תביעה נגד מתווכת להעסקת עובדים זרים

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מתווכת להעסקת עובדים זרים: 1. הנתבעת פעלה בתקופה הרלוונטית כמתווכת ברישיון להעסקת עובדים זרים לפי חוק עובדים זרים התשנ"א - 1991. התובעת קיבלה, באמצעות הנתבעת, עובדת זרה כדי לסעוד את בעלה ז"ל שנזקק אותה עת לטיפול סיעודי וקיבל אישור להעסקת עובד זר. 2. התובעת טוענת כי הנתבעת לא העמידה אותה על חובתה לערוך חוזה עבודה בכתב עם העובדת ואף לא העמידה אותה על חובתה של התובעת, כמעסיקה, להעניק לעובדת את כל תנאי העבודה, הכל כמפורט בחוק עובדים זרים ובדינים רלוונטים אחרים. 3. העובדת עזבה את עבודתה בבית התובעת ביולי 2007, ולאחר מכן הגישה כנגד התובעת תביעה בבית הדין לעבודה לגבי יתרת שכר עבודה וזכויות אחרות (ע"ב 9803/07; להלן - ההליך בבית הדין לעבודה). התביעה הוגשה כנגד התובעת דנן, כנגד העמותה למען הקשיש, ולאחר מכן - לבקשת התובעת - צורפה הנתבעת דנן כנתבעת נוספת בהליך בבית הדין לעבודה. כבר בראשית הדיון קיבל בית הדין לעבודה את בקשת הנתבעת דנן לסלק את התביעה כנגדה בהעדר עילה, כיוון שהנתבעת היא מתווכת להעסקת עובדים זרים, בעוד שהאחריות להעניק לעובד כזה את כל הזכויות שמגיעות לו כדין מוטלת על המעסיק שלו, ובמקרה דנן - התובעת. יש לציין כי התובעת היתה מיוצגת בהליך בבית הדין לעבודה על ידי עו"ד. 4. לאחר דיון קצר הושגה פשרה בין העובדת שתבעה לבין הנתבעים שם, ולפיה שילמה התובעת לעובדת 10,000 ₪ (על-פי אותו הסכם שילמה גם האגודה למען הקשיש לעובדת סכום מסויים). 5. התובעת טוענת כי הופתעה מהתביעה בבית הדין לעבודה, כיוון שהנתבעת היא שמסרה לה אילו תנאים בדיוק, ואיזה שכר, עליה לשלם לעובדת. כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעת לא העמידה אותה על חובתה לערוך חוזה בכתב עם העובדת. לטענתה, הנתבעת אף לא העמידה אותה על כך שלעובדת מגיע לפחות שכר מינימום אלא פשוט אמרה לה איזה סכום עליה לשלם לעובדת. התובעת טוענת כי הנתבעת הטעתה אותה וגרמה לה להפר את חובותיה על-פי החוק כלפי העובדת, וכתוצאה מכך - גרמה לתובעת להיות נתבעת בבית הדין לעבודה. על כן תבעה התובעת מהנתבעת החזר של הסכום של 10,000 ₪ ששילמה לעובדת על-פי פסה"ד בהליך בבית הדין לעבודה, וכן - פיצוי נוסף בסך 5,000 ₪ לכיסוי שכר הטירחה שהתובעת נאלצה לשלם לב"כ על מנת להתגונן מפני תביעת העובדת. 6. בכתב ההגנה הבהירה הנתבעת את מעמדה כמתווכת ברישיון להעסקת עובדים זרים וצרפה את הרישיונות הרלוונטים. עוד טענה כי האחריות היא על המעסיק, היינו - התובעת, לקיים כלפי העובד הזר את כל המתחייב ממנה על-פי החוק. הנתבעת ציינה בכתב ההגנה כי לפני העובדת שבה מדובר היא שלחה אל התובעת שלושה עובדים אחרים, וכבר לפני ששלחה אליה את העובד הראשון הסבירה לה הנתבעת כי היא (התובעת) מעסיקתו של העובד, וכי חלות עליה כל החובות שעל-פי דין כמעסיקה. הנתבעת טענה כי התובעת משקרת בטענתה, כאילו הנתבעת לא העמידה אותה על חובתה לערוך חוזה עבודה עם העובדת. לראייה צרפה הנתבעת לכתב ההגנה את הבקשה שהגישה התובעת בהליך בבית הדין לעבודה, להגיש הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת דנן. לאותה בקשה מטעם התובעת צורף, כנדרש, תצהיר של התובעת עצמה. בסעיף 5 של תצהיר זה מצהירה התובעת כי היא קיבלה מהנתבעת חוזה סטנדרטי להעסקת העובדת. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה דפים ריקים של חוזה סטנדרטי כזה, שהיא מעמידה לרשות לקוחותיה על מנת לסייע להם. כל הפרטים בדבר תנאי ההעסקה, שמצויים במסמך זה, הם ריקים, כיוון שתנאי ההעסקה צריכים להיות מסוכמים בין המעסיק לבין העובד. הנתבעת הדגישה כי היא אינה קובעת תנאים אלה ואינה "מכתיבה" אותם, אלא רק מקשרת בין העובד לבין המעסיק ואף בודקת אם המעסיק שבע רצון. בדיון לפני טענה התובעת כי האמור בסעיף 5 של תצהירה שצויין לעיל אינו נכון, וכי היא לא קיבלה מהנתבעת טופס של חוזה סטנדרטי כפי שכתבה בתצהירה. שאלתי את התובעת אם משמעות דבריה היא, ששיקרה בתצהירה לבית הדין לעבודה. התובעת חזרה על טענתה כי האמור בסעיף 5 של תצהיר זה בעניין החוזה אינו אמת. אני מקבלת בעניין זה את עמדת הנתבעת, כי התובעת אינה יכולה כיום להתכחש למה שהצהירה לפני בית הדין לעבודה (שלא לדבר על ההשלכות הפליליות של הצהרת שקר לפני בית הדין). 7. הנתבעת הסתמכה עוד על בקשה להעסקת עובד זר, שהתובעת חתמה עליה. התובעת אישרה שחתמה על בקשה כזאת (הדבר ברור, שהרי ללא בקשה כזאת לא תקבל התובעת את ההיתר הדרוש על-פי החוק להעסקת העובד הזר). הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את מסמכי הבקשה להעסקת עובד זר. המסמכים הללו כוללים דפי הסבר למעסיק, בין היתר - אודות חובותיו על-פי החוק כלפי העובד שהוא מקבל. בסעיף 5 של המסמך מובא פירוט של כל הזכויות שהמעסיק חייב להעניק לעובד על-פי החוק. התובעת אישרה כי חתמה על מסמך זה, אך טענה כי לא הושאר בידה העתק ממנו. אין בטענה זו כדי לגרוע מהעובדה, שהתובעת למעשה לא הפריכה, כי בעת ההליכים לקבלת העובדת שבה מדובר (ומן הסתם גם העובדים שקדמו לה), התוודעה התובעת לחובותיה על-פי החוק כלפי העובדים. 8. על-פי כל האמור, אני דוחה את טענת התובעת שבבסיס התביעה, כאילו הנתבעת הטעתה אותה או נהגה כלפיה על ידי הצגת מצג שווא כלשהו או בדרך אחרת שיכולה להטיל על הנתבעת אחריות לכך שהתובעת לא קיימה את מלוא חובותיה על-פי החוק כלפי העובדת. האחריות לכך מוטלת בבירור על התובעת. על-פי החומר שלפני, הנתבעת העמידה את התובעת על מלוא הפרטים הדרושים ואף מסרה לה, לנוחותה, טיוטה של חוזה עבודה לצורך עריכת חוזה כזה עם העובדת, כנדרש על-פי חוק עובדים זרים. המסקנה מהאמור היא כי אין בסיס לתביעה, ויש לדחותה. 9. הנתבעת הדגישה בכתב ההגנה כי התובעת גוררת אותה, זו הפעם השניה, להליך שיפוטי ללא בסיס. כך ארע בהליך בבית הדין לעבודה, אשר כבר בראשית הדיון מחק את התביעה כנגד הנתבעת. בהליך זה לא חוייבה התובעת בהוצאות הנתבעת, בעוד שהנתבעת מצידה נאלצה לשכור שירותי עו"ד על מנת להתגונן, לאחר שצורפה כנתבעת בהליך בבית הדין לעבודה. כעת חזרה התובעת והגישה תביעת סרק כנגד הנתבעת, דבר שאילץ אותה פעם נוספת להתגונן מפני התביעה ולהגיע לביהמ"ש. 10. על-פי כל האמור אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. עובדים זריםהעסקת עובדים זרים