תנאי סף במכרז מיקור חוץ

1. עניינה של העתירה שבכותרת הוא תנאי סף המופיע במכרז שפרסמה המשיבה - היא רשות האכיפה והגבייה. מדובר במכרז 20/11 שפורסם בחודש דצמבר 2011 ומטרתו הפעלת מוקד שירות לקוחות וגבייה באמצעות חברה למיקור חוץ. מדובר בשירות שעיקרו ביצוע פעולות בתחום גביית קנסות על דרך של מתן מענה לשיחות נכנסות בתחום גביית קנסות, כמו גם שיחות יוצאות אל חייבים, במסגרת "המסלול המקוצר" של ההוצאה לפועל. המכרז ותנאי הסף 2. סעיף 0.4 למכרז, עניינו "מנועים מלהשתתף במכרז זה". סעיף 0.4.1 קובע ש"מי אשר מתקיים בהם תנאי מהתנאים המפורטים להלן בסעיף זה, מנוע מלהשתתף במכרז זה. הוגשה הצעה מטעם מי שמתקיים בו מי מהתנאים האמורים, על אף האמור לעיל - תיפסל הצעתו ולא תדון". לענייננו רלבנטי תנאי המשנה 0.4.1.2, הקובע עילת פסילה על הסף, כדלהלן: "לשם מניעת חשש לניגוד עניינים - מציע אשר, נכון למועד פרסומו של מכרז זה, הינו גוף שעיקר עיסוקו הוא במתן שירותי ניהול גבייה[.] מובהר כי, פנייה של מציע להוצאה לפועל בבקשה לגבות חובות עבור עצמו בלבד, בגין תשלומים שלא שולמו לו במסגרת שירותים שסיפק, לא תהווה כשלעצמה מניעה מהשתתפות במכרז זה. בכל מקרה של ספק - תכריע וועדת המכרזים בשאלת החשש לניגוד עניינים או היעדרו והחלטתה לעניין זה תהיה סופית". העתירה 3. העתירה שבכותרת הוגשה על-ידי חברת מ.ג.ע.ר. - מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ. לפי העתירה, עוסקת העותרת מזה כשני עשורים בארגון וניהול מערכות גבייה, תוך הפעלת כל הגורמים המשרתים מערכת זו, בעשרות רבות של רשויות מקומיות ותאגידים בכל רחבי הארץ. העותרת טוענת, כי היא ידועה כחברה "מהמובילות בתחום" (סעיף 5 לעתירה). בעתירה נטען עוד, שהעותרת השתתפה במכרז קודם שנערך על-ידי המשיבה בשנת 2009. היא אמנם לא זכתה בו, אולם לא נמנעה ממנה יכולת ההשתתפות על-ידי תנאי כגון התנאי שבמוקד עתירה זו. לטענתה של העותרת - דין תנאי הסף להיפסל. מדובר, לפי הנטען, בתנאי סף שהוא בלתי סביר ובלתי מידתי. יש בו משום פגיעה לא מוצדקת בחופש העיסוק שלה. מדובר בתנאי של פסילה גורפת מראש, המתייגת את העותרת כ"עבריינית פוטנציאלית". העותרת מוסיפה וטוענת, כי החשש שבגינו נימקה המשיבה את תנאי הסף - הוא החשש לזליגת מידע בין השירות שיספק הזוכה במכרז לבין פעולות גבייה אחרות שהוא מבצע - הוא חשש שאינו קיים, ולמצער חשש רחוק-"קל שבקלים", שאינו בר-ממשות. לטענתה, אין בחשש זה בפני עצמו משום עילה לפסילה גורפת ומראש של העותרת ושכמותה בכלל, ועל רקע הפגיעה בחופש העיסוק בפרט. 4. נטען עוד בהקשר זה, כי לבד מהעובדה שמדובר בחשש תיאורטי ולא מבוסס, הרי שעל-פי הדין, שומה היה על המשיבה לנקוט באמצעים חלופיים של פיקוח ובקרה שיביאו לצמצום החשש לניגוד העניינים וזליגת המידע. זאת, תחת הוראה קיצונית גורפת של פסילה מראש. לעניין אחרון זה, הפנתה העותרת להוראות שונות במכרז, שלפי טענתה מעקרות כל חשש לניגוד עניינים. די בהוראות אלו, לטענת העותרת, כדי להבטיח היעדר חשש "ולו הקלוש ביותר" של ניגוד עניינים של הזוכה. מדובר בעיקר בערבות משמעותית שהופקדה; התחייבות לשמירת סודיות; וכן אמצעי פיקוח שבידי מזמין השירות לפי תנאי המכרז. בכל הנוגע לאמצעי הפיקוח, נטען שאלו מאפשרים למזמין לעקוב בזמן אמת אחר השירות שניתן וכן לאתר בדיעבד - ככל שהדבר יידרש - מקרים בהם נמסר מידע שלא לצורך, וזאת על-ידי עקיבה מלאה הקיימת במערכת הממושכת, אחר הפעולות המחשוביות המתבצעות על-ידי נציגי השירות הטלפוני (למשל סעיף 5.2.2 למכרז בעמ' 53; סעיף 6.7.1.4 למכרז בעמ' 65). העותרת הדגישה שהשירות המבוקש במכרז הוא טכני. מדובר בבירורים ותשלומים בכרטיסי אשראי, כמו גם בפניות יזומות, ולא ברור כיצד יש בכל אלה כדי להעמידה במצב של ניגוד עניינים בפועל או בחשש לניגוד עניינים. העותרת גם ציינה שבמהלך שנת 2011 נערכה במשרדיה ביקורת של הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים. בבדיקה זו נמצא, לטענתה, שמערך המידע שלה תקין. 5. לבסוף נטען, בשלהיי העתירה, כי יש לבטל את הוראת הסעיף שלעיל מטעם נוסף. הטענה היא שמדובר בסעיף מפלה. העותרת טענה, שלפי עמדת המשיבה יש לפסול כל גוף שמספק שירותי ניהול גבייה, בשל אותו חשש לניגוד עניינים וזליגת מידע. אלא שנוסח הסעיף הפוסל על הסף רק מציע שעיקר עיסוקו במתן שירותי ניהול גבייה (ולא כל מציע העוסק במתן שירותי ניהול גבייה), אינו עולה בקנה אחד עם העמדה העקרונית של המשיבה. כך הדבר, שכן בכל מקרה מדובר במצב של ניגוד עניינים. התשובה 6. המשיבה ביקשה שהעתירה תידחה. בכתב התשובה נטען, שמדובר במקרה בו ישנו חשש אינהרנטי ומובנה לניגוד עניינים. לפי התשובה, ביצוע תשלומים ומתן מענה לפונים במוקד הטלפוני מושא המכרז, "מחייב את חשיפת מוקד המידע באופן מלא לכל מערכות המידע של הרשות" (סעיף 28 לתשובה). מדובר לא רק במסמכי קליטת תשלומים וסליקת כרטיסי אשראי, אלא בכל המידע הקיים במאגר המידע של ההוצאה לפועל וגביית הקנסות, ובכלל זה מידע על הגבלות שונות ועיקולים שונים שננקטו נגד החייב ומידע רגיש אישי וייחודי נוסף שהרשות רשאית לקבל מכוח חוק. בתשובה נרשם, שבמערכת המידע של רשות האכיפה והגבייה קיים מידע ביחס ל-3 מיליון תיקים במערכת ההוצאה לפועל - תיקים המתייחסים ל-900 אלף אזרחים במדינה. מדובר גם במידע של המרכז לגביית קנסות, המכיל כמיליון תיקים המשויכים ל-330 אלף אזרחים. על רקע זה, כך נטען, ברי כי חברה פרטית עסקית, העוסקת בשירותי גבייה עבור לקוחות פרטיים ואשר תיחשף למידע הייחודי המצוי במאגרי הרשות, עלולה לעשות שימוש במידע זה עבור לקוחותיה האחרים ולהביא לזליגה לא רצויה של מידע רגיש זה. צוין עוד, שמדובר בחשש שאינו חשש בעלמא. התופעה של זליגת מידע - אינה זרה לרשות, שכן התקבלו תלונות אצל רשות המידע והטכנולוגיה על עורכי דין העושים שימוש במידע שהתקבל אצלם במסגרת תיק הוצאה לפועל ספציפי לטובת לקוח אחר. נטען בהמשך לכך, שמדובר בתנאי מידתי וסביר. אין בנסיבות המקרה דרך אפקטיבית להתגבר מראש על ניגוד העניינים אלא בפיקוח צמוד וקבוע - דבר שאינו מעשי וכרוך בעלויות מוגברות. מעבר לכך, לא יהיה במנגנון מעין זה כדי למנוע את הפגיעה באמון הציבור. עצם העובדה שבמכרז קודם לא הופיע תנאי סף מעין זה - אינה מונעת את הכללתו במכרז הנוכחי. בכל הקשור לטענת ההפליה, נטען בתשובה שאין לה בסיס. מדובר בהבחנה בין חברות שאינן עוסקות בגבייה אלא רק בסליקה, לבין חברות העוסקות בגבייה. העותרת עוסקת בגבייה ולגביה קיים חשש לניגוד עניינים. כך הדבר, משעה שהשירותים שהעותרת מספקת - דומים באופיים לאלו שמספקת ההוצאה לפועל. דווקא ההבחנה בין הגופים כגון העותרת לבין גופים שכל עיסוקם בסליקה, היא המלמדת על מידתיות תנאי הסף שבמכרז. צו הביניים ולאחריו 7. יצוין, כי עם הגשת העתירה התבקש גם צו ביניים שימנע את המשך הליכי המכרז. המשיבה התנגדה לבקשה זו בין היתר משיקולי מאזן נוחות, הקשורים לחשיבות השירות הניתן - שירות שניתן אמנם על-ידי מפעיל קיים, אולם לפי הטענה אין ביכולתו ליתן את השירות המלא המוצע במכרז, בייחוד ב"מסלול המקוצר". בהחלטתי מיום 3.1.2012, ניתן צו ארעי המונע את פתיחת תיבת המכרזים, וזאת על בסיס שיקולי מאזן הנוחות בלבד ונוכח העובדה שהדיון בעתירה נקבע למועד קרוב - ליום 10.1.2012. 8. כמו כן, ביום 5.1.2012, הגישה העותרת הודעה לתיק בית המשפט. להודעה צורפה הודעה שנתנה המדינה במסגרת תיק התלוי ועומד בבית המשפט העליון - הוא עע"מ 7080/10, התומכת בעמדת העותרת, לטענתה. מדובר בערעור שהעותרת היא המערערת בו. לפי הטענה, עמדת המדינה, כפי שהובעה באותה הודעה בתיק התלוי ועומד בבית המשפט העליון, שונה היא מעמדת המשיבה בתיק זה. נטען, שהגם שבמקרה שלפני בית המשפט העליון גם כן עולה שאלה של ניגוד עניינים בתהליכי גבייה, הרי ששם עמדת המדינה היא כי אין לפסול מראש את המשתתף ויש לנסות ולנטרל את ניגוד העניינים, בעוד שבמקרה דנן - העמדה היא כאמור אחרת. המשיבה התייחסה לעניין זה במהלך הדיון שהיה לפניי, ולהתייחסותה אדרש בהמשך הדברים. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים במהלך הדיון שנערך לפניי כאמור ביום 10.1.2012, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. אכן, רוב רובן של טענות העותרת כוונו נגד תנאי הסף הנזכר, בהיותו מונע מראש את השתתפות העותרת ושכמותה במכרז. אליבא דידי, אין עילה בנסיבות המקרה להתערב בשיקול דעתו של עורך המכרז בעיצוב תנאי סף זה, שתכליתו, כאמור, מניעת ניגוד עניינים על דרך של פסילה מראש של משתתפים במכרז, המעניקים שירותי גבייה. אסביר: 10. כנקודת מוצא יש לציין ולהדגיש, כי הכלל הוא שיש לנקוט "זהירות יתירה" בהתערבות בהליכי מכרז ובשיקול דעתו של עורך המכרז (ראו למשל, עע"מ 1985/10 חברת נתיבי אילון בע"מ נ' די.אנד.די. בטיחות בע"מ (לא פורסם, 18.7.2010)). זאת, על רקע העיקרון הכללי ולפיו קיים לרשות מתחם של סבירות בהחלטותיה וככלל בית המשפט לא נכנס לנעליה של ועדת המכרזים, תוך החלפת שיקול דעתה, אלא בהתקיים עילה מבוררת בדין (ראו למשל, עע"ם 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, 598-597 (2003); עע"מ 2311/02 איגוד ערים דן (תברואה וסילוק אשפה) נ' דסאל מרחבים חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נט(6) 337, 346 (2002)). ניגוד עניינים של מציע במכרז 11. סוגיית ניגוד העניינים של מציע במכרז - ניגוד עניינים בין פעילותו שמחוץ למכרז לבין הפעילות במסגרת הצעתו במכרז עצמה - זכתה לדיון מקיף במסגרת פסק-דינו של בית המשפט העליון בעע"ם 4011/05 דגש סחר חוץ (ספנות בע"מ) ואח' נ' רשות הנמלים ואח' (לא פורסם, 11.2.2008); ראו עוד בג"ץ 8467/10 זיק דינור בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (לא פורסם, 29.11.2011) בפסקה 44). בפסק הדין בעניין דגש סחר חוץ עמד בית המשפט על כך שלמכרז באשר הוא, ישנו רובד חיצוני ורובד פנימי. עניינו של הרובד החיצוני בחובות הרשות הציבורית בהתנהלותה כבעלת מכרז, שעיקרן "בחיובה לפעול בהגינות, בשוויון, בסבירות ובתום לב בעריכת המכרז ובדרך ניהולו" (פיסקה 34 לפסק-דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה - ההדגשות במקור). עניינו של הרובד הפנימי הוא תוכנו הפנימי של המכרז, במובן של ההסדרים שהוא קובע לצורך מתן השירות או העסקה שביסודו ועמידתם בעקרונות המשפט הציבורי (שם) 12. בכל הקשור לכלל האוסר על ניגוד עניינים, נקבע בפסק הדין (פיסקה 38), שהאיסור הוא כלל מניעתי ולא תוצאתי. תפקידו למנוע את התקלה בטרם אירעה והוא צופה פני עתיד. הכלל לא נועד למנוע אך ורק חשש מפני התממשות ניגוד העניינים בפועל. הוא נועד למנוע גם חשש למראית פני הדברים בעיני הציבור, ולהשפעת הדבר על אמון הציבור (שם). נקבע, שדי בחשש סביר לצורך זה (שם). בפסק הדין נקבע עוד, שאכן במסגרת איזון בין השיקולים השונים יש לשקול גם "אפשרות של עיצוב מגבלות שונות שתפחתנה את החשש לניגוד עניינים" (פיסקה 39 לפסק הדין). אולם, יחד עם זאת צוין, שבמסגרת האיזון בין האיסור על ניגוד עניינים לבין תכליות ציבוריות נוגדות, "ישנם קווים אדומים במקום שמערכת המגבלות הנדרשת כדי להקטין את החשש לניגוד עניינים עלולה לעקר את התפקיד או הפונקציה הנדונים מתוכנם הממשי ולפגוע בתכליתם, או מקום שניתן להניח כי מתכונת האיזון לא תצלח" (שם). צוין עוד, כי ישנו "רף מינימאלי ראוי" שאליו לא יכולה לירד הגמשת האיסור על ניגוד עניינים (שם). בכל הקשור להטלת מגבלות כדי לאיין חשש לניגוד עניינים, ציין בית המשפט העליון בפסק-דינו, כי יש לבחון עניין זה "תוך שימת לב לכך שהמגבלות תהיינה אפקטיביות כדי לנטרל באופן מהותי את הניגוד הקיים, וכי הן לא תפגענה בתכלית התפקיד הציבורי ותשמרנה את אמון הציבור במערכת הציבורית" (שם). עוד נקבע בפסק הדין, בהתייחס לעובדה שמדובר לא פעם באצילת כוח לתאגיד פרטי לביצוע שירות חיוני, כי על הרשות להבטיח שהשירות יבוצע ברמה נאותה, ביעילות ובהגינות, וכן "כי נותני השירותים מטעמה יזכו לאמון הציבור" (פיסקה 44 לפסק הדין). בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי במסגרת בחינת העניין יש גם חשיבות למניעת ניצול לרעה של זיכיון שניתן (כבמקרה שם), לטובת אינטרסים פרטיים זרים החורגים מתכלית הענקתו (פיסקה 46 לפסק הדין וכן פיסקה 61 בו). החשש הסביר לניגוד עניינים בנסיבות המקרה 13. על רקע זה, יש לשוב לנסיבות המקרה שלפניי. השאלה הראשונה היא, אם אכן קיים בענייננו אותו חשש סביר לניגוד עניינים בכך שמי שעוסק בניהול שירותי גבייה, ינהל מוקד גביה עבור המשיבה. תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. כפי שעלה מתשובת המשיבה וכן מן הדיון שהתקיים לפניי, מצויים במאגרי המידע של המשיבה נתונים רבים הקשורים לחייבים - הן בהוצאה לפועל והן במרכז לגביית קנסות. הובהר, כי נותן השירות שיזכה במכרז יהיה חשוף לכל המידע האמור. העותרת לא חלקה על נתונים עובדתיים אלה. היא גם לא חלקה למעשה על כך, שלו ייעשה שימוש במידע האמור על-ידי זוכה במכרז העוסק במתן שירותי גבייה, יהא בכך פסול. בדיוק מטעם זה, הדגישה העותרת לא את הקושי הפוטנציאלי, אלא את עמדתה לפיה מלכתחילה אין לחשוד בה, כי תעשה במידע שימוש לצרכי לקוחות פרטיים שאינם קשורים לשירות לפי המכרז לוּ תתמודד במכרז ותזכה בו. היא גם הדגישה את עמדתה, לפיה ניתן יהיה להסתפק בבטוחות ומנגנוני הפיקוח שנקבעו במכרז כדי לנטרל את החשש האמור. ניתן לסכם אפוא נקודה זו בכך, שאכן החשש עליו הצביעה המשיבה - חשש ל"זליגת מידע" - בין הזוכה במכרז כנותן השירות לבין הזוכה במכרז כמי שמנהל שירותי גבייה עבור אחרים, הוא חשש סביר לניגוד עניינים. מדובר בניגוד עניינים מובנה הנובע מעצם העיסוק בשני התחומים. לא מדובר בעניין של מה בכך אלא בעניין היורד לשורש הפעילות של מתן השירות. מדובר במידע רגיש ובהיקף משמעותי הנוגע לקבוצה עצומה של חייבים. שימוש במידע שלא לצרכי השירות שהוצע למכרז הוא פסול ויהא בו לא רק משום פגיעה שלא לצורך בפרטיותם של החייבים, אלא גם באמון הציבור ברשות השלטונית. זכייה של המשיבה - אשר אין חולק שעיקר עיסוקה בניהול מערכות גבייה - במכרז מציבה אותה אפוא במצב לא ראוי ולא תקין של ניגוד עניינים; מצב שהכלל שאוסר ניגוד עניינים מבקש למנוע את הכניסה אליו מראש. כזכור, הכלל האוסר ניגוד עניינים הוא מניעתי, ומשכך אין לקבל את הטיעון של העותרת שאין לחשוד בה מלכתחילה. חשד זה אין הוא ספציפי לעותרת ואין בו כדי להטיל בה דופי. הוא נובע מעצם ההימצאות במצב של ניגוד עניינים מובנה. אוסיף ואציין, כי בעובדה שהמשיבה לא כללה תנאי סף מעין זה במכרז קודם שפרסמה, אין כדי לשנות מסקנה זו, וזאת ככל שהיא מבוססת ונכונה בעת הזו (ראו עוד, עת"מ (י-ם) 235/10 ס.נופי ובניו בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (11.4.2010)). אפשרות נטרול ניגוד העניינים בנסיבות המקרה 14. שאלת ההמשך היא אפוא, אם בנסיבות המקרה ניתן לומר שהפתרון בו בחרה המשיבה בניסוח תנאי המכרז - פתרון של מניעה מראש וכתנאי סף השתתפות של מציע המעניק שירותי גבייה חלף אמצעי אחר, כגון מנגנוני פיקוח ובקרה - הוא פתרון סביר וכדין. תשובתי לשאלה זו בנסיבות המקרה היא חיובית. לא ניתן לראות במנגנוני הפיקוח והבקרה שקיימים במכרז כמאיינים את החשש הנזכר לניגוד עניינים - לא בעניינה הספציפי של העותרת, וממילא לא בעניינו של כל זוכה באשר הוא. חלק ממנגנוני הפיקוח שהוזכרו על-ידי העותרת, עניינם בעיקר בפיקוח על טיב השירות הניתן על-ידי הנציגים הטלפוניים (ראו למשל סעיפים 5.2.2, 5.3 ו-6.7.1.4 למסמכי המכרז). גם בערבויות כספיות שהופקדו, כמו גם בהתחייבות לשמירת סודיות, אין די כדי לאיין את החשש הסביר לניגוד העניינים שצוין לעיל. גם בטענה, לפיה פעולות הנציגים במרכז הטלפוני - יתועדו, אין כדי לשנות ממסקנתי. לעניין זה, לא הובא לפניי פירוט טכני עובדתי באשר לפירוט זה ומשמעותו. אולם, אפילו צודקת העותרת בתיאור מצב הדברים, הרי שלכל היותר מדובר באמצעי בקרה בדיעבד, שלא ברור גם אם יהא בו כדי למנוע זליגת מידע ושימוש לא נאות במידע, אפילו המדובר במידע ששליפתו מלכתחילה הייתה כדין. לשון אחר, לוז הבעיה טמון כאמור לאו דווקא בזליגה בפועל של המידע אלא כעניין מניעתי - במניעת מצב הדברים שבו הזוכה במכרז מצוי בניגוד עניינים; מצב דברים המקים חשש סביר שמידע רגיש יזלוג מן השירותים מושא המכרז, לשירות גבייה פרטי המוענק על-ידי הזוכה במכרז. 15. אוסיף ואציין, כי במהלך הדיון שהתקיים לפניי, נשאלו באי-כוח העותרת על-ידי בית המשפט האם קיימים מנגנוני פיקוח ובקרה נוספים שיש בהם לדידם כדי לאיין את החשש הסביר לניגוד העניינים בנסיבות המקרה. אולם, מנגנונים מעין אלה לא פורטו לפניי, ומשכך אין בידי להידרש אליהם. ככל שמדובר במנגנוני פיקוח ובקרה פרטניים מעבר לאלו שנדונו לעיל וצוינו במכרז, הרי שלא ברור מה טיבם. אכן, בדומה לקביעות שבפסק הדין בפרשת דגש סחר חוץ שלעיל, הרי שהתנאים והמגבלות המוצעים, במטרה לנטרל את בעיית ניגוד העניינים במקרה דנן "אינם נותנים תשובה מהותית לבעיית ניגוד העניינים המובנה, ולקושי להתחקות אחר דרכי מימושו הלכה למעשה" (פיסקה 65 לפסק הדין). הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח קביעותיו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' רובינשטיין) בפרשת דגש סחר חוץ, לפיהן יש לבחון את ניגוד העניינים ב"ראי המדרון החלקלק" (פיסקה ו' לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין); וכי גם באשר לאפשרות של ניגוד עניינים, דיני המכרזים נוקטים ב"גישת בית שמאי" (פיסקה ז(2)). אף במקרה שלפניי, בדומה לפרשת דגש סחר חוץ, "החשש לקיום ניגוד עניינים בגוף נותן השירות טומן בחובו, כשלעצמו, נזק לאינטרס הציבורי" (פיסקה 70 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה). גם במקרה שלפניי, הטלת מנגנון פיקוח נוקשה וקפדני, והקמת מערך פיקוח שיפקח כל העת על כך שלא מתקיימות פעולות הנגועות בניגוד עניינים, "משקפת מצב לא בריא בבסיסו. מתן שירות חיוני לציבור אמור להיות בנוי על תשתית ניהולית איתנה, הרואה לנגד עיניה את טובת השירות בלבד, וזוכה לאמונו המלא של הציבור באשר לתקינות פעולותיה" (פיסקה 70 לפסק הדין). 16. העולה מן המקובץ הוא אפוא, כי הכללת תנאי סף במכרז דנן, שמטרתו מניעת החשש הסביר לניגוד עניינים המתקיים כאשר נותן השירותים במכרז מספק שירותי ניהול גבייה החיצוניים למכרז - על דרך של זליגת מידע ממאגרי המידע של הרשות שירותים "פרטיים" מקבילים של ניהול גבייה - אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה בשיקול הדעת של עורך המכרז. היא אף עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בנדון ויש בה כדי לשרת ולהבטיח את אמון הציבור בתפקודה התקין של הרשות הציבורית. 17. אלא שבכך לא בא מסענו לכדי סיום. נותרו לבירור שתי טענות נוספות של העותרת: ראשית, הטענה לפיה עמדת המשיבה בהליך שלפניי מנוגדת לעמדה שהוצגה בהליך אחר בבית המשפט העליון; שנית, טענת ההפליה בין העותרת - שלא היה חולק שעיקר עיסוקה הוא בשירותי ניהול גבייה - לבין מציעים פוטנציאליים אחרים שאין זה עיקר עיסוקם אך עוסקים הם גם כן במתן שירותי ניהול גבייה. נדון בטענות אלה כסדרן: עמדת המדינה בעע"מ 7080/10 18. אכן, כעולה מן החומר שלפניי תלוי ועומד בבית המשפט העליון ערעור שהגישה העותרת על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים בחיפה בעת"מ (חי') 38361-06-10. באותו פסק-דין דחה בית המשפט (כב' השופט ר' סוקול) עתירה נגד החלטת ועדת מכרזים של מועצה מקומית מסוימת, לפסול את הצעת העותרת במכרז לקבלת הצעות לניהול ותפעול שירותי גבייה במועצה. מדובר במכרז שעניינו מתן שירותי גבייה עבור המועצה המקומית. העותרת הגישה הצעה למכרז האמור. אלא שלאחר הליכים שונים שאינם מענייננו, נפסלה הצעת העותרת בשל ניגוד עניינים. פסילה זו באה בשל החשש שמא העותרת תעדיף לגבות חובות של חייבים עבור תאגיד מים שהיא גובה עבורו חובות, במקום גבייה עבור העירייה - עורכת המכרז. עוד הובע החשש של העברת מידע שלא כדין מהעירייה לאותו תאגיד. בית המשפט לעניינים מינהלים דחה כאמור את העתירה. נקבע, שבדין שקלה ועדת המכרזים את החשש מפני ניגוד עניינים של העותרת דהתם. מדובר, כך נקבע, בחשש ממשי, שכן הגבייה אמורה להתבצע לגבי אותה אוכלוסיה והחשש שמא יעבור מידע מהעירייה לתאגיד האחר - אינו חשש בעלמא אלא חשש ממשי. בית המשפט דחה את טענת העותרת באותו המקרה, לפיה ניתן למנוע את החשש לניגוד עניינים על-ידי אמצעים פוגעניים פחות, לרבות הצעת העותרת שם, להפרדת מנגנוני הגבייה. 19. בהודעה שנמסרה על-ידי המדינה במסגרת הערעור התלוי ועומד בבית המשפט העליון על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים בחיפה הנזכר (מיום 4.1.2012 ושהוגשה לעיוני בעתירה שלפניי), נטען כי התקיימו דיונים שונים בעקבות החלטת בית המשפט העליון לבקש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנדון. בהודעה צוין עוד, שבהתאם למסקנות צוות בדיקה שהוקם בנדון, התקבלה החלטת ממשלה (מס' 3798) שעניינה הסדרת יחסי השלטון המקומי ותאגידי המים והביוב. לפי החלטת הממשלה, יש לקבוע כללים שיאפשרו לתאגיד מים וביוב שבבעלות רשות מקומית, להשתמש במנגנון הגבייה של הרשות המקומית. עמדת המדינה לפני בית המשפט העליון בהמשך לכך, הייתה כי "אין מניעה אפריורית לביצוע גבייה עבור הרשות המקומית ותאגיד המים שבתחומה באמצעות חברה אחת, וכי ישנה אפשרות להסדרת ניגוד העניינים בדרך של קביעת מנגנון פעולה מתאים" (סעיף 12 להודעה). עוד נרשם בהודעה, כי במקרה דהתם, אין מדובר בניגוד עניינים המחייב את פסילת ההצעה הטובה ביותר וניתן היה לגבש כללים אשר יאפשרו גבייה על-ידי חברה משותפת, וככל שיש בכך עלות עבור הרשות, ניתן לכמת עלות הסדרה זו במסגרת השקלול הכללי של עלות ההצעות (פיסקה 14 להודעה). צוין עוד, כי עמדה זו מתבקשת בשל שיקולי תחרות בשוק הגבייה (פיסקה 15 להודעה). סיכום העמדה היה, כי אמנם מצב של גבייה על-ידי אותה חברת גבייה "עלול לעורר בתרחישים אפשריים חשש לכאורה לניגוד עניינים. יחד עם זאת, חשש זה ניתן להסדרה באמצעות כללי עבודה שונים". 20. לא מצאתי באמור בהודעה זו, כדי לשנות ממסקנתי שלעיל. אציין ראשית, שהערעור שבבית המשפט העליון - טרם הוכרע, והלכה בנדון, בנסיבות הנטענות, לא נקבעה. עומד על כנו כהלכה מנחה בנדון, פסק הדין בעניין דגש סחר חוץ המוזכר לעיל על הקביעות שבו. שנית, למותר לציין, כי במסגרת ההליך שלפניי איני נדרש להביע כל עמדה ביחס להודעת המדינה בבית המשפט העליון, כמו גם למחלוקת בין הצדדים בערעור האמור ולטענות העותרת ביחס לפסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים בחיפה. יחד עם זאת, מקובלת עליי עמדת המשיבה, בכל הקשור להבדל של ממש בין ההודעה שנמסרה בבית המשפט העליון בתיק הערעור הנדון לבין עמדתה במקרה שלפניי - כאשר מלכתחילה הטענה היא כאמור לשוני בעמדת המדינה בשני ההליכים השונים. 21. לעניין זה אציין תחילה, כי כמוזכר לעיל, ההודעה שנמסרה בערעור בבית המשפט העליון היא פועל יוצא של החלטת ממשלה ספציפית, כאשר במקרה שלפניי אין החלטה מעין זו. בהקשר זה יצוין עוד, כי החלטת הממשלה בה מדובר עניינה בתאגיד שבבעלות העירייה. משמע, קיים אינטרס משותף בגבייה ודומה כי הדבר מקל במידת מה על מציאת פיתרון לניגוד העניינים. עוד יצוין, כי העותרת לא טענה כי הפיתרון שהוצע שם ניתן ליישום בענייננו, ונראה שלא בכדי. אכן, במקרה שלפניי לא מדובר אך בשירותי גבייה משותפים לרשות מקומית ולתאגיד מים זה או אחר. המכרז מושא ההליך שלפניי הוא מכרז שפרסמה רשות האכיפה והגבייה למתן שירותי מוקד גבייה. מדובר - כעולה מן המכרז עצמו (סעיף 3) כמו גם מכתב התשובה - בנסיבות בהן ייעודה השלטוני של הרשות וסמכותה הוא גביית חובות. בכל הקשור באמון הציבור, וכפועל יוצא מכך במגבלות החלות על הפרטת חלק מתפקידי רשות זו לידי גופים פרטיים, ניתן לקבוע כי קיימת חומרה מיוחדת וקיימות מגבלות משמעותיות בכל הקשור לזוכה במכרז ולהבטחת תפקודו התקין, לרבות מניעת חשש סביר לניגוד עניינים. מטעם זה, מלכתחילה, ההשוואה של נסיבות המקרה שלפניי שעניינן ניגוד עניינים בין מי שנותן שירותי מוקד גבייה לרשות ובה בעת מספק שירותי ניהול גבייה ללקוחות פרטיים למקרה שבו מדובר בגבייה משותפת של חובות לרשות מקומית, מזה, ולתאגיד מים, מזה, היא בעייתית. 22. אם לא די בכך, הרי שבמקרה שלפניי לא הייתה מחלוקת כי בידי הרשות לאכיפה ולגבייה - מאגר נתונים רב-היקף, הכולל פרטים שונים ורגישים ביותר עבור ציבור החייבים. מדובר במאגר מידע ארצי ובו רשומות רבות. מאגר זה אמור להיות חשוף כולו לעיני נותני השירות של המציע שיזכה במכרז. לא ברור מן החומר שלפניי - והעותרת שהיא צד להליך בבית המשפט העליון, לא הבהירה עניין זה - אם אלו הן אותן הנסיבות גם במכרז מושא ההליך התלוי ועומד בבית המשפט העליון. באין פירוט כלשהו בנדון, ניתן רק להניח - והנחה זו פועלת לחובת העותרת שטענה לשוני בעמדת הרשות - כי לא ניתן להשוות בין מאגר נתונים המצוי בידי רשות מקומית לבין מאגר הנתונים המצוי בידי המשיבה. ממילא, החשש שישנו לזליגת המידע במקרה שלפניי, הוא משמעותי יותר, ומכל מקום - לא הוכח לפניי אחרת והדברים עולים בבירור מעמדת המשיבה בכתב התשובה, כמו גם מהשלמת הטיעון שהייתה לפניי. 23. המסקנה היא אפוא, כי לא ניתן לראות בעמדה שהובעה על-ידי המדינה במסגרת הערעור התלוי ועומד בבית המשפט העליון בעע"מ 7080/10, ככזו שיש בה לשנות ממסקנתי לעיל, ולפיה, בנסיבות המקרה שלפניי, אין עילה להתערב בעצם הכללת התנאי האמור במכרז - תנאי הפוסל על הסף מציע במכרז, שעיקר עיסוקו בניהול שירותי גבייה. טענת ההפליה 24. נותרה אפוא לפניי טענתה האחרונה של העותרת בעתירתה - היא הטענה לפיה, תנאי הסף הנזכר שבמכרז הוא תנאי מפלה. נזכיר, שטענת העותרת בנדון היא, שאם אכן קיים חשש סביר לניגוד עניינים בכך שהזוכה במכרז יעסוק בניהול שירותי גביה בנוסף לתפקודו במכרז; ואם אכן חשש סביר זה אינו ניתן לנטרול כעמדת המשיבה - הרי שמקשה העותרת ושואלת מדוע זה לשון הסעיף היא כזו הפוסלת רק את מי "שעיקר עיסוקו הוא במתן שירותי ניהול גביה" (ההדגשה שלי, י.מ.). אם קיים הפסול האמור, כך טענה העותרת, אין לכאורה רלבנטיות למידת העיסוק במתן שירותי גביה. משכך, נטען שיש לבטל את הסעיף בהיותו מפלה את העותרת, הפליה פסולה - שעה שהיא עצמה אכן עוסקת במתן שירותי ניהול גביה - כעיסוק עקרי. 25. אכן, טענה זו העלתה קושי - קושי שזכה להתייחסות מקיפה של הצדדים במסגרת השלמת הטיעון בעל-פה שהתקיימה לפניי. בהתייחסה לקושי זה, הודיעה באת כוח המשיבה לבית המשפט כי "אולי יש מקום להבהיר את תנאי הסף" (עמ' 2 שורה 22 לפרוטוקול). הובהר בדיון, בהמשך לכך, שעמדתם המחייבת של המשיבים היא שבמינוח "עיקר עיסוקו", הכוונה הייתה לאותם גופים המבצעים פעולות גביה של ממש, להבדיל מגופים המבצעים פעולות סליקה כגון, סליקה של כרטיסי אשראי. כך עולה, כאמור, גם מכתב התשובה (למשל סעיף 45). הובהר והודע אפוא לבית המשפט, כי המבחן בנדון הוא "איכותי" ולא "כמותי" (עמ' 3 שורה 6 לפרוטוקול). הודע לבית המשפט בדיון, שפרשנות המשיבה את תנאי הסף היא, שכל גוף העוסק בגביה, אפילו אם מדובר בשיעור קטן של גביה (למעט גביה עצמית של חובותיו שלו) - נחשב כפסול לפי תנאי הסף, שכן עיקר הפעילות הוא מתן שירותי ניהול גביה. בהמשך הדיון הובהר עוד, שהכוונה בתנאי הסף הפוסל הייתה לאותם גופים המבצעים פעולות גביה בין היתר, על-פי פקודת המסים-גביה. זאת, להבדיל כאמור, מגופים המבצעים סליקה. בתשובה לשאלות בית המשפט, נטען כי אין בכך שינוי של תנאי הסף במכרז. תנאי הסף נקבע על יסוד הכרות עם השוק הרלבנטי, כאשר לפי הנטען לפניי אין חברה העוסקת בפעולות גבייה במינון כמותי נמוך. עוד נטען, כי ככל שיש מציע מעין זה, המציע ייפסל ואין המדובר בכל מקרה בשינוי של תנאי המכרז נוכח סעיף 0.4.1.2 סיפא למכרז - היא הסיפא המקנה לוועדת המכרזים סמכות להכריע בשאלת החשש לניגוד עניינים "בכל מקרה של ספק". 26. עמדת בא כוח העותרת בתשובה להודעה זו הייתה, כי מדובר בשינוי של תנאי המכרז. נטען כי קיימות לפחות שתי חברות העוסקות בהיקפים לא מבוטלים במתן שירותים גבייה טלפוניים, אולם עיקר עיסוקן, הוא ככל הנראה בשירותי מוקד טלפוני ולא בשירותי גביה. נטען בהמשך לכך, שאם קיים אותו חשש לניגוד עניינים, יש לפסול את כל החברות, גם אלו שהיקף עיסוקן בניהול שירותי גביה הוא נמוך. לא ניתן להסתפק, כך נטען, במבחן האיכותי עליו הודיעה ב"כ המשיבה, שכן, על המבחן להיות שקוף, בהיר וברור ויתכן ובהודעת המשיבה יש משום פגיעה במציעים פוטנציאלים. 27. אכן, ככל שהיה מקום להבין את הוראת סעיף 0.4.1.2 למכרז, כחלה רק על מי שעיקר עיסוקו הוא במתן שירותי ניהול גביה, להבדיל ממי שנותן שירותי גביה, אולם בהיקף שאינו "עיקרי", הרי שקיים היה קושי בקוהרנטיות העמדה שהביעה המשיבה בהליך זה בכל הקשור לעצם קיומו של חשש סביר לניגוד עניינים שמקורו בחשש מ"זליגת מידע". אולם נוכח הודעת המשיבים בדיון, ולפיה פרשנותה של ועדת המכרזים היא כזו לפיה תיפסל גם הצעה של מציע ולו בעצם מתן שירותי ניהול גביה - הודעה הקושרת והמחייבת את המשיבים בפרשנותם - הרי שלא מצאתי מקום לקבלת העתירה וביטול הסעיף במכרז כפי המבוקש בה. 28. אכן, העמדה הפרשנית של ועדת המכרזים כפי שהובעה בבית משפט, היא כזו המשמיטה את היסוד תחת טענת ההפליה של העותרת. משמעות עמדתה של המשיבה, בדיון שנערך לפני בית המשפט, היא כי העותרת אינה מופלית לרעה - ולא תופלה לרעה - ביחס למציעות אחרות העוסקות גם הן בשירותי ניהול גביה - באשר הן. 29. משכך הם פני הדברים, המשמעות היא כי ניטל העוקץ מטענת ההפליה שטענה העותרת בכל הקשור לתנאי הסף ככל שהוא שולל מן העותרת ושכמותה שעיקר עיסוקן הוא במתן שירותי גביה, את האפשרות להשתתף במכרז. משעה שמלכתחילה טענת העותרת בנדון לא הייתה טענה שבה התבקש ביטול הסעיף בשל טענת ההפליה גרידא, אלא כחלק מטענתה הכוללת לפיה אין הצדקה למניעת השתתפותה במכרז, הרי שהבהרת תנאי הסף במסגרת הדיון בבית המשפט תוך השמטת היסוד תחת טענת ההפליה לרעה של העותרת, אינה מקימה עילה להיעתר לסעד שהתבקש על-ידי העותרת בדמות ביטול הסעיף כולו. אכן, ייתכן שבהבהרת פרשנותה של המשיבה את הסעיף האמור בדיון לפניי ובאופן ההבהרה (ולאחר שחלף המועד להגשת ההצעות) - קיים קושי מסוים - שכן המדובר בשינוי תנאי המכרז או הבהרתם. אולם, איני נצרך למשמעות האפשרית של עניין זה בנסיבות העניין, שכן עניין זה אינו רלבנטי לסעד שביקשה העותרת ואין בו כדי להשפיע על הצעתה שלה וטענותיה בעתירה. נדגיש, שמלכתחילה הסעד שהתבקש בעתירה הוא - ביטול הסעיף וזאת מן הטעם שאין חשש סביר לניגוד עניינים בעצם מתן שירותי ניהול גביה במקביל למתן השירותים מושא המכרז, ומכל מקום, גם אם יש חשש כאמור, ניתן לנטרלו. טענת ההפליה שטענה העותרת, לא הייתה טענה עצמאית במובן זה שהעותרת ביקשה כסעד נפרד שיימחק מן הסעיף הדיבר "שעיקר עיסוקו". טענת ההפליה נטענה ביחס למציעים אחרים העוסקים בניהול שירותי גביה ואין המדובר בעיקר עיסוקם. הפרשנות המחייבת עליה הודיעה המשיבה לבית המשפט במהלך הדיון - פרשנות המחמירה עם המציעים האחרים אך אינה משנה את מצבה של העותרת לרעה - עולה בקנה אחד עם טענתה של העותרת בעניין הצורך בהיעדר הפליה, ומשכך היא משמיטה, כאמור, את טענת ההפליה. אין בנסיבות אלו בטענת העותרת לפיה המדובר בשינוי מאוחר של תנאי המכרז - ככל שכך הדבר - כדי להועיל לעתירתה שלה ולטענותיה. טענות נוספות 30. טרם סיום אציין, כי בכתב התשובה של המשיבה - שהיה מלכתחילה תשובה לבקשה לצו הביניים תוך שהודע לבית המשפט כי הוא ישמש גם ככתב תשובה - טענה המשיבה טענות נוספות נגד העתירה. מדובר בעיקר בטענה לפיה, העתירה הוגשה בשיהוי וזאת משעה שהיא הוגשה ביום 28.12.11, כאשר העותרת ידעה על עמדת המשיבה לכל המאוחר ביום 21.12.11 וזאת ממכתב הלשכה המשפטית בו הוסבר תנאי הסף שנדון לעיל. בנוסף נטען, שהעותרת לא פנתה בשאלת הבהרה בנדון במסגרת סד הזמנים שנקבע במכרז. היא הגישה שאלת הבהרה בעניין תנאי הניסיון שבמכרז ביום 26.12.11 בעוד שהמועד האחרון לעניין זה היה 25.12.11. לא מצאתי בטיעונים אלה עילות נוספות לדחיית העתירה מעבר למסקנותיי שלעיל שלגוף העניין. בכל הקשור לטענת השיהוי, נכון הדבר שהמועד האחרון להגשת ההצעות היה יום 5.1.12 ומקום בו מדובר בתקיפת תנאי מכרז, על הטוען להזדרז בפנייה לבית המשפט על-מנת "להציל" את העתירה מפגם של שיהוי. אלא שהעתירה הוגשה בתוך המועד להגשת ההצעות - שבוע לפני המועד האחרון, ימים ספורים לאחר קבלת תשובת המשיבה למכתבה של העותרת שנשלח ביום 19.12.2011 - ולפני המועד האחרון להגשת שאלות הבהרה. המשיבה גם לא עמדה על טענה זו של שיהוי במהלך הדיון שהתקיים לפניי. בנסיבות אלה, לנוכח ההבהרה שנמסרה על ידי המשיבה במהלך הדיון, לא מצאתי לצרף לנימוקי הדחייה של העתירה גם את עילת השיהוי. בכל הקשור לשאלת ההבהרה, הרי שגם עניין זה לא חזר בטיעונה של המשיבה לפניי, ומכל מקום עולה ששאלת ההבהרה שהוגשה באיחור אין עניינה למחלוקת שעלתה בעתירה. התוצאה 31. התוצאה היא אפוא, כי דין העתירה להידחות. הצו הארעי שניתן מבוטל. בנסיבות העניין, לנוכח האמור לעיל ובמהלך הדיון שהתקיים לפני, לרבות הודעת המשיבה בו, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. הערובה שהפקידה העותרת במסגרת הצו הארעי תושב לה תוך 10 ימים מהיום, זולת אם עד מועד זה תוגש בקשה מנומקת שלא לעשות כן מטעם המשיבה. המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים. ניתן היום, כ"א בטבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. מיקור חוץ (אאוטסורסינג)תנאי סף במכרזמכרז