פשרה בקדם משפט - האם יש חיוב באגרה ?

מבוא וטענת הצדדים לפניי בקשת התובעת להחזר אגרת-המשפט, לאחר שהתובענה נמחקה בשל היקלעותה של הנתבעת לפירוק. המדינה מתנגדת לבקשה, בהסתמך על תקנה 6 בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. לטענתה, התקנות אינן מתירות החזר האגרה בענייננו, בשים לב לכך שכבר התחילה שמיעת הראיות במסגרת ההליך. המדינה מטעימה כי התקנות אינן מקנות לבית-המשפט כל שיקול-דעת להורות על החזר אגרה, שלא על-פי הרשימה הסגורה של ההקשרים הספציפיים הנקובים בתקנות. התובעת, בתשובתה-לתגובה, טוענת כי, בעיקרו של דבר, לא נשמעו הראיות בהליך זה, אשר נפסק באיבו, בישיבה השלישית. עוד טוענת התובעת כי התובענה נמחקה לאחר גיבוש הסכמה עם מפרק הנתבעת; ולפיכך יש מקום לראות את ההליך כמי שהסתיים בפשרה. בנסיבות אלה, ובשים לב לאינטרס הציבורי בתמרוץ פשרות לחיסכון בזמן שיפוטי - יש מקום לפרשנות גמישה שלפיה זכאית התובעת להחזר האגרה. דיון והכרעה תקנה 6 בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") קובעת לאמור: (ב) הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17: (1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו; (2) ההליך הסתיים בפשרה; ... (ג) בעל דין יהיה פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה, כאמור בתקנת משנה (א)(2), אם - ... (2) ההליך בוטל, נמחק, נדחה או נסתיים בפשרה או באופן אחר, לפני שהוחל הדיון בו, כאשר לא חלה בענין תקנת משנה (ב). (ההדגשה הוספה) המונח "דיון" הוגדר בתקנה 1 בתקנות כלהלן: "דיון" - שמיעת ראיות בעל פה או שמיעת טענות הצדדים אם אינם מביאים ראיות, ולמעט שמיעת ראיות או שמיעת טענות כאמור במסגרת ישיבת קדם משפט. הסייג "לפני שהוחל הדיון בו" פורש בפסיקה כמתייחס לשלב בירור הראיות. יובהר כי אין מדובר בשלב קדם-המשפט, שבמסגרתו מוגשות הראיות בכתב, בהגשה דיונית מוקדמת, בלא שהדבר ייחשב לקבלתן במישור הראייתי. הפסיקה קובעת את קו-התיחום, אפוא, בין שלב הדיון המקדמי, שבגינו ניתן למחול על החיוב באגרה - לבין תחילת שלב בירור הראיות, שהוא עיקר ההליך, ואשר מתחילתו ואילך החיוב באגרה הנו בלתי-הפיך [רע"א 118/02 ש. גוזלן, חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה מיום 22.5.02, פסקה 7]. עינינו הרואות כי מבנה התקנה הוא של 'כלל' החלטי: אם ורק אם התקיימו התנאים המוגדרים בתקנה - לרבות סיום ההליך בשלב קדם-המשפט, לפני שהוחלה בו שמיעת העדויות - תחול התוצאה האמורה בתקנה, קרי: החזר עיקר האגרה ופטור מיתרתה. אין בתקנה 'רקמה פתוחה', 'מושגי-שסתום' או פרמטרים אחרים המותירים שיקול-דעת לבית-המשפט. לשם השוואה, נעיין בתקנה 14 בתקנות האמורות, שעניינה פטור מאגרה למיעוטי-יכולת: (ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית-המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית-המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה... (ההדגשות הוספו) עינינו הרואות כי כאן, בניגוד לתקנה 6 לעיל, מבנה התקנה רווי בשיקול-דעת שיפוטי: מחוקק-המשנה הסמיך את בית-המשפט להעריך, שלא על יסוד תבחינים נוקשים, את מצבו הכלכלי של המבקש; להעריך את עילתו של המבקש; ועל יסוד כל זאת - להפעיל שיקול-דעת אם לפטור את המבקש מאגרה, ובאיזו מידה. על רקע תקנה 14, בולט עוד-יותר היעדרו של שיקול-דעת שיפוטי בהפעלת תקנה 6. אין מקום לקבל את טענת התובעת שלפיה, כביכול, ההליך נפסק בטרם התקיים הדיון בו. במסגרת ההליך התקיימו ישיבת קדם-משפט והליכים מקדמיים. מן ההחלטה שניתנה בתחילת הדיון ביום 12.12.10, עובר לתחילת שמיעת העדויות, עולה בבירור כי תם שלב קדם-המשפט. התקיימו שתי ישיבות-הוכחות, שבמהלכן נשמעו 3 עדים. אין כל דרך לפרש זאת אחרת מאשר כי "הוחל הדיון" בהליך, כהגדרתו בתקנות; וכאמור בעניין גוזלן הנזכר. לפיכך, אפילו אקבל את הקונסטרוקציה של התובעת שלפיה יש לראות את ההליך כמי שהסתיים בפשרה, נוכח ההסכמה עם מפרק הנתבעת על מחיקת התביעה העיקרית והתביעה-שכנגד - אין בכך כדי לסייע לתובעת. הדבר אירע בעיצומו של שלב בירור הראיות בהליך; קרי: לאחר "שהוחל הדיון בו". כבודו הרב של שיקול-המדיניות שעליו הצביעה התובעת, לתמרץ חיסכון בזמן שיפוטי - במקומו מונח. במערכת-המשפט הישראלית, העמוסה כפליים מהמקובל במערב, נודעת לשיקול-מדיניות זה חשיבות רבה. דא-עקא, שצודקת המדינה בטענתה כי תקנה 6 הרלבנטית לענייננו אינה מקנה לבית-המשפט שיקול-דעת להעניק את התמריץ האמור יתר על המינון שקבע מחוקק-המשנה. התובעת טוענת כי לא צודק לחייבה במלוא האגרה, כאשר היא לא זכתה אלא למקצת השירות השיפוטי שציפתה לקבל חלף האגרה ששילמה. אולם מטאפורה זו של 'אי-התאמה' המצדיק ניכוי מן המחיר [חוק המכר, תשכ"ח-1968, סעיפים 11 ו-28] אינה מתאימה לענייננו, שבו לא המדינה היא שחדלה מלספק לתובעת שירותי שפיטה. בנסיבות שנוצרו בשל פירוק הנתבעת, ומחיקת התובענה עקב כך - המטאפורה הרלבנטית יותר היא ההלכה הפסוקה אשר צמצמה-עד-כדי-ביטול את תחולת הפטור בנסיבות של 'סיכול' [חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, סעיף 18; גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת הקודיפיקציה של המשפט האזרחי, 2005, עמ' 630]. כל תובע בסכסוך מסחרי אמור לצפות את האפשרות כי הנתבע ייקלע לחדלות-פירעון, והוא יימצא "משליך כסף טוב אחרי כסף רע". ואם-תמצי-לומר שיש לבחון זאת לפי מבחן הקצאת הסיכון [שם] - ברור כי המביא הליך לבית-המשפט נוטל על עצמו את הסיכון לחיוב באגרה לפי התקנות. לפיכך אין בהתממשותו של התרחיש הנדון כדי לפטור את התובע מן החיוב. מכל-מקום, לא ניתן להקיש לענייננו מן ההקשרים החוזיים הנזכרים; משום שאגרה אינה רק 'מחיר' של השירות השיפוטי. אגרה היא שילוב של 'מחיר' ושל 'מס': "הדיבור 'אגרה' מקובל הוא בתורת המסים. הוא משתרע על מיגוון של תשלומים שאינם מס טהור מחד גיסא ואינם מחיר טהור מאידך גיסא. אגרה נבדלת ממס טהור בכך שהיא משתלמת כתשלום חובה בזיקה עם שירות מסוים שהשלטון נותן לפרט. לעומתו מס טהור נגבה ללא זיקה לשירות מסוים. אגרה נבדלת ממחיר טהור בכך ששיעורה אינו מותנה בערך השירות שבגינו היא ניתנת". [ע"א 474/89 ד"ר עודד קריב נ' רשות השידור מיום 25.5.92, פסקה 4]. האגרה משולמת, אפוא, לפי חיוב פיסקאלי, שאינו תלוי בהיקף התמורה שהתקבלה בפועל. אין בעל מקלט טלביזיה נפטר מאגרת טלביזיה משום שאינו מרבה לצפות בערוץ הציבורי; ואין בעל-דין נפטר מאגרת-המשפט אך משום שההליך שבו נקט נקטע באיבו. האגרה בהליכים אזרחיים נועדה להביא להפנמת העלות הציבורית של השפיטה על ידי המשתמשים בה. נדיבות במתן פטור מאגרה בהליכים אזרחיים משמעותה סבסוד ציבורי למימוש אינטרסים כלכליים של הפרט. המדיניות בעניין זה תלויה בשאלה כמה כסף מוכן ומעוניין משלם-המסים להקדיש למטרה החברתית של שירותי שפיטה ציבוריים זמינים וזולים, לעומת מטרות חברתיות אחרות המתחרות על ליטרת-התקציב. יוזכר כי למדינה אין מונופול, ואין טעם טוב שיהיה לה מונופול, על שירותי יישוב-סכסוכים בהקשרים אזרחיים. האזרחים יכולים לפנות לגישור או לבוררות, ולהסתפק בכך שבית-המשפט יעניק להם שירותי פיקוח ואכיפה ביחס להליכים אלטרנטיביים אלה. סבסוד של שירותי השפיטה הציבוריים עלול להביא עמו שימוש בלתי יעיל במשאב הציבורי של השפיטה. הקצאת הכסף למטרה זו צפויה לבוא על חשבון הקצאתו למטרות חברתיות אחרות, כגון סבסוד שירותי רפואה. אין זה מובן מאליו, אפוא, כי ראוי להרבות בסבסוד ציבורי לשירותי שפיטה. ממילא, אין זה מובן מאליו כי ראוי לנקוט מדיניות נדיבה בוויתור על אגרות-משפט ; ולו לתכלית ראויה-כשלעצמה של תמרוץ פשרות. מכל-מקום, עניין הוא לנציגות הלגיטימית של משלמי-המסים לענות בו. זהו "כסף של אנשים אחרים". במדינה דמוקרטית, קביעת סדרי-עדיפות בהקצאת מקורות כלכליים היא פררוגטיבה של רשויות השלטון הנבחרות. אין זה ראוי כי בעניינים כאלה תכריע הרשות השופטת, שלא נבחרה לאור מצע בדבר סדרי-העדיפויות הכלכליים הישרים בעיניה. בוודאי שאין זה מן הראוי כי בעניינים כאלה יכריע השופט הבודד, שאינו מצויד בכלים המוסדיים הנחוצים לגיבוש מדיניות פיסקאלית [אהרן ברק, שיקול דעת שיפוטי, 1987, פסקה 299]. לאור האמור, אין תימה כי מחוקק-המשנה תחם את שיקול-הדעת השיפוטי בענייני אגרה. בהקשרים שבהם הופקד בית-המשפט על עריכת איזונים ערכיים פרטניים לגבי זכויות-אדם; כגון שימורה של זכות-הגישה לערכאות למיעוטי-יכולת - הסמיכו מחוקק-המשנה להפעיל שיקול-דעת. לעומת זאת, בשאלה הכללית של נטל החיוב באגרה בגין הליכים שלא הושלמו, אשר אינה מעוררת אלא את השאלה הפיסקאלית של נטל האגרה על יוזמי הליכים משפטיים - מחוקק-המשנה לא הסתפק בקביעת העיקרון. הוא קבע בפרוטרוט גם את המחיר. נקבע חיוב באגרה בסכום מסוים או בשיעור מסוים; ולא "בסכום ראוי" או "בשיעור סביר". ושוברו של החיוב בצדו: נקבעה השבת עיקר האגרה ופטור מיתרתה ב'רשימה סגורה' של הקשרים שננקבו בתקנות; ולא "בהקשרים שבית-המשפט ימצא לצודק ולמועיל בנסיבות העניין". מחוקק-המשנה קבע כי יינתן סבסוד ציבורי להליכים שהסתיימו לפני תחילת השלב של בירור הראיות. לאחר מועד זה - ראה לנכון לגבות את מלוא האגרה, גם במחיר הסיכון כי, בהיעדר תמריץ מתאים, ההליך יימשך; תחת אשר יסתיים בפשרה חוסכת-זמן-שיפוטי. אין לבית-המשפט, הדן בעניין ספציפי, יתרון על מחוקק-המשנה בהערכת התועלת החברתית הגלומה באיזונים אחרים מאלה שנקבעו בתקנות. על בית-המשפט, אפוא, לכבד את התבחינים המדויקים שמחוקק-המשנה קבע. יוזכר כי בהקשרים פיסקאליים קיימת רגישות מיוחדת לפרשנות דווקנית של החיקוק הנדון; מתוך הכרה כי לא ראוי לפגוע בקניין, על ידי חיוב-מס, או בשוויון, על ידי פטור ממנו, אלא לאור הוראת-חיקוק ברורה. גם בעידן הפרשנות התכליתית, הפרושה גם על חוקי-המס, לא נס ליחה של רגישות זו; והיא מתפקדת כשיקול פרשני במסגרת הפרשנות התכליתית [עע"מ 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה מיום 2.2.12, פסקה 28]. המשפט והתרבות הישראלים רוויים בנטייה לגמישות; שלא לומר בנטייה להקל-ראש בכללים [מנחם מאוטנר, "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי", 1993; אהוד שפרינצק, איש הישר בעיניו: אי-לגליזם בחברה הישראלית, 1986]. אולי ברוח זו פנתה התובעת לבית-המשפט בבקשה להפעיל "פרשנות גמישה" לתקנה 6. ואולי התובעת פשוט מבקשת מבית-המשפט, בנסיבות המתסכלות שאליהן נקלעה, "לעשות משהו" ("מאך אפעס", או "מערוף") למענה. כך או כך, איני סבור כי היענות לבקשה מתיישבת עם התקנות, והולמת גישה של כיבוד הוראות-חיקוק כראוי למדינת-חוק. נכון הוא כי תקנה 6 משקפת תכלית חקיקתית לתמרץ סיום הליכים בפשרה, לצורך חיסכון בזמן שיפוטי. אכן, חיקוק צריך להתפרש לפי תכליתו. אולם, אין בכך כדי להזמין את בית-המשפט להמיר את האיזונים הפיסקאליים שנקבעו פוזיטיבית בחיקוק, באיזונים אחרים - אפילו אותם איזונים אחרים ישרו יותר בעיניו של בית-המשפט. אל לו לבית-המשפט להמיר את התכלית החקיקתית - בתכלית שיפוטית שונה הימנה. סיכום ההליך בענייננו הופסק בשל פירוקה של הנתבעת. הדבר אירע לאחר תום קדם-המשפט, וקיומן של שתי ישיבות הוכחות, שבהן נחקרו 3 עדים. בנסיבות אלה, אפילו נאמר שההליך הסתיים במעין-פשרה, אין התקנות מתירות השבת האגרה. עניינים פיסקאליים וסדרי קדימות בהקצאת תקציבים, לרבות מדיניות בדבר פטור מאגרות והשבתן, מצויים בליבת שיקול-הדעת השלטוני. כאשר המחוקק, או מחוקק-המשנה, קובעים 'רשימה סגורה' של הקשרים שבהם תושב האגרה - יש בכך משום איזון אינטרסים סטטוטורי בין תכליות תקציביות שונות. זוהי הפררוגטיבה של המחוקק או מחוקק-המשנה. בידיו מצויים כלים מוסדיים עדיפים לשקילת השיקולים המצרפיים על בסיס נתונים מצרפיים. לפיכך נטייתו של בית-המשפט, הדן בעניין פיסקאלי ספציפי ללא תשתית עובדתית מצרפית, תהא שלא להתערב באיזון-אינטרסים כאמור, ושלא להמיר את שיקול-דעתו של המחוקק, או מחוקק-המשנה, בשיקול-דעתו-שלו. הבקשה להחזר אגרה נדחית. נוכח התוצאה המקיימת את חיובה הגבוה באגרה של התובעת, חרף הפסקת ההליך האיבו; ומשהמדינה לא ביקשה הוצאות - אין חיוב בהוצאות בגין בקשה זו. פשרהאגרהשאלות משפטיותקדם משפט