נפילה בבריכה במלון בים המלח - נזקי גוף

1. עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובעת, לטענתה, ביום 13.05.05, בבריכת מי ים המלח בבית המלון המופעל על ידי הנתבעת 1 (להלן: "בית המלון"). 2. התובעת התארחה יחד עם בני משפחתה בבית המלון. בכתב התביעה טענה כי ביקשה לרחוץ בבריכה בבית המלון, התקרבה לשפת הבריכה וכתוצאה מרטיבות במקום החליקה והחלה לבלוע מי מלח. (סעיפים 4(ג)-4(ד) לכתב התביעה). התובעת טענה כי בית המלון התרשל בכך שלא מנע את הליכתה בשטח הבריכה, נמנע מתחזוקה נאותה של המקום, לא דאג להציב שלטים מתאימים בסמוך לשפת הבריכה מהם ניתן היה ללמוד כי מדובר בבריכת מי ים המלח ולא הציב מציל בבריכה. (סעיף 9 לכתב התביעה). 3. התובעת תבעה פיצויים בגין הוצאות רפואיות, הוצאות עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, ניידות וכאב וסבל. הבריכה 4. בתה של התובעת, הגב' אושרה כרמלי, אשר שהתה יחד עם התובעת במתחם הבריכה, העידה במשפט. לאחר שהוצגה לה תמונת הכניסה לספא (נספח ב' לתיק מוצגי הנתבעים), אישרה כי הבריכה נמצאת במתחם הספא של בית המלון. (עמ' 5 לפרוט', ש' 28-31). התובעת מסרה בעדותה כי ראתה אנשים אחרים אשר נמצאו בתוך הבריכה ומפלס המים הגיע לגובה הכתף או הצוואר (עמ' 11 לפרוט', שורות 13-14, 26). 5. מנהל בית המלון, מר עופר שטרית, אשר שימש במועד הרלבנטי בתפקיד סמנכ"ל בית המלון, העיד כי הבריכה הינה בריכת טבילה במי ים המלח. מידותיה של הבריכה מצומצמים, מפלס המים בה נמוך ויש בה מעקות בטיחות נגישים למשתמשים (עמ' 18 לפרוט', ש' 9-15, עמ' 20, ש' 14-15). 6. מר יוסף אלפונטה, אשר במועד האירוע שימש בבית המלון בתפקיד קב"ט, הצהיר כי הבריכה הינה בריכת מי ים המלח אשר נמצאת בספא בית המלון. הבריכה אינה עמוקה ובכניסה לשטח הבריכה מצויים שלטים המציינים כי הבריכה הינה בריכת מי ים המלח. (סעיפים 8-9 לתצהירו). 7. בתמונת השלט המוצב בכניסה לספא (נספח ב' בתיק מוצגי הנתבעים), ניתן לראות את אזור הכניסה לספא בית המלון. בשלט כתוב כי הכניסה לבריכה היא מגיל 16 בלבד. כן נכתב בשלט כי קפיצה, צלילה ומשחקי מים אסורים בבריכה זו. 8. לאור האמור, מדובר בבריכת מי ים המלח אשר נמצאת בספא של בית המלון, הכניסה לבריכה היא מגיל 16, הבריכה אינה גדולה, מפלס המים בה מאפשר עמידה על קרקעית הבריכה כשהראש מחוץ למים. הבריכה מיועדת לטבילה. קפיצה, צלילה ומשחקי מים אסורים בבריכה. התאונה 9. ביחס לנסיבות התאונה העידו התובעת, בתה, גב' אושרה כרמלי וקב"ט המלון, מר יוסף אלפונטה. 10. התובעת ובתה הגיעו יחדיו לבריכה. לדברי התובעת בתצהירה, לא ידעה כי הבריכה היא בריכת מי ים המלח, היא ביקשה לרחוץ בבריכה, לשם כך התקרבה לשפת הבריכה אלא שאז, כתוצאה מרטיבות במקום, החליקה, נפלה לאחור והחלה לבלוע מי מלח. לדברי התובעת, הרגישה כי היא צפה במים מבלי שיכלה להתהפך, להסתובב או לשחות, רגליה לא נגעו בקרקע, היא לא יכלה להגיע למעקה בצידי הבריכה ולכן הייתה במצב של בליעת מי מלח. (סעיפים 3(ג), 3(ה) לתצהיר התובעת). התובעת מסרה בעדותה: "אני ירדתי לבריכה, עד הקרקע ופתאום לא יודעת איך התחלקתי אחרי 2-3 מדרגות ופתאום אני רואה שאני על הגב, לא ידעתי שהמים מלוח, אם הייתי יודעת לא הייתי נכנסת בכלל. התחלקתי והלכתי לגב, אני רוצה להסתובב ואני רואה אנשים שהמים מגיעים להם עד הכתף והצוואר ואני אומרת זה לא מסוכן אני יכולה לעמוד, אני מתהפכת, אין לי ברירה אני רוצה לעמוד, ולא יכולתי לעמוד, בשום פנים ואופן, באותו רגע פשוט חיפשתי והמים של המלח בתוך העיניים ובלעתי את המלח, ניסיתי לסתום את הפה עם היד כדי לא לבלוע את המים, אני מנסה לעמוד ברגליים במשך כמה זמן בשבילי זה היה כמו שעתיים, אני מפרפרת, אחר כך אני לא יודעת ,הולכת קדימה ואני רואה מדרגות ובפראות אני מפרפרת ופחדתי לקבל מכה בראש, אז אמרתי אני אסתובב, בהתגוששות שהייתי בה ניסיתי להסתובב, בלעתי מים, העיניים שרפו לי, לא יכולתי לנשום..." (עמ' 11 לפרוט', ש' 11-20). 11. התובעת העידה כי אינה יודעת לשחות (עמ' 11 לפרוט', ש' 6-7). 12. הבת, גב' כרמלי, מסרה בתצהירה כי התובעת "נכנסה לבריכה" (ר' סעיף 2(ג) לתצהירה). לדברי גב' כרמלי, אשר נמצאה מחוץ לבריכה, ראתה את התובעת צפה בבריכה. לדבריה, לא היה ברור לה כיצד התובעת למדה לצוף. אחר כך ראתה שהתובעת נאבקת במים, לא מצליחה להתהפך, לא מצליחה להרים ראש למעלה. אז הבינה ש"משהו לא בסדר", ורצה לכוון התובעת. בעדותה אמרה: "כשה[תובעת] צפה היא רצתה לחזור לעמוד והיא לא מצאה את עצמה, הרגליים לא עמדו על הקרקע והראש לא יכול היה להיות מורם, מקור הבעיה, ברגע שהיא לא יכלה להניח את הרגליים ולהרים את הראש, אני לא הבנתי, אם הייתי יודעת שהיא במצוקה הייתי צועקת, היא באותו מעמד חיפשה לשחות לכיוון מעקה מסוים כאשר היא לא יכלה להרים את הראש היא הרגישה שהיא מגיעה למדרגות, היא פחדה לקבל מכה, היא בלי להרים את הראש ובלי לנשום הרגישה שהיא מגיעה לכיוון אחר ואז ניסתה להרים את עצמה ולא הצליחה, כשאמא חפשה כיוון להמשיך, כיוון אחר, באמצע העשייה הזו הבנתי שמשהו פה לא תקין." (עמ' 6 לפרוט', ש' 13-19). הבת אמרה כי הייתה לתובעת מטרה ברורה להיכנס לבריכה, לדבריה: "אני מבינה שאמא שלי נכנסה לבריכה ובתהליך הכניסה היא מעדה." (עמ' 6 לפרוט' ש' 15, 30-32). בחקירה חוזרת אמרה: "אמא נכנסה לבריכה, אני הייתי לידה, לא התכוונתי להיכנס, אני עמדתי בשולי הבריכה, אמא כבר נכנסה, מעדה, צפה, אני חשבתי שהיא צפה מידיעה ומרצונה כשאחרי כמה שניות היא חיפשה לחזור לעמוד ואז היא לא יכלה, היא כנראה הבינה בגלל שהיא בתוך הבריכה שהיא לא יכולה לעמוד במים, היא שחתה למעקה מסוים כל זה בלי להרים את הראש כי בלתי היה ניתן, ואז כשהגיעה למעקה של המדרגות, היא פחדה לקבל מכה, לפי הסיפור של אמא, היא חזרה חזרה לכיוון אחר. בזמן הזה שאמא עם ראש מתחת למים הבנתי שמשהו לא בסדר, ניסיתי אני להיכנס לבריכה, כשראיתי שהנעליים שלי צפו ממני, ברחו וצפו, הבנתי שאלו לא מים רגילים, בו בזמן אמא מצאה מעקה אחר והרימה את הראש לאחר שתייה מרובה של מי בריכה." (עמ' 10 לפרוט', ש' 1-8). 13. בשונה מעדותה, בתצהירה, גב' כרמלי לא טענה כי התובעת מעדה בעת כניסתה לבריכה. בתצהירה מסרה כי התובעת "נכנסה לבריכה". בנוסף לאמור, העובדה כי לאחר שהתובעת כבר הייתה בתוך הבריכה, הבת סברה כי אמה צפה בבריכה מרצונה, אינה מתיישבת עם גרסתה לפיה התובעת מעדה למים. אילו מעדה התובעת לבריכה, סביר שהבת הייתה חשה אליה מיד אך בזמן שהתובעת צפה בבריכה על גבה, הבת לא חשבה שאמה במצוקה כלשהי. לאור האמור, אני קובע כי גב' כרמלי לא ראתה מעידה של התובעת לבריכה. 14. מטעם הנתבעים העיד מר יוסף אלפונטה אשר בתקופה הרלבנטית עבד בבית המלון בתפקיד קב"ט. במסגרת תפקידו, מילא מר אלפונטה דוחות אודות אירועים אשר התרחשו בבית המלון. מר אלפונטה לא היה עד לאשר אירע בבריכה. לדברי הקב"ט, לאחר האירוע, גב' כרמלי, מסרה לו כי התובעת שחתה על גבה וכשביקשה להסתובב בלעה מים. הקב"ט ערך "דו"ח פציעת אורחים" (נספח א' לתצהירו). הקב"ט הצהיר כי הדו"ח נערך בנוכחות גב' כרמלי. בדו"ח נכתב: "האורחת שהתה בבריכה, שחתה על גבה, לאחר כמה זמן הסתובבה על הבטן ובלעה מים, הרופא הגיע (קראו לו) ובדק את ה[תובעת]". אין חולק כי הבת חתמה על הדו"ח. הקב"ט גם רשם את חוות דעת הרופא בנוכחות רופא בית המלון. לדברי הקב"ט, רשם בדו"ח את שהכתיב לו הרופא "מילה במילה". במסמך זה (נספח ב' לתצהיר מר אלפונטה) נכתב: "ה[תובעת] הסתובבה בתוך הבריכה בספא ובלעה כמות מים לא ידועה". הרופא חתם על חוות הדעת. גם הרופא לא ציין כי התובעת נפלה או מעדה לבריכה. (סעיפים 1-8 לתצהיר מר אלפונטה). 15. האמור בדו"ח פציעת אורחים, כמו גם בחוות דעת רופא בית המלון, עולה בקנה אחד עם דברי גב' כרמלי בתצהיר ובעדות, לפיהם התובעת לא נפלה ולא מעדה משפת הבריכה אלא נכנסה לבריכה, צפה על גבה, התקשתה להתרומם והחלה לבלוע מים. 16. ב"כ התובעת טענו כי עדותו של מר אלפונטה הייתה בלתי מהימנה ומתחמקת וכי הוא התקשה לתת מענה קונקרטי לשאלות שנשאל. (ר' המבוא לסיכומי התובעת). לטענות אלה אין בסיס. מר אלפונטה העיד כי עבד כקב"ט בבית המלון למעלה מ-5 שנים קודם למתן עדותו וכי הוא עבד בבית המלון כ-9 חודשים. מר אלפונטה מסר עדות עניינית, כנה ומהימנה. לנוכח העובדה שמאז האירוע חלפו למעלה מ-5 שנים ובהתחשב במהות תפקידו באירוע, סביר שלא יזכור כל פרט ופרט כגון באיזה אמצעי תחבורה פונתה התובעת לבית חולים. מר אלפונטה אמר בכנות כי אינו זוכר את מלוא הפרטים וכי הוא מסתמך על הדו"ח אשר נערך על ידו סמוך לאחר האירוע. 17. ב"כ התובעת טענו כי אין זה תקין כי "דו"ח פציעת אורחים" נערך על ידי הקב"ט וכי הקב"ט נקט בלשון לקונית "אשר מטרתה לטשטש את מחדלי הנתבעת 1 אשר הובילו לקרות התאונה המצערת" (סעיף 6 לסיכומי התובעת). אין לטענות אלה כל יסוד בעובדות. אין פגם בכך שהדו"ח נערך על ידי הקב"ט ולא נמצא בדו"ח כל פגם, אם ביחס לתוכנו ואם ביחס לאותנטיות שלו. 18. ממכלול הראיות כאמור עולה כי התובעת סברה כי הבריכה היא בריכת מים רגילים. התובעת אינה יודעת לשחות, היא נכנסה לבריכה, משום שראתה אנשים אחרים עומדים בתוך הבריכה וראשם מחוץ למים, היא ירדה 2-3 מדרגות אל תוך הבריכה וצפה על גבה, אחר כך ביצעה תנועה לא נכונה ועקב כך התהפכה כשפניה במים. רטיבות בסביבת הבריכה 19. התובעת לא מעדה משפת הבריכה אל הבריכה. התובעת גם לא מעדה כתוצאה מרטיבות בסביבת הבריכה. התובעת ירדה במדרגות הבריכה אל הבריכה. משכך, טענת התובעת כי בית המלון התרשל בכך שסביבת הבריכה הייתה רטובה איננה ממן העניין ואינה רלבנטית. יצוין מעבר לצורך כי אפילו היו המדרגות בהן ירדה התובעת אל תוך הבריכה רטובות, אין בכך רשלנות. מעצם טיבה, בריכה מכילה מים וטבעי כי מדרגות המובילות אל הבריכה וממנה תהיינה רטובות עקב השימוש בבריכה. באי הבריכה יודעים עובדה זו ועליהם לנהוג משנה זהירות בהתהלכם באזור כזה. 20. ב"כ התובעת הפנה לפסיקה המתייחסת להחלקה על רצפה רטובה בקניון. לא ניתן ללמוד מפסיקה זו למקרה דנן, שכן, בשונה מקניון, כאמור לעיל, מטבע הדברים סביבתה של בריכת שחיה רטובה ממים. להשוואה ר' ע"א 683/77 בנימין ברוק נ' עירית תל אביב, פ"ד לד(1) 157, שם נאמר: "כאשר מדברים איפוא על בית מרחץ או חדר הלבשה שלו, אשר מטבע ברייתו קיים על מנת שישתמשו בו המבקרים בסבון או במי סבון, ניתן לומר כי אין זה דווקא מקרה קיצוני מבחינת ציפיות הסכנה – כאשר קצף סבון נשפך על רצפה, עד כי בכל מקרה ניתן יהא לומר שהמדובר הוא בסכנה בלתי רגילה". וכן: "ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה". 21. אשר על האמור, רטיבות בסביבתה של בריכה, לא כל שכן על גבי המדרגות היורדות לתוך הבריכה, היא במסגרת הצפיות של האדם הסביר ואין יכולה להיות בפי התובעת טענה על היותן של המדרגות רטובות. שילוט 22. לטענת התובעת, הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא דאגה להציב שלטים מתאימים בסמוך לשפת הבריכה, מהם ניתן היה ללמוד כי מדובר בבריכת מי ים המלח. 23. קב"ט בית המלון, מר אלפונטה, הצהיר כי בכניסה לשטח הבריכה מצויים שלטים המצביעים על העובדה כי הבריכה הינה בריכת מי ים המלח, השלטים בולטים, נמצאים במקום מרכזי בכניסה למתחם הספא וניתן לראות אותם מכל זווית במתחם ובעיקר בכניסה לבריכה. (סעיפים 10-11 לתצהיר מר אלפונטה). 24. מתמונות השלט (נספח ב' בתיק מוצגי הנתבעים), עולה כי מדובר בשלט גדול ובולט המוצב בכניסה לספא. בכותרת השלט כתוב "בריכת מי ים המלח". בשלט כתוב, בין השאר, "במקרה של חדירת מים לעיניים, יש לשטוף העיניים היטב במים קרים" וכן "אין לשתות ממי ים המלח, אם בלעת מים פנה לרופא מיד!" השלט הוא בעברית ואנגלית. 25. ביחס לשלט העידה גב' כרמלי בחקירה נגדית כדלקמן: "ת. אני בדיעבד אחרי שזה קרה, רק אחרי המקרה כשהבנתי שמשהו חריג מאוד קרה ראיתי בקטן שכתוב "מי ים המלח". ש. מציגה בפנייך נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, תמונה של עמוד ועליו הוראות השימוש בבריכת מי ים המלח, זאת הכניסה לאזור הבריכה? ת. נכון, יש שם חדר כושר ועוד כמה מתקנים, בגלל שהיו כל המתקנים לא ייחסתי חשיבות ונכנסתי ישר לכיוון הבריכה." (עמ' 5 לפרוט', ש' 25-31). בחקירה חוזרת העידה: "ש. הציגו לך את הצילום ואת אמרת שלא ייחסת חשיבות, הציגו לך את ב'-1 לתיק המוצגים של הנתבעת, רציתי שתבהירי לנו כי אמרת שבאת פעם ראשונה לבריכה, את אמרת שראית את השלטים, מאיזה כיוון באת? ת. מאחר ונכנסתי למקום גדול, מכיל כמה מקומות, זה נקרא ספא, הנחתי שלא מדובר בהוראות ספציפיות של הבריכה מכיוון שהעמודים האלה בכניסה של ההיכל הזה, הבריכה עצמה המרוחקת מהעמוד כתוב בריכת מי ים המלח, יש שם מתקנים של מכון כושר, חשבתי שמדובר באופן כללי על כל המתקנים. ש. מאיפה את נכנסת ? ת. כמו שרואים בתמונה, נכנסתי למקום, באתי כשפני לכיוון השלטים והבריכה היא באחת הפניות, הבריכה לא נמצאת ליד העמוד, היא נמצאת בכניסה למתקנים. (עמ' 9 לפרוט', ש' 21-30). 26. התובעת ובתה העידו כי התובעת אינה יודעת קרוא וכתוב עברית ואנגלית (בפרוט', עמ' 10, שורות 19-20. עמ' 5, שורות 21-22 ). 27. לאור הראיות כאמור לעיל, בכניסה לספא היה שלט גדול ובולט בו צוין כי במתחם הספא מצויה בריכת מי ים המלח. מהוראות ההתנהגות בשלט ניתן להבין כי המים בבריכה אינם רגילים ויש להיזהר מחדירת מים לעיניים ובליעת מים. גב' כרמלי ידעה כי הבריכה נמצאת במתחם הספא. על מנת להגיע אל הבריכה התובעת ובתה נכנסו למתחם הספא וחלפו על פני השלט שהיה מול פניהן. גב' כרמלי ראתה את השלט. היא הניחה כי הוא אינו נוגע לבריכה, לא ייחסה לו חשיבות והתעלמה ממנו. חובת זהירות 28. הנתבעים אינם חולקים על קיומה של חובת זהירות מושגית לטובת אורחי בית המלון. נשאלת השאלה אם בין בית המלון לבין התובעת, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית ואם בית המלון הפר חובה זו. מאחר שבית המלון הוכיח כי הוצב שילוט המציין כי מדובר בבריכת מי ים המלח אשר גם כולל הוראות מדריכות באשר לכך, הרי שלא הופרה על ידו חובת הזהירות. הצבת שלט כאמור היא אמצעי זהירות סביר בנסיבות למניעת כניסתה של התובעת לבריכה ובית המלון היה רשאי להניח שהתובעת תדאג לדעת מה כתוב בשילוט לפני שהיא עושה שימוש בבריכה וכי היא תשמר ולא תכנס לבריכה. אני דוחה את טענת התובעת לפיה אי הצבת שלטים בשפה הצרפתית מהווה התרשלות מצד הנתבעת. ים המלח הינו אתר ייחודי ומבקרים בו תיירים ממדינות רבות. אין זה מתקבל על הדעת כי בית המלון יחויב להציב שילוט בכל השפות והצבת שלט בשפות עברית ואנגלית הוא בגדר הסביר. לעניין סבירות אמצעי הזהירות ר' ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1), 113, 126-127: "מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים עליו... ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו" (השופט זוסמן בע"א 485/60 , בעמ' 1918). חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין." 29. התובעת הייתה מלווה על ידי בתה. משהתובעת עמדה לעשות שימוש בספא ובכלל זה בבריכה, היה עליה לברר את הכתוב על השילוט. על הבת היה לקרוא את האמור בשלט ולהזהיר את התובעת בהתאם. לו היו עושות כן, התובעת לא הייתה נכנסת לבריכה מלכתחילה שכן התובעת אמרה כי אילו הייתה יודעת כי הבריכה היא בריכת מי ים המלח, לא הייתה נכנסת אליה כלל. ר' בעמ' 11 לפרוט', ש' 12: "לא ידעתי שהמים מלוח, אם הייתי יודעת לא הייתי נכנסת בכלל". הן התובעת והן בתה לא ייחסו חשיבות לשלט והתעלמו ממנו. כמו כן, משהתובעת לא ידעה לקרוא את השלט וכן לא ידעה לשחות, היה עליה לנקוט משנה זהירות ולשאול את מי מצוות הספא לטיבה של הבריכה. 30. התובעת טענה עוד כי בית המלון התרשל בכך שלא הציב מציל בבריכה. בנסיבות המקרה, אפילו היה במקום מציל, לא היה בכך כדי למנוע כניסת מים לעיני התובעת ובליעת מים. גב' כרמלי העידה כי כאשר ראתה את התובעת צפה על גבה בבריכה, לא הבחינה בדבר שאינו כשורה והיא לא חשבה שהתובעת במצוקה. רק לאחר שהתובעת התהפכה על פניה, הבינה כי התובעת במצוקה. בזמן זה, התובעת כבר בלעה מים. מדובר, איפוא, באירוע פתאומי שארך מס' שניות, התובעת ביצעה תנועה לא נכונה במים ולאחר זמן קצר התאוששה ולא היה בנוכחות מציל כדי למנוע אותו. טענות נוספות 31. ב"כ התובעת טענו כי התנהלות בית המלון הייתה שלא כדין מן העת בה נודע למנהליו אודות אירוע התאונה, כי הם נמנעו מלנקוט בפעולות המתבקשות והתעלמו באופן מוחלט מפניות התובעת ובא כוחה. (ר' המבוא לסיכומי התובעת). ב"כ התובעת טענו עוד בסיכומים כי הגורמים הבכירים בבית המלון ניצלו את שיקול הדעת שניתן להם והחליטו להימנע מלהעביר את הדו"ח אודות האירוע לחברת הבטוח (סעיף 12 לסיכומי התובעת). לטענות אלה אין כל בסיס בחומר הראיות. גם לטענת ב"כ התובעת כי עדותו של מנהל בית המלון הייתה בלתי מהימנה אין יסוד. מר שטרית אשר משמש כמנהל אזורי של רשת מלונות מוריה, העיד כי כלל לא היה מעורב בבירור או בטיפול באירוע וכי הטיפול מטעם בית המלון נעשה בהתאם לנוהל. לא מצאתי כל פגם בעדותו. 32. לאור היעדר אחריות, התייתר דיון בנזקים הנטענים. עם זאת, יצוין למעלה מן הצורך כי ניכרה הפרזה בתיאור הנזקים. בתיעוד הרפואי מיום האירוע צוין שהתובעת הייתה חיוורת וכי היו לה חרחורים וצפצופים בריאות צד שמאל. כן צוין כי התובעת שתתה כשני ליטר מים מתוקים והקיאה אותם, ניתן לה עירוי והיא הופנתה לחדר מיון. (ר' חוות דעת ד"ר סלומון רובינשטיין). בתעודת חדר מיון, בית חולים אסף הרופא מאותו יום, 13.05.05 צוין כי התובעת במצב כללי טוב, בהכרה מלאה, ללא קוצר נשימה, ללא גודש ורידי, ללא בלוטות מוגדלות. ריאות, לב, בטן וגפיים ללא ממצאים. נעשה צילום חזה ולא נמצא ממצא חריף. התובעת שוחררה עם המלצה לחזור לבדיקת לחץ דם בקופת החולים ומעקב הרופא המטפל. התובעת טענה כי היא הייתה "כפסע טרם איבדה הכרתה" (סעיף 1(ה)(א) לסיכומי התובעת) אך לטענה זו אין בסיס בחומר הראיות. מעבר לתיעוד הרפואי מיום האירוע והמצוין לעיל, התובעת לא הגישה כל תיעוד רפואי נוסף, דבר המצביע כי האירוע לא היה חריף וכי התובעת לא נזקקה יותר לטיפול רפואי. התובעת תבעה 6,500₪ בגין הוצאות רפואיות, הוצאות עזרת הזולת והוצאות נסיעה וניידות אך למעט התשלום לרופא בית המלון, לא הובאה כל ראיה להוכחת נזקים בשיעור הנטען. סוף דבר 33. התביעה נדחית. 34. התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000₪. נפילהבריכת שחיה / בריכת מיםתאונות בבריכהבית מלוןנזקי גוף