הצעת חוק עונש על החזקת יצירה מפרת זכויות יוצרים

הצעת חוק פקודת זכות יוצרים (תיקון - ענישת מחזיק יצירות מפירות), התשס”א-2001 חוק זה מוצע כתשובה לתופעה הגדלה והולכת בישראל של הפרה בוטה של זכויות יוצרים. הפרה שבפועל אינה אלא גניבת קניינו הרוחני של בעלי זכויות היוצרים. כמעט כל התעשיות, אשר מבוססות על עבודות נשוא זכויות יוצרים, סובלות ממעשי גניבה מהסוג האמור, בהיקף אשר מסכן את גידולן ולפעמים את קיומן. תעשיית התוכנה סובלת רבות מהפסדים ומנזקים נוספים, הנגרמים לה מגניבות שכאלה, בממדים גדולים ומדאיגים. המדובר בהיקפים גדולים ביותר, של ייצור ושל מכירה של עותקים מפרים מעבודות מקוריות. אולם, צורה אחרת של הפרת זכויות יוצרים בתוכנה, המדאיגה במימדיה ובנזקים שהיא גורמת (גם כן במידה רבה),ואשר היקפה גדל מדי יום, הינה ההפרה על ידי משתמשי-קצה עסקיים. הכוונה למשתמש-קצה, המשתמש בעבודה או בעותק של עבודה, לתכלית מסחרית, או כדי לקדם תכלית מסחרית, או בכל דרך אחרת המביאה לו רווח מסחרי או עסקי. מוערך, כי כמחצית מן התוכנות שנמצאות בשימוש בחברות עסקיות ובארגונים ציבוריים ישראליים, הועתקו ללא אישור של בעל זכויות היוצרים. עותקים אלה הם פשוטו כמשמעו - סחורה גנובה. הם הועתקו מעותקים חוקיים, או, במקרים רבים, מעותקים שאף הם עותקים גנובים. פקודת זכות-יוצרים, מפרטת את העבירות ואת העונשים אשר להם חשוף מבצע העבירה. עבירות אלה ממוקדות במעשי הפרה, שיש להם נגיעה לייצור לשם שיווק, ולמכירה או להשכרה לציבור, של עותקים מפרים וגנובים. פקודת זכות יוצרים אינה מזכירה במפורש הפרה של זכות יוצרים באמצעות העתקה המונית של עבודה, או באמצעות העתקה בהיקף קטן יותר של עבודה בעלת ערך כספי גבוה (כפי שנכון לגבי מערכות תוכנה מורכבות רבות), שלא למטרות מכירה או שיווק - אלא למטרות שימוש. קיים צורך בהוראה מפורשת בדין הישראלי, אשר על פיה, הפרה על ידי משתמש-קצה, בכפוף לתנאים המוגדרים באותה הוראה, תהיה עבירה הנושאת עמה עונשים השווים לסוגים אחרים של הפרות של זכויות יוצרים. למרות קיומו של תזכיר חוק זכות-יוצרים, התשנ"ט - 1999, הוא אינו מציע כל תשובה לבעיה האמורה. ראשית, היות שהתזכיר (כדבר החקיקה הקיים), חסר עבירה ספציפית המתייחסת לעבירות של משתמש-קצה עסקי. שנית - אפילו היה מתוקן על מנת שיכלול הוראה כזאת, דבר זה לא היה בו כדי לעזור שכן, אין כל אות או סימן לכך, שהתזכיר יועלה בעתיד הקרוב (או אפילו בעתיד הקרוב פחות) לשולחן הכנסת. הצעת חוק זו, מיועדת לטפל בהפרות על ידי משתמשי-קצה עסקיים. בעוד שהצעת חוק זו הינה דחופה מאין כמוה ובעלת חשיבות רבה לתעשיית התוכנה, תעשיות אחרות המבוססות על זכויות יוצרים עשויות אף הן לצאת נשכרות ממנה. כך למשל תעשיית ההוצאה לאור, הסובלת מסכנה של שימוש חוזר ונרחב בעותקים מפרים של יצירות מקוריות. החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני - התאמה להוראות הסכם הטריפס, התשנ"ט - 1999 - אינו עונה על דרישות הסעיף החשוב ביותר בהסכם הטריפס אשר מחייב את מדינת ישראל - סעיף 61. הצורך בתיקון החוק הישראלי, כך שהיחס אל גניבה על ידי משתמש-קצה עסקי יהיה כיחס אל סוגים אחרים של גניבה בקנה מידה מסחרי, נובע מסעיף 61 הנ"ל. כמו כן, סעיף זה קובע, כי הליכים וסעדים פליליים כנגד מפרי זכויות יהוו גורם מרתיע. הצעת חוק זו תגרום לישראל לעמוד בדרישות של הסכם הטריפס בסוגיה זו שהיא כה חשובה. סעיף 1 - כפי שנאמר בהסבר הכללי, הצעת חוק זו מיועדת לעסוק במגזר העסקי ולא במגזר הפרטי. העונשים זהים לעונשים בפקודת זכות-יוצרים. כוונה זו, באה לידי ביטוי ביסודות העבירה המוגדרים בסעיף 1 להצעה זו. בסעיף זה, נדרשות אך ורק עצם החזקה או השליטה בעותקים המפרים או הימצאותם של עותקים המפרים ברשות הנאשם. אין בסעיף יסוד המחייב פעולה מכוונת. העדר יסוד שכזה, נועד למנוע ממשתמש-קצה עסקי מלהשתמש בטיעונים כגון, שהוא ירש את העותקים הגנובים מקודמיו בעסק או שהוא לא ידע שכך העסק פועל וכדומה. אם יוכיח הנאשם בעבירה כי לא יכול היה לדעת על קיום העותקים המפרים- יוכל בכך לנסות ולהוכיח כי הם לא היו בשליטתו. מאחר ומדובר בנגע נפוץ וחמור של פיראטיות, בנוגע לעבודות מקוריות (ובכלל זה עבודות שהן תוכנות), ראוי שהנטל להוכיח העדר שליטה או חזקה או המצאות ברשות, יהיה על הנאשם. זאת במיוחד לאור העובדה שהעבירה מכוונת לא לשימוש פרטי אלא למספר מינימום של עותקים מפרים או לערך מינימאלי של יצירה או יצירות (דהיינו שימוש מסוג עסקי). הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י' באדר התשס"א - 5.3.2001 תיקון סעיף 3 1. בפקודת זכות יוצרים, בסעיף 3(1), בסופו יבוא: "3(1)(ז). מחזיק לתכלית עסקית יותר מארבעה עותקים של יצירה מפירה או יצירה מפירה ששווייה עולה על עשרת אלפים שקלים חדשים." זכויות יוצרים (הפרת)הצעות חוק