צו עסקי-חליפין (מתן ערובה), תשי"ד-1956

צו עסקי-חליפין (מתן ערובה), תשי"ד-1956 בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לפקודת הסמכויות בענין היבוא, היצוא והמכס (הגנה), 1939, והסעיפים 14(א) ו-2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, אני מצווה לאמור: 1. הגדרות בצו זה - "עסק-חליפין" - עסק שיבוא ויצוא משולבים בו; "מבקש" - מבקש רשיון יבוא או רשיון יצוא לעסק-חליפין לרבות האדם המתחייב לבצע בשלמות או במקצת, את עסק-חליפין או את היבוא שבו או היצוא שבו. 2. שטר התחייבות וערבות לא יינתן רשיון-יבוא או רשיון-יצוא לעסק-חליפין אלא לאחר שהמבקש נתן ערובה לביצוע העסק, והיא: (1) שטר-התחייבות בסכום, במועד ובנוסח שתקבעם הרשות המוסמכת, ובלבד שהסכום לא יעלה על שוויה של סחורת-היבוא או של סחורת-היצוא בהערכתה; (2) ערבות מניחה את דעת הרשות למילוי ההתחייבות שבשטר-ההתחייבות. 3. החזרת ערובה רשאית רשות מוסמכת, באישורו של המנהל הכללי של משרד המסחר והתעשיה, להחזיר ערובה שניתנה לפי סעיף 2, אם ראתה שעסק-החליפין לא בוצע מסיבות שאין לנותן הערובה שליטה עליהן. 1 ק"ת תשי"ד, 720. צו (חקיקה)צוויםערובה