הארכת מועד להגשת ראיות התנגדות לפטנט

המבקשת הגישה התנגדות לבקשת פטנט. בקשתה להארכת מועד להגשת ראיות מטעם נדחתה. בבקשתה מלינה המבקשת על כך שקציבת המועד להגשת הראיות מונעת בעדה להציג את העובדות לאשורן באופן שיאפשר לפוסק להכריע במחלוקת בהסתמך על תשתית עובדתית מלאה. להלן החלטה בנושא הארכת מועד להגשת ראיות התנגדות לפטנט: החלטה זוהי בקשת רשות לערער על שתי החלטות רשם הפטנטים, שניתנו על ידי הפוסק בקניין רוחני, מר נח שלו שלומוביץ, בענין התנגדות לבקשת פטנט מס' 133,137 של המבקשת. בהחלטה הראשונה, מיום 25/8/205, דחה הפוסק בקשה להארכת מועד להגשת ראיות מטעם המבקשת. בהחלטה השנייה, מיום 15/8/05, נדחתה בקשה להשמיע טענות בפני הרשם בהתאם לתקנה 5 לתקנות הפטנטים (נהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים, ואגרות), התשכ"ח-1968 (להלן: "התקנות"). ולענין האורכה המבוקשת נקבע כי אם לא יוגשו הראיות תוך 48 שעות לא תינתן אורכה נוספת וראיות שיוגשו לאחר מועד זה לא יתקבלו לתיק ההתנגדות. בקשת פטנט 139,137 מתייחסת לתכשיר רפואי חדש שפיתחה המבקשת לטיפול במחלת הסכרת, המכיל שילוב של חומר בשם רוזיגליטזין בטווח מינונים מסויים עם חומר סולפוניל-אוראה, (להלן: "התכשיר"). בתאריך 25/1/1999 הגישה המבקשת בקשת פטנט לגבי התכשיר בישראל על בסיס דין קדימה מיום 18/6/1997. בקשת הפטנט נבחנה וקובלה על ידי רשם הפטנטים אשר מצא אותה כשירה לרישום ופורסמה על פי חוק ביומן הפטנטים והמדגמים ביום 8/2/2004. המשיבה, חברת אוני -פארם שהיא חברה גנרית הגישה התנגדות לבקשת הפטנט ובתאריך 27/2/2005 הגישה את ראיותיה. סמוך למועד בו היה על המבקשת להגיש את ראיותיה הוגשה על ידה בקשה להארכת מועד להגשתן. על פי הנטען,התבקשה הגשת חוות דעת באשר לניסוי קליני רחב היקף שהחל בשנת 2003 ונערך בקרב כ- 900 חולים ב- 155 מרכזים רפואיים, הידוע בכינויו "ניסוי 004", אשר במסגרתו הושוותה יעילות הטיפול בתכשיר על מרכיביו השונים. על פי הנטען, רק בסוף חודש מאי 2005 הגיע לידי ב"כ המבקשת דו"ח ראשוני ובלתי רשמי של הניסוי (כך להגדרתו) מאחר, שלהשקפת המבקשת מדובר בחומר גולמי הכולל בין היתר סודות מסחריים, לא ניתן היה להגיש את תוצאות המחקר עד לעיבודם וניתוחם לכדי מסמך רשמי, שניתן לפרסמו בציבור ועל כן נבצר ממנה לצרפו לראיותיה במועד הקבוע להגשתן (27/05/05). בהסתמך על הטענות המפורטות לעיל, האריך הפוסק את המועד להגשת ראיות המבקשת פעמיים והמועד להגשתן נקבע ל- 1/9/05. בתאריך 23/8/05 הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת המועד להגשת ראיותיה עד ליום 1/12/05 בנימוק שהדו"ח יאושר לפרסום לקראת תחילת נובמבר 2005 לאחר שהתכשיר יאושר לשיווק בארה"ב על ידי ה- FDA. בהחלטתו מיום 25/8/05 דחה הפוסק את הבקשה בנימוקים כדלקמן: "1. כפי שקבעתי בהחלטתי הקודמת, בפי המבקשת אין טעם המצדיק הארכת מועד. בקשה זו אינה מוסיפה אף היא טעם כלשהו המצדיק הארכת מועד. 2. על המבקשת להחליט באם רוצה היא להשתמש בחומר המצוי בידה כבר מספר חודשים או לוותר עליו, ואיני רואה טעם כלשהו להמשיך ולעכב את ההליך. דבר הפוגע הן במתנגדת והן בציבור הנושא עיניו אל הפנקס. 3. אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למתנגדת הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪." למרות האמור בהחלטה הראשונה, לא הזדרז ב"כ המבקשת "לעבד" את הראיות שבידו באופן שיאפשר הגשתן לפוסק. ובתאריך 1/9/05, המועד שנקבע להגשת ראיות המבקשת, הוגשה על ידו בקשה בהתאם לתקנה 5 לתקנות בה ביקש להשמיע את טענותיו בפני הרשם. בהחלטתו מיום 15/9/05 דחה הפוסק בקשה זו מן הטעם שההליך המתנהל בפניו הינו הליך אדוורסרי והוא מכהן בתפקיד שיפוטי, וניתנה למבקשת ההזדמנות להביא טענותיה בהרחבה והן זכו להתייחסות עניינית. באשר להגשת הראיות, נקבע, כי משלא נפגעה זכות הטיעון של המבקשת אין מקום להורות על ביטול ההחלטה הראשונה וקיום דיון מחודש. עם זאת לפנים משורת הדין, כמו גם לשם ייעול הדיון, הוענקה למבקשת אורכה אחרונה בת 48 שעות לפיה תוכל להגיש את ראיותיה עד לתאריך 19/09/2005. בכך זכתה המבקשת למעשה באורכה של 19 יום מעבר לאמור בהחלטותיו הקודמות של הפוסק. במקום לנצל את האורכות שהוענקו לה ולפעול על פי החלטות הפוסק העדיפה המבקשת להגיש בקשת רשות לערער לבית משפט זה. בבקשתה מלינה המבקשת על כך שקציבת המועד להגשת הראיות מונעת בעדה להציג את העובדות לאשורן באופן שיאפשר לפוסק להכריע במחלוקת בהסתמך על תשתית עובדתית מלאה. לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובות החלטתי כי דינה להדחות. מול הרצון לאפשר לצדדים המתדיינים לפרוש את כל מסכת ראיותיהם ולא למנוע הבאת ראייה או טיעון רלבנטי, עומדת החובה לנהל את ההליכים ביעילות ובשוויון. פריצת גדר המועדים על פי גחמות הצדדים תגרום להתמשכות הדיונים ולפגיעה במטרת ההליך. מעמדה של הפרוצדורה בהיררכיה הנורמטיבית נדון לא אחת על ידי בתי המשפט תוך ניסיון לאזן בין הצורך לנהל את ההליך במסגרת דיונית ידועה מראש ושוויונית שיש בה להבטיח מתן החלטות ענייניות, שאינן מושפעות מנימוקים שאינם רלבנטיים, לבין הרצון שלא לחסום דרכו של מתדיין מלהוכיח את טענותיו גם אם שגה בהבנת הדין או נמנע ממנו, מסיבה זו או אחרת, לעמוד בדרישות סדרי הדין. בחינת הבקשה שבפני מעלה כי הפוסק היה קשוב לבקשות הארכת המועד וגילה רגישות הנובעת מטיב החומר שביקשה המבקשת להציג, שחלקו סודי. אולם גם לגרסת המבקשת, המחקר החל בשנת 2003 והושלם במאי 2005, אלא שמנימוקים טקטיים אלה או אחרים, בחרה המבקשת לעכב את הצגתו בפני הפוסק במועד שנקבע על ידו לאחר שתי בקשות הארכה. יתרה מכך, במקביל לבקשה שבפני הגיש ב"כ המבקשת בקשה לרשם להגשת ראייה נוספת, הנדונה עתה על ידו. וחזקה על הרשם שיבחן את חשיבות הראייה מול הצורך לאזן בין זכויות הצדדים בהתחשב במכלול הנסיבות. עוד יודגש כי הראייה היתה בידי המבקשת בחודש מאי 2005 כפי שהיא עצמה ציינה בבקשה שהוגשה על ידה ביום 1/5/05 (נספח ד/1 לבקשה). לפיכך, לא הייתה כל מניעה עניינית לפעול על פי החלטת הפוסק. מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה לפיה התצהירים שהוגשו על ידי המבקשת אין בהם כדי לתמוך בעמדתה. כך בתצהיר ד"ר סטפן אליסטייר סמית מיום 22/8/05 , מצהיר העד בסעיף 4 כי מחקר 004 הושלם (COMPLETED) במאי 2005 ומחקר פנימי המתמצת את תוצאותיו היה ברשות המבקשת או בלשונו: "WAS CIRCULATED IN THE COMPANY". אלא שתוצאות אלה לא היו אמורות להתפרסם עד שהתרופה תאושר בארה"ב. דהיינו, המבקשת העדיפה להימנע מהגשת המסמך לפוסק עד לאחר אישור התרופה בארה"ב תוך התעלמות מלוח הזמנים שנקבע להליך בישראל. נראה כי המבקשת מנסה לכפות על הפוסק את לוח הזמנים הנוח לה ובדין נדחה נסיון זה על ידו. באשר לבקשה להשמיע טענות בפני הרשם, לאחר שאלו נדחו על פי הוראת תקנה 5 (ד), מקובלת עלי עמדת הפוסק לפיה נתנה למבקשת האפשרות לחזור ולהשמיע טענותיה ואין בנסיבות המקרה הצדקה לטיעון "פורמלי" נוסף כאשר בקשותיה להארכת מועד נדונו והוכרעו לגופן. תקנה 1 לתקנות הפטנטים קובעת, כי כל מקום בתקנות אלה שהוסמך הרשם לעשות דבר, אף סגנו והבוחנים במשמע. דהיינו, הזכות על פי תקנה 5 הנ"ל הינה להשמעת טיעון נוסף בפני הפוסק ולא בפני גורם נוסף. תקנות סדר הדין האזרחי כמו גם תקנות הפטנטים שצוטטו לעיל מכירות בטיעון בכתב כבסיס לקבלת החלטות ואין כל עדיפות לטיעון בעל פה על הטיעון בכתב. בעניינו אין חולק כי ב"כ המבקשת שטח בהרחבה את טענותיו בפני הפוסק כשהוא תומך את בקשותיו בתצהירים ומסמכים על פי הבנתו ולפיכך גם לגופו של עניין, לא נפגעה זכות הטיעון של המבקשת. לאור האמור, החלטתי לדחות הבקשה. המבקשת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.ראיותפטנטיםהארכת מועדהגשת ראיות