הצעת חוק ניצולי מחנות הריכוז והגטאות

הצעת חוק ניצולי מחנות הריכוז והגטאות, התשס”א-2001 מבוא מחקרים רפואיים ומדעיים, אשר נערכו בחסות יונסק"ו לניצולי מחנות הריכוז והגטאות הנאציים ולמי שהיו קרבן לניסויים ה"רפואיים" הלא אנושיים של הנאצים, הוכיחו, כי בשל השפעתם עליהם של חרדה מתמדת מפני השמדה פיסית, קור, רעב ומחלות, לקראת גיל 50 רובם נתונים במצב של חולי, וחלק ניכר מהם נעשו נכים. חוק זה, המושתת על עקרונות הרחמנות והצדק החברתי לאלה שסבלו סבל קשה מנשוא ובל יתואר בשל היותם יהודים לפני קום מדינת ישראל, בא לתת הכרה במצוקתם, להביע את רצונה של המדינה לסייע בידיהם להתקיים בכבוד, ולדמות, במידת מה, את מעמדם לזה של נפגעי פעולות איבה, אשר מוסדר בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970. לסעיף 1 סעיף ההגדרות נבנה בדומה לסעיף מקביל בחוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992. אולם להבדיל מחוק אסירי ציון, אשר מבחין בין מי שנרדף בגין פעילותו הציונית ולבין מי שנרדף בגין יהדותו, והמשיל את הקטגוריה הראשונה, האקטיבית, לנכי המלחמה בנאצים, אשר חל עליהם חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954, ואת הקטגוריה השניה, הפסיבית, לנכי רדיפות הנאצים, אשר מעמדם מוסדר בחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, יוזמו של חוק זה אינו רואה כאפשרות כל הבחנה, בין אם לפי מקום ההמצאות - בין מי שהיו במחנות ריכוז, גטאות ושטח כבוש בידי הנאצים, ובין לפי משך ההמצאות בידי הפושעים הנאציים ועוזריהם. החוק מאמץ, בשינויים קלים, את הגדרות "בן משפחה", "הכנסה" ו"נכות" שבחוק אסירי ציון. לעניין הנכות, החוק אינו מכיר אלא במחלות וחבלות שנגרמו בתקופת התקיימות הנסיבות, אשר זיכו את הניצול בתחולת החוק עליו. סעיפים 4-2 מוצע, בדומה לחוק אסירי ציון, להפקיד בידי השר לקליטת העלייה הקמת רשות, אשר תוסמך להכיר בניצולי מחנות הריכוז והגטאות, וכן ועדת ערר, אשר בפניה יוכל מי שרואה את עצמו נפגע מהחלטת הרשות, וכן מי שהשר לקליטת העלייה הסמיכו לכך, לערור עליה. בסעיף 3 מוצע להעניק לניצולים סמל ותעודת הכרה. סעיפים 9-5 סעיפים אלה דנים בהגשת בקשת הכרה, שהיא גם בקשת תגמול, לרשות המוסמכת, מינוי ועדות רפואיות לעררים, קביעת דרכי עבודתן, הגדרת סמכויות הועדות הרפואיות לקבוע את דרגת הנכות ואת הקשר הסיבתי בין הנסיבות, אשר בגינן הוכר המבקש כניצול, לבין נכותו, ומקנים למבקש ולמוסד זכות ערר לועדה הרפואית העליונה וזכות ערעור בשאלה משפטית בפני בית הדין האזורי לעבודה. סעיף 9 בא להתגבר על הקשיים הראייתיים הניצבים, מפאת חלוף הזמן הרב, בפני המבקש בבואו להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנסיבות, אשר בגינן הוכר המבקש כניצול מחנות הריכוז והגטאות, לבין נכותו. סעיפים 16-11 סעיפים אלה מאמצים בעיקרם את המבחנים והקביעות שבחוק אסירי ציון. בסעיף 13 מוצע לנכות מהתגמול המשתלם 60% בלבד מהכנסה נוספת - הכנסה העולה על ההכנסה המותרת - שהיא הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיפים קטנים (1) ו-(2) לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, ולא להתחשב לעניין חוק זה וחוק הביטוח הלאומי בהכנסה נוספת המשתלמת לניצול על ידי גרמניה או מוסד ממוסדותיה הממלכתיים. בסעיף 15 מוצע להגביל את הזכאות לתגמול של מי שיצא את ישראל לתקופה העולה על ששה חודשים לארבעה חודשים ראשונים בלבד של תקופת שהותו מחוץ לישראל, אלא אם כן יצא את ישראל בשליחות ממלכתית או ציבורית או לצרכי קבלת טיפול רפואי, והכל לתקופה שהמוסד אישר, או אם קבעה הרשות אחרת, מטעם מיוחד וזאת להבדיל מחוק אסירי ציון, המגביל את התגמול רק החל מהחודש השביעי של השהות בחוץ לארץ. סעיפים 19-17 סעיפים אלה מאמצים, בשינויים קלים, את ההסדר שבחוק אסירי ציון. סעיף 20 סעיף זה מאמץ את ההסדר שבחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, וקובע הפחתת תגמול, עד כדי מחציתה, למי שסירב ללא סיבה מספקת לקבל טיפול רפואי מכל סוג שהוא, אשר היה בו כדי להפחית את דרגת נכותו. סעיף 21 סעיף זה מאמץ את ההסדר של חוק אסירי ציון ובא להקנות לזכאי אפשרות להנות מהתשלום הגבוה ביותר, המגיע לו במסגרת חוק זה או חוק אחר כלשהו, ויחד עם זאת למנוע קבלת תשלום כפול, על פי מספר חוקים גם יחד. סעיף 22 החוק משווה, לעניין מתן טיפול רפואי, את מעמדו של מי שהוכר כניצול מחנות הריכוז והגטאות למעמדו של נכה בחוק נכי המלחמה בנאצים, והתקנות על פיו, וכן מקנה לשר סמכות להתקין תקנות בדבר מתן קדימות בטיפול רפואי לניצול מחנות הריכוז והגטאות על סוגיהם. בדומה לחוק אסירי ציון, ישולמו לניצולים הזכאים לתגמול מדי שנה דמי הבראה לשבעה ימים. כמו כן, בא הסעיף להבטיח אפשרות להזמין הביתה רופא וניידת מגן דוד אדום בלא תשלום, וקובע, כי הבאת ניצול מחנות הריכוז והגטאות לבית חולים או למוסד רפואי אחר ומתן שירותי רפואת שיניים, לרבות תותבות, יהיו אף הם ללא תשלום. סעיף 23 סעיף זה בא להציג פתרון למצוקת הדיור של הניצולים, על בסיס העקרונות הסוציאליים. סעיף 24 הסעיף משווה לעניין העסקה ומתן עבודה את מעמדו של מי שהוכר כניצול מחנות הריכוז והגטאות למעמד נכה מלחמה לעניין פרק השישי לחוק חיילים משוחררים (חזרה לעבודה), התשי"ט-1949, והתקנות על פיו. סעיף 25 הסעיף בא להקנות לניצולי מחנות הריכוז והגטאות זכות לנסיעה חינם בתחבורה ציבורית. סעיפים 31-26 סעיפים אלה מנהיגים הסדר הזהה לזה שבחוק אסירי ציון, תוך הוספת סמכות בידי השר לקבוע את דרכי מימונה של התאחדות ארגוני הניצולים. הצעה זהה הונחה על שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי חבר הכנסת יולי-יואל אדלשטיין ומספרה פ/1879. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ג בסיון התשס"א - 4.6.2001 פרק א': פרשנות 1. בחוק זה - "בן משפחה" - בן משפחה כמשמעותו בסעיף 1 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן - חוק משפחות החיילים), והוא אזרח ישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן - אזרח ישראל); "הכנסה" - הכנסה מאחד או יותר מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), למעט תגמולים לפי חוק זה; "המוסד" - המוסד לביטוח לאומי כמשמעותו בחוק הביטוח; "הרשות" - הרשות שהוקמה מכוח סעיף 2; "חוק הבטחת הכנסה" - חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; "חוק הביטוח" - חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; "חוק נכי המלחמה בנאצים" - חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954; "חוק הנכים" - חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959; "ניצול מחנות הריכוז והגטאות" - אזרח ותושב ישראל שנתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא שהה במחנה ריכוז נאצי; (2) הוא שהה בגטו נאצי; (3) הוא יהודי ששהה בשטח הכבוש על ידי הנאצים; "נכות" - מי שנקבעה לו דרגת נכות המזכה בתגמול לפי סעיף 11; "השר" - שר העבודה והרווחה. 2. (א) השר לקליטת עלייה, בהתייעצות עם השר, ימנה רשות, אשר בסמכותה להכיר באדם כניצול מחנות הריכוז והגטאות (להלן - הכרה) ולקבוע חריגים; הודעה על הרכב הרשות ומענה תפורסם ברשומות. (ב) בקשה להכרה יכול שתוגש על ידי האדם המבקש הכרה, ניצול או על ידי בן משפחתו. (ג) הרשות תיתן תעודה בדבר ההכרה ותנפיק לניצול מחנות הריכוז והגטאות סמל כאמור בסעיף 3 לחוק. (ד) הרשות תקבע את סדרי עבודתה במידה שלא נקבעו בתקנות. 3. (א) הכירה הרשות באדם כניצול מחנות הריכוז והגטאות, תעניק לו או לבני משפחתו, לפי העניין, סמל הכרה. (ב) צורת הסמל ודרכי הענקתו ייקבעו בתקנות. 4. (א) הרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשות, וכן מי שהשר לקליטת עלייה הסמיכו לכך, רשאי לערור על ההחלטה, תוך 90 ימים מהיום שנמסרה לו הודעה עליה, לפני ועדת ערר שימנה השר לקליטת עלייה בהתייעצות עם השר; הודעה על הרכב הועדה ומענה תפורסם ברשומות. (ב) ועדת הערר תהיה בת חמישה חברים, והם: (1) שופט בית משפט מחוזי בדימוס והוא היושב ראש; (2) עובד סוציאלי שיקבע על ידי השר; (3) נציג השר לקליטת עלייה; (4) מומחה לתולדות מלחמת העולם השנייה והשואה; (5) נציג ארגון ישראלי של ניצולי מחנות הריכוז והגטאות. (ג) ועדת הערר תקבע את סדרי עבודתה, במידה שלא נקבעו בתקנות, והיא תהא רשאית להאריך את המועד הקבוע בסעיף קטן (א), אם מצאה את הדבר ראוי וצודק בנסיבות העניין. פרק ג': בקשה להכרה, לתגמול ולהטבות 5. (א) בקשה להכרה תוגש לרשות על גבי טופס שקבעו לכך הרשות והמוסד, שישמש גם כבקשה לתגמול ולהטבות לפי חוק זה (להלן - הבקשה). (ב) הרשות תדאג להשיג מסמכים הדרושים לקבלת החלטה בדבר ההכרה וכן בדבר מתן התגמול וההטבות. (ג) לא המציא הפונה את הראיות הדרושות להכרה או למתן התגמול וההטבות, תהיה הרשות רשאית, לאחר שהתרתה במבקש ונתנה לו ארכה של חודש ימים, למחוק את הבקשה או לעכב את הטיפול בה לפי שיקול דעתה. (ד) קיבלה הרשות החלטה בדבר הכרה, תעביר את הבקשה על כל מסמכיה למוסד. 6. (א) נכותו של ניצול מחנות הריכוז והגטאות, הקשר הסיבתי בינה לבין הנסיבות שבגינן הוכר כניצול מחנות הריכוז והגטאות, ודרגת נכותו יקבעו בידי ועדה רפואית. (ב) דרגות נכות ותקופות תחולתן ייקבעו לפי מבחנים וכללים שיקבע השר. 7. (א) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה רפואית רשאי, בתנאים שנקבעו בתקנות, לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים. (ב) המוסד רשאי, בתנאים שנקבעו בתקנות, לערור על החלטה של ועדה רפואית לפני הועדה הרפואית לעררים. 8. השר יקבע בתקנות - (א) את אופן מינוין, הרכבן וסדרי עבודתן של הועדות הרפואיות ושל הועדה הרפואית לעררים; (ב) את סמכויותיהן של הועדות ואת העקרונות והכללים שינחו אותן; (ג) את המועדים והדרכים להגשת ערר לועדה הרפואית לעררים. 9. הוכר אדם כניצול מחנות הריכוז והגטאות ונקבעה לו נכות, ויש יסוד סביר להניח קיום קשר סיבתי בין הנסיבות, אשר בגינן הוכר כניצול לבין נכותו, יראוה כאילו מקורה בהן אלא אם כן הוכח אחרת. 10. (א) החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה, כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה); פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה, אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו. (ב) שר המשפטים, בהתייעצות עם השר, רשאי לקבוע בתקנות מועדים להגשת ערעורים על החלטות של הועדה הרפואית לעררים לפני בית הדין לעבודה. פרק ד': תגמולים 11. ניצול מחנות הריכוז והגטאות שהוכר כנכה וכל עוד הוא נכה, ישולם לו תגמול בשיעור שנקבע לפי סעיף 4א לחוק המלחמה בנאצים (להלן - התגמול העיקרי), ובלבד שדרגת נכותו אינה פחותה מ-25%. 12. (א) בסעיף זה, "מחוסר פרנסה"- מי שאין לו הכנסה ושהכנסתו אינה עולה על סכום השווה לקיצבת זקנה המשתלמת לפי חוק הביטוח ליחיד - אם אין תלויים בו, או אינה עולה על סכום השווה לקיצבת זקנה המשתלמת לפי החוק האמור לבני זוג - אם יש בו תלויים כמשמעותם בסעיף 17 לחוק הביטוח (להלן - ההכנסה המותרת). (ב) לניצול מחנות הריכוז והגטאות שהוא מחוסר פרנסה ישולם באופן קבוע, במקום התגמול העיקרי, תגמול למחוסר פרנסה בסכום השווה לצירופם של שני אלה: (1) סכום השווה לגימלה להבטחת הכנסה בשיעור מוגדל כאמור בתוספת לחוק הבטחת הכנסה, בהתאם להרכב המשפחה; (2) סכום השווה למחצית התגמול העיקרי. (ג) תגמול לפי סעיף זה לא ישולם אלא למי שהוא תושב ישראל שנים-עשר חדשים לפחות. 13. (א) לניצול מחנות הריכוז והגטאות שהכנסתו עולה על ההכנסה המותרת (לסכום העולה על ההכנסה המותרת ייקרא להלן - ההכנסה הנוספת), ישולם גמול כאמור בסעיף 12, בניכוי כדלקמן: (1) היתה ההכנסה הנוספת הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיפים קטנים (1) ו-(2) לסעיף 2 לפקודה, ינוכו מהתגמול 60% מההכנסה הנוספת; (2) היתה ההכנסה הנוספת הכנסה ממקורות אחרים, ינוכו מהתגמול מלוא ההכנסה הנוספת. (ב) לצורך חישוב ההכנסה הנוספת תנוכה ההכנסה המותרת תחילה מההכנסה שלא מהמקורות המפורטים בסעיף קטן (א)(2), ואם נשארה יתרה לניכוי - תנוכה היתרה מההכנסה מהמקורות האלה. (ג) בכל מקרה לא יפחת התגמול לפי סעיף זה מהתגמול כקבוע בסעיף 11. (ד) על אף האמור בסעיף זה, היתה ההכנסה הנוספת משתלמת על ידי מדינת גרמניה או מוסד ממוסדותיה הממלכתיים, בין על בסיס חד-פעמי ובין על בסיס תקופתי, לא תובא ההכנסה הנוספת בחשבון בקשר לחוק זה ולחוק הביטוח; 14. (א) בסעיף זה, "נצרך" - מי שאינו מסוגל להשתכר למחייתו מפאת גילו, מחלה או ליקוי גופני, שכלי או נפשי, והוא אינו מוחזק במוסד ציבורי בנסיבות ובתנאים כאמור בסעיף 18(ג). (ב) ניצול מחנות הריכוז והגטאות שהוא נכה נצרך, ושדרגת נכותו אינה פחותה מ-50%, ישולם לו, במקום התגמולים לפי סעיפים 11, 12 ו-13, תגמול בשיעורים שנקבעו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לסעיף 4ג לחוק נכי המלחמה בנאצים - אם אין לו הכנסה, ובשיעורים שנקבעו לפי סעיף קטן (ג) של אותו סעיף - אם יש לו הכנסה. (ג) ניצול מחנות הריכוז והגטאות שהוא נכה נצרך, שדרגת נכותו פחותה מ-50%, ישולם לו תגמול לפי הכללים שבסעיפים 12 ו-13. (ד) תגמול לפי סעיף זה לא ישולם אלא למי שהוא תושב ישראל שנים עשר חדשים לפחות. 15. יצא זכאי לתגמול מן התגמולים המפורטים בחוק זה את ישראל לתקופה העולה על ששה חדשים, לא יהיה זכאי לתגמול בעד תקופת שהותו מחוץ לישראל החל מהחודש הרביעי, אלא אם כן יצא את ישראל בשליחות ממלכתית או ציבורית או לצרכי קבלת טיפול רפואי, והכל לתקופה שהמוסד אישר, או אם קבעה הרשות אחרת, מטעם מיוחד. 16. (א) נפטר ניצול מחנות הריכוז והגטאות שהשתלם לו תגמול לפי חוק זה, ולא שולם עקב פטירתו מענק לפי סעיף 137ג לחוק הביטוח, ישולם למי שהיה בן זוגו בשעת מותו, ובאין בן זוג - לילדו כהגדרתו בסעיף 5 לחוק הביטוח, מענק בסכום השווה לתגמול החדשי האחרון ששולם לו כפול שש, ובלבד שלא יפחת מסכום השווה למענק לפי סעיף 137ג האמור. (ב) נפטר אדם לפני סיום הליכי הטיפול בבקשתו, ואלמלא פטירתו היה מוכר כניצול מחנות הריכוז והגטאות, ולא שולם עקב פטירתו מענק לפי סעיף 137ג לחוק הביטוח, ישולם למי שפורטו בסעיף קטן (א) מענק בסכום השווה למענק לפי סעיף 137ג האמור. פרק ה': שונות 17. המבקש תגמול ימציא למוסד מסמכים על הכנסתו ופרטים אחרים הדרושים לקביעת הזכאות לתגמול; מקבל תגמול יודיע למוסד על יציאתו לחוץ לארץ ועל כל שינוי בהכנסתו ובהרכב משפחתו ושיש בו כדי להשפיע על שיעור התגמול. 18. (א) אושרה בקשה לתגמול לפי חוק זה, ישולם התגמול מהאחד בחודש שבו הוגשה הבקשה וכל עוד הזכאי הוא אזרח ישראלי ותושב ישראל. (ב) פקעה הזכות לתגמול או חל שינוי בסכום התגמול במהלך חודש פלוני, יופסק תשלום התגמול או ישונה הסכום, לפי העניין, מהאחד בחודש הבא. (ג) ניצול שזכאי לתגמול ואין לו תלויים כמשמעותם בסעיף 17 לחוק הביטוח, והחזקתו היא על חשבון גוף ציבורי שנקבע על פי סעיף 137 לחוק הביטוח, ישולם לו התגמול בסכום השווה ל-25% מסכום התגמול המגיע לו, החל מהחודש הרביעי להחזקתו במוסד וכל עוד הוא מוחזק בו. 19. (א) נפטר זכאי לתגמול בלי שגבה את מלוא התגמול המגיע לו, ישולם חוב התגמול לבן זוגו של הזכאי לתגמול, ובאין בן זוג - ליורשיו על פי דין. (ב) זכאי לתגמול, שלא גבה אותו תוך שנה מיום שהוצע לתשלום, תפקע זכותו לקבלו, זולת אם קבעה הרשות אחרת. 20. היתה ועדה רפואית סבורה שאילו קיבל ניצול טיפול כירורגי או טיפול רפואי אחר, היתה פוחתת דרגת נכותו, והוא סירב, ללא הצדק מספיק, לקבל את הטיפול, רשאית הרשות להורות שכל תגמול שהניצול זכאי לו יופחת עד כדי מחציתו. 21. (א) הזכאי לתגמול לפי חוק זה ולפי חוק אחר שלפיו משתלם תגמול מאוצר המדינה - הברירה בידו לבחור באחד התגמולים; הוראה זו אינה גורעת מן האמור בחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, ובחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985. (ב) הזכאי לתגמול לפי חוק זה ולפי חוק אחר רשאי לנקוט בצעדים משפטיים כדי לזכות בתגמולים לפי חוק זה וכן לפי החוק האחר, אולם לא יגבה אלא את הסכום הגבוה מביניהם. (ג) נכות, שמשתלם בשלה תגמול על פי חוק זה, לא תובא בחשבון לעניין קיצבת נכות לפי פרק ו2 לחוק הביטוח. 22. (א) לעניין מתן טיפול רפואי דינו של מי שהוכר כניצול מחנות הריכוז והגטאות כדין נכה לעניין חוק נכי המלחמה בנאצים, ותקנות על פיו. (ב) לניצול מחנות הריכוז והגטאות הזכאי לתגמול ישולמו מדי שנה דמי הבראה לשבעה ימים בסכומים שהשר יקבע. (ג) השר רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות, לקבוע כללים בדבר מתן קדימות בטיפול רפואי לניצולים על סוגיהם. (ד) נזקק ניצול מחנות הריכוז והגטאות להזמנת רופא או ניידת מגן דוד אדום לביתו או הבאתו לבית חולים או למוסד רפואי אחר - יבוא מימון ההזמנה מאוצר המדינה. (ה) נזקק ניצול מחנות הריכוז והגטאות לטיפול שיניים או לשיניים תותבות - יבוא מימון הטיפול מאוצר המדינה. 23. (א) ניצול מחנות הריכוז והגטאות זכאי לשיכון במעונות ממלכתיים על בסיס חוזה שכירות סוציאלי; בחוזה ייקבע שיעור קבוע של דמי שכירות, אשר יהא תלוי במצבה הסוציו-אקונומי של משפחת ניצול מחנות הריכוז והגטאות, גודל המעון ואיכותו. (ב) ניצול מחנות הריכוז והגטאות הדר במקום מגורים שכור, בין אם אצל קרוב משפחתו בין אם לאו, זכאי לקיצבה חודשית כל ימי חייו בגובה דמי השכירות, אותם משלם ניצול מחנות הריכוז והגטאות, אולם לא פחות מ-95% ממחיר השוק של המושכר. (ג) ניצול מחנות הריכוז והגטאות זכאי למתן הלוואה מיוחדת בשיעור 95% ממחיר השוק של מקום מגורים נרכש, כך ששיעור של 90% מההלוואה יהא למתנה מותנית בלתי מוחזרת ונטולת ריבית; שיעור ההחזר החודשי לא יעלה על 15% מהכנסת משפחת ניצול מחנות הריכוז והגטאות ויהא באיכות מקום המגורים הנרכש; קבלת ההלוואה המיוחדת לצורך רכישת מקום מגורים ידי ניצול לא תותנה בהעמדת ערבים. 24. לעניין העסקה דינו של מי שהוכר כניצול מחנות הריכוז והגטאות כדין נכה מלחמה לעניין הפרק השישי לחוק חיילים משוחררים (חזרה לעבודה), התש"ט-1949, והתקנות על פיו. 25. השר יקבע, בהתייעצות עם שר התחבורה, את הסדרים המתאימים, אשר יאפשרו לניצול מחנות הריכוז והגטאות לנסוע בלא תשלום בקווי האוטובוס והרכבת. 26. סעיפים 135, 136, 140 ו-233 לחוק הביטוח יחולו, בשינויים המחוייבים, לעניין חוק זה. 27. לבית דין אזורי לעבודה, כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה לפי חוק זה. 28. (א) תגמולים לפי חוק זה ישולמו מאוצר המדינה באמצעות המוסד. (ב) אוצר המדינה יעביר למוסד מדי חודש בחודשו את כל הכספים הדרושים לו כדי לבצע את התשלומים לפי החוק, לרבות ההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מביצוע החוק. (ג) השר יקבע, בהתייעצות עם שר האוצר, את דרכי מימונו של ועד הארגונים המייצגים את הניצולים. 29. השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו. ניצולי שואההצעות חוק