להלן פסק דין בנושא הפרת זכויות יוצרים בתוכניות אדריכליות: פסק דין חלקי 1. התובעות הגישו ביום 26.06.2005 תביעה כספית על סך 220,000 ₪ כנגד הנתבעים שהם המוציאים לאור והעורכים של המגזין "עיצובים - המגזין הישראלי השנתי והשימושי לעיצוב הבית והסביבה". עניינו של פסק דין החלקי בתביעת התובעות בגין הפרה של זכויות היוצרים של התובעות, בתמונות של עבודות שביצעו בעבר, ושל תוכניות אדריכליות, כולן פרי ידן (להלן: "התוכניות האדריכליות"). 2. בכתב התביעה טענו התובעות כי הן ניהלו מו"מ עם הנתבעים, לפרסום עבודותיהן במגזין, אך לטענתן, לא הגיעו להסכמה, לא התקשרו עם הנתבעים בעניין זה, וגם לא נתנו הסכמתן לפרסום עבודותיהן, או לעשות בהן שימוש כלשהו. 3. אף על פי כן, גילו התובעות כי בגיליון המגזין לשנת 2003, הופיעה על פני ארבעה עמודים, בעמ' 154 - 157 מודעה, הכוללת לטענתן את התמונות ותוכניות האדריכליות שלהן: ארבע תמונות ושתי תוכניות אדריכליות, אשר נסרקו במחשב על ידי התובע 1 במהלך אחת הפגישות בין הצדדים, לצורך המחשת הפרסום במגזין, כאשר מספר הטלפון המופיע בעמודים הללו הוא של הנתבע 1, ושם העסק המופיע לצדו, הוא אינו של התובעות כי אם ראשי התיבות של שם הנתבע 1, שמו של הגרפיקאי במגזין, ושל הנתבע 2. דהיינו ג.ר.א - "ג'וני", "רונן", "אלון". 4. התובעות הבהירו בכתב התביעה, כי בפרסום האמור על ידי הנתבעים במגזין בוצעו הפרות של זכויות היוצרים של התובעות וכן יש בו משום עוולה של גניבת עין ותיאור כוזב, כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999, פרסום לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, הטעיית הצרכן לרבות בפרסומות, כהגדרת חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, ופגיעה בזכותן המוסרית של התובעות כהגדרתו בסעיף 4 א לפקודת זכות יוצרים, 1924. בגין אלה טוענות התובעות לנזקים מצטברים, לרבות נזקים סטטוטוריים, בשיעור כולל של 220,000 ₪. 5. בכתב הגנתם המשותף, מיום 28.09.2005 טענו הנתבעים לדחיית טענות התובעות. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי בינם לבין התובעות, נכרת הסכם בעל פה לאחר מו"מ ממצה, לפרסום עסקן של התובעות במגזין לרבות השימוש בתמונות ובתוכניות האדריכליות . הנתבעים טענו כי התובעות העבירו להן - בעל -פה - את זכויות היוצרים שלהן ביצירות המקוריות, התמונות והתוכניות האדריכליות. 6. בהחלטת בית המשפט מיום 6.2.2007 נקבע כי טענת התובעות לפיה לא הייתה העברה כדין של זכויות יוצרים - התקבלה, ומשכך - ברי כי זכויות היוצרים של התובעות בעבודותיהן - הופרה על ידי הנתבעים. מכאן, שנותר לדון בסוגיית הפרת זכות היוצרים, בכימות נזקן של התובעות בגין הפרת זכות היוצרים שלהן. כבעלות זכות זו שהופרה, התובעות זכאיות לבחור בפיצוי הסטטוטורי, כפי שנטען בסעיף 28.1 לכתב תביעתן. משהכריע בית המשפט בהחלטתו בשאלת זכות היוצרים, ונקבעה חבות הנתבעים, תידון כעת בפסק דין חלקי זה שאלת גובה הפיצויים הסטטוטוריים בלבד. 7. בתמצית -טוענות התובעות כי בנסיבות התיק שלפנינו - הן זכאיות לפיצוי המכסימלי הקבוע בסעיף 3 א לפקודת זכות יוצרים - 1924, בגין כל הפרת זכות יוצרים של התובעות בשיעור של 20,000 ₪, לכל הפרה. משבוצעו על ידי הנתבעים, לטענתן, 6 הפרות - בגין 6 פרסומים, ארבע תמונות ושתי התוכניות האדריכליות, טוענות התובעות כי הן זכאיות לפיצוי סטטוטורי בסך כולל של 120,000 ₪. 8. סעיף 3 א לפקודת זכות יוצרים 1924, שעניינו פיצויים ללא הוכחת נזק קובע לאמור: "לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪" 9. תכליתה של הוראה זו לפיצוי ללא הוכחת נזק, בסכום מוגבל היא במיצוי המגמה ההרתעתית - עונשית, בשל קלותו היחסית של הגזל של זכות היוצרים, והקושי לאתר את המעוולים כמו גם הקושי בהוכחת הנזק עבור הפגיעה. ראה: ע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ ואח' (לא פורסם). 10. לשון אחר, ככל שנקבע כי נגרמה הפרת זכות יוצרים, זכאי הנפגע לבחור בנתיב של פיצוי סטטוטורי, ואז יהיה זכאי לפיצוי אשר בכל מקרה מוגבל ברף התחתון וברף עליון: כלומר לא פחות מסכום של 10,000 ₪ אך לא יותר מסכום של 20,000 ₪ בגין כל הפרה. 11. המחלוקת בין הצדדים בעניין שבפני היא בשאלה האם ראוי כי הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק יהיה בשיעור המכסימלי או בשיעור המינימלי. אליבא דתובעות - מתקיימות 6 הפרות של 6 זכויות יוצרים בשש עבודות: 120,000 = 20,000 * 6. גרסת הנתבעים היא כי עסקינן בהפרת זכות יוצרים אחת המזכה את התובעות בפיצוי בשיעור הסטטוטורי המינימלי דהיינו - 10,000 ₪. 12. על פי ההלכה הפסוקה, בקביעת גובה הפיצוי בתחום הסכומים הסטטוטוריים - ישקול בית המשפט מספר שיקולים שאין לראות בהן רשימה סגורה: (א) עצמתן של ההפרות. (ב) מספרן של ההפרות. (ג) משכן של ההפרות. (ד) סוג היצירה. (ה) אשמו של המפר. (ו) אופיו וגודלו של העסק המפר. (ז) אם היתה הפרה מכוונת של זכות היוצרים והתנהגות פסולה או נגועה בחוסר תום לב מצד המפר המגבירים את השיקול ההרתעתי. ראה: 592/88 שגיא ואח' נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל ואח', פד"י מ"ו (2) 254, 271. ראה: ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה בע"מ נ' חשב היחידה הבניקיבוצית ואח', פד"י נ"א (5) 337. ראה: טוני גרינמן, "זכויות יוצרים מעידן הדפוס אל העידן הדיגיטלי 2003", בהוצאות "איש ירוק", עמ' 486. 13. בע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח' נ' טרנסבטון בע"מ ואח', תק - על 2003 (2) 3908, עומד בית המשפט על הקושי בהחלת הפיצוי הסטטוטורי: "נראה לי כי דרך המלך היא הוכחת נזק על ידי בעל הזכות, ובהעדר הודעה כזו, נפסק הפיצוי הסטטוטורי. כאן מוצאת אני להעיר כי נראה לי שהסכום הנמוך - גבוה מדי, והסכום הגבוה - נמוך מדי, הגבול העליון והגבול התחתון של הפיצוי אותו ניתן לפסוק אינם מקנים לבית המשפט אפשרות להגמשה מספקת של סכום הפיצויים". 14. בענייננו - אין בפני בית המשפט ראיות לעניין שוויין של היצירות או הסכום הראוי להן היו ראויות התובעות אילו הנתבעים ביקשו את רשותן לעשות בהן שימוש על ידי העתקתן למגזין. מספרן של ההפרות 15. לשיטת הנתבעים - "היצירה" האחת, היא עיצוב פנים שעיצבו התובעות ולפיכך מדובר בהפרה אחת. 16. התובעות טוענות ל-6 הפרות: 2 שרטוטים ו-4 תמונות. 17. עיון בנספח ג' לכתב התביעה מעלה כי המדובר בשרטוט אחד - תכנית אדריכלית של דירת מגורים. אמנם העימוד של השרטוט במגזין על פי העותק הצילומי שצורף לתביעה נפרש על פני עמ' 155 ו-156 ואלם הצדק עם הנתבעים הטוענים כי השרטוט הוא תכנית אדריכלית אחת של דירה. 18. אשר לתמונות: אלה מופיעות בעמ' 155 - 157. ברור לעין כל כי הצילומים הם של אותו משרד רו"ח ראשל"צ כאמור בכותרת: אלא שהתמונות הן מזוויות שונות של המשרד. דהיינו המדבור בעימוד של 3 תמונות. בסה"כ ההפרה היא של 4 יצירות -שרטוט אחד ו-3 תמונות. אינני מקבלת את הטענה כי מדובר ב-6 יצירות. לתיק בית המשפט, כנספח א' לכתב התביעה, צורפו דפי צילום A4 המשקפים חלקי עמודים מתוך המגזין: המדובר איפה בשרטוט אחד (שחלקו צולם בנספח א', לעמוד נפרד, ולכן כונה בתביעה כשני שרטוטים) וכן ב-3 תמונות של משרד רו"ח, על פי הטקסט, אשר אף הן צולמו בנספח א' כ-4 תמונות, ולא 3. סוג היצירות 19. מדובר ביצירות שהן צילומים ותוכנית אדריכלית פרי ידיהן של התובעות. 20. אשר לצילומים - הצילומים הינם יצירות מוגנות על פי הוראות סעיף 35 לחוק זכויות יוצרים 1911 שלשונו: "יצירה אומנותית - כוללת עבודת ציור, שרטוט פיסול ומלאכת אומנות ומעשי אומן אדריכלים ופיתוחם וצילומים" וכן: "צילום - כולל צילום ליטוגרף וכל יצירה הנעשית על ידי פרוצס הדומה לצילום." על פי הפסיקה, צילום - אף אם אינו אמנותי - יהיה ראוי להגנת זכות היוצרים. כך למשל נקבע כי צילום עיתונאי דוקומנטרי ללא ערך אומנות; וללא ביום העומד בסטנדרט נמוך של מקוריות, יהיה ראוי להגנת זכות יוצרים. הצילומים שפורסמו במגזין על ידי הנתבעים, 3 תמונות ממשרד מעוצב - מוגנים על פי חוק והעתקם ופרסומם במגזין מהווה הפרה של זכות יוצרים . 21. מעיון בשרטוט התוכנית האדריכלית אשר אין מחלוקת כי נערכה על ידי התובעות, אני קובעת כי היא עומדת במבחן שנקבע בפסיקה להגדרתה כ"יצירה". ראה: ע"א 606/76 סי בי אל הנדסת פיברגלס בע"מ ואח' נ' צבי לישר, פד"י ל"א (3) 33 - שם הוכרו תוכניות אדריכליות כיצירות מוגנות. אופיו וגודלו של העסק המפר ומשכן של ההפרות 22. ההפרה בוצעה על ידי הנתבעים המוציאים לאור, והעורכת של מגזין "עיצובים" שהינו על פי אופיו וגודלו מגזין מוביל, מבוסס, ומוכר בתחום עיצוב הפנים. המגזין מופץ - על פי התשובות של הנתבע1 לשאלון באלפי עותקים מזה כ-19 שנים. למגזין זה נחשף קהל קוראים המתעניין בעיצוב פנים, כאשר המגזין מופץ ברשתות חנויות ספרים הפרוסה בכל הארץ. על פי ההסדר שהציעו הנתבעים לתובעות - אין הם משלמים דבר לתובעות; למעשה, ניתן לומר כי ההפרות נמשכות אף לאחר הגשת כתב התביעה שכן מגזינים של עיצוב - בניגוד לעיתונים - טבעם שהם נשמרים פרקי זמן ארוכים, והפצתם - במקומות ציבור. אשמם של המפרים וחוסר תום לבם 23. מן הנסיבות העולות מכתבי הטענות - אין חולק כי בין התובעות ובין הנתבעים המפרים, התקיים מו"מ קודם. המפרים אינם תמי לב - הם ביקשו לפרסם את היצירות במגזין, תחת שם עסק המורכב מראשי התיבות של שמות הנתבעים 1,2 ובגרפיקאי של המגזין, תוך פרסום מספר הטלפון הסלולרי של הנתבע 1 ובכך חברו יחד ובעצה אחת על מנת למנוע מן התובעות את קבלת ההזמנות לעבודות עיצוב, על פי היצירות שלהן - השרטוט ו-3 התמונות שפורסמו במגזין, תוך מניעת התובעות מקבלת "תמלוגים" עבור זכויות היוצרים שלהן ביצירותיהן: שרטוט תוכנית דירת המגורים, והתמונות המשקפות עיצוב של משרד רואי חשבון. 24. אין מקום לקבלת טענה כאילו הפרסום - ההעתקה במגזין נעשו בתום לב. סעיף 8 לחוק זכויות יוצרים - 1911, פוטר מתשלום פיצויים בגין הפרה של זכויות יוצרים רק את מי שבמועד ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד, שקיימת זכות יוצרים ביצירה. נטל ההוכחה -רובץ על הנתבע, וטענה כללית של פעילות בתום לב - נדחית. 25. בנסיבות אלה, ראוי להעמיד להעמיד את הפיצוי על סכומו המכסימלי, ולפסוק פיצוי בסכום של 20,000 ₪ לכל הפרה כפול מספר ההפרות שהוא - 4. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעות, פיצוי סטטוטורי על פי סעיף 3 א לפקודת זכות יוצרים 1924 בגין 4 הפרות של זכות יוצרים ובסה"כ 80,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום 1.6.2007 ועד התשלום בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים יחד ולחוד, הוצאות שכ"ט עו"ד התובעות בסך של 6,000 ₪ + מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.אדריכלותזכויות יוצרים (הפרת)