פיטורים בניגוד להסכם העסקה

רקע כללי 1. התובע התקבל לעבוד כמנהל לשכת ראש עירית עיר הכרמל ביום 1/12/03. משרתו של התובע היתה משרת אמון, ושכרו שולם לו לפי 40% שכר בכירים. חוזה העסקתו מיום 1/8/04 אושר על ידי מועצת העיריה. 2. בחודש 11/08 התקבל חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא), תשס"ט-2008 (להלן: "חוק הפירוק"). החוק ביטל את עירית עיר הכרמל אשר חדלה להיות יישות משפטית, ובמקומה באו המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא להיות כל אחת יישות משפטית נפרדת, כפי שהיה עובר לאיחוד. ביום 17.9.09 הוציא שר הפנים את צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית אל כרמל ועוספיא), התש"ט-2009, בהתאם לסמכותו על פי הוראות סעיפים 8,9 ו- 10 לחוק הפירוק. הצו קבע את רשימת העובדים בכל אחת משתי המועצות המקומיות שהוקמו במקומה של עירית הכרמל. שמו של התובע לא הופיע באף אחת מהרשימות הנ"ל. 3. בתאריך 24.9.09 זומן התובע לשיחה עם ראש המועצה, אשר הודיע לו כי בהתאם להנחיית עו"ד חנה זיכל ממשרד הפנים, שמכתבה הוצג בפניו, מאחר ושמו אינו מופיע ברשימות הנספחות לצו, התובע אינו עובד המועצה ועליו לעזוב את המשרד בו ישב. בתאריך 3.11.09, הגיש התובע בקשה למתן צווי מניעה כנגד פיטוריו. הבקשה הזמנית נמחקה בהסכמה. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בו עתר להצהיר על בטלות פיטוריו בהיותם מנוגדים לחוק הפירוק ולסעיף 7(ד) להסכם ההעסקה שלו, מנוגדים לכללי הצדק הטבעי ונעשים בחוסר תום לב וכן נעשו בניגוד לחוק הודעה מוקדמת. התובע עתר להורות על החזרתו לעבודה במועצה המקומית דלית אל כרמל. לחילופין, תבע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בגובה 15 משכורות, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת בשיעור 3 משכורות בהתאם להסכם העסקתו, ופדיון ימי חופשה. בנוסף תבע התובע תשלום שכר עבודה מולן לחודשים 5/09 - 9/09. (יצויין כבר עתה, כי בסיכומיו תבע התובע הפרשי שכר לחודשים 7/09 עד 9/09 בלבד, אולם מאידך תבע שכר עבודה לחודשים 10/09 עד 7/10, דרישה שלא כומתה בממסגרת כתבי הטענות). להלן העובדות הרלוונטיות לתביעה שבפנינו, שעיקרן אינו שנוי כלל במחלוקת בין הצדדים: 6. בשנת 2003 נחקק חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, התשס"ג-2003 (להלן: "חוק האיחוד"), במסגרתו אוחדו מועצה מקומית דלית אל כרמל ומועצה מקומית עוספיא, לעיריית הכרמל כרשות מאוחדת. ביום 28.10.03 בוטלו המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא, והוקמה עיריית הכרמל. עובדי שתי המועצות המקומיות הנ"ל הפכו לעובדי עיריית הכרמל. 7. התובע לא עבד באף אחת מן המועצות קודם לאיחוד. בתאריך 1.12.03 התקבל התובע לעבודה בעיריית הכרמל בתפקיד מנהל לשכת ראש העיר הנבחר מר אכרם חסון. התובע לא התקבל במכרז אלא משרתו הינה בגדר משרת אמון. התובע חתם ביום 1.8.04 על הסכם העסקה לפי שכר בכירים. ההסכם אושר ע"י מועצת העירייה וע"י משרד הפנים. סעיף 7(ב) להסכם קובע: "לא יפוטר העובד אלא עפ"י החלטת מועצת הרשות המקומית ובהתאם לאמור בסעיף 171 לפקודת העיריות/ בסעיף 144 לצו המועצות המקומיות (א) התשי"א - 1950. סעיף 7(ג) קובע: "החלטת המועצה בדבר פיטורי העובד לא תתקבל אלא בישיבת מועצת הרשות המקומית שזומנה במיוחד לעניין זה, ולאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים ידון באותה ישיבה, וניתנה לעובד הזדמנות להשמיע לפני המועצה את טענותיו בעניין הפיטורים." סעיף 7(ד) קובע כי אם יפוטר לאחר שעבד מעל לשנה, יהא זכאי לתקופת הודעה מוקדמת של 3 חודשים. 9. בחודש 11/08 התקבל בכנסת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועספיא), תשס"ט-2008 (להלן: "חוק הפירוק"), אשר ביטל את איחוד המועצות במסגרת עיריית עיר הכרמל והחזיר את המצב לקדמותו בהקמתן מחדש של המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא. למעשה, חוק הפירוק ביטל את עיר הכרמל כרשות מאוחדת והיא חדלה להיות יישות משפטית (ראה סעיף 5 לחוק הפירוק), כך שכל אחת מהמועצות המקומיות שבה להיות ישות משפטית נפרדת, כפי שהייתה עובר לאיחוד. 10. ביום 18.8.09, לאחר שפורקה עיריית הכרמל, התקיימו בחירות לרשות המועצה המקומית דלית אל כרמל ומר נסראלדין נכנס לתפקיד ראש המועצה החדש (להלן: "ראש המועצה"). ראש המועצה הודיע לתובע כי הוא מעוניין שימלא תפקיד רכז טלפוני במחלקת הגבייה של המועצה והתובע הסכים לכך בכפוף לשמירת זכויותיו. בהתאם, ביום 13/9/09 התובע התחיל לעבוד בתפקיד זה וביום 21/9/09 אף הוזמן לישיבת מנהלי מחלקות. 12. ביום 17.9.09 הוציא שר הפנים את צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דאלית אל כרמל ועוספיא), התש"ט-2009, בהתאם לסמכותו על פי הוראות סע' 8,9 ו- 10 לחוק הפירוק. הצו קבע, כי רק עובדי עיריית עיר הכרמל אשר התקבלו כדין לעבודה, יהיו לעובדי אחת משתי המועצות המקומיות שהוקמו במקומה, לפי חלוקה מפורטת ברשימה שצורפה לצו. בצו לא נקבע ההליך שיש לנקוט כלפי העובדים שאינם מופיעים ברשימה. כאמור, שמו של התובע לא הופיע ברשימה הנ"ל. 13. ביום 22.9.09, שלחה עו"ד חנה זיכל, יועצת משפטית לפירוק מטעם משרד הפנים, מכתב לראש המועצה בו ציינה, כי עובדים שהיו מועסקים בעיריית עיר הכרמל ולא נכללו ברשימה לא ישובצו בתפקיד כלשהו במועצה ואינם זכאים להתמודד במסגרת מכרז פנימי שתפרסם המועצה. עו"ד זיכל ציינה: "מדובר בעובדים שהתקבלו שלא כדין, עובדים שנקלטו ללא מכרז כדין, או עובדים שהיו מועסקים במשרות אמון". כן ציינה: "נבהיר, כי היה על העיריה לפטר עובדים אלה על פי כל דין טרם ביטולה, אולם נוכח קשיים שהתגלעו במילוי הוראותינו לא בוצע הליך הפיטורים כדין. כמו כן נבהיר, כי נאסר על המועצות לקלוט או להעסיק עובדים אלה (למעט במסגרת הליך קליטה במכרז חיצוני כדין, כמצויין לעיל). לאור האמור לעיל, יש לפעול להסדרת פיטורי העובדים הללו מיידית בהליך מסודר ובתוך כך להעניק להם את זכויותיהם בהליך הפיטורים לפי כל דין. מכיוון שלצערנו הליך זה לא בוצע חרף הוראתנו על ידי העירייה טרם ביטולה, עם חדילתה של עיריית עיר הכרמל, אין מעסיק חוקי לעובדים הללו. לפיכך, זכויותיהם הכספיות של העובדים הללו כלפי העירייה טרם ביטולה יצטרפו למצבת חובות העירייה אשר הועברו למועצות בהתאם לחלוקה שנקבעה בצו הפירוק - לפי תחום המועצות, כחליפות העירייה לזכויות וחובות. המועצות יפעלו, כמי שנכנסו לנעלי העירייה כחליפות לחובות העירייה, להודיע על פיטורי העובדים ותשלום זכויותיהם לפי דין...". 14. בעקבות קבלת המכתב זומן התובע ביום 24/9/09 לשיחה עם ראש המועצה, אשר הודיע לו כי בהתאם להנחיית עו"ד חנה זיכל, הוא נדרש לפטרו מיידית שכן אינו מופיע ברשימות. 15. התובע לא הסכים לפיטוריו באופן שנעשו והמשיך להתייצב בעבודה אך עבודתו נמנעה ממנו על ידי המועצה. 16. רק ביום 29.7.10, קיבל התובע "מכתב פיטורים" אשר הוצא על ידי מועצה מקומית דלית אל כרמל בהוראת משרד הפנים. טענות הצדדים התובע טוען, כי פוטר שלא כדין בניגוד מובהק להסכם ההעסקה שלו, ללא שימוע, ללא נקיטה בהליך החוקי המתחייב, ללא מכתב פיטורים וללא הודעה מוקדמת. ככל שצו הפירוק מתיימר לשלול מעמד של עובדים או להכריז עליהם כ"לא עובדים" הרי הוא סותר את הוראות החוק המסמיך הקובע כי זכויות שהיו כדין לעובד הרשות המאוחדת יישמרו לו, הינו בלתי חוקי, נגוע בחוסר סבירות קיצוני ובטל מעיקרא. הצו אף ניתן מבלי להוועץ בארגון וועד העובדים. 18. טוענים הנתבעים, כי התובע התקבל לעבודה בעיר הכרמל בשנת 2003 במשרת אמון. משרת אמון, כשמה כן היא, מטרתה לאפשר לגורם הממנה לפעול ולקדם את הנושאים שבתחומי אחריותו ובטיפולו, באמצעות אנשי אמון מטעמו. מינויים של אותם אנשים למשרות האמון, נעשה משום כך ללא מכרז, בהתאם לתקנות העיריה (מכרזים קבלת עובדים) תש"ם-1979. החלטת משרד הפנים לבחון את אופן קליטתם של העובדים בעיר הכרמל, בטרם העברתם לאחת המועצות המקומיות, נועדה על מנת שלא להטיל על המועצות המקומיות את החובה להעסיק עובדים שאינם עובדיה ושנקלטו לעבודה בעיר הכרמל ללא מכרז כדין, ובכך למנוע מהן נטל תקציבי ניכר. כן נקבע מאותו הטעם, כי בעלי משרות שתפקידם וחוזה עבודתם היה עם עיר הכרמל בלבד, ומאופיין כעבודה עימה בלבד, כגון בעלי משרות אמון, לא יועברו לרשויות החדשות. 19. טוענת המדינה, כי מעצם טיבה וטבעה של משרת האמון, היא פוקעת עם סיום הכהונה של הגורם הממנה. עוד טוענת, כי על אף שהתובע הועסק כדין במשרת אמון בעיר הכרמל, ביטולה של עיר הכרמל אינו מצמיח לתובע כל זכות ברשות המקומית דלית אל כרמל ואינו יכול לזכות אותו בסטאטוס כעובד דלית אל כרמל, יש מאין. 20. טוענת המדינה, כי העברתו של התובע "אוטומאטית" לתפקיד כעובד הרשות המקומית הינה עבירה על הוראות חוק הפירוק והעדפה שלא כדין של התובע על מועמדים נוספים שלא עברו מכרז. "קליטתו" של התובע על ידי ראש המועצה בתפקיד "רכז מרכז טלפוני במחלקת גביה" הינה על כן שלא כדין וללא אישור שר הפנים. 21. כן טוענת המדינה, כי בנוגע לטענות התובע כי הליך פיטוריו אינו תואם את ההוראות הנוגעות לפיטורים בהסכם ההעסקה שנחתם עימו הרי שהסכם העסקה זה נועד להסדיר מעמדם של בעלי התפקידים הסטאטוטוריים ברשות ותפקידו של התובע אינו תפקיד סטאטוטורי. 22. עוד טוענת המדינה, כי טענות התובע לעניין חוקיות הצו שהוצא מכוח חוק הפירוק, אינן יכולות להתברר בפני בית הדין לעבודה אשר נעדר סמכות לדון בהן בתקיפה ישירה - אלא בבג"ץ. לטענת המועצה המקומית דלית אל כרמל, היא מחויבת לפעול בהתאם להוראות צו הפירוק. עפ"י הוראות צו הפירוק וחוק הפירוק, היות והתובע אינו נכלל בין עובדיה, היא אינה רשאית להעסיקו. למועצה אין כל שיקול דעת בעניין ולא היא שהחליטה על סיום העסקתו של התובע. 24. לטענת המועצה, עו"ד זיכל הבהירה לראש המועצה כי חל איסור על קליטתם של עובדים אשר אינם מופיעים ברשימת העובדים וכל שנתבקשו המועצות לעשות הינו להודיע לעובדים אלה על סיום עבודתם, להבדיל מניהול "הליך פיטורים" אשר אין בו ממש בנסיבות העניין ובהעדר יחסי עבודה בין הצדדים, ולהסדיר תשלום זכויותיהם עם סיום העבודה. 25. טוענת המועצה, כי לא העסיקה את התובע וממילא אין עליה החובה, הסמכות או היכולת לנהל הליך לפיטוריו. כן, אין לה את היכולת לערוך לו שימוע בטרם פיטורים. האם פיטורי התובע היו כדין 26. נקדים ונאמר, כי דוחים אנו מכל וכל את טענת המדינה כי לנוכח העובדה שהתובע היה עובד במשרת אמון, משרתו "פוקעת" עם סיום הכהונה של הגורם הממונה ומכאן, שעם סיום כהונתו של ראש העירייה מר חסון "פקעה" משרתו של התובע. מן הראוי היה כי טענה זו לא תטען. העסקת עובד אינה פוקעת מאליה. טענת המדינה תמוהה במיוחד, לנוכח העמדה המובאת במכתבה של עו"ד זיכל, כי היה על העיריה לפטר את העובדים שהועסקו במשרת אמון בהליך פיטורים כדין טרם ביטולה של העירייה, אולם הליך זה לא בוצע. כמו כן תמוהה טענת המדינה לאור האמור בסיכומיה כי: "עוד בתקופת עירית הכרמל הורה משרד הפנים לראש הועדה הממונה, מר גבי אופיר, לבצע פיטורי עובדים שנקלטו ללא מכרז או שהיו מועסקים במשרות אמון, ואולם חרף הוראותיו הברורות של משרד הפנים בנושא, הלה נמנע מלקיים לעובדים הליך פיטורין...משלא בוצע הליך פיטורין מסודר עוד בתקופת קיומה של עיר הכרמל, נערך ניסיון להסדיר את הנושא מיד עם סיום הפירוק, כעולה ממכתבה של עו"ד חנה זיכל...ביום 11/7/10 נשלח מכתב מטעם מר רני פינצי מנהל המינהל לשלטון מקומי אשר מוען לשתי המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא כדי להסדיר את נושא פיטורי העובדים..בהתאם לזאת יצא מכתב מאת המועצה המקומית דלית אל כרמל, ובו הודע לתובע על הפסקת עבודתו בעיר הכרמל." מעבר לאמור, גם חוזה העסקתו של התובע קובע את דרך סיום ההעסקה באופן מפורש ודורש לצורך כך קיום ישיבת מועצה מיוחדת ומתן אפשרות לתובע להשמיע טענותיו במסגרתה. 27. המדינה צרפה לסיכומיה, ללא רשות, חוזר מנכ"ל מס' 1/2011 המתייחס לחוזים אישיים שנחתמו לאחר 1/1/2010 ובהם הסכמה מפורשת כי החוזה יבוא לסיומו עם סיום הכהונה של בעל התפקיד הממנה. חוזר זה אינו חל על ענייננו בו נחתם עוד בשנת 2004 חוזה עם התובע ובו הוראות מפורשות בדבר אופן ודרך סיום העסקתו. צרוף המסמך ללא רשות ימצא ביטוי בפסיקת ההוצאות להלן. מהראיות שבפנינו עולה, כי טרם חדילתה, נדרשה העיריה ע"י משרד הפנים להמציא רשימות של כל עובדיה. ההחלטה, מי מהעובדים ימשיכו לעבוד ותחת איזו רשות מקומית, היא החלטה שנתקבלה על ידי משרד הפנים ומוצאת ביטוי בצו שהוצא. במסגרת זו, קבעה מדיניות משרד הפנים כי עובדים שנתקבלו שלא כדין לעבודה, ללא מכרז, או עובדים במשרות אמון- תופסק עבודתם ועל המועצות נאסר להעסיקם. משרד הפנים הורה לעיריה לפטר את העובדים הנ"ל טרם ביטולה, והדבר לא נעשה. כעולה מטענות המדינה, ראש הועדה הממונה מטעם משרד הפנים לא מילא אחר ההוראה לפטר את העובדים וכך, לאחר ביטול המועצה, נותרה המחלוקת על מי לפטרם כאשר המדינה טוענת כי אינה מעסיקתן, וכך גם כל אחת מהרשויות המקומיות. בתשובה לפניית המועצה, הורה משרד הפנים למועצה, במכתב עו"ד זיכל, להסדיר פיטורי העובדים ותשלום זכויותיהם לפי דין. המועצה לא נקטה בהליך פיטורים אלא הסתפקה במתן הודעה לתובע כי אינו עובד שלה. ביום 11/7/10 הוציא משרד הפנים הנחיה למועצות לחתום על מכתבי הפסקת עבודה לאותם עובדים, ובכלל זה לתובע, כאשר במכתב הפסקת העבודה עליו חתומה המועצה מצויין, כי החתימה על המכתב הינה על פי הוראת משרד הפנים וכי אין בחתימה על המכתב כדי לקשור יחסי עובד מעביד בין התובע למועצה בגין המועד שלאחר פירוק העיריה. 29. בפסיקה אשר התייחסה לדרך בה סיימו המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה את יחסי העבודה עם חלק מהעובדים עקב פירוק עיר הכרמל, נקבע, ובצדק, כי "גם עובד שהתקבל שלא כדין לעבוד במועצה מקומית, זו או אחרת, זכאי לכך שיסיימו עימו את ההעסקה בצורה הולמת" ( ראה אחמד כוזלי נ' מועצה מקומית עוספיא וכן ופא פרחאת נ' מועצה מקומית דליית את כרמל - פורסם במאגר משפטי) מקל וחומר לגבי עובד שהתקבל כדין כתובע. 30. בעניין "קאסם חלבי", אף הוא עובד עיריית עיר הכרמל אשר לא נכלל ברשימות משרד הפנים ובנסיבות דומות של סיום העסקה קבע כב' הש' קוגן בהחלטה מיום 2.9.10 :  "1.        לכאורה התנהלות המשיבות במקרה זה, מקוממת. ...3.        ישנה פסיקה ברורה וחד משמעית של בית הדין הארצי לעבודה, שגם כאשר עובד לא התקבל כדין לעבודה, הליך פיטוריו חייב להיות הליך תקין לאחר שנעשה לו שימוע וניתנה לו זכות הטיעון. בסיטואציה שמתוארת כאן ע"י המשיבות, אפילו לא ניתן לאתר כאן את הכתובת, מי אמור לשמוע את העובד ובפני מי הוא אמור לטעון את טענותיו.  4.        קשה לראות מינהל תקין, כאשר מסיימים עבודתו של עובד בחודש 9/09 ומוציאים מכתב על הפסקת עבודתו רק ביום 29.7.10.". ויפים הדברים לעניינינו. ברור, כי לא ניתן לפטר עובד על אתר, על ידי הצגת מכתב שהתקבל מעורך דין וללא מתן זכות הטיעון. כב' הנשיא אדלר בע"ע 300253/96 המועצה הדתית נתיבות - הרב בנימין כהן ([פורסם במאגר משפטי), התייחס לזכות השימוע בקבעו: "זכות הטיעון של העובד אינה תכלית מבחינתו כי אם אמצעי. קרי, האמצעי שבידו להשגת התכלית של מניעת פיטוריו. משמעותה זו של אותה זכות הינה מתן אפשרות בידו לשכנע, אפילו אם בדיעבד יתברר כי לא הצליח בכך, כי לא היה מקום להחליט על פיטוריו מלכתחילה. זכות זו טומנת בחובה עקרונות המאזנים בין זכויות המעביד ובעיקר הפררוגטיבה הניהולית שלו לבין זכויות העובד ובהן מתן כלי עזר שיסייע בידו לבטל הפיטורים. ואבהיר במה דברים אמורים. ראשית, זכותו של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו. על המעביד מוטלת החובה להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על פיטוריו. שנית, זכותו של העובד להגיב בכתב או בעל פה ולנסות לשכנע את המעביד לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. שלישית, על המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו. אף אם נקבעה על ידי משרד הפנים מדיניות ולפיה אין לקבל כעובדי מועצות מי שעבד בתפקיד אמון בעיריה, היה מקום לאפשר לתובע להשמיע עמדתו ולבחון יישום מדיניות זו בעניינו. גם במקרים בהם הפסקת העבודה נובעת ממדיניות כללית נקבע בעניין חובת השימוע: "מדיניות כללית אינה יכולה להיות תחליף לבדיקת ישומה על המקרה הקונקרטית מקום שמדיניות זו פוגעת בעובד, ולשם כך נועד השימוע. לאחרונה נפסק מפי חברתי השופטת רוזנפלד בענין דומה כי "חובה על המעסיק לבחון את מידת ההתאמה של המדיניות הכללית שקבע לעצמו לנסיבותיו של המקרה הספציפי, שמא הנסיבות המיוחדות אינן מתאימות ליישומה". וכן: "טוענת המדינה כי לא היה עליה לערוך שימוע לעובדת טרם פיטוריה, שכן לעובדת לא היתה ציפיה לגיטימית להמשך העסקתה מקום בו לא זכתה במכרז. בית הדין דחה טענה זו ובדין. על החובה לערוך שימוע טרם פיטורים, אין צורך להכביר מילים. למערערת לא נערך שימוע מסודר טרם פיטוריה. העובדה כי מראש הודע לפרקליטים בכל הארץ המועסקים בחוזה מיוחד, ובכלל זה לעובדת, כי הם נדרשים לעבור מכרז פומבי בכדי להמשיך בעבודתם, זאת בהתאם לחוק המינויים וכי מי שלא ייבחר במכרז כנדרש או לא תקבע לו כשירות לא יוכל להמשיך בעבודתו במשרד המשפטים לאחר יום 31.12.2003, אינה שוללת את חובתה של המדינה לקיים שימוע טרם יישום המדיניות שמובילה לפיטורים." (עע (ארצי) 673/09 עו"ד טלי גלעד - מזור נ' מדינת ישראל - מאגר נבו) 32. ממכתבה של עו"ד זיכל עולה כי מועצת דלית אל כרמל נדרשה על ידי משרד הפנים לא רק להפסיק את עבודתם של מי שנתקבלו בניגוד לצווים המחייבים אלא גם שהדבר יעשה ב"הליך מסודר". כן ציינה: "המועצות יפעלו, כמי שנכנסו לנעלי העירייה כחליפות לחובות העירייה, להודיע על פיטורי העובדים ותשלום זכויותיהם על פי דין". (ההדגשה אינה במקור) המועצה המשיכה בהעסקת התובע כרכז טלפונים בגביה (ולו לתקופה קצרה) והנפיקה לו תלוש שכר לחודש 9/09. גם מטעם זה ניתן לדרוש כי היא תהיה זו שבנסיבות שנוצרו תערוך לו שימוע (ולו לעניין סיום העסקתו כרכז במועצה) טרם פיטוריו. 33. רק ביום 29/7/10, קרוב לשנה לאחר סיום העבודה, נשלחה לתובע הודעה בכתב על הפסקת עבודתו בעיריית הכרמל במועד לא ברור- ב- 9/09 (סעיף 1 להודעה) או עם ביטול העיריה ביום 8/10/09 (סעיף 2 למכתב). אין ולא יכול להיות חולק כי מדובר בהתנהלות בלתי תקינה. לנוכח כל האמור לעיל, הרינו קובעים איפוא כי התובע פוטר מעבודתו ביום 24.9.09 וזאת, בלא שניתנה לו הודעה מוקדמת ובלא שניתנה לו זכות טיעון ושנערך לו שימוע טרם פיטוריו, שלא כדין. האחריות למחדל זה רובצת לפתחה של העיריה, וכן לפתחו של משרד הפנים אשר לא פעל ולא דאג לקיום ההנחיות שהוציא בדבר פיטורי העובדים בעלי משרות האמון טרם חדילתה של העיריה באמצעות ראש העיר הממונה מטעמה, מר גבי אופיר. הוצאת הצו ובו רשימות העובדים העוברים לעבוד בכל אחת מהמועצות (וגם זאת באיחור ולאחר פירוקה של העירייה), תוך התעלמות מחלק מעובדי העיריה שלא נכללו ברשימות שבצו ואשר טרם פוטרו נכון לאותה העת הוביל למצב הבלתי אפשרי בו נותרו עובדים כדוגמת התובע שאינם מפוטרים, מחד, אולם הינם "חסרי מעסיק", מאידך. תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת זו יכולה היתה להמנע לו דואג היה משרד הפנים להוצאת הצו מבעוד מועד ולאכיפת הוראותיו בביצוע הליך פיטורים כדין לכל אחד מאותם עובדים, טרם חדילתה של העיריה. הסעד הראוי מכאן באים אנו לשאלה, האם יש מקום להצהיר על בטלות הפיטורים והשבת התובע לעבודה, כמתבקש על ידו? התשובה לשאלה זו היא בשלילה. הלכה היא, כי לא כל פגם הנעוץ בהעדר שימוע מביא, בהכרח, לבטלות ההחלטה המינהלית או לביטולה (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז (3) 637) .   "אפשר שעל אף ההפרה של חובת השימוע, לא יראה בית המשפט לנכון לבטל את ההחלטה המינהלית, אם משום שבנסיבות המקרה הפגם אינו חמור, אם משום שההפרה לא גרמה עוול ואם משום שמבחינה אחרת אין הצדקה לביטול ההחלטה" (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, תשנ"ו כרך ב' עמ' 827-832). 37. בשאלת הסעד בסוגיית פיטורים שלא כדין, חזר בית הדין הארצי, בבש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב נ' רבקה אלישע ( 27.2.08 - להלן: "פרשת אלישע"), והביע את עמדתו הרוֹוַחַת: "כלל נקוט בפסיקתנו הוא שהסעד העיקרי בפיטורים שלא כדין הינו של פיצויים ולא של אכיפה... כפי שציינתי בפרשת צויזנר סעד האכיפה, הוא סעד שבשיקול דעת במסגרתו 'בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להינתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי התעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו'. אין להתעלם מכך, כי ייתכנו מקרים חריגים בהם יורה בית הדין לעבודה על מתן סעד של השבה לעבודה, בשים לב לשיקולים עליהם הצביע חברי הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין ענבר בדבריו אלה: 'השבה לעבודה תעשה במקרים חריגים ובהתחשב, בין היתר, בנסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד והמעסיק לשתף פעולה, משך התקופה שחלפה מיום הפיטורים, ואם השבת העובד למקום עבודתו תפגע באורח קשה ביחסי העבודה התקינים במקום העבודה' בענייננו, לא ניתן להשיב את התובע לעבודתו בעיריה משזו כבר אינה קיימת. גם תפקיד האמון האישי אליו נבחר על ידי ראש העיריה אינו רלוונטי עוד לנוכח חילופי הגברי בראשות המועצות. למעשה, גם התובע מודע לכך ומודה בהתנהגותו כי אינו יכול להמשיך בתפקיד בו שימש בעיריה והראייה, שהסכים לעבוד בתפקיד אחר, כרכז טלפוני במחלקת הגבייה תחת ראש המועצה החדש. לתפקיד אחרון זה התקבל התובע שלא כדין, ללא מכרז וללא תקן, ואין מקום לאכיפת העסקתו גם בתפקיד זה. 39. בחינתם של מכלול השיקולים במקרה שבפנינו מביאה למסקנה כי הסעד הראוי בהתחשב בפגמים שנפלו בהליך פיטוריו של התובע הינו פיצוי כספי, ולא החזרתו לעבודה. גובה הפיצוי 40. "הלכה פסוקה היא, כי הפיצוי המירבי עבור פיטורים שלא כדין מגיע לכדי סכום השווה לשכר של שנה אחת. רק במקרים חריגים יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר" (ראה, ע"ע 258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע ל"ז 645). 41. ברוח זו הלך בית הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין בהם קבע את גובה הפיצוי הכולל המגיע בגין פיטורים שלא כדין, תוך העזרות במדד שווי משכורתו של העובד כשהיא מוכפלת במספר החודשים אותם קבע בית הדין. (ראה למשל: דב"ע נ"ו/31-3 מדינת ישראל - ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כ"ט (1) 282); ע"ע 300053/96 אוסנת נתאי - בית התפוצות על שם נחום גולדמן, עבודה ארצי כרך כ"ג (90), 31; ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח, עמ' 448; ע"ע 355/99 לורה לינדר- ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל , פד"ע לז, 846). בשים לב לנסיבות העניין, מוצאים אנו לנכון לחייב את משרד הפנים ואת הנתבעות 1-2 כחליפותיה של העיריה לשלם לתובע פיצוי בגין הפגמים שנפלו בפיטוריו, בשיעור שש משכורות. משרד הפנים ישא במחצית הסכום והנתבעות 1 ו-2 במחציתו, לפי יחס של 60% לנתבעת 1 ו-40% לנתבעת 2. גובה הפיצוי וחלוקתו נקבעו על ידנו בהתחשב בחובתן של הנתבעות לערוך לתובע הליך פיטורים כדין כפי שקבענו לעיל ומאידך, בהתחשב בין היתר בכך שהתובע התקבל לעבוד בעיריה ללא מכרז ועל בסיס משרת אמון אישי שהתבטל בה הצורך עם חדילת העיריה ובחירת ראשי מועצה חדשים למועצות הנתבעות. עוד הבאנו במסגרת שיקולינו את העובדה כי גם התובע הבין כי לא ניתן היה בנסיבות שנוצרו להמשיך להעסיקו בתפקידו הקודם והסכים לעבוד כרכז טלפוני בגביה. אולם, העסקתו בתפקיד זה החל מיום 13/9/09 היתה שלא כדין, ללא מכרז וללא תקן ובניגוד להוראות החוק והנחיות משרד הפנים. שכרו האחרון של התובע היה 10,920.80 ₪ ולפיכך הפיצוי הכולל הוא בסך 65,524.8 ₪. הפיצוי ישולם תוך 30 יום ממתן פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. הודעה מוקדמת בהתאם להסכם ההעסקה של התובע שאושר על ידי משרד הפנים, התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בגובה 3 משכורות בסך 32,760 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/9/09 ועד למועד התשלום בפועל. בסך זה ישאו הנתבעות 1 ו-2 ביחס של 60% הנתבעת 1 ו-40% הנתבעת 2 כפי שקבע משרד הפנים על יסוד יחס האולוסיה ביניהן. שכר עבודה מולן בתביעתו טען התובע כי הנתבעות מלינות את שכרו החל מחודש 5/09 ותבע תשלום שכר ופיצויי הלנה. בגין התקופה 5/09 - 6/09 ניתן פסק דין בהליך אחר והתובע בסיכומיו אינו חוזר על תביעתו בגין חודשים אלה. באשר לחוב השכר לחודשים 7/09-9/09, הנתבעות מודות בחוב השכר על פי תלושי השכר שהוצאו לו (סעיף 62 לסיכומי נתבעות 1-3) ולפי חלוקה של 60% דלית אל כרמל ו-40% עוספיה. בסיכומיהן, טענו הנתבעות 1-3 כי במסגרת הסכם פשרה בתיק ס"ע 12559-07-09 שעניינו תביעות כלל העובדים להפרשי שכר והלנה ניתן ביום 11.11.10 פס"ד הקובע כי סך כל השכר בגין התקופה 5/09-9/09 ישולם לכל עובד בתשלומים חודשיים של 2,000 ₪ ובתוספת 15% פיצוי כללי. הנתבעות טענו, כי הן מסכימות להחיל את ההסדר האמור גם על התובע. לא ברור מדוע לא החלו הנתבעות לשלם לתובע את חוב השכר בו הן מודות, לחודשים 7/09 - 9/09 כליתר העובדים, אף אם לא כלול היה התובע בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין עוד ביום 11/11/10. לפיכך, משהנתבעות עצמן הן אלו שלא פעלו על פי אותו פסק דין ביחס לתובע, שעד היום לא קיבל ולו חלק מהשכר המולן, איננו מוצאים להחיל עליו בנסיבות העניין את הוראות ההסכם ואנו קובעים כי על המועצות דלית אל כרמל ועוספיה לשלם לתובע שכר עבודתו בגין חודשים 7/09-9/09 בתוספת פיצויי הלנה בשיעור שנתי של 25% לפי הלכת לוד. תשלום זה יחולק בין המועצות- 60% דלית אל כרמל ו- 40% עוספיה. שכר 7/09 הינו בסך 9,117 ₪ נטו שכר 8/09 הינו בסך 9,009 ₪ נטו שכר 9/09 הינו בסך 9,006 ₪ נטו 47. אנו דוחים את תביעתו של התובע, לתשלום שכר עד למועד קבלת מכתב הפיטורים בפועל. דרישה זו עלתה וכומתה לראשונה בסיכומי התובע. אף לגופו של עניין דין תביעה זו להדחות. לתובע ניתנה הודעה בע"פ על פיטוריו על ידי ראש המועצה ביום 24/9/09 . התובע אישר בעדותו כי ידע כבר אז שאינו עובד המועצה וזאת על פי השיחה והמכתב הלא רשמי שהוצג בפניו של עו"ד זיכל, אף כי טען שהפיטורים אינם חוקיים. התובע אף לא המשיך לעבוד בפועל. משנתנו תוקף לפיטורים, אם כי מצאנו לפצות התובע בגין ההליך הבלתי תקין בו נעשו, אין מקום לחייב הנתבעות בשכר עבודה ממועד הפיטורים ואילך. פיצויי פיטורים ופדיון חופשה 48. עד הנתבעות, מר נג'יב נאסראלדין ציין בתצהירו כי התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 46,703 ₪ ולאחר ששוחררו לתובע ההפרשות שביצעה עיריית הכרמל בגין פיצויי פיטורים נותרו הנתבעות דלית אל כרמל ועוספייה חייבות לשלם לתובע את היתרה בסך 7,071 ₪. כן אישר מר נג'יב כי התובע זכאי לפדיון חופשה בגין 54 ימים שעל פי חישובי התובע שווים 28,292 ש"ח. בהעדר חישוב נגדי אנו קובעים כי על המועצות ביחד ולחוד (לפי חלוקה של 60-40) לשלם לתובע סך של 7,071 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים וסך של 28,292 ₪ בגין פדיון חופשה. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/9/09 ועד התשלום המלא בפועל. סיכום תביעתו של התובע להורות על בטלות פיטוריו והשבתו לעבודה כעובד הנתבעת 1- נדחית. תביעותיו הכספיות של התובע מתקבלות בחלקן, לפי הפירוט הבא: הנתבעות 1 ו-2, כחליפותיה של הנתבעת 3, תשלמנה לתובע, ביחס של 60% לנתבעת 1 ו-40% לנתבעת 2, את הסכומים כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 32,762.4 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ב. שכר עבודה לחודשים 7/09 - 9/09 : סך של 9,117 ₪ נטו משכורת 7/09 סך של 9,009 ₪ נטו משכורת 8/09 סך של 9,006 ₪ נטו משכורת 9/09 בתוספת פיצויי הלנה בשיעור שנתי של 25% לפי הלכת לוד. ג. הפרש פיצויי פיטורים בסך של 7,071 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4/9/09 ועד למועד התשלום בפועל. הודעה מוקדמת בסך של 32,760 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4/9/09 ועד למועד התשלום בפועל. ה. פדיון חופשה בסך של 28,292 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/9/09 ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת 4 תשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 32,762.4 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן תשלמנה הנתבעות 1, 2 ו-4 לתובע, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן ישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, כ"א בשבט תשע"ב, 14 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים. אברהם אפרימינציג עובדים מיכל פריימןשופטת פיטוריםחוזהחוזה עבודה