כתב הגנה הרמת מסך תשלום ארנונה

רקע 1. עירית חיפה הגישה תובענה על סך 1,628,579 ₪ נגד מספר חברות ומנהליהן בגין אי תשלום חובות ארנונה. חיובי הארנונה הוטלו על שני נכסים כאמור ברישומי העירייה: נכס ראשון ברחוב האצטדיון 16 קרית חיים לפי מספר פיסי 1127321, נכס שני באותה כתובת לפי מספר פיסי 2006224. הנכסים שימשו בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה עסק לממכר פירות וירקות כאשר על פי טענות הצדדים, חלקים שונים מהנכסים שימשו לצרכים שונים של העסק כגון שטח מכירה, משרדים, ומחסן. 2. ביחס לנכס הראשון טענה העירייה כי על פי הודעות המחזיקים שנמסרו לה הנכס הראשון הוחזק כדלקמן: מחודש 1.2001 ועד ל-3.2005 על ידי נתבעת 4 בבעלות ובשליטת אליהו דהן. מחודש 3.2005 ועד ל-11.2005 על ידי נתבעת 1 בבעלות נתבע 5 ובשליטתו. מחודש 11.2005 ועד ל-6.2007 על ידי נתבעת 2 בבעלות ובשליטת עלי טרביה. מחודש 6.2007 ועד בכלל על ידי נתבעת 3 בבעלות נתבע 5 ובשליטתו. 3. ביחס לנכס השני טענה העירייה כי על פי הודעות שנמסרו לה הוחזק הנכס בכל זמן מ-1.2001 ועד בכלל על ידי נתבעת 1 בבעלות נתבע 5 ובשליטתו. הראיות ראיות התובעת 4. העד הראשון, גוזלי אמנון, העיד כי הוא מפקח רישוי עסקים בעיריה מזה כ- 20 שנה. הוא ביצע ביקורות בעסק של הנתבעים ותיאר שבקומה הראשונה מתנהל מימכר פירות וירקות ובקומה השניה יש משרדים וכי החלק האחורי משמש כמחסן. את הביקורות הוא ביצע משנת 2002 והעיד שמצב העסק נותר באותו מצב משנה זו (עמ' 9 ביום 1.7.10, ש' 15 - 25). הוא גם טען שכל השנים "בעל העסק" שעמו עמד בקשר, היה מאיר דהן, נתבע 5 (עמ' 9 ש' 25 עמ' 10 ש' 1). את הביקורים הוא ביצע בעקרון פעם בכ- 4 חודשים (שם, ש' 3). בחקירתו הנגדית התברר שאין הוא עוסק בנושא הארנונה כי הוא פקח רישוי עסקים. את שמות העסקים שהיו במקום הוא פירט בהתאם לדוחו"ת שהביא עמו כאשר כולם נשאו את השם "ספיד" (עמ' 11 ש' 10 - 12). 5. העדה השניה מטעם העיריה, גב' סעיד חנאן, מנהלת את היחידה המשפטית במחלקת אכיפה וגביה של העירייה. היא תיארה שמבחינת העירייה מדובר בשני נכסים החייבים בארנונה כאשר החוב המאוחד של שניהם הגיע לסכום התביעה. לגבי הנתבעות באופן ספציפי היא תיארה שנתבעת 1 חייבת ארנונה בגין הנכס הראשון שמספרו בעיריה הינו 1127321 כדלקמן: ממרץ 2005 עד לנובמבר 2005 - יתרת חוב בגובה 80,847 ₪ ובגין הנכס השני, מיום 1.1.01 ועד בכלל יתרת חוב ארנונה בסך 1,064,885 ₪. החוב עמד בסכום הכולל עמד בסך 1,145,732 ₪. 6. ביחס לנתבעת 2 היא תיארה שבגין הנכס הראשון היא חייבת תשלומי ארנונה מנובמבר 2005 ועד ליוני 2007 בסכום של 132,582 ₪. 7. ביחס לנתבעת 3 היא תיארה שבגין הנכס השני קיים חוב ארנונה מיוני 2007 ועד בכלל בסך 26,132 ₪. 8. ביחס לנתבעת 4 היא תיארה שבגין התקופה שבין ינואר 2001 ועד למרץ 2005 קיימת יתרת חוב בסך 324,133 ₪. יתרת החוב הכוללת עמדה על 670,925 ₪ ואולם במסגרת הליך אחר ניתן פסק דין שצמצם את החוב לסכום הראשון. 9. צורפו דפי חשבון של העירייה להוכחת הסכומים שלעיל. 10. צויין שנתבעים 5 ו- 6 הינם אחים. נטען כי, נתבע 5 הינו בעל מניות ומנהל נתבעת 1, ושולט בפועל ומנהל בפועל של נתבעת 2 ובעל מניות ומנהל בנתבעת 3 ושולט בפועל ומנהל בפועל של נתבעת 4. צויין שנתבע 6 הינו בעל מניות ומנהל בנתבעת 4 ולעמדת התובעת הינו בעל שליטה ומנהל בנתבעות 1 ו- 3. 11. למען הסדר הוסף כי בין החודשים פברואר 1994 ועד לינואר 2001 החזיקה בנכס הראשון חברה נוספת בשם "ספיד האצטדיון סל פירות וירקות". נגד חברה זו ונתבע 6 ניתן פסק דין בגין אי תשלום ארנונה. 12. בסיכומו של עניין, נטען שבגין הנכס הראשון חייבות נתבעות 1 - 4 סך של 563,694 ₪ בגין התקופה שממרץ 2005 ועד למתן התצהיר; נטען כי נתבעת 1 החזיקה בנכס השני מינואר 2001 ועד היום והינה חייבת חוב בסכום של 1,064,885 ₪. סך כל הסכומים הגיעו לכדי 1,628,579 ₪. 13. בחקירתה היא אישרה שהיא מנהלת את היחידה מזה כ- 15 שנה (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 12.9.10 ש' 15- 16). נטען בפניה שלא ניתן לעשות הפרדה בין שני הנכסים כי אין קיום לחלק מהחנות ללא החלק השני והיא השיבה שהמחלקה לגביית ארנונה פועלת בהתאם להודעות שנמסרות לה וכי בפועל יש נכס ראשון ונכס שני. קודם לכן היא ציינה שממילא שני הנכסים שייכים לאותו סיווג ארנונה (עמ' 13 ש' 23, עמ' 14 ש' 30 עד עמ' 15 ש' 3). העדה חזרה וטענה שכל החברות הן בעצם ישות אחת השייכת לנתבעים 5 ו- 6 כאשר השם המוכר שלה הינו "ספיד". ראיות הנתבעים 14. בתצהירו טען מאיר דהן (להלן: "מאיר") שהעירייה "התבלבלה" בניסיונותיה להטיל חובות הארנונה על הנתבעות השונות. הנתבע 5 הודה שהוא בעל מניות בנתבעת 1 ובנתבעת 3 והכחיש שיש לו קשר לנתבעת 4. הוא ציין שכל משפחתו עוסקת בתחום הפירות והירקות, אולם טען כי "לאחר סכסוך משפחתי איני מצוי בקשר עם חלק מאחיי ואחותי ואין לייחס אלי את חובותיהם...". הוא חזר וטען שביחס לשני הנכסים מדובר למעשה בשטח אחד: של חנות, מחסן, וסככה וכי לא קיימת ההפרדה הפיסית לה טענה התובעת. 15. הוא טען שהוא התקשר עם חברה בשם "ספיד פירות וירקות דהן בע"מ" על מנת להפעיל בצוותא עמה את החנות וכי אותה חברה היתה אמורה להיות אחראית על ההיבט הסיטונאי שהתנהל במחסן. הוא טען שאינו בעל מניות או מנהל של אותה חברה שנתבעה בזמנו בגין אי תשלום ארנונה וטען שבשנת 2002 הפסיק את שיתוף הפעולה עמה. לטענתו, נתבעת 1 החזיקה בחנות ממרץ 2005 ועד לנובמבר 2005 ו"לנוכח קשיים כלכליים" חדלה החברה מפעילותה. נטען שהציוד של החברה נרכש על ידי "ספיד בראשית 2007" (הכוונה כנראה לספיד בראשית, נתבעת 2) שבעל מניותיה ומנהלה הינו מר עלי טרביה. נטען שגם חברה זאת נקלעה לקשיים כלכליים והעבירה את פעילותה לסכנין ואז הוא קיבל הצעה לרכוש את ציודה. כך הוא הקים את חברת "ספיד בראשית 2007". לטענתו, הוא הקים את "ספיד בראשית 2007" כאשר הוא מנהלה ובעל מניותיה היחיד ורכש את הציוד של ספיד בראשית ושכר את הנכס. מאז ספיד בראשית 2007 מקפידה לשלם את תשלומי הארנונה ואין לה חוב כלפי העירייה. 16. בחקירתו הנגדית מאיר טען שנתבעת 1 החלה את פעילותה בשנת 2001 והפסיקה לפעול בשנת 2005. בשלב מסויים הוא נשאל מדוע פנה במכתב מיום 27.8.01 כמחזיק הנכס והלין על שטחים בנכס ומצד שני בתצהיר טוען שמינואר 2001 ועד למרץ 2005 לא היתה לו כל נגיעה בנכס (המכתב נשלח ביום 27.8.01, נספח טז'). לענין זה ענה דהן כי : "זה היה בהתחלת העסק שלי. לא כל כך דקדקתי בעניין... " (עמ' 22 ש' 17 - 32). הוא גם הופנה לנספח יט' מיום 31.12.05 שם נתבעת 1 האריכה את חוזה השכירות במקום. גם לעניין זה הוא טען ש"יכול להיות שהם נתנו לי לחתום עליו [על ההסכם] כי היינו אחים ומשפחה ושכרנו ביחד... אישית לא חתמתי. יכול להיות שהחתימו אותי" (עמ' 23 ש' 26 - 32). יחד עם זאת, הוא זיהה את החתימה כחתימתו (עמ' 24 ש' 1- 3). כאשר נשאל אם החברה נתבעת 1 נמצאה בהידרדרות משך שנים לפני 2005 הוא השיב בחיוב (עמ' 24 ש' 19 - 24). הוא הסכים שהוא שילם את החשבונות האחרים הדרושים להפעלת העסק, למעט ארנונה עד 2005 (עמ' 26 ש' 16 - 27). 17. הוא גם טען שעובד של החברה בשם עלי טרביה שהרוויח משכורת שבין 5,000 ₪ - 7,000 ₪ לחודש שילם כ- 700,000 ₪ כדי לרכוש את העסק "ועוד עסק שמפסיד כסף" (עמ' 27 ש' 16 - 31, עמ' 28 ש' 1 - 6). כאשר נשאל הכיצד היה לעובד בשכר יכולת כספית מספקת כדי לרכוש את החברה הוא טען שמדובר ב"גייס ערבי", דהיינו, מספר משפחות המתגייסות ביניהן כדי לאסוף מימון מספיק (שם). עמדת התובעת בסיכומיה 18. בפתח סיכומיה טענה התובעת כי הפרשה שנידונה בתיק זה הפכה בשנים האחרונות לסוג של "מכת מדינה" שנחתה על הרשויות המקומיות בישראל בכך שבעלי עסקים מפעילים את עסקיהם באמצעות חברות פרטיות ומתחמקים מתשלום ארנונה על ידי החלפת חברות שצברו חוב ארנונה בחברות אחרות תוך כדי המשך ניהול העסק דה פקטו על ידי אותם גורמים. נטען גם להעברה "דה יורה" כאשר הכוונה הינה בהעברת השם באופן חוקי בלבד. נטען שהדבר נעשה תוך ניצול הוראות סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המחייבות את הרשות לשנות את זהות המחזיק על פי הודעה בכתב. נטען שבתיק זה נקטו הנתבעים במניפולציה האמורה מראשית שנות ה- 2000 בעוד שבכל העת הם הפעילו עסק לממכר ירקות שנשלט על ידי נתבעים 5 ו- 6 במקום. 19. נטען שמדובר בשני נכסים בתחום שיפוטה של התובעת ברחוב האצטדיון 16 בקרית חיים, חיפה בזיהוי פיסי 1127231 וזיהוי פיסי 20066224. הנכס הראשון משמש בעיקר למכירת ירקות ופירות והנכס השני משמש בעיקר לאחסנה. נטען שבהתאם לסעיף 318 לפקודת העיריות (נ"ח) הנכס הראשון רשום כמוחזק על ידי נתבעים 1 - 4 לפרקים ואילו הנכס השני רשום כמוחזק על ידי נתבעת 1. נכון ליום 1.8.07 הגיע חוב הארנונה הכולל בגין הנכסים לסכום התביעה. נטען שהנכס הראשון הוחזק ברצף על ידי נתבעות 1 - 4 מינואר 2001 ועד ליוני 2007 תוך צבירת חוב הארנונה בסך של 563,964 ₪; נטען שהנכס השני הוחזק על ידי נתבעת 1 בלבד מינואר 2001 ועד ליוני 2007 תוך צבירת חוב ארנונה בסך 1,064,885 ₪. 20. התובעת טענה שנתבעים 5 ו- 6 פעלו ביחד ולחוד והקימו חברות שהחזיקו בנכס הראשון ו"מילטו" את פעילות הנכס מחברה לחברה. ביחס לנכס השני נטען שהוא הוחזק על ידי נתבעת 1 במהלך כל התקופה מבלי לשלם ולו שקל אחד בגין ארנונה. נטען עוד שבפועל אותו עסק המשיך לעבוד מהנכס תחת אותו שם "ספיד" בוריאציות מעט שונות. 21. נטען כי נתבע 6 לא טרח להגיש כתב הגנה ונטען שיש לתת פסק דין נגדו ולצורך כך צורף אישור מסירה כדין. צויין עוד שמעבר לטענות של הרמת מסך טענה התובעת טענות לתרמית, רשלנות, והפרת חובת זהירות של מנהל כלפי צד ג' אשר מקימות אחריות אישית למנהל. 22. ביחס לנתבעים 1, 3, ו-5 נטען להרחבת חזית בתצהיר. בכתב ההגנה טען הנתבע 5 להעדר מעורבות בנתבעות 2 ו-4. למרות זאת, נטען שבתצהיר עדות העלה נתבע 5 לראשונה טיעון שהפרדת שטח העסק לשני נכסים כפי שרשום בפנקסי התובעת נעשתה בחוסר תום לב על ידי התובעת ושהתובעת התנגדה לרישום הנכס כנכס אחד. נטען שמדובר בהרחבת חזית ברורה. נטען עוד שכל טענה הנוגעת לסיווג ושטח הנכס אמורה להידון במסגרת הליך ספציפי על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על ארנונה כללית), תשכ"ו-1976 ובית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בה. 23. נטען שבתצהיר העלה נתבע 5 טענות שחלקן מהוות שינוי או הרחבת חזית מכתבי ההגנה: טענת נתבע 5 שנתבעת 1 התקשרה עם נתבעת 4 לניהול החנות בין התאריכים ינואר 2001 עד למרץ 2005. לטענתו, לאחר כשנתיים הסתיימה החזקת נתבעת 1 בנכסים ונתבע 5 טען שהוא פנה לתובעת על מנת לגרום להפרדת השטחים בין הנכסים אולם סורב. טענות אלו לא הועלו בכתב ההגנה; נתבעת 1 החזיקה בנכסים ממרץ 2005 עד לנובמבר 2005 שאז מפאת בעיות כלכליות הפסיקה את החזקתה וחדלה מלפעול. גם טיעון זה לא הועלה בכתב ההגנה. נטען שציוד נתבעת 1 נרכש על ידי נתבעת 2 שמנהלה עלי טרביה, נטען שנתבעת 2 לאחר המכירה נקלעה לקשיים ואז קיבל נתבע 5 הצעה מנתבעת 2 לרכוש בחזרה את הפעילות תוך תפיסת חזקה בנכסים. לטענתו, הוא מאז עומד בהתחייבותיו כלפי העירייה. 24. נטען שבכתב ההגנה נתבעים לא העלו כל טענה בדבר אי נכונות שיעור החוב. עוד טען נתבע 5 שהקים את נתבעות 1 ו- 3 בלבד ושאין לו כל קשר לנתבעות 2 ו- 4. נטען שגרסה זו התפוגגה נוכח הראיות שהוגשו ושהתברר שנתבע 5 פעל בנכסים באמצעות נתבעות 1 ו- 4 בין השנים 2000 ל- 2008: בין היתר, עדותו של אמנון גוזלי, סתירות שנמצאו ביחס לפעילות נתבעת 1 בין השנים 2001 - 2005 בין כתב ההגנה לתצהיר. 25. נטען לשיטתיות באי תשלום הארנונה. נתבעת 4 נרשמה כמחזיקה פיקטיבית בנכס הראשון ולא שילמה ארנונה בין השנים 2001 - 2005 . הנכס השני הוחזק על ידי נתבעת 1 משנת 2001 ועד היום מבלי ששולמה הארנונה. גם נתבעת 2 שלעמדת התובעת נשלטה על ידי נתבעים 5 ו- 6 לא שילמה ארנונה וכך גם נתבעת 3 שהחלה להעביר תשלומי ארנונה רק לאחר הגשת התביעה. לעומת זאת, נתבעת 1 הקפידה לשלם תשלומי מים חשמל דלק ושכירות ולא ניתן הסבר להתנהלות זו על ידי נתבע 5 בחקירתו. נטען שהתנהלות נתבע 5 ובין היתר טענתו ששילם ארנונה בין השנים 2004 ו- 2006 (טענה שנסתרה) מצביעה על פעולה מכוונת להימנע מתשלום. נטען שעסק שאינו מסוגל לשלם ארנונה אמור להפסיק את פעילותו היות ואינו יכול לקיים את עצמו ואינו אמור להמשיך לפעול תוך כדי צבירת חוב של מעל מליון ₪. נטען שיש לבחון את טיעוני נתבע 5 ביחס למאזנים של נתבעת 1 המצביעים על הכנסה שנתית ממוצעת של 7 - 8 מליון ₪. 26. עוד נטען שיש ליתן משקל לעובדה שנערך הליך השגה על השומה ממנו עולה שגם לשיטת נתבעת 1 ונתבעת 5 קיים לכל הפחות חוב חלקי אשר גם הימנו לא שולם דבר. 27. ביחס להפסקת הפעילות הנטענת של נתבעת 1 בשנת 2005 נטען שהדבר נראה תמוה לאור צמצום גרעון החברה מסך של 1,3 מליון ₪ לסך של 340,000 ₪ בשנת 2004. נטען שהמאזנים של נתבעת 1 בין השנים 2001 עד 2005 מוכיחים כי נתבע 5 עשה שימוש בנתבעת 1 לנהל את עסקיו משני הנכסים שעה שלטענתו בין השנים 2001 עד 2004 לא החזיק בהם באמצעות נתבעת 1 או חברה אחרת. נטען שטענות נתבע 5 שהמשיך להחזיק בנתבעת 1 כדי להסדיר חובות ולהחזיק עובדים הינה טענה מופרכת על פניה. 28. נטען שטענת נתבע 5 לגבי מכירת הפעילות של נתבעת 1 לנתבעת 2 לא נתמכו בראיות מהימנות וכי אין הדברים הגיוניים לאור העדר יכולת מצד הקונה, עלי טרביה. 29. ביחס לרכישת העסק חזרה מנתבעת 2 באמצעות נתבעות 3 בשנת 2007 נטען שכל השתלשלות העניינים של המכירה בין נתבעת 1 לנתבעת 2 ולאחר מכן נתבעת 3 מעלה תמיהות. 30. נטען כי בנסיבות המקרה הרמת המסך מוצדקת היות ונעשו פעולות בחוסר תום לב ותוך כדי שימוש לרעה במסך ההתאגדות. נטען שהעברת הפעילות מחברה לחברה כבסיס להתחמקות מתשלום למשיבה מהווה מהלך הנגוע בפגמים אלו. נטען עוד שאי תשלום באופן עקבי ומכוון במשך שנים מעיד כי בעלי השליטה ניצלו לרעה את מסך ההתאגדות על מנת להמנע מתשלום הארנונה. נטען עוד שאי הפסקת הפעילות של נתבעת 1 בין השנים 2000 - 2003 משולה לתרמית כלפי הרשות ולהפרת חובת הזהירות ולהתרשלות מטעם המנהלים היות שהיה עליהם להכריז על הפסקת פעילותה ולהביא לפירוקה אילו מצבה הכלכלי היה כה רע כפי שנטען. 31. נטען עוד שהוברחו נכסים ופעילות עסקית בין חברה לחברה. נטען עוד לעילה של הרמת מסך סטטוטורית על פי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה אשר נטען שחל במקרה הנדון החל משנת 2004, השנה בה נחקק החוק. נטען עוד שפעולות נתבעת 5 ו- 6 מגיעות עד כדי תרמית והפרת חובת הזהירות. עמדת הנתבעים בסיכומיהם 32. בשם נתבעים 1, 3 ו- 5 הוגשו סיכומים בהם נטען כי התובעת מבלבלת בין הגורמים השונים המעורבים במקרה וכך הגיעה גם למסקנות בלתי נכונות. נטען שבעשיית סדר כרונולוגי ועובדתי תהא ההכרעה קלה ופשוטה. נטען שמקור הבלבול החל בכתב התביעה שם לא הוסברה ההפרדה שנעשתה לגבי הנכס המצוי ברח' האצטדיון 16 בקרית חיים. על פי כתב התביעה, קיימים 2 נכסים באותה כתובת כאשר הנכס השני מוחזק על ידי נתבעת 1 מאז ינואר2001 ועד בכלל. באותה נשימה טענה התובעת כי נתבעת 3 מחזיקה באותו נכס מאז יוני 2007 ועד בכלל. מובן כי נטען כי ההחזקה המשותפת אינה קיימת. נטען בנוסף כי על פי התביעה נתבעת 1 מחזיקה בנכס השני משנת 2001 ואילו בנכס הראשון רק 8 חודשים בשנת 2005 ממרץ 2005 ועד לנובמבר 2005. 33. נטען שראשית חשוב להבהיר מדוע קיימים שני מספרי נכסים לאותו נכס. נטען שהתשובה לשאלה מקורה בפיצול הנכס. נטען שהבלבול נוצר כתוצאה מחלוקת הנכס לשניים למרות שלכל אורך הדרך התנהל בו עסק יחיד של פירות וירקות בשותפות כזו או אחרת. נטען שהעדה, גב' חנאן העידה שהחלוקה נעשתה לפי זהות המחזיקים וזאת למרות שהיא לא הצליחה לערוך חלוקה לפי השימושים. נטען שגם הפקח, מר גוזלי, אישר שבמקום התנהל לכל אורך הדרך עסק אחד שהוחזק על ידי מחזיק יחיד כאשר בחלק אחד התבצעו מכירות ובחלק השני נמצאו המשרדים והמחסנים. גם הוא לא ידע לומר אם יש כמה מחזיקים בנכס. 34. נטען שלאורך כל השנים התנהל עסק יחיד במקום כאשר בשלב מסויים נעשה פיצול לגבי הנכס המפריד אותו לשני נכסים שונים באותה כתובת. לגבי הנכס הראשון יש תחלופה של שמות מחזיק ואילו לגבי הנכס השני נטען שקיים מחזיק יחיד. 35. נטען שנקודה חשובה נוספת נשענת על התנהלות התובעת בפיצול הנכסים ומתייחסת בקביעה לגבי סדר המחזיקים. נטען שסדר המחזיקים השונה בין הנכס הראשון לשני יוצר אבסורד לפיו נתבעת 1 החזיקה בנכס השני תקופת זמן ארוכה ואילו בנכס הראשון מספר חודשים בלבד. נטען שעדת התובעת לא ידעה להציג הודעת המחזיקים בנוגע לפיצול וכי הפתרון מצוי בפסק דין שניתן במסגרת ת"א 19480/02 מבית משפט השלום בחיפה שם התובעת ניהלה הליכים נגד "ספיד סל פירות ירקות דהן בע"מ" ו"ספיד האצטדיון סל פירות וירקות דהן 89 בע"מ" וכנגד נתבע 6 אליהו דהן וקיבלה לטובתה פסק דין ביחס לחוב ארנונה המתייחס לאותו נכס. פסק הדין התייחס לחוב ארנונה מאז שנת 1994 של המחזיקים הנ"ל של אותו נכס. נטען שמאיר דהן להבדיל מאליהו דהן לא נתבע באותה תביעה ולא נטען נגדו כי הינו בעל מניות או שולט בחברות הנ"ל. לעומת זאת נטען שספיד סל פירות וירקות ואליהו דהן נתבעו גם בתובענה הנוכחית ונטען נגדם כי החזיקו בנכס השני משנת 2001 עד שנת 2005 כפועל ישיר להחזקת הנכס כולו על ידם בהתאם לפסק הדין. הם לא הגיבו כאמור לטענות. 36. נטען שלא הוסבר על ידי התובעת מדוע שונה שם המחזיק לגבי הנכס הראשון משם החייבים בהתאם לפסק הדין לשמה של נתבעת 1 חרף העובדה שהתנהל עסק יחיד במקום. נטען שלא הוצגה אסמכתא כלשהי הנוגעת להודעת הבעלים על שינוי המחזיק מקביעת פסק הדין. נטען שגב' חנאן השיבה בנוגע לנכס השני שמיום 1.1.01 מחזיקה בו נתבעת 1 וכי בשנת 2001 בוצע פיצול בעקבות פיקוח שהיה במקום וחוזה שכירות שהוצא לעירייה. נטען שבסתירה מוחלטת לאמור לעיל העידה עדת העירייה ביחס לטענה שספיד סל פירות וירקות דהן בע"מ היתה המחזיקה הבלעדית בנכס - שמדובר על תביעה של עו"ד אחר לפני שנת 2002 עד אוקטובר 2002 ושתביעה זו נגעה לנכס אחר שלא פוצל. נטען שלא ניתן הסבר כיצד מופיעה נתבעת 1 כמחזיקה את הנכס מיום 1.1.01 בעוד שנטען לחוב ארנונה של גוף אחר עד לאוקטובר 2002. נטען שהתשובה לנקודה זו היתה פותרת את הקושיה מדוע טוענת התובעת שנתבעת 1 החזיקה בנכס השני מתחילת 2001 ועד היום בהתאם לרישומיה ובנכס הראשון החזיקה רק תקופה של 8 חודשים בשנת 2005; וכן מדוע נתבעת 1 שכבר אינה פעילה, רשומה גם כיום כמחזיקה הנכס השני חרף שאין מחלוקת כי חדלה להתקיים וכי גוף אחר, נתבעת 3, מחזיקה בנכס ומשלמת ארנונה. 37. נטען שגירסת התובעת לגבי החזקה של המחזיקים השונים בכל אחד מן הנכסים הינה חסרת היגיון ואינה משתלבת עם עדות העדים מטעמה. נטען שהפקח מטעם התובעת השיב כי כולם מכירים את המותג "ספיד" המצוי בנכס מבלי לדקדק בשם המדוייק והשיב גם שמדובר בנכס אחד ושלא ידע אודות מספר מחזיקים בנכס. נטען כפועל יוצא כי החזקת הנכס על ידי גורם אחד וההליכים הקודמים מובילים למסקנה הבלתי נמנעת כי עד למרץ 2005 החזיקו נתבעות 4 ו- 6 בנכס. נטען שלא הוצגו הודעות על שינוי שם המחזיק ושבעל המבנה לא הובא לעדות. נטען שהימנעות זו פועלת לחובת התובעת. נטען שתשובותיו של נתבע 5 בחקירתו הנגדית תומכות בעמדה זו כי לדבריו נתבעת 1 היתה ביחסים מסחריים עם החברות האחרות אך מחזיקי הנכס היו החברות הנ"ל. 38. נטען שממרץ 2005 ומשך 8 חודשים עד לנובמבר 2005 החזיקה בנכס נתבעת 1 ושהחוב בגין תקופה זו עומד על 80,847 ₪. נטען שנתבע 5 הציג מאזנים של נתבעת 1 המעידים על הפסדים שהובילו להפסקת פעילותה. נטען שהמאזנים מראים מצב אמת לאורך השנים בנוגע להפסדים מתמשכים. 39. ביחס לתקופה שבין נובמבר 2005 ליוני 2007 החזיקה בנכס נתבעת 3 שמנהלה הינו טרביה עלי. נטען שלא הוגשה כל תביעה נגדו. נטען שמעבר לדבריו של הפקח לא הוגשה כל ראיה אודות מעורבותו של מאיר לנתבעת 3. 40. בתקופה שמיוני 2007 ואילך החזיקה בנכס נתבעת 3 ומשלמת ארנונה כסדרה למעט יתרת חוב מינורית של 26,132 ₪. 41. נטען שאין יסוד לבקשה להרמת מסך היות ו"לא דובים ולא יער" ושאין כלל לייחס לנתבעת 1 החזקה בנכס משנת 2001 עד 2005. נטען שביחס לסעיף 8ג' לחוק ההסדרים המאפשר גביית חוב מבעל שליטה בהתעלם מעקרון האישיות המשפטית המופרדת, המינימום שיש להוכיח הינו קיומם של נכסים בחברה (היות והסעיף נועד למנוע הברחת נכסים במטרה להתחמק מתשלום מס). נטען שכתב התביעה אינו מזכיר כי נתבע 5 הינו בעל נכסים כלשהם. נטען שבמקרה דנן לנתבעת 1 היו חובות והפסדים מדי שנה אשר הובילו להפסקת פעילותה. 42. בסופו של עניין נטען שיש לדחות את התביעה כולה וביתר שאת לדחות את התביעה כנגד נתבע 5. דיון 43. נטען כי בפועל מי שהחזיקה בשני הנכסים היתה נתבעת 1 ונתבע 5, יחד עם נתבע 6 וכי ההודעות האחרות והפעולות שנעשו על ידם היו כזב ונסיון מרמה כלפי העירייה כדי להמנע באופן בלתי חוקי מתשלום ארנונה. 44. במישור הראייתי מצאתי כי עדי התובעת והראיות שהוגשו באמצעותם היו מהימנים. בייחוד אציין את עדותו של הפקח אמנון גוזלי. הוא תיאר כי ביצע ביקורות בנכסים במסגרת תפקידו בתדירות של ביקור כל ארבעה חודשים משך השנים הרלוונטיות בתביעה וכי בכל פעם מצא כי נתבע 5 היה זה שהפעיל את העסק, ללא קשר לזהות החברה אשר לכאורה פעלה במקום. כמו כן, הוא העיד כי בכל הזמנים העסק נשא את השם "ספיד" בוריאציה זו או אחרת. אלו פרטים עובדתיים משמעותיים בעיני ואין זה מעלה או מוריד לעניין הפרטים שמסר שתפקידו של הפקח היה בתחום רישוי עסקים. יש בנוכחות נתבע 5 במקום בתור "מנהל" במהלך כל הביקורים כדי להקים את התשתית העובדתית הדרושה ליצירת קשר דה פקטו בינו והחברות בשליטתו ולבין החברות האחרות אשר כביכול פעלו במקום ולסתור את הטענה שהמקום הופעל ונוהל על ידי אחרים או על ידי חברות שאינן בשליטתו. 45. כמו כן, ביחס לסכומים השונים להם טענה העירייה כחובות הארנונה, עדותה של העדה סעיד חנאן מקובלת עלי, לרבות המסמכים שצורפו לתצהירה. בעניין זה יצויין כי לא נעשה נסיון מצד הנתבעים לשלול את נכונות סכומי החובות, אלא לשלול את ייחוסם לנתבעים 1, 3, ו-5 בלבד. 46. מול ראיות אלו לא מצאתי כי גרסתו של נתבע 5 ביחס להתגלגלות העניינים, מסירת המקום (שני הנכסים) לאחרים כפי שטען, היתה מהימנה או נתמכה בראיות משכנעות. ראשית, הטענה כי אינו בקשר עם מי מבני משפחתו על רקע "סכסוך משפחתי" הועלתה כטענה סתמית ללא תיאור מפורט. 47. בנוסף הוגשו מסמכים המצביעים כי גרסת התובעת היא הנכונה. ב- 27.8.01 נשלח מכתב על ידי נתבע 5 ביחס לנכס הראשון והשני בו הוא מביע הסתייגות על שטחי המחסן והחנות לעניין הארנונה. זאת, כאשר הנכס הראשון מוחזק לכאורה באותה עת על ידי נתבעת 4. נתבע 5 לא הצליח ליתן הסבר לעניין זה. בחקירה הנגדית הוצג לנתבע 5 הסכם שכירות משנת 2001. הוא טען כי אינו זוכר את ההסכם ואינו מזהה את חתימתו וכי בכל מקרה את ההסכם לא עשה עם הבעלים של הנכסים אלא עם נתבעת 4. הוצג לנתבע 5 הסכם להארכת ההסכם הראשון שמפנה להסכם הראשון. הוא הודה שחתם על הסכם ההארכה אך הוסיף כי "יכול להיות שהם [נתבעת 4] נתנו לי לחתום עליו, כי היינו אחים ומשפחה ושכרנו יחד, אני חתמתי על הטופס הזה..." (עמ' 23 ש' 26-32 לפרוטוקול מיום 18.5.11). יש בכך כדי להצביע על כך כי שני ההסכמים נחתמו על ידי נתבע 5 למען נתבעת 1, שהרי אין זה הגיוני כי יחתום על הארכה בלבד ולא היה לנתבע 5 תפקיד בנתבעת 4 במהלך תקופה כלשהי. לעומת זאת, לא הציג נתבע 5 ראיה להפסקת החזקת הנכסים על ידי נתבעת 1 בין השנים 2001-2005. יתר על כן, בכל המאזנים של נתבעת 1 בין השנים 2003-2005 נרשמה הערה: "המקום בו פועלת החברה מוחזק על ידה לפי הסכם שכירות מיום 1 בינואר 2001. דמי השכירות מתייחסים לחנות בה פועלת החברה ולמחסן צמוד." מכל האמור עולה בצורה ברורה כי מי שהחזיק בנכס היה נתבעת 1 בהנהגת נתבע 5. 48. נתבע 5 טען כי מכר את הפעילות של נתבעת 1 לידי עלי טרביה ונתבעת 2 בסכום שבין 660,000 ₪- 700,000 ₪. מדובר בעובד שכיר במקום שהשתכר קודם במשכורת שבין 5,000 - 7,000 ₪ לחודש אשר לכאורה היה הבעלים של נתבעת 2. לא הוצגו חשבוניות לעסקה, העברה של כספים בפועל והעובד אף לא הובא לעדות. תחת זאת טען נתבע 5 בחקירתו כי הכסף בא מגיוס כספים בקרב משפחת העובד. על פני הדברים לגרסה של מכירת העסק אין כל תימוכין, אלא היפוכו של דבר, לא ניתן לה כל הסבר או גיבוי הגיוני. גם גרסתו ביחס לרכישת העסק חזרה על ידי נתבעת 3 חסרת הגיון על רקע טענות נתבע 5 להפסדים קשים משך כל השנים כתוצאה מהפעלת העסק. כמו כן, לא הוצגה חשבונית שתעיד על ביצוע העסקה הנטענת. 49. יצויין שבכל החברות אשר באו, כביכול, בנעלי של נתבעת 1 במהלך השנים הופיע השם "ספיד", פעם ספיד בראשית, פעם ספיד סל פירות וירקות ובתקופות אחרות שמות אחרים שבכולם הופיע השם "ספיד". אין לי ספק שקהל הקונים, כפי הנראה הנאמן, של המקום לא הטריח עצמו על בירור בין הגרסאות השונות של האליטרציות של שם העסק. 50. עוד יצויין כי למרות טענותיו של נתבע 5 כי נתבעת 1 סבלה מקשיים כספיים עד שנסגרה בשנת 2005 והעובדה כי אף אחת מהחברות לא שילמה ארנונה בגין הנכסים בין 2001-2007, שולמו באופן רציף הוצאות אחרות כגון מים וחשמל שהיו חיוניות לתפעול העסק. 51. מסקנתי הינה שההעברות בין נתבעת 1 לבין החברות האחרות לגבי הנכס הראשון, מס' 1127321 היו הלכה למעשה העברות פיקטיביות. ביחס לנכס השני, מס' 2006224, הנני מקבל את גרסת התובעת כי הוא הוחזק למשך כל התקופה על ידי נתבעת 1 ונוהל, דה- פקטו ודה יורה, על ידי נתבע 5. 52. טענות נתבעים לגבי הפרדת הנכסים מהוות הרחבת חזית אסורה ולא הוזכרו בכתב ההגנה ועל כן אין מקום לדון בהן. מעבר לכך, טענות בנוגע לסיווג הנכסים, אם היו, היו צריכות להיות מועלות בהליך אחר במסגרת ערר. 53. כתוצאה, מתקבלות טענות התובעת כי נתבעים 5 ו-6 פעלו באופן שיטתי להקמת חברות שונות על מנת שיחזיקו כביכול בנכס הראשון ומילטו את פעילות העסק מחברה לחברה כאשר בפועל בכל התקופה החזיקה בנכס נתבעת 1 בניהולו של נתבע 5 והנני מקבל את הטענה כי במהלך כל התקופה נתבעת 1 בניהול נתבע 5 החזיקה בנכס השני. 54. ממכלול הראיות התרשמתי כי מדובר במקרה שבו נעשה ניסיון של ממש על ידי נתבע 5 להתחמק מתשלום ארנונה באמצעות מעשי מרמה ותוך כדי שימוש שלא בתום לב בחברות. העברת הפעילות מחברה לחברה על ידי נתבעים 5 ו-6 היתה ניצול לרעה של סעיפים 325-326 לפקודת העיריות [נ"ח]. כמו כן, אי תשלום הארנונה משך שנים באופן מכוון על ידי בעלי השליטה, למרות שהעסק המשיך בכל העת להתנהל במקום מעיד על ניצול לרעה של פעילות תאגידית. במקרה דנן גם הוברחו נכסים מחברה לחברה על מנת להתחמק מתשלומי הארנונה. כפי שצויין לעיל, מעשי נתבעים 5 ו-6 הגיעו לכדי תרמית כלפי העירייה. בכל אלו יש כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות (ע"א 10582/02 ישראל בן-אבו נ' דלתות חמדיה (16.10.2005). 55. במקרה דנן על סמך הממצאים העובדתיים שצויינו לעיל, לגבי חלק מהתקופה - החל משנת 2004 - קיימת גם עילה להרמת מסך סטטוטורית על סמך האמור בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה. 56. עוד יצויין כי ביחס לנתבע 6, לא הוגש כתב הגנה, למרות שכתבי הטענות הומצאו לו. על כן ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה בהעדר הגנה אשר הוא ישא בו יחד ולחוד עם הנתבעים האחרים. 57. לאור הקביעות שלעיל אין צורך להכריע בעילות האחרות אשר נטענו על ידי התובעת לצורך חיוב הנתבעים. 58. מכל האמור לעיל, הנני מחייב את נתבעים 1, 5 ו-6 בכל סכום התביעה יחד ולחוד. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעות האחרות בסכומים אשר יוחסו להן על פי הרשום בספרי העירייה כמפורט לעיל, יחד ולחוד עם חיובי הנתבעים האחרים. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין וחלקם בהתאם לחוק הרשויות המקומיות כאמור לעיל. לסכומים יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 3.5% מהסכום שנפסק והחזר הוצאות, הכל בהתאם לפסיקתה שתוגש. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. ניתן היום, ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. הרמת מסךמסמכיםכתב הגנהארנונה