מלא. ב. לחלופין, לחברות הזרות - בסין - קיימת פעילות בישראל שכן המערערת מייצגת אותה וכן מעצם הימצאות הפועלים הסיניים בישראל, ולכן אין היא בגדר "תושב חוץ" כהגדרתו בסעיף 30 (א) לחוק. המערערת השיגה על אותה השומה וביום 1.6.03 נדחתה השגתה ע"י המשיב תוך שהוא חוזר ומאמץ את הנימוקים הנ"ל של השומה. על כך הוגש ערעור זה שבפני. 2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעיקרי העובדות דלהלן: א. הקשר בין שתי החברות הישראליות לבין חברות כח האדם בסין נוצר ע"י וביוזמת המערערת [באמצעות מנהלה י. פלד], ובעקבותיו הובאו בשנים הרלבנטיות פועלים מסין לעבודה בפרוייקטים של שתי החברות הנ"ל. ב. החברות הישראליות לא שילמו למערערת עמלה בגין יבוא הפועלים הסיניים לעבודה בישראל. ג. את תשלומי העמלה עבור יבוא הפועלים לישראל קיבלה המערערת [באמצעות מנהלה] בתשלומי דולרים במזומן ששולמו לו בישראל, מפעם לפעם, ע"י האחראים הסיניים של קבוצות הפועלים שהגיעו לישראל. עיקרי המחלוקת - לאחר שמיעת הראיות - הן כדלהלן: א. לטענת המשיב, שרותי התיווך שנתנה המערערת, ניתנו על ידה לחברות הישראליות ולא לחברות הסיניות, ועל כן "מקבל השירות" אינו תושב חוץ [החברות הסיניות] אלא תושב ישראל [החברות הישראליות] והעיסקה אינה עיסקת "ייצוא שירותי תיווך" לחברות הסיניות אלא יבוא כח אדם לחברות הישראליות. ב. לחילופין טוען המשיב כי גם אם מדובר במתן שירותי תיווך לתושב חוץ [החברות הסיניות], עדיין "מקבלי השירות" אינם אלא הפועלים בעצמם שבאו לעבוד בישראל. וכטענת המשיב בסיכומיו - המערערת אמנם ייצאה [את שירותי התיווך] לתושב החוץ [החברות הסיניות], אולם בהיבט הכלכלי של בחינת הדברים, מי שקיבלו את השרות אינן אותן חברות סיניות אלא הפועלים עצמם שבאו לעבוד בישראל. ג. טענה נוספת למשיב, בסיכומיו, והיא כי המערערת לא הוכיחה כדבעי את טיב ההסכמים שנחתמו בינה לבין החברות הסיניות, נתגלו סתירות בשאלה מי מבין שלוש החברות הסיניות היתה הצד להתקשרויות עם המערערת ועם החברות הישראליות, ומכל מקום החשבוניות נשוא העסקאות דנן לוקות בפגמים השוללים את תוקפן. אבחן להלן שלוש נקודות המחלוקת האמורות - כסדר הרצאתן. 3. המשיב העיד מטעמו את מר א. סוויסה מנהל החברה הישראלית האחים אום בע"מ והמערערת העידה מטעמה את מר בני פרץ סמנכ"ל בוני התיכון בע"מ. בעדותו מיום 7.6.04 [עמ' 18-21 לפרוט'] מוסר בני פרץ כי הכיר את מנהל המערערת י. פלד מעיסוקיו כיבואן חומרי אינסטלציה ולאחר היכרות רבת שנים הציע לו פלד "לקשר את החברה שלי [בוני התיכון] עם עובדים זרים מסין". לאחר כשנה וחצי של מו"מ הגיעה ארצה קבוצה של כ-20 פועלים מסין לעבוד בבוני התיכון בע"מ כעובדי אותה החברה והיא שהנפיקה את תלושי המשכורת שלהם ודאגה לתנאי העבודה ולתנאים הסוציאליים. עפ"י עדותו של פרץ "...בוני התיכון בע"מ שילמה אך ורק לעובדים [הסיניים -י.א.] אנו לא שילמנו ליועד [מנהל המערערת]. לשאלת ביהמ"ש אם יועד עבד בהתנדבות, אני אומר שזה עניין שלו עם הסיניים ולא התערבתי בזה" [עמ' 20]. לאחר שהקבוצה הראשונה סיימה עבודתה, היתנתה בוני התיכון את המשך יבוא הפועלים הסיניים בכך שכל הטיפול בתנאי עבודתם והעסקתם יחולו על קבלן משנה וכדברי העד פרץ: "הם [הקבוצה הראשונה - י.א.] היו בסדר, אך היה צריך לשבת כל היום על הראש שלהם. היתה בעיה של שפה ושל תקשורת, לא היה חיבור טוב בין המנהלים שלנו לעובדים הסיניים, אך הם היו בסדר. אני חזרתי ליועד, אמרתי לו שלא מתאים לי לעבוד בצורה כזאת, ואם הוא מוכן להיות האחראי והקבלן של הסינים, אז ורק אז אני מוכן לעבוד איתם. ולא, אני לא ממשיך בצורה כזאת. יועד בהתחלה התלבט, אך אח"כ הסכים לדרישה שלי... לאחר הסידור החדש עם יועד כשהוא היה הקבלן של העובדים, שילמנו לחברה של יועד [המערערת-י.א.] לפי כמויות ביצוע וזאת כנגד חשבוניות מס שהמערערת היתה מוציאה לנו". כך מסביר העד פרץ הגיעה ארצה קבוצת העובדים השניה מסין שעבדה בפרוייקטים של בוני התיכון בע"מ וזאת במסגרת קבלנות המשנה של המערערת ולענייננו מוסיף העד פרץ: "לשאלתך אם שילמתי ליועד [מנהל המערערת] עמלה לעניין ייבוא העובדים [שבקבוצה השניה], אני משיב שלא היה צורך בכך, כיוון שהייתי משלם למערערת לפי כמויות ביצוע וכנגד חשבוניות שהמערערת היתה מוציאה לי" [עמ' 19]. 4. עד המשיב מר א. סוויסה [מנהל האחים אום בע"מ], מוסר בחקירתו הנגדית את הדברים דלהלן: "לשאלתך אם יכול להיות שיועד הצג עצמו כנציג חברת כח אדם המייבאת פועלים מסין, אני משיב שיכול להיות. יכול להיות שנתתי ליועד תוכניות עבודה כדי שיציגן לאנשיו בסין לצורך קבלת הצעת מחיר להבאת עובדים. נכון שקיבלתי הצעת מחיר מהסינים לייבוא עובדים וזאת באמצעות יועד פלד..." ובהמשך הדברים: "[חברת] האחים אום בע"מ לא שילמה עמלה כלשהי ליועד. נכון שיועד עצמו לא ייבא את העובדים, מי שייבא את העובדים זו [חברת] האחים אום בע"מ. [עמ' 26]. 5. המסקנה המתבקשת מעדויותיהם של שני מנהלי החברות הישראליות הינה כי היוזמה להבאת פועלים סיניים לעבוד אצלן היתה של המערערת [ע"י מנהלה יועד פלד], כי הן הגיעו לכלל הסכם עם החברות הסיניות בעקבות מו"מ שניזום ע"י המערערת אותה ראו כנציגת החברות הסיניות, וכי לא נשאו בתשלום כלשהו למערערת כדמי תיווך או כעמלת תיווך עבור יצירת הקשר והבאת הפועלים מסין לישראל. עדויות אלה מחזקות את גירסת מנהל המערערת יועד פלד, כי יזם את הקשר בין החברות הסיניות לחברות הישראליות במסגרת שירותי התיווך שהעניק לאותן חברות סיניות לכח אדם אשר השתמשו בשירותיו לצורך איתור חברות בישראל המעוניינות בהבאת פועלים מסין לישראל, וכי העמלות נשוא ערעור זה, אכן שולמו ע"י אותן חברות מסין שהן הן מקבלות שירותי התיווך האמורים. אכן, ככל עיסקת תיווך מוצלחת, נהנים מפירותיהם שני הצדדים לעיסקה, ברם "מקבל השירות" לעניין הוראות החוק דנן [כנוסחו בעת הרלבנטית] הינו אותו הצד לעיסקה ששכר את שירותי המתווך. העובדה ששירותי התיווך שנתנה המערערת לחברות כח האדם הסיניות הובילה לעיסקה בינן לבין החברות הישראליות - אינה שוללת מהחברות הסיניות את מעמדן כ"מקבלות" שירותי התיווך. 6. בהקשר זה ראוי לציין כי בתיקון מס' 23 לחוק [מ-1.7.02 - דהיינו, לאחר ביצוע העסקאות שבנדון] הורחב הסייג ל"שיעור אפס" שבסעיף 50 (א)(3) לחוק באופן בו: "...לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ, כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל..." בנוסחו הקודם של סעיף זה, החל לעניין העיסקאות דנן, היה אותו סייג מצומצם יותר ולפיו - כמצוטט לעיל: "לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ, כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל לתושב ישראל בישראל...". יתכן והיה מקום לבחינה נוספת של טענת המשיב - אילו הוראת ההחוק הישימה היתה זו שלאחר תיקון 23 הנ"ל - שכן ניתן היה לכאורה לראות בחברות הישראליות כ"מקבל נוסף" של השירות שניתן ע"י המערערת לתושב החוץ (החברות הסיניות). מכל מקום - בהיות הוראת הדין הקובעת לעניננו בנוסחו הקודם של סעיף 50(א)(3) לחוק - אשאיר הענין בצרוך עיון. לעת הזו, ולענין המערערת והעיסקאות דנן, חלות הוראות סעיף 50(א)(3) בנוסחן הקודם - ומכאן שאין לראות בענין הכלכלי שנוצר לחברות הישראליות מהסכמי הבאת כח האדם מסין משום ביטול ההוראה הכללית שברישא לאותו הסעיף ולפיו משנתנה המערערת את שירותי התיווך לתושב החוץ (החברות הסיניות) יחול על אותן עסקאות "שיעור אפס" מע"מ. 7. טענתו החלופית של המשיב הינה כי אם החברות הישראליות אינן "מקבלי השירות" של המערערת - כי אז יש לראות בעובדים הסיניים עצמם את מקבלי השירות ומשלמי העמלה עבורו ולא את חברות כוח האדם הסיניות. טענה זו אינה נתמכת בבסיס עובדתי, ולטעמי גם אינה מעוגנת בפרשנות הראויה של סעיף 50(א)(3). מתוך עדויות מנהל המערערת ומנהלי החברות הישראליות עולה כי המו"מ, ולימים העיסקה, בדבר הבאת פועלים מסין לישראל לא היה מו"מ פרטני בין פועל פלוני לחברה אלמונית. היה זה מו"מ - ולימים הסכמים חתומים - בין החברות הישראליות לחברות הסיניות להבאת מכסות פועלים במסגרת אשרות הכניסה שהומצאו לחברות הישראליות. מהותן של אותן עיסקאות והסכמים היה והינו באופיים ה"מסגרתי" ולא הפרטני. טענת המדינה לענין זה משולה לטענה ולפיה בעיסקה בין קבלן לבין בעל מגרש לבנית בית, "מקבל השירות" איננו בעל המגרש אלא פועלי הקבלן המבצעים את עבודות הבניה. אכן, מנהל המערערת מסר בעדותו כי תשלומי העמלות בוצעו במזומן בסכומים שנמסרו לו ע"י ראשי קבוצות העובדים שהגיעו מסין - אך לא מצאתי בסיס כלשהו לראות בדרך תשלום זאת משום ניתוק מסגרת ההסכמים והעיסקה שבמדוכת ערעור זה - כפי שפורטה לעיל. לסיכום, אמנם הפועלים הסיניים עצמם היו גם הם בעקיפין צד מעוניין ב"עיסקה הכוללת" שבמסגרתה קיבלו עבודה ומקור הכנסה - אך אין בעובדה זו לשלול את מעמדן של חברות כוח האדם הסיניות כ"מקבלות השירות" במובן הנודע להיגד זה לצורך סעיף 50(א)(3) לחוק. בהקשר זה ראוי להפנות לדברים הבאים מע"א 41/96, קסוטו נ' מע"מ, פד"י נ"ג (1), 862 בעמ' 869: "בכל שירות יש נותן שירות ומקבל שירות. מקבל השירות יכול ויהיה אדם או תאגיד, יחיד או רבים. יש ולא כל מקבלי השירות נהנים מן השירות באותה המידה ולא כולם מפיקים ממנו אותה תועלת. עם זאת, יש לציין ולהדגיש כי לא בהכרח כל מי שנהנה מהשירות הוא גם מקבל השירות. מתווך, המתווך נכס מקרקעין לאדם שהזמין את התיווך ומשלם בעדו, והוא מפגישו עם בעל הנכס שאינו לקוח של המתווך - נותן שירות למקבל שירות אחר שהוא הרוכש הפוטנציאלי שפנה אליו. המוכר הפוטנציאלי נהנה משירות זה כאשר הקונה פנה אליו ופניה זו הניבה עיסקה. אולם הנאה זו אינה הופכת אותו בהכרח למקבל השירות. יש ואחד ממקבלי השירות הוא המקבל העיקרי והאחרים הם מקבלים משניים ועקיפים." כך דרך כלל לענין הגדרת "מקבל שירות". ומשבאים הדברים לענין מקבל שירות שהינו תושב חוץ-לענין סעיף 50 (א)(3) דנן - מצינו בע"א 41/96 את הדברים הבאים [בעמ' 876] : "... כמעט בכל עסקת ייצוא ניתן למצוא "תושב ישראל" המקבל שירות מקיף או טובת הנאה מן השירות. אם בשל כך תשלל תחולת סעיף 50(א)(5) כי אז כמעט ולא תהיה לו תחולה על אף עיסקת ייצוא. פרשנות המביאה לתוצאה כזו היא בלתי סבירה והיא נוטלת מן הסעיף את נשמת אפו. חזקה היא כי תכלית החוק היא שלא לגרום לתוצאות בלתי סבירות." הדברים דלעיל נפסקו בהתייחס לנוסחו של סעיף 50(א)(5) קודם תיקון 23 (מיולי 2002) - הוא הנוסח החולש גם על העסקאות והחשבוניות דנן. תיקון 23 חולל שינוי של ממש - בדרך בה הרחיב את תחולת הסייג שבסיפא לאותו הסעיף - אולם, בחינת היקפיו ועוצמתו של שינוי זה אינה ענין לערעור זה שבפני. 8. סיכומם של דברים, "מקבלי השירות" נשוא העמלות ששולמו למערערת הינן החברות הסיניות (ולפרטיהן - להלן) שכולן תושבות חוץ. השירות שנתקבל על ידם הינו בתיווך ובאיתור הלקוחות הפוטנציאליים בישראל לייבוא כוח אדם מסין. בהינתן אלה, ומשלא מתקיים הסייג שבסעיף 50(א)(5) סיפא [בנוסחו הקובע], חל על העסקאות דנן שיעור אפס מע"מ. 9. קו טענות נוסף שמעלה המשיב קשור לצורתן ומגרעותיהן הנטענות של החשבוניות נשוא הערעור. טענות אלה הועלו לראשונה ע"י המשיב בכתב התשובה - ולא בא זכרן בשלב נימוקי השומה או ההחלטה לדחות ההשגה - ואף על פי כן - אתייחס לטענות אלה כסידרן. עיקר הטענה הינו כי החשבוניות - כפי שהוצאו ע"י המערערת אינן מפורטות דיין וכי המסמכים השונים שהוצגו על ידה במהלך החקירות במע"מ אינם נותנים תמונה ברורה לגבי השאלה מי בדיוק מתוך שלוש החברות הסיניות הייתה קבלן כוח האדם ביחס לכל אחת מהחשבוניות שבנדון. אשר לחשבוניות גופן (מש/4) הרי שאלו נושאות על פניהן את תאריכי קבלת התשלומים, פירוט התשלומים במט"ח, שער ההמרה, שווי העסקאות בשקלים, פירוט החברות בסין על שמן הוצאו החשבוניות ותיאור התשלום נשוא החשבוניות כ"עמלת סוכן". אשר לתיעוד העסקאות - אכן חלק מהמסמכים לא הוגשו ע"י המערערת אלא במהלך בירורו של הערעור - ברם, הובאו בפני חוקרי מע"מ ובפני בית המשפט העתקי הסכמים והתכתבויות בין המערערת לחברות הסיניות ולמנהלת אותן החברות בסין (מע/1, מע/6, ונספחים "ח" ו-"ט" לתצהיר עד המשיב מר נקש). אלה בצירוף לעדויותיהם של מנהל המערערת, של מנהל האחים אום בע"מ שהעיד מטעם המשיב ומנהל בוני התיכון בע"מ שהעיד מטעם המערערת - לא עורערו ע"י המשיב במידה הנדרשת לקבלת טענותיו לענין הרישומים הפנקסיים. 10. אוסיף עוד זאת. מר סובר נקש, מנהל תחום ביקורת חשבונות [בכיר] במשרדי המשיב, הוא שדן בהשגת המערערת ודחה אותה ונימוקיו הובאו בתצהיר שהגיש מטעם המשיב. באותו תצהיר נאמר על ידו, בין השאר: "15. ככל שהפכתי בשאלה, לא מצאתי תשובה לשאלה, מהו השירות שנתנה המערערת לחברות הסיניות. החברות הללו שלחו לכאן עובדים, העובדים עבדו עבור חברות ישראליות, והחברות הישראליות בנו באמצעות העובדים פרוייקטים. 16. אציין כי החברות הסיניות לא העסיקו את העובדים בארץ, ולא שילמו עבור עבודתם בארץ. כמו כן, לא היתה כל התחשבנות בין החברות הסיניות לחברות הקבלניות בארץ". מר נקש נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית, וכך מצינו בעמ' 16 לפרוט': "לשאלתך מה מכרה המערערת לחברות הסיניות, אני משיב שלדעתי לא מכרה להן כלום. לשאלתך אם אני מסכים שאלמלא מר פלד והמערערת היו החברות הסיניות צריכות לחפש מישהו אחר שימצא קבלנים המעוניינים בכח אדם מסין, אני אומר שחברות קבלניות שיש להן אישור להעסקת עובדים בהן, שולחות בדרך כלל שליחים מטעמן לארצות החוץ והן מגייסות במקום את העובדים. במחשבה שניה, אם אתה שואל אותי מזווית [הראיה של -י.א.] חברות כח האדם הסיניות שמעוניינות לשלוח עובדים לישראל - אני מסכים שהן צריכות אנשי קשר בישראל". בסופו של יום הוברר מתוך מכלול הראיות כי חברות כח האדם הסיניות אכן היו מעוניינות באיתור לקוחות ישראליים למאגר כח האדם שלהם בסין, כי נוצר קשר בינן לבין המערערת לאיתור לקוחות כאמור בישראל, כי לחברות הישראליות דנן לא היו שליחים או נציגים בסין, כי המערערת באמצעות מנהלה יועד פלד היא זו שיצרה את הקשר ותיווכה בעסקאות בין החברות הישראליות לסיניות, וכי עבור שירותי תיווך אלה קיבלה מהחברות בסין את עמלת התיווך. הנחות המוצא של המשיב בדחיית ההשגה, כמצוטט לעיל מתוך תצהירו של מר נקש, אינן עולות בקנה אחד עם מסכת העובדות כפי שנפרשה ופורטה לעיל - ועל כן דין הערעור להתקבל ודין השומה שהוצאה למערערת - להתבטל. 11. סוף דבר, הערעור מתקבל ושומת המשיב נשוא ערעור זה - מבוטלת. המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור [כולל שכ"ט עו"ד] בסכום כולל של 7500 ₪. תושב חוץהגדרות משפטיות