השיקולים לפסיקת שכר טרחת כונס נכסים

בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני, שופט בכיר) בה"פ 776/98, האחת מיום 3.07.11 והשנייה מיום 5.07.11 העוסקות בקביעת שכר טרחתם של המבקש ומשיב 3 בתפקידם ככונסי נכסים למכירת המקרקעין אשר בנוי עליהם קולנוע "סמדר" בירושלים (להלן: "כונסי הנכסים" ו"המקרקעין" בהתאמה). 1. כונסי הנכסים מונו ביום 26.01.99 למכירת המקרקעין לשם פירוק השיתוף בין משיבה 1 לאֵם משיבה 2 במקרקעין. כיום, רשומות הזכויות במקרקעין של האֵם על שם משיבה 2 לאחר שהיא ירשה את כל זכויות האֵם שהלכה בינתיים לעולמה. בהחלטה מיום 26.01.99 נקבע כי המקרקעין ימכרו בשלמותם לצד שלישי אשר יציע את ההצעה במחיר ובתנאים הטובים ביותר. עם זאת, נתנה לכל אחת מבעלי הזכויות הרשומות של המקרקעין, משיבות 1 ו-2, זכות סירוב ראשונה לרכוש את חלקהּ של הצד השני בבעלות במחיר ובתנאים הזהים להצעת הצד השלישי. במקרה ששתי המשיבות ירצו לרכוש זו מזו את זכויותיהן תתבצע התמחרות ביניהן. כן נקבע, כי שכר טרחת כונסי הנכסים ישולם מתוך הכספים שבקופת הכינוס על ידי שני הצדדים. 2. הליכי מכירת הנכס התארכו במשך שנים רבות, במסגרתן קיימו כונסי הנכסים מספר מכרזים והתדיינו בהליכים משפטיים רבים, אשר פורטו בהרחבה במסגרת בקשה זו. בין היתר, היה צורך לבטל הסכם מכר שערכה אמהּ של משיבה 2 למכירת זכויותיה במקרקעין לצד ג' שלא באמצעות כונסי הנכסים. בסופו של דבר, ביום 7.02.11 ערכו כונסי הנכסים התמחרות בין הצדדים השלישיים אשר הגישו הצעות למכרז שפורסם ביום 2.01.11, ו"חברת פרץ נורית בנין נכסים והשקעות בע"מ" אשר הציעה לרכוש את המקרקעין תמורת סך של 12,500,000 ₪ הוכרזה כזוכה במכרז. בהמשך לכך, ביום 20.02.11 ערכו כונסי הנכסים התמחרות בין המשיבות, ובסיומה זכתה משיבה 1 ברכישת המקרקעין תמורת סך של 16,260,000 ₪. ביום 20.03.11 אישר בית המשפט את המכירה. 3. בהחלטה מיום 3.07.11 קבע בית המשפט כי שכר טרחתם של כונסי הנכסים יעמוד על 10% בשל ריבוי ההלכים וחלוף הזמן ממועד מינויים, והוא ייגזר מסכום המכירה של מחצית הזכויות במקרקעין, היינו מסך של 8,130,000 ₪. בהמשך להחלטה נתבקש בית המשפט על ידי המבקש להבהיר כי לסכום שנפסק יתווסף מע"מ כחוק, ואולם בהחלטה מיום 5.07.11 קבע בית המשפט כי בהתאם לתקנה 512(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), לא ייפסק ולא יתווסף מע"מ לסכום שנקבע, ועל כן הסכום שנקבע בהחלטה מיום 3.07.11 כולל מע"מ. 4. לטענת המבקש, בשתי החלטות אלו שגה בית המשפט. לדבריו, לא היה מקום לקבוע כי שכר הטרחה ייגזר משווי המכירה, היינו ממחצית שווי המקרקעין, אלא משווים המלא. הוא ציין כי לפי פסיקת בתי המשפט אין בעובדה שאחד מהבעלים זכה במכרז, תוך תשלום בפועל רק עבור חלק מהנכס, כדי לשנות מהעובדה כי שכר טרחת כונסי הנכסים ישולם על בסיס שווי הנכס כולו. זאת הואיל וכונסי הנכסים מונו לתפקידם ביחס למקרקעין בשלמותם ועבור כל בעלי המקרקעין ובשל העובדה כי הליך כינוס הנכסים היה למקרקעין כולם ולא רק ביחס למחצית הזכויות בהם. המבקש הוסיף כי בהסכם שנכרת עם משיבה 1 נקבע במפורש כי ההסכם הינו למכירת הנכס בשלמותו וצוין בו כי בנוסף לתמורה המסוכמת עבור זכויות משיבה 2 בנכס (בסך של 8.13 מיליון ₪) יהיה על משיבה 1 לשלם "גם את חלקה היא בהוצאות הכינוס ובשכ"ט כונסי הנכסים בצירוף מע"מ כחוק וזאת בגין חלקה של הקונה עצמה בנכס (50%)". 5. המבקש הוסיף וטען כי גם לא היה מקום שלא להוסיף מע"מ לשכר הטרחה שנפסק, שכן תקנה 512(ג) לתקנות עוסקת בשכר טרחת עו"ד הנפסק לזכותו של בעל דין שנועד לפצותו על הוצאותיו והוא משולם לבעל הדין ולא לבא-כוחו. במקרה זה, לעומת זאת, מדובר בשכר טרחה שמשולם לבעל תפקיד אשר בניגוד לבעל דין המשלשל את מלוא סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק לו לכיסו, חייב בתשלום מע"מ בגין שכר הטרחה שנפסק לו עבור השירות שנתן. 6. יצוין כי במסגרת בקשתו ציין המבקש רק את המשיבות 1 ו-2 ואת כונס הנכסים הנוסף (משיב 3) כמשיבים לבקשה. ואולם, לאחר הגשת הבקשה עתרו משיבות 4 ו-5 להצטרף כמשיבות לערעור, בטוענן כי בתביעה שהגישו לאחרונה (ת"א 43356-08-11 בבית משפט זה) נטען על ידן כי הן זכאיות לקבלת מלוא התמורה שתגיע למשיבה 2 במסגרת הליכי הכינוס, ומשכך קבלת בקשת המבקש תפגע בהן באופן מהותי וישיר. בהחלטה מיום 3.10.11, חרף התנגדות המבקש, ניתנה למשיבות זכות תשובה לבקשת רשות הערעור. 7. משיבות 2, 4 ו-5 (להלן: "המשיבות") טענו כי יש לדחות את הבקשה מפני שההלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בנושא פסיקת שכרו של בעל תפקיד למעט במקרים נדירים מאוד שמקרה זה אינו בא בגדרם. אדרבה, במקרה זה בית משפט קמא אשר ליווה את כל ההליכים שהתנהלו סביב מכירת המקרקעין שקל את מכלול השיקולים הרלבנטיים לפסיקת שכר טרחת כונסי הנכסים, ואין מקום להתערבות כלשהי בהחלטתו. 8. המשיבות הוסיפו כי גם לגופו של עניין החלטת בית משפט קמא מוצדקת והיא זיכתה את כונסי הנכסים בשכר טרחה גבוה מאוד בסך של 813,000 ₪. לטענתם, שכר בעלי תפקיד הניתן להם בגין מימוש נכסים מבוסס על גובה הפדיון בפועל ולא על פדיון תיאורטי שכלל לא התקבל בקופת הכינוס. לכן, בצדק פסק בית משפט קמא כי שכר טרחתם של כונסי הנכסים ייגזר מהתמורה שהתקבלה בפועל, היינו מחצית שוויים של המקרקעין. אכן, במספר פסקי דין נקבע כי הבסיס הראוי לפסיקת שכר כונס נכסים הוא השווי המלא של הנכס הנמכר, גם במקרה בו אחד השותפים השתתף בהתמחרות לגבי הנכס עם צדדים שלישיים ורכש בסופו של דבר רק מחצית הנכס. ואולם, מדובר בפסק דין של בית משפט מחוזי שאינו מהווה תקדים מחייב וקיימות בפסיקה גם דעות אחרות לפיהן הבסיס הראוי לפסיקת שכר כונס נכסים הוא רק החלק שמומש בפועל על ידי הכונס. כמו כן, בנסיבות מקרה זה, לא יכולה להיות מחלוקת כי יש לגזור את השכר מהכסף שנתקבל בפועל כתוצאה ממכירת מחצית המקרקעין. הטעם לכך נעוץ בעבודה שבמקרה זה, נקבע עוד בתחילת ההליך, במסגרת ההחלטה מיום 26.01.99 למינוי כונסי הנכסים, כי בטרם מכירת המקרקעין לצד ג' יבוצע הליך התמחרות בין השותפים בנכס להם ניתנה זכות סירוב. אין מדובר אפוא, במקרה רגיל בו אחד מהשותפים החליט להשתתף בהתמחרות לרכישת הנכס כולו, יחד עם שאר המציעים, ורק כפועל יוצא מזכייתו הוא רוכש רק מחצית מהזכויות, אלא במצב שבו מראש נקבע מנגנון בו ניתנה לשותפים זכות סירוב. כונסי הנכסים היו מודעים אפוא, מראש לאפשרות שהמקרקעין ימכרו רק במחציתם לאחד השותפים, ולמיטב ידיעתן, כונסי הנכסים ידעו כי קיים סיכוי גבוה לכך שמי מהמשיבות אכן תממש את זכות הסירוב. 9. המשיבות הוסיפו וטענו כי בכל מקרה, גם אם נפלה טעות בקביעת בית משפט קמא בשאלת הסכום ממנו יש לגזור את שכר הטרחה, אין מקום להתערב בהחלטתו. הטעם לכך נעוץ בכך שאין חשיבות גדולה לשאלת הדרך בה הגיע בית המשפט לגובה שכר בעל התפקיד והדבר החשוב הוא "השורה התחתונה" של גובה השכר שנפסק. במקרה זה בית המשפט פסק לכונסי הנכסים שכר טרחה בשיעור 10% מסכום הרכישה, שהוא שכר הגבוה בהרבה מהשכר אותו יש לפסוק בהתאם להלכה הפסוקה, היינו בין 3 ל-6 אחוזים. ב"שורה התחתונה" במקרה זה נפסק לכונסי הנכסים שכר ראוי ביותר ואין אפוא, מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. המבקש תופס את החבל בשני קצותיו, כשמחד הוא נאחז בפסיקת בית משפט קמא שפסק לו שכר טרחה גבוה בשיעור 10% ובד בבד הוא מבקש לסטות מקביעת בית המשפט כי שכר הטרחה ייגזר רק ממחצית שווי הנכס. הם גם הצביעו על כך שבהתאם להלכה הפסוקה בית המשפט רשאי להורות על פסיקת שכר נמוך יותר מהמקובל כאשר מדובר בנכס בעל שווי רב כבמקרה זה. כך, שבסופו של יום, השכר שנפסק לכונסי הנכסים הוא שכר ראוי מכל בחינה, ואין מקום להתערבותה של ערכאה זו בעניין זה. 10. המשיבות גם דחו את טענות המבקש בכל הנוגע לאי הוספת המע"מ על שכר הטרחה, שכן מדובר בעניין המצוי בשיקול דעתו של בית המשפט. לטענתם עוד, על אף שתקנה 512(ג) לתקנות עוסקת בשכר טרחת עו"ד, אין מקום להבחנה בין פסיקת שכ"ט עו"ד לפסיקת שכ"ט בעל תפקיד, ולא היה מקום לפסוק מע"מ על שכר הטרחה. במקרה זה גם, משיבה 1 לא תוכל ממילא לקזז מס תשומות מחשבונית מס שכונסי הנכסים ינפיקו לה, שכן לא תהיה לה כל הכנסה כנגדה תוכל לקזז את מס התשומות, וגם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה. המשיבות הוסיפו בעניין זה וטענו כי שכר הטרחה בשיעור 10% נגזר, כפי שציין בית משפט קמא מסך של 8,130,000 ₪ שהוא סכום המכירה בצירוף מע"מ. משכך, גם לשיטת המבקש הוא קיבל למעשה את הסכום לו הוא טוען, שכן הוספת מע"מ על שכר הטרחה הנגזר מתמורת המכירה ללא מע"מ (7,008,620 ₪) שקול לסכום שנפסק לכונסי הנכסים בפועל בהתייחס לתמורת המכירה הכוללת מע"מ (8,130,000 ₪). 11. על כל אלו נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולוּ בשל העובדה שכונס הנכסים שפעל לצדו של המבקש, משיב 3, לא הצטרף כמבקש ובכך הביע את דעתו כי השכר שנפסק לו הוא שכר ראוי וכי אין עילה חוקית להתערב בו. קבלת הבקשה והערעור בעקבותיה עלול להביא לתוצאה אבסורדית, לפיה רק המבקש יקבל שכר גבוה יותר ואילו משיב 3, שלא הצטרף לערעור לא יהא זכאי ליהנות מפירות הערעור. 12. ואכן, משיב 3 ציין בתשובתו, שהוגשה במשותף עם משיבה 1, כי שכר הטרחה שנפסק לכונסי הנכסים הוא הגון וראוי בנסיבות העניין, ובכלל זה ההשקעה הרבה שהשקיעו והצלחתם לממש את הנכס במחיר המירבי. משיבים 1 ו-3 ציינו אף הם כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בפסיקת שכר טרחה והוצאות, בפרט בנוגע לשכר טרחתם של כונסי נכסים ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטתו. לגופו של עניין הם ציינו כי הם חולקים על עמדת המבקש לפיה יש לפסוק את שכר הטרחה לפי שווי הנכס כולו. 13. הצדדים נתנו את הסכמתם כי בית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דיון והכרעה 14. אכן, ההלכה מקדמת דנא היא כי ככלל אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת גובה שכר טרחת בעלי תפקידים (ראו למשל, ע"א 2817/91 מימון נ' אומרן פ"ד מז(1) 152, 161). הערכאה הדיונית היא זו הבקיאה בפרטי המקרה ובנסיבותיו הקונקרטיות, ולפיכך מרחב שיקול דעתה הוא נרחב וערכאת הערעור תתערב בו רק במקרים נדירים (רע"א 7776/09 פיראלי נ' קרן לב"י למען בטחון ישראל, פורסם במאגרים [3.03.10]; רע"א 2826/08 משרד וילי יצחקי ושות'-עורכי דין נ' המנהלים המיוחדים עו"ד אילן דסאו, פורסם במאגרים [13.05.08]; בע"מ 11098/08 פלונית נ' פלונית, פורסם במאגרים [1.04.09). ואולם מקרה זה נמנה על אותם מקרים נדירים בהם על בית המשפט שלערעור להתערב בקביעתה של הערכאה הדיונית, ולוּ משום שאין מדובר רק בשאלה של הערכת גובה שכר הטרחה, כי אם בשאלה משפטית הנוגעת לסכום ממנו יש לגזור את שכר הטרחה שנקבע. 15. צודק המבקש כי הוא וחברו, משיב 3, התמנו ככונסי נכסים על כל המקרקעין כמקשה אחת, לכינוסם ולמכירת כולם בשלמות. פעולת הכינוס נעשתה עבור כל הצדדים, באופן שבמסגרת פירוק השיתוף יוכלו לממש זכויותיהם במקרקעין. השמאות נעשתה לגבי כל המקרקעין, המכרזים שנוסחו על ידי כונסי הנכסים וההתמחרות היו אף הם לגבי המקרקעין כולם. בנסיבות אלו די נהיר כי יש לגזור את שכר טרחתם של כונסי הנכסים ממחיר המקרקעין כולם ולא אך ממחיר התמורה שנתקבלה. אכן בסופו של דבר נמכר רק חלקה של משיבה 2, בעוד שחלקה של משיבה 1 לא נמכר, אך בכך אין לשנות מהעובדה כי פירוק השיתוף נעשה במקרקעין בשלמות. בכך שונה עניינם של כונסי הנכסים במקרה זה ממקרה של כונס נכסים הממונה דרך משל בהליכי חדלות פירעון. תפקידו של כונס נכסים בהליכי חדלות פירעון הוא בין היתר לכנוס את כלל נכסי החייב לקופת הכינוס על מנת שיהא בהם לפרוע את חובותיו לנושים. במקרה שכזה, יש לגזור את שכר טרחתו של כונס הנכסים מתוך הכספים שהגיעו לקופת הכינוס בפועל מפני שלשם כך מונה. לא כך במקרה של כונס נכסים שמונה לשם פירוק שותפות, שתפקידו כאמור הוא פירוק השיתוף בנכס. במקרה שכזה יש לגזור את שכר הטרחה משוויו של הנכס שעל פירוקו נתמנה הכונס. 16. במקרה זה, כונסי הנכסים פעלו עבור כל בעלי הזכויות במקרקעין, תפקידם היה להביא לפירוק המקרקעין ובפעולתם הם אכן הביאו לתוצאה הסופית, בה אין שותפות במקרקעין המונעות מבעליהם לממש את זכויותיהם בהם. בנסיבות אלו יש לגזור, אפוא, את גובה שכר טרחתם משווי המקרקעין שלפירוק השיתוף בהם הם נתמנו (ראו ע"א (מחוזי-ת"א) 3120/00 בלייש אודט נ' אלבר נכסים והשקעות בע"מ, פורסם במאגרים [21.07.02]). קשה להצדיק תוצאה לפיה, לוּ משיבות 1 ו-2 היו מוותרות על זכות הסירוב הראשונה שלהם וכונסי הנכסים היו משלימים את תפקידם לאחר מכירת המקרקעין לצד ג', הם היו מקבלים שכ"ט הנגזר ממכירת כל המקרקעין, ועתה כשהוטלה עליהם משימה נוספת של ביצוע התמחרות בין המשיבות, יגרע חלקם בחצי. 17. אכן, בית המשפט קבע לכונסי הנכסים שכר טרחה ברף העליון של שכר הטרחה המקובל ואף למעלה ממנו (ראו רע"א 10046/06 עו"ד מיכאל מנדלסון נ' גורגה (צינמון), פורסם במאגרים [27.05.07]); ע"א 373/70 מרגוליס נ' בנק א"י בריטניה בע"מ, פ"ד כח(1) 273); ת"א (מחוזי-ת"א) 417/92 עמרמי נ' שהם, פורסם במאגרים [2.12.10]). ואולם, בית המשפט ציין בהחלטתו במפורש את ההנמקה לכך, שהיא היקף ההשקעה והמאמץ, כמו גם ריבוי ההליכים שנדרשו מכונסי הנכסים עד שהגיעו לקו הסיום ומילאו את מלאכתם בפירוק השיתוף. לא היה מדובר אך בביצוע פעולות המבוצעות בדרך של שגרה שאינן כרוכות במאמץ מיוחד או בהשקעת זמן חריגה. במקרה זה נדרשו כונסי הנכסים להזמין מספר שומות, לנהל מספר מכרזים ובד בבד הם ניהלו הליכים משפטיים לביטול מכירת המקרקעין לצד ג' על ידי אמהּ של משיבה 2, ובכלל זה הליכי ערעור רבים ועוד. 18. בד בבד, צודקים המשיבים כי ההלכה היא כי בקביעת שכר טרחה על ידי בית המשפט אין לתת את הדעת לערך המקרקעין בלבד. על בית המשפט לבחון את ה"שורה התחתונה" של שכר הטרחה שנפסק ובמקרים מסוימים הוא רשאי לקבוע כי שכר הטרחה יהיה נמוך מאמות המידה הקבועות, גם במקרים בהם נתבע מכונס נכסים מאמץ מיוחד והליכי ביצוע מוגברים, אם סבור בית המשפט כי קביעת שכר הטרחה בהתחשב בערך המקרקעין בלבד נראה בלתי סביר על פניו. הדבר נכון למשל, במקרים בהם ערכו של הנכס גבוה במיוחד (ראו בר"ע (מחוזי-חי') 276/00 חברה לפיתוח מרכזים מסחריים נ' אדמות שמאי, פורסם במאגרים [14.06.00]). בנסיבות מקרה זה, אין לדעת, אך יש מקום לסברה כי לוּ היה בית משפט קמא גוזר את שכר הטרחה ממלוא שווי המקרקעין ולא אך ממחציתו, הוא היה קובע אחוז נמוך יותר מ-10% לפיו יש לגזור את שכר הטרחה. 19. בנסיבות אלו, אין מנוס מלהחזיר את הדיון בשאלת שיעור שכר הטרחה לבית משפט קמא, שכן היכולת להעריך את שכר הטרחה הראוי לכונסי הנכסים מצויה בידי בית המשפט אשר ליווה את התיק במשך שנים רבות, מכיר היטב את ההליכים שהתקיימו בו, ובידיו הכלים לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לפסיקת שכר כונסי הנכסים. 20. ובאשר לטענות המבקש בדבר המע"מ. אכן, הצדק עמו כי תקנה 512(ג) לתקנות עוסקת בשכר טרחת עו"ד הנפסק לזכותו של בעל דין ומשולם לבעל הדין ולא לבא-כוחו, ולא בשכר טרחתו של בעל תפקיד אשר חייב בתשלום מע"מ בגין שכר הטרחה שנפסק לו עבור השירות שנתן. משכך, אין כל הצדקה שלא להוסיף מע"מ על שכר הטרחה שנקבע לו. ברם, מאידך, בצדק ציין ב"כ משיבה 2, כי שכר הטרחה של כונסי הנכסים צריך להיגזר משווי המקרקעין ללא מע"מ, שכן כאמור, שכר הטרחה נגזר משווי המקרקעין שלשם פירוקם הוא מונה, ופשיטא כי רכיב המע"מ אינו בכלל שוויים של המקרקעין. למסקנה זו גם ניתן להגיע על דרך ההיקש מהוראת תקנה 9(א) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 הקובעת כי "שכר הטרחה יחושב מהתקבול בלא מס ערך מוסף". אכן, הוראה דומה לא נמצאת במסגרת תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002, אך תקנות אלו הותקנו בהתאם לסעיף 81ב1(ד) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 והן עוסקות בשכר טרחה בגין מכירת דירת מגורים, מכירה שמעצם טבעה אינה מחוייבת בתשלום מע"מ. בנסיבות אלו, בסופו של יום, שכר הטרחה שנפסק לכונסי הנכסים בפועל שנגזר משווי המקרקעין כולל מע"מ זהה לתוצאה שהייתה מתקבלת מגזירת שכר הטרחה מתמורה הדירה ללא המע"מ תוך תוספת מע"מ לשכר הטרחה. 21. בשולי הדברים יצוין כי לא מצאתי ממש בטענה כי יש לדחות את הבקשה והערעור אך בשל העובדה כי משיב 3 שהתמנה ככונס נכסים יחד עם המבקש, לא ערער על ההחלטה ואף גילה דעתו כי שכר הטרחה שנפסק לו ולמבקש הינו ראוי בנסיבות העניין. אכן, במצב דברים זה, בו מונו שני כונסי נכסים ורק אחד מהם מערער כנגד ההחלטה בדבר שכר טרחתו, ייתכן אמנם כי אם תתקבל טענתו, רק הכונס שהגיש את הערעור יזכה להגדלת שכר הטרחה. ברם, מצב זה אינו שונה מכל מקרה אחר, בו שני תובעים, או אפילו שני שותפים, הפסידו במשפטם, ורק אחד מהם מערער על פסק הדין. גם במקרה שכזה, ייתכן שככל שהערעור של התובע הבודד יתקבל, רק זה שהגיש את הערעור יזכה ליהנות מכך, אך אין בתוצאה שכזו כל הצדקה לדחיית הערעור. 22. התוצאה היא אפוא, כי התיק מוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע לפי שיקול דעתו את שכר הטרחה הראוי לכונסי הנכסים בהתחשב בכך שיש לגזור את שכר הטרחה משווי המקרקעין בשלמותם ולא אך מהמחצית כנגדה שולמה תמורה בפועל, בניכוי המע"מ, אך תוך הוספת מע"מ לשכר הטרחה. 23. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ב, 27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. כינוס נכסיםשכר טרחה