הרחבת בית של נכה בכסא גלגלים

להלן פסק דין בנושא הרחבת בית של נכה המרותק לכסא גלגלים: פסק דין 1. העותר, נכה בשיעור 100%, המרותק לכסא גלגלים מאז שנפגע בתאונת דרכים ב-1958, מבקש להרחיב את ביתו, בו הוא מתגורר בגפו, על מנת שיתאפשרו לו מגורים בתנאים נוחים יותר, ובעיקר כדי לאפשר לו לשכן בביתו בעתיד מטפל צמוד, לו הוא עלול להזקק, אם וכאשר יתדרדר מצבו הבריאותי (העותר בשנות החמישים לחייו). הבית ממוקם על שטח של כ-70 מ"ר (כולל מרפסת כניסה בשטח של כ-20 מ"ר) בארסוף-קדם, אשר אותו הוא מבקש להרחיב בכ-70 מ"ר נוספים. לצורך כך הוגשה על ידו תכנית שעיקרה קביעת הוראות בניה ל"תוספת של 70 מ"ר למבנה ישן (תכנית חש/2/2/10 לגבי חלקה 28 בגוש 6679). הועדה המקומית (משיבה 2) אישרה התכנית והמליצה על הפקדתה. הועדה המחוזית (המשיבה 1), אשר דנה ובחנה את התכנית כמתחייב מהוראות החוק, החליטה לאשר הפקדת התכנית, בעיקר משום שמדובר במקרה אנושי מיוחד, היינו בשל צרכיו יוצאי הדופן של אדם מוגבל בתנועותיו, הנזקק לשטח מגורים רחב יותר. עם זאת התנתה משיבה 1 את ההפקדה במילוי מספר תנאים, אותם פירטה בהחלטתה, לרבות אישור ועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) ושל הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים שליד המועצה הארצית לתכנון ובניה (ולקחש"פ). הועדה לשמירה על קרקע חקלאית (ולקחש"פ) הודיעה (במכתב מיום 20.2.07) כי אישורה אינו נדרש ומשכך לא התייחסה ועדה זו לבקשת העותר. ועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) דנה בבקשה והתייחסה אליה. לאור הנסיבות המיוחדות של העותר, החליטה הועדה להפנות מקרה זה למחלקה המשפטית של משרד הפנים על מנת שתבחן מהי הדרך החוקית הראויה להעתר לבקשה לנוכח הנסיבות הקשות והמיוחדות של העותר. זו המליצה על שינוי תכנית המתאר הארצית כדרך החוקית היחידה לאשר את בקשת העותר. הוכנה אף הצעה לשינוי ת.מ.א 13, היא תכנית המתאר הארצית החלה על האזור, ע"י לשכת התכנון המחוזית, ונשלחה לאשור מנהל התכנון במשרד הפנים. מנהל התכנון, שהוא גוף התכנון והבניה העליון של המדינה, הפועל במסגרת משרד הפנים, דחה את תכנית השינוי של תכנית המתאר הארצית והודיע ללשכת התכנון המחוזית כי: "לא ניתן לאשר שינוי נקודתי לתכנית תש 2/2/10 משתי סיבות: האחת, היות ותכנית מתאר ארצית הרואה תכנון כולל במהותה אינה יכולה לעסוק בתוספת של 70 מ"ר למבנה, והשניה היות שהמצב בו נמצא המבנה בתכנית שבנדון אופייני גם למבנים נוספים בסמיכות ולא ניתן להתייחס למבנה אחד. בהתאם לכך יש לקדם שינוי כולל למתחם ארסוף קדם"... בנסיבות אלה, פנתה לשכת התכנון המחוזית שוב לועדה המקומית חוף השרון (המשיבה 2) בבקשה לזרז הבדיקות הנחוצות כדי להמשיך בהליך של שינוי כולל ארסוף קדם (ראה נספח ט' לעתירה). לאור התפתחות זו נמנעה הועדה המחוזית (המשיבה 1) מהפקדת התכנית שהגיש העותר. המנעות זו הביאה את העותר לפתחו של בית המשפט. בעתירתו מבקש הוא את התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים ע"י מתן הוראה למשיבה להפקיד בכל זאת את התכנית. 2. העותר מעלה שורה של טענות המצדיקות, לדעתו, את התערבותו של בית המשפט ומצביע על המנעות שלא כדין מהפקדת התכנית בניגוד לחוק. מצבו הפיסי והבריאותי של העותר, כמו גם הדאגה האמיתית לעתידו ולצורך לסעוד אותו, הם שהניעו את העותר לפנות שוב ושוב לרשויות התכנון ולבית המשפט. פניות ו/או בקשות אלה מובנות ואף זכו להבנה והתחשבות מצד רשויות התכנון השונות שדנו בנושא. בולט בהחלטותיהם של רשויות התכנון הרצון לסייע למבקש ככל האפשר לאור נסיבותיו המיוחדות והקשות. על אף כל זאת, הגיע הטיפול, או הדיון בבקשותיו, ל"מבוי סתום" בשלב זה, שכן המנעותה של המשיבה 1 מהפקדת תכנית הרחבת הבית, כאמור לעיל, והמתנה לאישור שינויים בתכנית מתאר ארצית ומחוזית, היא עניין לשנים רבות ומסכלת, למעשה, את רצונו של העותר להרחיב את ביתו. 3. מובנת לי גירסת העותר לפיה כריכת עניינו, וליתר דיוק, הרחבת ביתו בהכנתה ואישורה של תכנית שינויים כוללת לגבי כל מתחום ארסוף-קדם, עלולה לעכב את מתן האישור הנדרש לו לשם כך ובסופו של דבר יתכן אף לסיכול תכניתו. עם זאת, אין בהבנה זו ובכל הרצון לסייע לו להתגבר על המכשולים או השלבים התכנוניים הנדרשים על פי החוק לשם כך כדי לסייע לו ולהורות למשיבה 1 כפי שהוא עותר. נפסק פעמים רבות כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות אשר מתקבלות ע"י רשויות תכנון הבניה השונות שהן "תכנוניות" במהותן. בית משפט זה אינו ערכאת ערעור תכנונית ואין הוא מחליף את שיקול הדעת התכנוני של רשויות התכנון בשיקול דעתו. (ראה למשל בג"צ 1166/07 פאר ויסנר - הועדה לתכנון ובניה לתשתיות לאומיות וכן: ע.ע.מ 2418/05 מילגרום - הועדה המחוזית לתכנון ובניה - ירושלים). בעניינינו פעלה הועדה המחוזית (המשיבה 1) על פי הנוהלים שנקבעו על פי דין. גופי התכנון במשרד הפנים והולנת"ע בחנו אפשרויות חוקיות מתוך כוונה ורצון לסייע לעותר להשיג את מבוקשו, וגופי התכנון גיבשו עמדתם כפי שגיבשו, כאמור לעיל, לפיה על מנת להיענות לבקשות העותר יש צורך בהגשתה ואישורה של תכנית שינויים כוללת למתחם כולו בו נמצאים בתים ונספים מסוג הבתים בו מתגורר העותר. מדובר בהחלטה או בהחלטות תכנוניות מובהקות אשר התקבלו לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי המביא בחשבון את הצרכים התכנוניים הכוללים של האזור או המתחם בו מדובר, כמתבקש ואף מתחייב על פי דין. יתירה מכך: לא שוכנעתי כי החלטה זו נגועה בחוסר סבירות של מי מגופי התכנון שטיפלו ודנו בנושא, אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. 4. בנסיבות אלה ולאור ההלכות שנקבעו ע"י בית המשפט העליון, כאמור לעיל, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות שהתקבלו, לרבות ההחלטה להמתין עם הפקדת התכנית עד לאישור של תכנית שינויים כוללת למתחם ארסוף-קדם, כך על אף התוצאה הקשה של אי התערבות זו מבחינת העותר. יתירה מכך: הוראת סעיף 5(ב) לתכנית המתאר הארצית תמ"א 13, אינה יכולה לסייע לעותר, שכן עניינו של העותר אינו נופל בגדרו של סעיף זה. אין מדובר במקרה זה בשינויים בשטחים קטנים יחסית הנחוצים לצורך התאמת התכנית לנתונים מקומיים, כאמור בסעיף 5 (ב) הנ"ל, אלא בשינויים של "נתונים מקומיים" שלא על פי התכנית הקיימת. זאת ועוד: אינני סבור כי דיני התכנון והבניה מתירים שינויים או הקלות "נקודתיות" באמצעות שינוי תכנית מתאר ארצית שהיא "תכנית על" כוללת, המתווה דרכי פעולה ותכנון לועדות המקומיות והמחוזיות וקובעת יעודים כלליים. לפיכך אין מקום "להאחז" בהוראת סעיף 5(ב) הנ"ל על מנת לאשר שינוי נקודתי מעין זה המבוקש ע"י העותר. הדרך החוקית, אשר בלתה אין, היא לפעול באמצעות תכנית שינויים לשינוי כולל של תכנית המתאר הארצית שישקף את השינויים התכנוניים של הישוב ארסוף-קדם כולו. על פי תכנית מעין זו ועל יסוד השינויים שיבוצעו בתמ"א, אם התכנית תתקבל, ניתן יהיה לאשר את הרחבת ביתו של העותר, כמו גם הרחבת בתים דומים אחרים במתחם. 5. העתירה נדחית. בנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו. כסא גלגליםהתאמת דיורנכות