פסק דין עמוד שדרה מותני עמוד שדרה צווארי - תאונת דרכים

מבוא התובעת, ילידת 27.1.60, נפגעה בשתי תאונות דרכים. תאונת הדרכים הראשונה אירעה ביום 3.11.96 (להלן- "תאונת הדרכים הראשונה"). תאונת הדרכים השנייה אירעה ביום 5.9.98 (להלן- "תאונת הדרכים השנייה"). הנתבעות היו מבטחות הרכב במועד שבו אירעו תאונות הדרכים, והן אינן חולקות על חבותן לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים"). השאלה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת הדרכים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעיקרה בשאלת נכותה הרפואית של התובעת, לאחר ששני מומחים רפואיים אשר מונו בתיק זה, קבעו קביעות שונות באשר לסוגייה האמורה. בעוד שד"ר ג. מן קבע שבעקבות תאונות הדרכים נותרה לתובעת נכות בשיעור של 16.7%, וייחס לכל אחת מהתאונות מחצית מהנכות, קבע ד"ר מ' יצחקי שלא נותרה לתובעת נכות כלשהי שמקורה בתאונות הדרכים. ההליכים המשפטיים כתב התביעה בת"א 1405/04 הוגש ביום 13.1.04, בגין נזקים שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים הראשונה בלבד. יצוין שבתצהיר בריאות אשר צורף לכתב התביעה, צויינה תאונה אחת נוספת בלבד שאירעה לתובעת, תאונה מיום 5.1.99 שבה נחבלה התובעת פגיעת ראש. בית המשפט מינה את ד"ר ג. מן כמומחה רפואי, כדי לבחון את מצבה הרפואי של התובעת, וביום 21.9.05 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעתו של המומחה, מיום 27.5.05. המומחה פירט בחוות דעתו את החומר הרפואי שעמד בפניו, את ממצאי בדיקתו, ואת ממצאי בדיקות ההדמיה. בחוות דעתו עמד המומחה על כך שלתובעת אירעו שתי תאונות דרכים, תאונת הדרכים הראשונה,וכן תאונה נוספת, היא תאונת הדרכים השנייה. כן פירט המומחה שבתאונת הדרכים הראשונה נפגעה התובעת בעמוד שדרה צווארי, בעוד שבתאונת הדרכים השנייה נפגעה הן בעמוד שדרה צווארי, והן בעמוד שדרה מותני. אשר לפגיעה בעמוד שדרה מותני, כתב המומחה שאף שבדק את התובעת ביסודיות גם לגבי עמוד שדרה מותני, הפגיעה אינה קשורה לתאונה שבגינה מונה, ועל כן לא מצא מקום להתייחס לאפשרות שקיימת נכות בשלה. אשר לעמוד שדרה חזי, קבע המומחה שככל שהייתה פגיעה, מקורה בתאונת הדרכים הראשונה, ואולם היא לא הותירה כל נכות. אשר לפגיעה בעמוד שדרה צווארי, ציין המומחה שנותרה לתובעת נכות כדלקמן: נכות בשיעור של 15% לפי סעיף 37(5) א'- ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן- "התוספת להתקנות"), בשל הפרעה משמעותית לתנועה, ונכות בשיעור של 2%, לפי סעיף 31(5)א I-II לתוספת לתקנות, בשל הפרעה בתחושה. את הנכות המשוקללת בשיעור של 16.7%, ייחס המומחה שווה בשווה לשתי תאונות הדרכים, ועל כן העריך שנכותה של התובעת בעקבות תאונת הדרכים הראשונה הינה בשיעור של 8.35%. בעקבות הגשת חוות דעתו של ד"ר ג. מן, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה, במטרה לתבוע גם את נזקיה שנגרמו בתאונת הדרכים השנייה. הבקשה נדחתה בהחלטתו של כב' השופט ר' יעקובי, שדן בתיק באותה עת, וצוין בהחלטה שהתובעת לא הזכירה את תאונת הדרכים השנייה, לא בתצהיר בריאות, אף לא בהזדמנויות אחרות. בעקבות ההחלטה הוגשה תביעה נוספת, בת"א 8236/05, בגין הנזקים אשר נגרמו לתובעת בתאונת הדרכים השנייה. ביום 21.9.05 הוגשה בקשה לאיחוד הדיון בשתי התובענות. ביום 5.12.05 התקבלה הבקשה והדיון בשתי התובענות אוחד. במהלך קד"מ שנערך ביום 10.6.06 הגישה התובעת בקשתה לעריכת בדיקה נוספת ע"י ד"ר מן, על מנת שיעלה בידו של המומחה להתייחס גם לנכות שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה השנייה. בתגובתה טענה נתבעת 5 שקביעותיו האגביות של המומחה באשר לתאונת הדרכים השנייה, אינן מחייבות אותה, שכן היא לא הייתה צד להליך, ולא הפנתה למומחה מסמכים מטעמה. הנתבעת התנגדה למינוי ד"ר מן לבדיקת התובעת ביחס לנזקיה בעקבות תאונת הדרכים השנייה, וטענה שהתובעת פנתה לחדר מיון רק לאחר שחלפו 3 ימים מיום התאונה (ולכך שהיא מכחישה את חבותה). לחילופין טענה הנתבעת, שככל שבית המשפט ימצא מקום למנות מומחה רפואי, יש למנות מומחה אחר, אשר ישקול את מצבה הרפואי של התובעת באופן ניטראלי, ולא יהיה כבול בחוות דעתו לחוות דעת קודמת שניתנה בהליך קודם. ביום 1.2.07, החליט כב' השופט ר' יעקובי ש"ימונה אורטופד נוסף, אשר יבדוק את התובעת בהתייחס לשתי התאונות שעל הפרק, וגם למצבה ללא קשר לתאונות. אותו מומחה נוסף לא יקבל לידיו את חוות הדעת של ד"ר מן. לאחר קבלת חוות הדעת הנוספת, יוכלו באי כוח הצדדים לטעון איזה חוות דעת יש להעדיף, וכל טענות שימצאו לנכון... לדעתי יש בקביעה זו כדי לפתור את כל הבעיות ולהשיג את מירב היתרונות, וזאת בין היתר, לאור הטענה שהמומחה הראשון לא ראה את כל החומר הרפואי הרלוונטי, וגם התייחס לתאונה מיום 5.9.98 באופן אגבי ובוודאי מבלי לדעת שהיא עצמה עומדת לדיון בהליך משפטי". אשר לזהות המומחה נקבע שימונה ד"ר יצחקי, אף צוין- "(שלגבי זהותו הסכימו באי כח כל הצדדים, למרות שב"כ התובעת ציין שמדי פעם הוא מקבל ממנו חוות דעת)". ביום 25.11.08 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעתו של ד"ר מ' יצחקי מיום 18.11.08. בחוות דעתו התייחס התובע לממצאי בדיקתו, כמו גם לממצאי הדימות, וקבע בפרק הדיון והמסקנות כי בעקבות שתי התאונות לא נותרה לתובעת נכות כלשהי. יחד עם זאת קבע המומחה נכויות זמניות. בדיון קד"מ שהתקיים בפני הצעתי לצדדים לפנות למומחים בשאלות הבהרה, ולהציג במסגרתן לכל אחד מהמומחים את חוות הדעת של משנהו, על מנת שיתייחסו אליה. הצדדים העדיפו שלא לעשות כן. ב"כ התובעת ביקש לחקור את ד"ר מ. יצחקי בחקירה נגדית, ובמהלך חקירתו הציג לו את חוות דעתו של ד"ר מן וביקש את התייחסותו. ד"ר יצחקי טען שמדובר בחוות דעת ארוכה, וכי עליו לקרוא אותה בעיון בטרם ייתן התייחסותו. בשל כך התייחסותו לחוות הדעת הייתה חלקית, כפי שאפרט להלן. הנכות הרפואית לאור השתלשלות ההליכים בתיק זה מצויות בתיק בית המשפט שתי חוות דעת רפואיות של שני מומחים שונים, אשר כל אחד מהם קבע כאמור קביעות רפואיות שונות. השוואת ממצאי הבדיקה הקלינית שערך כל אחד מהמומחים, מעלה שהיו בפני המומחים נתונים עובדתיים דומים, ואולם כל אחד מהם העריך את הממצאים האמורים באופן שונה. חוות דעתו של ד"ר ג. מן ד"ר ג. מן ציין באשר לממצאי בדיקת עמוד שדרה צווארי שהכפף שמור עד לקרוב הסנטר לחזה (° 55 במדידה). הפישוט מופחת, והתובעת אינה מצליחה להצמיד את העורף לגב (° 47 במדידה). ההטיה מוגבלת ואין אפשרות לקרב אוזן לכתף מימין או משמאל, כאשר ההטיה מימין היא ° 35 ומשמאל ° 30. הסבב מופחת, כאשר מימין התובעת מצמידה את הסנטר לכתף (° 70 במדידה ) ומשמאל לא מסוגלת לעשות כן (° 60 במדידה). ד"ר מן ציין שקיימת רגישות בינונית לניקוש על עמוד שדרה הצווארי המרכזי. הכוח וההחזרים הגידיים בגפיים העליונות שמורים. צוין שהתחושה העורית למגע ולדקירה מופחתת באצבעות השנייה עד החמישית, בעיקר באספקט הפלמרי, כאשר תחושת הדקירה מופחתת ב- 4 האצבעות, ובולטת בעיקר באצבעות הרביעית והחמישית. המומחה ציין- "התובעת בעודף משקל ניכר כך שהתקשתי למדוד את היקף שרירי הזרוע והאמה, אם כי לא זיהיתי במדידה הפרש בין יד ימין ליד שמאל". אשר לעמוד שדרה מותני, ציין ד"ר מן שקיימת רגישות בינונית לניקוש על עמוד שדרה מותני. הכפף שמור עד קרוב לרצפה. "מבחן שובר 8 ס"מ, אם כי בשל משקלה של התובעת קשה לקבוע הערכה מספרית לפי מבחן זה". חוות דעתו של ד"ר מ. יצחקי ד"ר מ' יצחקי פירט את ממצאי הבדיקה כדלקמן :"גובה 163 ס"מ, משקל 105 ק"ג, BMI 39.5 (השמנת יתר ניכרת). מתהלכת באופן חופשי. יישור הצוואר אקטיבי עד ?30, כיפוף עד 2 ס"מ מהחזה, ללא שיתוף פעולה מלא מצידה. באופן פסיבי ניתן להשיג יישור של ? 50, וכיפוף עד 1 ס"מ מהחזה. הטיות ? 45 לשני הצדדים, וסיבובים של ? 60 לשני הצדדים. קיימת רגישות מפוזרת ללא מיקוד בגב התחתון. כוח גס ורפלקסים תקינים בארבעת הגפיים ואין רפלקסים פתולוגיים. סימן לסג שלילי. סימן טינל שלילי. סימן פלן שלילי. אין הגבלה בתנועות שורשי הידיים. סגירת אצבעות מלאה. כוח הגס תקין". המומחה התייחס לבדיקות הדימות, וציין כי בצילום רנטגן של עמוד שדרה צווארי מיום 2.12.96, נמצאו שינויים ספונדילוטיים עם אוסטאופיטים קדמיים וצדדים ויישור יתר של עמוד שדרה צווארי. כן פירט המומחה שבצילום CT של עמוד שדרה צווארי מיום 26.6.98 נמצא חשד לפריצת דיסק אחורית מצד שמאל ב- 1D / 7C עם לחץ על השק הדוראלי. המומחה ציין שבבדיקת EMG מיום 11.12.99 לא נמצאה עדות לנזק עצבי פריפריאלי. עוד ציין שבבדיקת מיפוי עצמות מיום 14.3.99 נמצא ממצא קל בעמוד שדרה מותני היכול להתאים לשינויים ניווניים. בפרק הסיכום והמסקנות ציין המומחה שלאחר תאונת הדרכים הראשונה שבה התובעת לעבוד במשק בית. אשר לתאונת הדרכים השנייה ציין המומחה שאין מסמך מחדר מיון, ולא ברור כמה זמן לא עבדה התובעת לאחר התאונה. צוין ש- 5 שנים לפני הבדיקה החלה התובעת לעבוד כמזכירה במשרד עורכי דין, במקום עבודה במשק בית. המומחה התייחס לצילום ה- CT מיום 16.6.98, שלושה חודשים לפני תאונת הדרכים השנייה, שם היה חשד לפריצת דיסק. עוד ציין בהקשר זה שקיימים רישומים מעטים בכרטיס קופת חולים המעידים על תלונות באשר לכאבי צוואר וגב. לסיכום, כתב המומחה- "מדובר בפגיעה אחת ב- 3.11.96 עם חבלת צוואר שהצריכה טיפולים פיזיותראפיים. יש ממצא ב- CT של עמוד שדרה צווארי משנת 1998 המעלה חשד לפריצת דיסק ב- 1D / 7C אולם אין לכך ביטוי בבדיקה הקלינית וגם לא מצאתי הגבלות תנועה או חוסר נוירולוגי בגפיים העליונות או תחתונות, בעמוד שדרה צווארי או מתני. חלק מתלונותיה נובע ללא ספק מהשינויים הניווניים שקיימים בעמוד השדרה ומעודף המשקל הניכר ממנו היא סובלת. שתי התאונות לא הותירו נכות לצמיתות". המומחה קבע נכות זמנית לאחר תאונת הדרכים הראשונה, בשיעור של 100% למשך חודש, ובשיעור של 50% למשך חודש נוסף. במהלך חקירתו הנגדית השיב ד"ר מ' יצחקי כי הממצא בבדיקת ה- CT אינה קשורה לתאונה, שכן הממצא אינו מעיד על פגיעה טראומטית. עוד השיב המומחה שקביעת הנכות נעשית על יסוד ממצאים המעידים על הגבלת התנועה, או חוסר נוירולוגי, ועל כן גם בנסיבות שבהן יימצא ממצא המעיד על פריצת דיסק, בהעדר מגבלת תנועה או חוסר נוירולוגי, לא תקבע נכות. לשאלה מהו הטווח הנורמאלי של הסיבוב, השיב המומחה- "זה משתנה מאדם לאדם. זה תלוי בגיל הנבדק, במצב הגופני שלו, אם שמן או רזה, שיש לו צוואר קצר או לא. יש טבלאות ואפשר לבדוק את זה. המקסימום של סיבוב ללא טווח תנועה הוא 90 מעלות כשמסתכלים לגובה הכתף אבל כמעט אף בן אדם לא מגיע למצב כזה" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.11, שורות 7 עד 9). המומחה השיב שאחד הדברים המגבילים תנועה הוא מבנה הגוף. לאדם שמן טווח תנועה קטן יותר, ואולם לא מדובר בעניינו בנכות. המומחה השיב שלגבי אדם עם צוואר קצר ועבה, סיבוב של 60 מעלות אינו מעיד על הגבלת תנועה וכי 45 מעלות הוא טווח תנועה נורמאלי. לאחר שהוצגה לד"ר מ' יצחקי חוות דעתו של ד"ר ג' מן, השיב המומחה שהוא זקוק לזמן על מנת לקרוא את כל חוות דעתו של ד"ר מן ולהתייחס אליה. כמו כן ציין שבעת הבדיקה שערך, לא היו לתובעת מגבלות תנועה או תחושה. בהתייחסו לממצאיו של ד"ר מן ולהמלצתו באשר לשיעור הנכות, השיב המומחה ש"מה שהוא מצא הן מגבלות תנועה מזעריות אם בכלל. זה כלל לא מגבלות תנועה. זה לא מעניק נכות, זה טווחי תנועה נורמאליים. אני חושב שהוא לא צודק..." (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.11 שורות 6 עד 8). בחקירה נגדית לב"כ נתבעת 5 הוצג למומחה רישום קופת חולים מיום 11.1.99, המעיד על כך שהתובעת נפלה ונחבלה חבלה שבעקבותיה היא סובלת מכאבי ראש, סחרחורת, כאבים בעצם הזנב, רגישות בגב תחתון ובצוואר, והשיב שהמסמך האמור לא הוצג לו בעת הבדיקה. עוד השיב שיתכן שגם לחבלה האמורה השפעה על מצבה הרפואי של התובעת ועל תלונותיה בפני רופאים במהלך ביקוריה בקופת חולים לאחר התאונה האמורה . דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבוע שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות תאונות הדרכים. עיון בהחלטה בדבר מינוי מומחה רפואי נוסף מגלה מספר נקודות הרלוונטיות לענייננו. ראשית, ד"ר מ' יצחקי, אשר מונה כאמור כמומחה רפואי לאחר איחוד הדיון בין תביעותיה של התובעת בגין שתי תאונות הדרכים, מונה כמומחה לבדיקת מצבה הרפואי של התובעת בעקבות שתי תאונות הדרכים, ולא בעקבות תאונת הדרכים השנייה בלבד. אף שבאותה עת הייתה בפני בית המשפט חוות דעת רפואית בגין תאונת הדרכים הראשונה, ואף שחוות הדעת הראשונה לא נפסלה, אף לא הייתה כל עילה לפסול אותה, סבר בית המשפט, כפי הנראה, שקיים יתרון בכך שהמומחה יבחן את מכלול מצבה הרפואי של התובעת בעקבות שתי התאונות, יתייחס לכלל מצבה הרפואי, ויקבע קביעה קוהרנטית באשר לתוצאות שתי תאונות הדרכים, דבר שהתבקש בעקבות איחוד הדיון בשתי התביעות. עובדה זו תומכת בכך שאין לכאורה מקום לאמץ את חוות הדעת הראשונה לעניין קביעת הנכות שנגרמה בעקבות התאונה הראשונה, בעוד שחוות הדעת השנייה תאומץ לקביעת הנכות שנגרמה בתאונת הדרכים השנייה. קביעה שכזו תוביל לתוצאה בלתי סבירה, שכן חוות הדעת אינן מתיישבות זו עם זו. הפער בין חוות הדעת אינו רק לעניין הקשר הסיבתי בין נכות לבין תאונות הדרכים, אלא גם לעניין קיומה של נכות רפואית או העדרה. אינני רואה אפשרות לקבוע שלעניין התאונה הראשונה נותרה לתובעת מחצית מנכות בשיעור של 16.7%, בעוד שלעניין התאונה השנייה, ייקבע שאין לתובעת כל נכות. שנית, זהותו של המומחה ד"ר יצחקי נקבעה בהסכמת כל הצדדים, לרבות התובעת. לא זוז אף זו. ב"כ התובעת ציין שלעיתים הוא פונה לד"ר יצחקי לשם יעוץ. בשל כך לא מצאתי לקבל את טענותיה של התובעת באשר למומחיותו של ד"ר יצחקי, או באשר לפגמים וליקויים בחוות דעתו או בשיקול דעתו המקצועי, טענות אשר נסמכו כביכול על פסקי דין שבהם לא אומצה חוות דעתו. אשר לטענה שבפועל לא היה מקום למנות מומחה נוסף מהטעם שכל החומר הרפואי עמד גם בפני ד"ר מן, ושנתבעת 5 לא שלחה לד"ר יצחקי חומר רפואי נוסף, מעבר לחומר הרפואי שעמד בפני ד"ר מן, או מהטעם שהשופט הוטעה כביכול בטענה שד"ר מן לא היה מודע לקיום הליך נוסף, כיון שבפועל לא נוהל בעת בדיקתו הליך משפטי נוסף, לא מצאתי שיש לקבל את הטענה. מינויו של ד"ר יצחקי לא היה מותנה בכך שקיים חומר רפואי נוסף. הייתה זו במידה רבה קביעה עקרונית, לפיה זכותה של הנתבעת לפנות אל המומחה בטרם גיבש דעתו באשר למצבו הרפואי של תובע. חזקה היא שהשופט שדן בבקשה למינוי מומחה רפואי היה מודע להליך הלא שגרתי, שלפיו רק במהלך הכנת חוות דעתו של המומחה הרפואי עלה קיומה של תאונת דרכים נוספת, אשר אירעה לתובעת שנים לפני שהוגשה התביעה המקורית בתיק זה. לפיכך אין מקום לקבל את הטענה שהשופט הוטעה וכי מינוי המומחה הרפואי הנוסף נעשה בשל טעות זו. יש לקבל לעניין זה את טענת נתבעת 5 שד"ר ג. מן כלל לא מונה כמומחה רפואי לבחינת מצבה הרפואי של התובעת בעקבות תאונת הדרכים השנייה, ושכל אמרותיו בנושא תאונת הדרכים השנייה היו בגדר אמרת אגב. יצוין שהמלצותיו של ד"ר ג. מן באשר לתאונת הדרכים השנייה היו חלקיות, ולא התייחסו לכל החבלות שהיו לתובעת. בשל כך, אין אפשרות לבסס קביעת נכות בגין תאונת הדרכים השנייה על חוות דעתו של ד"ר ג. מן. לא מצאתי שיש לקבל את הטענה לפיה נפלו פגמים שונים בחוות הדעת של ד"ר יצחקי, בשל כך שהתובעת נבדקה למעשה ביום 23.6. ולא ב- 25.6, כפי שנרשם ברישומי המומחה, או בשל כך שהמומחה לא התייחס למסמכים מסוימים אף שהם נשלחו אליו, או בשל כך שבסיכום נכתב שהתובעת נפגעה בתאונה אחת. לא מצאתי שיש להעדיף לעניין זה את עדותה של התובעת על פני עדות המומחה. המומחה הסביר שיתכן שהמועד שונה ברגע האחרון, כך שגם אם קיבלה זימון ליום 23.6. בפועל נבדקה ביום 25.6. ואולם גם אם אניח שנפלה שגגה ברישום המועד, המומחה השיב שהוא מבצע את רישומיו בזמן הבדיקה, ולא כעבור יומיים מהבדיקה. הטענה לפיה הרישומים נעשו באיחור אינם מדויקים, לא רק שאינה מבוססת, היא אף מנוגדת לטענותיה של התובעת לכך שממצאי הבדיקה הקלינית שערך ד"ר יצחקי זהים לממצאי הבדיקה הקלינית שערך ד"ר מן. כמו כן אינני מוצאת מקום לבסס ממצאים על סמך ניסוח כזה או אחר, או על סמך טעויות סופר, אם היו, בחוות דעתו של המומחה. אשר לגופן של המסקנות הרפואיות בדבר נכותה של התובעת, כאמור, ד"ר מן לא נחקר בפני, אף לא התבקש להתייחס לקביעותיו של ד"ר יצחקי במסגרת שאלות הבהרה. מצאתי שיש לאמץ את מסקנתו של ד"ר יצחקי לכך שלא נותרה לתובעת נכות. ניתן היה להתרשם שד"ר יצחקי ערך בדיקה יסודית. במהלך חקירתו הנגדית הוא הסביר את מסקנותיו בדבר העדר נכות, התייחס לתוצאות הבדיקות, ועמד על המרכיב האינדיבידואלי, המושפע בענייננו מקיומו של עודף משקל נכבד. אף שגם ד"ר מן ציין קיומה של בעיה בשל עודף משקל נכבד, דומה שהוא לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות שעודף המשקל השפיע על ממצאיו באשר להגבלת התנועה. עוד עולה שד"ר מן לא ערך הבחנה בין בדיקה פסיבית לאקטיבית, ואף שהפערים בין שתי הבדיקות לא היו משמעותיים, כיון שהתוצאות אינן מהותיות, יתכן שגם הבדלים קטנים היו משפיעים על עמדתו בדבר הגבלת תנועה. ד"ר מן הגדיר בחוות דעתו את מגבלת התנועה כ- "הפרעה המשמעותית בתנועה" (בסעיף הדיון והמסקנות, בע"מ 5 לחוות הדעת), יחד עם זאת, שיעור הנכות שקבע אינו תואם את שיעור הנכות ל"הפרעה משמעותית", וספק אם התיאור האמור תואם את הממצאים. כפי שצוין על ידי בא כוחה של התובעת ממצאי הבדיקות שמצאו המומחים במהלך בדיקתם דומים. יחד עם זאת, ניתן לראות שינוי מה שיתכן שהוא מעיד על שיפור מסוים בין מצבה הרפואי של התובעת כפי שהיה בעת בדיקתה על ידי ד"ר מן, לעומת מצבה הרפואי כפי שהיה בעת שנבדקה על ידי ד"ר יצחקי. בעוד שד"ר מן תיאר טווחי יישור בשיעור של 40 מעלות, תיאר ד"ר יצחקי טווחי יישור של 50 מעלות. ד"ר מן מצא הטיה של 35 מעלות לצד ימין, ושל 30 מעלות לצד שמאל, בעוד שד"ר יצחקי תיאר הטיה של 45 מעלות לשני הצדדים. (ראוי לציין שלעניין טווחי הסיבוב מצא ד"ר מן סיבוב לימין של 70 מעלות, בעוד שד"ר יצחקי תיאר סיבוב לימין של 60 מעלות. המומחים לא מצאו הבדל לעניין טווח הסיבוב לשמאל). כפי שציינו בא כוחן של הנתבעות, מאז 2000 לא נמצאו ממצאים המעידים על תלונות לגבי כאבים בצוואר, למעט תלונה בודדת בשנת 2002, וזאת אף שהתובעת פנתה לטיפול רפואי אורטופדי מספר פעמים והתלוננה תלונות שונות באשר למכאובים שונים. ד"ר יצחקי התייחס בחוות דעתו, וכן במהלך חקירתו בפני, לכך שהתובעת שבה לעבודתה במשק בית. מצאתי שהמלצתו של ד"ר יצחקי בדבר שיעור הנכות תואמת את ממצאיו ואת העובדיות הפיזיולוגיות הספציפיות של התובעת, כמו גם את העובדה שמאז שנת 2000 לא היו תלונות על עמוד שדרה צווארי. לפיכך אני קובעת שלא נותרה לתובעת נכות בעקבות תאונות הדרכים. הנזקים נזק לא ממוני מעיון במסמכים שהוגשו במהלך הדיון וכן מחוות דעתם של המומחים הרפואיים עולה שהתובעת נפגעה בשתי תאונות הדרכים בפגיעה במנגנון של צליפת שוט. מספר שעות לאחר תאונת הדרכים הראשונה הגיעה התובעת לחדר מיון בבית החולים אסף הרופא, שם צוין שבבדיקת אורטופד נמצאה רגישות קלה של עמוד שדרה צווארי והגבלה בתנועה. בעקבות התאונה טופלה התובעת מספר טיפולים פיזיותראפיים. במסמכים הרפואיים לא נמצאו ראיות לטיפולים רפואיים שעברה התובעת. המומחה הרפואי קבע נכות זמנית למשך חודשיים בעקבות תאונת הדרכים הראשונה. אשר לתאונת הדרכים השנייה, התובעת כלל לא הגישה תביעה בגינה, אף לא הזכירה אותה בתצהיר בריאות אשר צורף לתביעה. רק לאחר שהתאונה הוזכרה על ידי ד"ר מן בחוות דעתו, הגישה התובעת תביעה בגינה. עולה מהחומר הרפואי שהתובעת פנתה לטיפול רפואי בחדר מיון בבית החולים אסף הרופא רק שלושה ימים לאחר תאונת הדרכים השנייה. במסמך חדר מיון צוין שבעבר אירעה לתובעת תאונת דרכים שבעקבותיה סבלה מהפרעה בתחושה ביד שמאל. לא הוצגו כל מסמכים המעידים על כך שהתובעת קיבלה טיפולים רפואיים או פיזיותראפיים בעקבות תאונת הדרכים השנייה. על פי עדותה של התובעת, לאחר שתי תאונות הדרכים שבה לעבודתה במשק בית. לטענתה, לאחר תאונת הדרכים השנייה הפחיתה את עבודתה במשק בית בהדרגה. בשים לב לנתונים האמורים ולזמן שחלף מאז תאונות הדרכים, מצאתי שיש לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי בסכום של 9,000 ₪ בגין תאונת הדרכים הראשונה, ובסכום של 7,000 ₪, בגין תאונת הדרכים השנייה. הפסד השתכרות בעבר בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין הפסד הכנסות בעבר טעון הוכחה. בענייננו לא הגישה התובעת כל מסמך המעיד על הכנסותיה. לטענתה, עבדה במשק בית אצל מספר מעסיקים, אשר שילמו לה את שכרה במזומן, ולא דיווחו על הכנסותיה. התובעת לא הביאה איש מהמעסיקים לעדות, אף לא הגישה מסמכי בנק המעידים על הפקדות סכומים שקיבלה כביכול במזומן ממעבידה השונים. כיון שאין למעשה מחלוקת על כך שהתובעת עבדה במשק בית בתקופה שבה אירעו לה תאונות הדרכים, אף שבחלק מהמסמכים הרפואיים הופיע שהתובעת ציינה בפני המומחים שהיא עובדת בהנהלת חשבונות, ובשים לב לתקופת הנכות הזמנית שקבע ד"ר מ' יצחקי בחוות דעתו, לתקופה שלאחר תאונת הדרכים הראשונה בלבד, מצאתי שעל אף העדר הוכחה, יש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי של 5,000 ₪ עבור הפסד הכנסות בעקבות תאונת הדרכים הראשונה. הסכום הינו בערכי יום מתן פסק הדין, ואין להוסיף הפרשי הצמדה וריבית. סיכום אני מחייבת את הנתבעים 2 עד 4 לפצות את התובעת בסכום של 14,000 ₪. כמו כן אני מחייבת את נתבעת 5 לפצות את התובעת בסכום של 7,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%. 8313 תאונת דרכיםצווארעמוד השדרהמותניים